פרסומת
דלג

גורמה צה

מאת: ● ● ערב ערב 2451
תשכחו מהלוף והמסטינג: במטבח של אוגדת אדום אוכלים ממש כמו במלונות באילת. פנקיקיים, פריקסה, סושי, בשר סצ'ואן ועוד פינוקים. ככה זה כשקצין המזון של האוגדה, דורון אזולאי מאילת, מאמין שגם החיילים צריכים לקבל רמה של חמישה כוכבים. גם אם הם בצבא.

איך מצליחים להשמין מנחת וגם לקטוף פרסים בזה אחר זה
במשך שנים מכרו לנו את המשפט השחוק, שהצבא צועד על קיבתו. לפי הזיכרונות שיש לרוב אלו, שעברו את גיל שמונה עשרה ומשקיפים על שירותם הצבאי מפרספקטיבה של כמה שנים, כנראה שהצבא לא ממש הלך, אלא יותר קירטע.



רובנו זוכרים את הלוף, העדר המגוון, כמויות השמן המסחריות וההשלמות התזונתיות שהסתכמו בטוסטים ולחם עם שוקולד. כבר בכניסה לחדר האוכל משפשפים את העיניים בתדהמה: תפריט ארוחת הצהריים של יום שני השבוע, למשל, כלל שיפודי הודו וירקות שנצלו במקום מול עיני החיילים, צלי בקר בירקות, קוסקוס, כדורי אורז במילוי בשר, בשר בסצ'ואן, בר סלטים מפואר וטעים להפליא, לחם טרי, שאך יצא מהקונדיטוריה הבסיסית ושפע של קינוחים ופירות טריים, למי שהאינוונטר המגוון הזה לא הצליח להכריע אותו. על השפע והמגוון הזה, אחראי דורון אזולאי, קצין המזון של אוגדת אדום ב- 13 השנים האחרונות. "אני זן השבט", צוחק הצעיר בן ה- 31, "אני ותיק באוגדה". גם אנשי הקבע שאוחזים בפז"מ של כמה עשורים מעול הימים אזולאי, טוענים כי הם לא זוכרים תקופה כל כך מוצלחת וטעימה במטבחי האוגדה. בשנים האחרונות, קוטפים דורון והמטבח של האוגדה, כמעט כל פרס אפשרי: מצטיין רמטכ"ל, זוכה תחרויות בישול פיקודיות וצה"ליות ועוד ועוד. שמו של המטבח הגיע לרחוק, עד אשר בביקור האחרון של השף סטפן (קרב סכינים) באילת בשבוע שעבר, אפילו הוא הטריח את עצמו כדי לראות איך נראה גורמה בצבא ולא ידע את נפשו: מבנה המטבח של אזולאי, כולל קונדיטוריה בה אופים מדי יום לחמים, דברי מאפה ומתיקה, מכשור מתקדם ועיצוב שלא פוגשים בדרך כלל בצבא.
מלבד 400 החיילים, קצינים ואנשי הקבע שאוכלים מדי יום במטבח האוגדה, אזולאי אחראי גם על עוד 23 מטבחים הפזורים בגזרת האוגדה. בכולם, מגישים אוכל בסטנדרט דומה, בין אם מדובר בגדוד והן אם מדובר בנקודת תצפית נידחת. איך עושים את זה? קודם כל, צריך לאהוב את המקצוע, מסביר אזולאי: "אני מגיל 13 במטבחים", הוא מספר. "במהלך הלימודים היסודיים והתיכוניים עבדתי בקפולסקי, השתלמתי בניס, אחר כך הגעתי לתדמור, אני בעסק הזה כבר שנים, מאוד אוהב את התחום ואוהב להשקיע". לאוגדה, הגיע לפני 13 שנה רק כדי לתגבר. כמו תמיד, הזמני הפך לקבוע ואזולאי התמקם והחל להפוך את המטבח המוזנח שקיבל לידיו, כשהוא לוטש עיניים לעיר התיירות הסמוכה והשפע הקולינרי שהיא מציעה לאורחיה ונופשיה: "יש יתרון עצום לסביבה של האוגדה. כל אנשי המילואים שלי הם שפים במלונות באילת. כל אחד מהם שבא לכאן, מלמד אותנו משהו חדש, משדרג אותנו. חוץ מזה, מכיוון שבדרך כלל האוכלוסיה של הטבחים עושה שבוע שבוע ורובם נזקקים לעזרה, לכל טבח שלי יש אישור עבודה והם משתלבים במלונות באילת". את התרומה לרווחת החייל, מנצל אזולאי גם לרווחת קיבתם של אנשי האוגדה: "הם עוברים סטאז' מצוין במלונות הכי טובים באילת ומביאים משם כל מיני רעיונות ותוספות שאנחנו משלבים במטבח שלנו. הם ממריצים אותי לשדרג מערכות, להכניס שינויים ואני זורם איתם בכיף".
בין התגובות הקבועות שמקבל אזולאי מהאורחים שמגיעים ומלקקים את האצבעות, או מחיילי וקציני האוגדה, הוא שומע חדשות לבקרים את המשפט: "אין דברים כאלו בצבא", "אוכל ברמה של בית מלון" ועוד שלל מחמאות שניכרות בעיקר, בצלחות מנוגבות למשעי בתום הארוחה. אזולאי, שמח למשמע המחמאות ומצר על התדמית של מטבחי הצבא. לדידו, "בכל מקום אפשר לעשות אוכל טוב, צריך יצירתיות ומוטיבציה וזה קורה. חבל לי שיש טבחים שעושים לעצמם חיים קלים ולא משקיעים ואז האוכל נראה ככה. אני מאמין שאפשר לקחת שניצל פשוט ולהפוך אותו לעוד דברים – לסלט איטלקי ועוד ועוד, צריך רק לרצות". אזולאי מקפיד, שאצלו בגיזרה, המשתרעת לאורכם של קילומטרים רבים ופעמים רבות נמצאת גם בעומק השטח המדברי, תהיה רק השקעה: "אני מבקר במטבחים, מגיע ואוכל את האוכל של החיילים. טועם כל מה שיוצא מהמטבחים, מעיר הערות ולא נותן לאנשים לנוח על זרי הדפנה. המטרה היא להשתפר כל הזמן". חלק מסוד ההצלחה של דורון הוא גם השינוי במדיניות הצבא. אם פעם כל המטבחים היו מקבלים את אותה אספקה, הרי שהיום העבודה היא בשיטה של סל תקציבי, באמצעותו אזולאי יכול להחליט אילו מוצרים הוא רוכש ומה המגוון. באופן הזה, דואג אזולאי לשדרג את התפריט, ומצליח לשמור על יצירתיות ולקלוע לטעם החיילים: "אני כל הזמן בודק מה חיילים אוכלים יותר ומה פחות, מנסה לראיין ולשאול, לקלוע לטעמם ולהפתיע עם מנות מיוחדות". ואכן, אם פעם החיילים בצבא היו משמינים מטוסטים או מלחם שחור וממרח שוקולד השחר, הרי שהיום הם פשוט משמינים מנחת – האוכל פשוט טעים, אסתטי ומפתה מאוד לאכילה. כך מסיים אזולאי את הביקורות הצה"ליות בציוני שיא, זוכה בתחרויות ונהנה במיוחד לראות את החיילים יוצאים שבעים ומרוצים. כל קירות המשרד שלו מכוסים בתעודות הצטיינות, תמונות ותודות נרגשות של כל מי שמילאו קיבתם במטעמיו. לדברי אזולאי, סוד ההצלחה הוא הקפדה על חמש נקודות מרכזיות: "הכי חשוב: סדר ונקיון, טעם, מראה, וגיוון". השנה, נישא אזולאי לאלין בסון, אילתית ותיקה. למטבח בבית, הוא אומר, הוא פחות מתקרב, חוץ מהמקרים בהם הוא רוצה לפנק את אשתו, אז בדקות ספורות, בעשייה קדחתנית, הוא רוקח לה מטעמים שהמציא באותו הרגע. השראה נוספת לעשייה הוא מקבל מהחמות שלדבריו "מבשלת מעולה!" וגם מהאימא הפרטית שלו, הבשלנית המיתולוגית שלדבריו "שמה אותי בכיס הקטן". לא פעם, באירועים חגיגיים של האוגדה, אזולאי טורח ומביא את אימא מבאר שבע. יחד הם נכנסים למטבח ומרביצים מטעמים שסוחטים מהקהל אינסוף מחמאות והתפעלות אין קץ. שאיפות לעתיד? אזולאי מחייך. "להמשיך לעשות את מה שאני עושה הכי טוב שאפשר". אין פיתוי לצאת החוצה? לעבור למלון, לכבוש את האזרחות? "אני יותר מדי אוהב את הצבא ואת מה שאני עושה", מודה אזולאי, המלונות ייאלצו לחכות.


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש