גירושין הם אירוע משברי ולא צפוי לילדים, גם אם דברנו איתם והכנו אותם לכך.
הילדים חשים שהמקום הכי בטוח מבחינתם בעולם - הקן המשפחתי, נשבר.
כתוצאה מכך חשים הילדים בתקופה זו בלבול ואובדן, רגשות סותרים, התנגשות רצונות והתמודדות עם לחצים.
רוב הילדים מקבלים בעצב ובכעס את החלטת הוריהם להתגרש.
כאן כדאי לזכור שלפחות אל מול הילדים יש להקרין ולהתנהל בכבוד הדדי ולהסביר לילדים כי הפרידה הייתה צעד בלתי נמנע למען כל בני המשפחה.
חשוב להקפיד לא לשתף את הילדים בפרטים שאינם רלוונטיים לגביהם כמו למשל הסדרי תשלום, הסדרי רכוש, כעסים, אכזבות וכ"ד.
"מאז שבעלי עזב את הבית", מספרת נ', "הילדים בני שמונה ושלוש עשרה
לא משתפים איתי פעולה. כל ההתנהלות היומיומית - התארגנות הבוקר, הכנת שיעורים, התארגנות ערב הכוללת ארוחת ערב, מקלחות ושינה הפכה להיות מלווה בוויכוחים, כעס, צעקות וייאוש גדול. הבית יצא מאיזון".
נ' יקרה,
אין ספק שלילדך קשה לקבל ולהתמודד עם המצב הלא מוכר והלא ידוע הזה.
מבחינתם, אבא שעזב את הבית בגד בהם ואולי גם וויתר עליהם.
חוסר האיזון בבית שאת מתארת, נובע מהטלטלה שהם חווים ומחוסר ודאות לגבי העתיד.
האם הם יודעים מה יהיה מעתה?
האם הסברת להם לפרטי פרטים מה יקרה מהיום?
איך יראה יומם?
מתי והיכן יפגשו את אביהם?
פרידה מאחד ההורים הוא מצב לא מוכר המביא עימו הרבה חשש לגבי העתיד.
לכן............
מה חשוב לעשות?
עלינו לתת לילדנו כמה שיותר פרטים לגבי ההתנהלות היומיומית החדשה.
על הילדים להבין ולדעת כמה שיותר על מה שיהיה מעכשיו, לדוגמא:
איפה הוא יגור, מי ייקח אותו לבית הספר, מי יחזיר אותו וכדומה.
הפרטים הקטנים משרים בילדים תחושת ביטחון ושליטה במצב.
לאט לאט הם יתחילו להבין איך זה עובד.
המסר החשוב ביותר שעלינו לדאוג להעביר לילדים הוא שאמא ואבא לא התגרשו מהם!
אמא ואבא יישארו תמיד ההורים שאוהבים ודואגים להם גם אם חיים בנפרד.
אין ספק ששיחה אחת כזו לא מספיקה. חשוב להיות קשובים לילדים, לתת להם הסברים ולהיות שם בשבילם. כשהילדים יחושו שיש להם עם מי לדבר הם יוכלו לשתף ברגשותיהם, מחשבותיהם ורצונותיהם.
עלינו ההורים לזכור, שככל שנשתף את ילדנו ברגשותינו, באמירות שאינן שיפוטיות המשקפות את מצבו של ההורה כגון:
"קשה לי להיות בבית בלי אבא", "אני מתגעגעת לטיולים המשפחתיים שלנו".
ניתן לילדנו לגיטימציה לרגשותיהם. כשהם יראו שגם לנו קשה, עצוב, הם יקבלו את רגשותיהם ולא יחושו אשמים על כך.
השיתוף שלנו יעזור להם להתמודד עם רגשותיהם ועם חייהם החדשים.
במקרים בהם קיימים מאבקי כוח בין ההורים חשוב לזכור שכל אחת מהדמויות (אמא ואבא) חשובה לילד. לצורך התפתחות תקינה הילד זקוק לשניהם, לכן עלינו להימנע כמה שיותר ממידור ו"השחרה" של ההורה השני.
לסיכום:
הורות היא פרויקט לכל החיים. גם כשאנו מחליטים להתגרש אנו מתגרשים אחד מהשני, אך לא מהילדים. הגירושין לא משנים את האחריות שלנו כהורים.
לקיחת אחריות במובן מסוים היא בכך שלא נחפש אשמים למצב, אלא דרך פעולה!
אם נשכיל לחפש פתרונות למצבים ואירועים שונים במקום להטיל את האחריות האחד על השני נוכל לשמור על כבודנו ועל כבוד ילדנו.
