פרסומת
דלג

כמו דג במים

מאת: ● ● ערב ערב 2458
למה חפרו מאות קברים בבית העלמין המקומי?- על מלחמת הגרילה הצפויה עם הבדואים בסיני- הסרטן של מובארק השלום השברירי עם מצרים וגם על –מצב המקלטים באילת – רע מאד – ועל העדר כיסוי אווירי ומתן אתראה מוקדמת לאזרחים-ולסיום מה יהיה עתידה של אילת אם לא תוכל להישען עוד על ענף התיירות?- וסבתא שלי היתה אומרת: בלי פאניקה- מה לעשות? לעשות
כמו דג במים

הכתובת על הקיר

 
ביום שלפני ירי הטילים,נסעתי ברכב שהסיע את חברי מועדון העיוורים. היינו בדרכנו אל מסיבת סוף השנה.הבחנו בשבעה מסוקים צבאיים  שטסים במבנה קרבי. העיוורים התעוררו ונדרכו. משהו בישר להם רעות. בבוקר שאחרי נפלו הטילים. מסתבר שכדי לראות את תמונת הביטחון באזורנו לא חייבים ראיה שש שש. צריך רק יכולת לקרוא נכון את התמונה. אם התקבלו התראות מוקדמות והצבא פעל בסיני, מדוע לא הוזהרה האוכלוסייה המקומית בדבר האפשרות של ירי טילים?
התשובה הראשונה היא טיוח והסתרה כדי לא לפגוע בתזרים המזומנים של התיירים. שעשוי לפגוע אנושות בכלכלת העיר.התשובה השנייה היא הכחשה. נטיה אנושית בסיסית לגונן על התודעה מפני עובדות לא נעימות. גם מבלי להיות  מלונאי או מסעדן , התגובה הראשונה של האילתי היא הכחשה. כמו אישה מוכה שחטפה את הסטירה הראשונה, אמרנו לעצמנו אחרי הטילים הראשונים 'זה חד פעמי'. עכשיו מסתבר שזה לא.
האם אנחנו מסוגלים לדמיין לעצמנו את אילת כעיר שאינה עיר תיירות? כבר שנים שהיא עוברת תהליך של הפיכתה לעיירת פיתוח ממוצעת. החל בהעלמות תיירות החוץ באינתיפאדה השנייה וכלה במעבר לתיירות פנים. ולבסוף לתיירות נוער. תוסיפו לזה את ההפסד בתחרות במחירי הנופש מול יוון ומדינות נוספות ואת הבניה המאסיבית בעקבה. הכתובת נמצאת על הקיר: ענף התיירות בירידה. כדאי להיערך לכך וליצור אלטרנטיבות תעסוקה אחרות. ומייד. כרגע אין לאילת מה להציע. אם התיירות תקרוס - אילת תהיה עיר של מובטלים.

חופרים קברים

 
לפני מספר חודשים נפלה לחיקי ידיעה ממקור מוסמך לפיה בית הקברות באילת חופר מאות קברים. תמהתי  - מה יום מיומיים?. כששוחחתי עם גורמים מן המועצה הדתית הסתבר שהדבר נכון. הגורמים אישרו שנתקבל תקציב לחפירת קברים. בזמן קצר יחסית הותקנו לשימוש מספר הקברים שנחשב לעתודות הקבורה בראיה של שנתיים קדימה. הן בבית הקברות הצבאי והן באזרחי. מדובר במאות קברים מוכנים לשימוש מיידי. המקורות איתם שוחחתי ביקשו לעכב את פרסום הידיעה על מנת שלא לזרוע בהלה בציבור. מדובר בהערכות שגרתית שמבוצעת בכל רחבי הארץ. כך נמסר. אין מקום לדאגה. להערכתי, על הציבור האילתי להחליט אם ועד כמה עליו להיות מודאג.
אישית, ככל שמשמיעים סביבי יותר קולות מרגיעים כך אני נעשית יותר מתוחה ודואגת. מאז הביקור הראשון אצל רופא השיניים אי אז בילדותי כשהבטיחו לי שזו רק דקירה קטנטונת וזה עובר הפקתי לקחים. אז זה נגמר בעקירת שן. הפעם אני רוצה כיסוי נאות מפני ירי טילים ואתראה מוקדמת על שיגורים.
המהירות שבה נפנים את העובדה שהסיווג הביטחוני של אילת השתנה תקבע את ההערכות הראויה. נתחיל באמירת האמת. מחיר ההכחשה הוא בדיוק זה: אנחנו מוותרים על הזכות לקבל התראה מיגון ומיקלוט, בכדי לשמר שלוות נפש שמקורה באשליה. אחרי הכול כבר כיום הנופשים בבתי המלון זוכים ליתר מיגון מאשר האילתי הממוצע ובני משפחתו. מזה זמן מה שידוע שמצב המקלטים בעיר הוא בכי רע. מדובר בחיי אדם. תדאג נא לזה מועצת העיר עם שובה מן הפגרה. אולי אפילו קודם לכן, אין צורך לחכות למשרד פרסום שיגיד לנבחרי הציבור, מה דעת הציבור בנושא זה.

הסרטן של מובארק

 
לפני כשנה קוצר משמעותית פסטיבל קולנוע בינלאומי שעמד להתקיים בקהיר. הסיבה: שני סרטי קולנוע שעמדו להיות מוקרנים במסגרת הפסטיבל היו של סטודנטים ישראלים. היו הפגנות זועמות. ולבסוף קיצרו את הפסטיבל וקיצצו ברשימות הסרטים. הקולנוענים הישראלים שבו ארצה בבושת פנים. במצרים האליטות הן אנטי ישראליות במוצהר. גורמי התקשורת ומדינאים כמו גם סלבריטאים רבים מלבים את הרחוב כנגד ההנהגה ופעולותיה של ישראל. כל מה שנושא איתו רוח ישראלית מוחרם כולל ספרים ורעיונות. הערכים הציוניים נתפסים כמושחתים אנחנו נראים להם כרודפי בצע, מושחתים מוסרית, רוצחי ילדים בעזה וככופרים. מי שעמד והבהיר מול האליטות במצרים שיש למצרים סיבות כבדות משקל לשתף פעולה עם ישראל הוא הנשיא מובארק. אך מובארק חולה במחלה אנושה וימיו ספורים.הערכות מהשבוע  האחרון דיברו על מספר חודשים עד שנה. מובארק ייצב את האיזור. הסתלקותו תגרום לטלטלה באזור אולי אפילו למהפך במצרים.
 

המהפך הטורקי ולקחיו

 
ראו היחסים שהיו לישראל עד לא מזמן עם טורקיה. הנופשים הישראלים זרמו אליה אך הטורקים לא הגיעו לישראל. בדיוק כמו עם מצרים. השאלה אם שלום יכול להתבסס רק על אינטרס כלכלי בלי חילופי תרבויות עלתה לסדר היום המדיני. טורקיה שנחשבה למדינה כמעט אירופאית וליברלית הצטרפה לאירן ולסוריה ככל שגורמי איסלם קיצוניים וכספי תמיכה מגורמי טרור חדרו לתוכה. זהו תרחיש אימה שיכול להתרחש גם במצרים מוכת הרעב. נאמנות פוליטית קונים במצרכי מזון זה טריק ידוע. מצרים יכולה להסתכל על שכניה השחורים מסודן ולהפיק לקחים. ישראל השתמשה בשנות השבעים בשבטים בסודן כדי להיאבק בחדירה ובהקמת ארגוני טרור מוסלימים בסודן. המאבק המשותף הצליח. זו היתה הסיבה לכך שאל קעידה העתיק את מקום מושבו לאפגניסטן. התגמול של ישראל בשעה שהערבים החלו טובחים בשחורים היה התעלמות.מצרים יכולה להחליט שלא משתלם לה לשמר שלום שברירי ולעבור צד. אילת תהיה זו שתספוג את מלוא התוצאות של מהפך כזה אם יבוא. 

מלחמת גרילה בסיני


אם במצרים השלום תקוע בגרונן של האליטות, הרי שלבדואים השולטים בחצי האי סיני משם יורים את הטילים, אין שום סיבה להיות נאמנים למדינת ישראל. מי שמשלם - יקבל גישה לכל פינה בסיני. הבדואים מכירים את חצי האי כמו את כף ידם והם עוינים במודגש את ישראל. לשגר טיל זו לא בעיה. כבר במלחמת לבנון הראשונה, למדנו שהציוד נישא בקלות ושדי בחוליה של שניים שלושה טרוריסטים. עשרים שנה אחר כך ועדיין לא מצאנו לזה פתרון הולם. זה טיבה של מלחמת גרילה. היתרון של מי שרץ ועל כתפו משגר נייד לעומת מי שזקוק לשבעה מסוקים כדי להגיב - הוא יתרון מכריע.