פרסומת
דלג

כבאי אוהב אש?

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2458
אחרי הפסקה ארוכה של 12 שנים, נקלטו לפני מספר חודשים שבעה כבאים חדשים בתחנת הכיבוי המקומית. כולם אילתים, מוכשרים ו'מורעלים', שבשלב כזה או אחר בצעירותם חלמו להיות שם על הכבאית. היכרות ראשונה עם מי שיצילו אותנו מהאש, רגע אחרי שחזרו מקורס הכבאות הרשמי. ולא, הם ממש לא יודעים לשחק שש בש...

עכשיו זה רשמי. לתחנת הכיבוי באילת נוספו לפני מספר חודשים, שבעה כבאים חדשים ואמביציוזים שהספיקו כבר בקורס הכבאות הרשמי ממנו חזרו ממש לאחרונה, לזכות לשבחים רבים על תפקודם.



למעלה מ-70 מועמדים הגישו את מועמדותם לתפקיד. לאחר מסכת מיונים ולא מעט שלבים, עברו השבעה את הדרישות בדרך לתפקיד המיוחל. עכשיו הגיע שלב הקורס הטרומי, אותו העבירו להם לראשונה באילת, בשלב הבא הם יצאו לקורס הכבאות הארצי שארך שלושה חודשים בראשון לציון, שם למדו את כל הנדרש בדרך להפוך לכבאים של ממש. בין שיעורי חילוץ לשיעורי הצלה, הם הוקפצו לא מעט פעמים ולקחו חלק פעיל בכיבוי שריפות הענק שהשתוללו באותם ימים במרכז הארץ.
את הקרדיט לתוספת בכוח אדם יש לזקוף לזכותו של מפקד התחנה החדש יחסית, טפס''ר יהודה קסנטיני, ששם לו למטרה לעבות את כוח האדם בתחנה, כתוצאה מצרכי העיר ההולכת וגדלה. בסופו של דבר גם בכבאות הארצית הבינו שיש דברים בגו. לא זו בלבד ששבעה כבאים חדשים נקלטו בתחנה, אלא שכבר בימים אלו יצא מכרז לקליטתם של שלושה כבאים נוספים שישמשו בתחנת הכיבוי הימי.
אז אולי גם אתם הייתם מהילדים ששמעו כבאית ברחוב ומיד רצו החוצה כדי לעקוב באהדה אחרי הגיבורים על הכלי האדום, כך או כך, עבור חלק מהשביעייה, מדובר בהגשמת חלום. רגע אחרי שהם חזרו מקורס הכבאות הארצי שמענו מהם על העבודה הנדרשת מכבאי, על האדרנלין הזורם בגוף וכן, ניתצנו כמה וכמה מיתוסים פופולריים, כמו למשל האם הם משחקים סנוקר או שש בש בזמן משמרת, האם גם אצלם קומבינות ופרוטקציות סללו את הדרך לתפקיד, איך זה לעבוד 24 שעות ולהיות בבית 48 שעות והאם הם באמת ישנים צהריים בעבודה. תופתעו מהתשובות.

בואו נדבר קצת על מהות העבודה..


גיא: "זו עבודה שאין בה שגרה. אני אוהב את זה ומפחד מזה באותה מידה. אתה אף פעם לא יודע מה מחכה לך מעבר לפינה. עם כל הקטע של כמה כיף להיות כבאי, אסור לשכוח שמהות העבודה היא הצלת חיים בכל מחיר. בשורה התחתונה, בכל יום שאתה יוצא מהבית אתה לא יודע אם תחזור. להיות כבאי שווה הקרבה ואם אתה לא מסוגל להקריב את עצמך בעת הצורך, אין לך מה לעשות כאן בכלל".
לאון: "אני אוהב את זה, הרעיון הזה עושה לי ממש טוב".
נתנאל: "בפועל, רק בשנים האחרונות נכנסה לתמונה התקשורת סביב עבודת הכבאים. קודם לכן אף אחד לא ידע ממש מהי מהות עבודתו של הכבאי. היום לפחות יודעים שבמקום היו גם כבאים".
רועי: "בסופו של דבר אנחנו רצים למקומות מהם אנשים בורחים. בסך הכל זו עבודה שדורשת הרבה אמון ומשמעת עצמית גבוהה, סומכים עליך שתגיע לעבודה בזמן, שתבדוק את הציודים כמו שצריך. אתה יכול לומר שהכל בסדר בלי לבדוק אבל בוקר אחד, בשעת הקפצה, יכול להיות שתיפול כי לא בדקת ולא הקפדת בקטנות. כאן האמון הוא הדבר הכי חשוב אחרי הכל מדובר בעבודת צוות".

איך מקבלים בבית את הרעיון שאבא כבאי?
רועי: "כמו שאני קודם לא ידעתי כלום על הכבאות, גם המשפחה שלי לא ידעה. אני סוחף אותם בהתלהבות שלי ומה שלא צריך לספר, פשוט לא מספרים".
לאון: "אשתי חוששת. אם היא מתקשרת ואני לא עונה, זה מלחיץ אותה"..
גיא: "אשתי לא מדברת על החששות. היא מודעת לזה שלהיות כבאי היה חלום ילדות שלי והיא מפרגנת לאורך כל הדרך, אבל דווקא אמא מנגנת על הקטע הזה יופי...".
מושיק: "האשה קצת חוששת, אחרי הכל מדובר בעבודה עם לא מעט סיכונים, אבל היא מקבלת את זה שזו העבודה שאני רוצה. לא קל גם עם העובדה שבמשך 24 שעות אתה לא נמצא בבית, בעיקר כשיש לך ילדים קטנים, אבל בימים שאני בבית אני מפצה על זה".
נתנאל: "אשתי פשוט אומרת לי לא לספר לה מה קורה במשמרת ואין ספק שעדיף כך, ראינו לא מעט מקרי זוועות, דברים שלא נעימים לאוזן ובטח שלא נעימים לעין. איך שלא נסתכל על זה כשכבאי יוצא לעבודה הוא אף פעם לא יודע אם יחזור ממנה".
שי: "הבן שלי מת על הרעיון שאני כבאי, הוא מגיע לבקר אותי כאן וכבר מכיר את כל השמות של הכבאיות ונורא כיף לו עם זה. אשתי מתלהבת מזה שאני מתלהב, מה שלא צריך לספר לא מספרים, אבל בסך הכל בעבודה מהסוג הזה תמיכה בבית זה דבר מאוד חשוב".

יצא לכם כבר להיות פעילים במקרי הצלה רציניים?
שי: "סחבק כיבה את ה'פנטגון', המועדון שנשרף בעיר לאחרונה".
רועי: "בסך הכל יש לא מעט מקרים. התחנה האילתית עובדת יפה מאוד. יכולה להיות משמרת שלא קורה בה כלום ויכולה להיות משמרת שהאנשים שלה לא נחים. זה מה שיפה בכבאים האילתים שרק מעטים יודעים באמת מה הם עשו. אף אחד לא מתרברב".
בהזדמנות הזו הם מספרים לי איך לפני כחודש וחצי לאון הציל שלושה ילדים שהיו לכודים בדירה בוערת בסמוך למרכז 'איזידור' בעיר.
שי: "בקורס השתתפנו בכיבוי שתי שריפות מאוד משמעותיות, האחת באזור בית לחם שם נשרפו 3000 דונם של חורש טבעי, ובדלקה שפרצה בחניה של בית החולים 'הדסה עין כרם' בירושלים. אנשים באזורים האלו חיים בתוך יערות, והדלקות מגיעות עד לבתים שלהם. עבדנו שם מאוד קשה, אלו היו דלקות מאוד גדולות, צוות שלם מושך זרנוק מים רק כדי שהראשון ייחנק מעשן. יומיים אחר כך אתה רק משתעל ומוציא עשן מהגוף".
גיא: שם בדיוק בא לביטוי המושג- 'לוחמי אש. אתה עומד ועושה כל שביכולתך על מנת למנוע מהאש להגיע ליישוב המגורים".
לאון: "בדיוק ככה, יצרנו חיץ בין האש הבוערת לבין הבתים".

ומה על ההווי בחבר'ה?
גיא: "בדרך כלל כשמגיעים למקום עבודה כזה יש תחרותיות אדירה. כאן קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. כולם עוזרים, מייעצים, מקדמים. היום כשאני כאן, אני יכול לומר לתושבי אילת בפה מלא שיש כאן אנשים גיבורים וטובים. יש לתושבי העיר על מי לסמוך בשעת הצורך ומאחר והכל פתוח כאן כל תושב אילתי מוזמן להגיע לכאן עם הילדים שלו לראות איך הדברים עובדים מקרוב".
רועי: "יש גיבוש אדיר בקרב השביעייה שלנו ואפשר היה לראות את זה במהלך הקורס, האילתים היו מאוד מגובשים וכולם קינאו בנו. רובנו לא הכרנו קודם, אבל כשאתה חי עם בן אדם 24 שעות, שלא לדבר על זה שעוברים יחד קורס של שלושה חודשים במרכז, אתה מכיר את החבר שלך כמו שצריך. כשסיימנו את הקורס יצאנו כולנו לחגוג יחד עם הנשים במסעדה".

בואו נדבר קצת על סטיגמות כמו למשל שנת הצהריים במשמרת, יש דבר כזה?
שי: "יש ועוד איך. לא משנה באיזה מצב אתה, 30 שניות ואתה על הרכב. אנחנו ישנים כמובן כמו שאנחנו, לבושים, המהות של המנוחה- שנהייה מוכנים ודרוכים. אם חזרת מעבודה קשה, אתה חייב לנוח כדי להיות כשיר. בעבודה שלנו, אם נצא החוצה יכניסו אותנו למזגן ולמנוחה כדי שנשמור כוחות למקרה הצורך".
מושיק: "מעצבן לשמוע את זה שלאנשים כואב שאנחנו ישנים כאן צהריים. זה נכון, יש לנו כאן הרבה שעות מתות, אבל כשצריך לעבוד אנחנו עובדים קשה מאוד. בן אדם מעריך את עבודת הכבאי רק כשהוא צריך אותו. יש לנו בשעות המתות הרבה אימונים, הדרכות, סיורי שטח בבניינים גבוהים בעיר כדי ללמוד אותם, אנחנו ממש לא יושבים כל היום בחיבוק ידיים".

אגב חיבוק ידיים, מה על סנוקר ושש בש?
רועי: "בפועל דברים שרואים משם לא רואים מכאן. מה שקורה כאן זה ממש לא מה שחושבים בחוץ וגם אנחנו היינו שם בחוץ עד לא מזמן. הגענו לכאן עם הרבה שמועות ומיתוסים והם נשברו לנו מול הפנים אחד אחרי השני. את יכולה לרשום שאין כאן בכלל שש בש, חוץ מזה שאנשים כאן כמעט ולא יודעים לשחק את המשחק הזה. גם סנוקר, אנחנו בקושי יודעים איפה השולחן, למי יש זמן לזה בכלל? אמרו לנו שהחבר'ה בכיבוי 'אוכלים אחד את השני', אלו שטויות, כולם כאן כמו משפחה אחת גדולה והקליטה שלנו על ידי הוותיקים ראויה לכל שבח".
גיא: "אם יש מסר שאפשר להעביר לציבור זה שצריך להיות להם אינטרס שנשחק שש בש כי כשאנחנו עובדים סימן שמישהו סובל. בפועל אנחנו ממש לא משחקים שש בש אלא עובדים ומתכוננים לאירוע הבא"...


שם: יהודה בן חיים, יליד אילת, בן

29
מצב משפחתי: נשוי לנטלי, אבא ליינון בן תשעה חודשים.
רקע קודם: ביטחון בבית החולים
למה כבאי? "כבר בצעירותי התנדבתי בכיבוי במסגרת צופי אש, כך שמבחינתי זה היה הייעוד. חייתי את זה כל הזמן ולא יכולתי לצפות למשהו טוב יותר מזה שהמכרז ייפתח בדיוק בזמן עבורי. עשיתי את זה ותמיד רציתי להמשיך ולעשות את זה".


שם: רועי לוי, יליד אילת, בן 29


מצב משפחתי: נשוי לתהילה ואבא לאיתי בן חמישה חודשים.
רקע קודם: במשתלת צמחים, עסק משפחתי עם ההורים.
למה כבאי? "האמת זה יצא די במקרה. בדיוק חיפשתי מקום לממש בו את עצמי. הרבה פעמים בעבר עצרתי את עצמי בגלל הרצון לעזור בעסק המשפחתי, יום אחד אתה מתעורר ומגלה שאתה כבר בן 28 ועדיין חושב על מה היה אם... היה לי ברור שבגילי זה הצ'אנס האחרון לעשות משהו עם עצמי. בדיוק אז נפתח מכרז הכבאים. בדיעבד, רק כשהגעתי לכאן הבנתי שחלמתי על זה עוד בילדות, את יודעת להיות סופרמן שעוזר לאנשים, איך שלא תסתכלי על זה להיות כבאי זה להיות סופרמן, כל פעולה שלך שווה הצלת חיים ורכוש. אתה מגיע בכל בוקר למקום עבודה מבלי לדעת מה יוליד היום. זו המהות, זה הכיף. כל היום אנחנו עובדים, מתאמנים, מכינים את הכלים רק בשביל הרגע הזה"...

שם: שי יאיר, יליד אילת בן 32


מצב משפחתי: נשוי לכרמית ואבא לשני 'גיבורי על', עומר בן 5.5 ונועם בן שנה.
רקע קודם: קבע בצבא.
למה כבאי? "סיימתי בצבא את מכסת הזמן שלי לפני הקביעות, יש לי חברים שהם כבאים
ביחידה הצבאית ונורא רציתי גם כי ראיתי שהם עושים אחלה עבודה. לשמחתי זה יצא בול בתזמון הנכון. אמנם אני לא הייתי מהילדים שזה היה משוש חייהם ובכל זאת, היום כשאני מכיר את מהות העבודה אני חושב אחרת".


שם: לאון זקס (ימני), עולה חדש, שבע שנים באילת, בן 29


מצב משפחתי: נשוי ואחד בדרך
רקע קודם: ביטחון בנמל
למה כבאי? "זו יכולת לעזור לאנשים, וזה משהו שמאוד מדבר אלי. מרגע שהגעתי לארץ והתגייסתי לצבא, זה נתן לי להרגיש, שכשאתה עושה משהו שמאפשר לאנשים לישון בגללו בשקט, אתה חוזר הביתה עם הרבה גאווה, כאן אני בעצם ממשיך את זה ומאמין שעבורי אין דרך אחרת. היום אני בטוח שצדקתי בתפיסה. כשאת נכנסת לדירה ומצילה שלושה ילדים זה עושה לך את זה. לשמחתי בזמן הקצר שאני כאן כבר יצא לי לעשות את מה שכבאים עם וותק של שנים חולמים שייצא להם לעשות, זה קרה לפני כחודשיים וחצי בשריפה שהיתה באזור איזידור ואחרי מקרה כזה הכל כבר ברור".

שם: גיא אדרי (שמאלי), מגיל 4 באילת, בן 31


מצב משפחתי: נשוי לאושרת, אבא לתמר בת שנה וחצי ולרועי בן ארבעה חודשים
רקע קודם: ביטחון ק.צ.א.א
למה כבאי? "בראש ובראשונה חשוב לציין שזה היה חלום ילדות שלי. מאז ומעולם ראיתי את הכבאים כסוג של גיבורים שאפשרו לי לישון בשקט בלילה. ככל שגדלתי הבנתי שכל אדם שמוכן להקריב את חייו למען שלומם של אנשים אחרים הוא יכול ואני רוצה שיהיה חבר שלי, ולכן, כולם כאן חברים שלי. גם כשכבר גדלתי והייתי שומע כבאית ברחוב, הייתי עוצר את הרכב ומתבונן בהם בהערכה כאילו ראיתי בחורה בשמלה אדומה...במשך כל השנים שבגרתי לא היתה קליטת כבאים, פתאום, בגיל 30 זה נחת עלי. לא האמנתי שזה אפשרי, אחרי הכל אין לי אף אחד בתוך המערכת, אבל אני והחברים שלי כאן ההוכחה לכך שלא צריכים קשרים אלא רק כישורים מתאימים והנה אנחנו כאן. היום אני יודע שלהיות כבאי זה הרבה מעבר למה שחשבתי. כבאי לא עוסק רק בכיבוי שריפות אלא בתחומים הרבה יותר נרחבים. אני אוהב את התפקיד הזה ומתאהב בזה בכל יום יותר".

שם: מושיק גוזלן, מגיל שנתיים באילת, בן 29


מצב משפחתי: נשוי ללי, אבא לאורי בן שנתיים ורוני בת ארבעה חודשים.
רקע קודם: עסק משפחתי
למה כבאי? "זו עבודה מעניינת, מאתגרת, סוג של שליחות. אחרי הכל מדובר על הצלת חיי אדם ורכוש. בילדות, כמעט כמו כל בן אחר, גם אני נמשכתי לקטע של הגבורה מאחורי עבודת הכבאים. היום כשאני כאן אני יכול לומר בפה מלא שהתפקיד עונה על הציפיות ואפילו מעבר. אני מאוד אוהב את העבודה ומחכה לפעמון שיצלצל. יש בעבודה הזו אדרנלין, עניין ואקשיין.

שם: נתנאל אלמקיאס, מגיל שלוש באילת, בן 25


מצב משפחתי: נשוי לאורטל, אבא לאבישג בת שנה וחצי
רקע קודם: אבטחה בנמל
למה כבאי? "אני מגיע מרקע צבאי, שרתתי במג"ב שזו גם סוג של עבודה עם ציבור, חוצמזה שכל הקטע הזה של הכבאות
מאוד מעניין, אני רואה בזה סוג של שליחות ועזרה לציבור. אף פעם לא חשבתי על התחום הזה אבל כשנפתח המכרז הרצון שלי פתאום התעורר, להיות כבאי זה סוג של בן אדם, מישהו שאוהב ורוצה לעזור, יש בתפקיד המון מוסר עבודה עצמי ואמון כאחד מתוך צוות".


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש