שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ ● ● ערב ערב 2461
ופתאום, השתרר שקט, ורוח דרומית נשבה בקלילות על פני המים. ובני ישראל שבו לביתם וישבות נהג המונית מכל מלאכתו אשר צפר. ויתפנה ויתקדם וימתין לראש השנה, ואז יבואו בנו שוב. רגע, תנו לי עוד רגע, אוהב לשמוע את השקט שאחרי. טור בין הפקקים, החגים, הלכלוך, בין הקיץ המתרחק, לסתיו המתדפק. תמיד תמיד חשוך, לפני עלות השחר. ונאמר אמן
שפוי זמני