פרסומת
דלג

טרגדיה כפולה

מאת: ● 6/10/2010 19:00 ● ערב ערב 2466
טרגדיה כפולה אירעה השבוע באילת. איילת גלעד הגיעה בחודש התשיעי להריונה לבית החולים 'יוספטל' כדי ללדת את בנה השני. במהלך הלידה, ככל הנראה - נכרך חבל הטבור סביב צוואר העובר, הוא נחנק ומת. כעבור כמה שעות, נפטרה גם האם, ככל הנראה בעקבות סיבוך נדיר. משרד הבריאות מינה צוות בדיקה לארוע הטראגי. האב בראיון ל'ערב ערב':"היא היתה אהבת חיי, אני עדיין לא מעכל את מה שקרה"




את אמיר גלעד, בעלה של איילת. הרי איך אפשר באותה נשימה לנחם אותו על אובדן הבן, שלו הם חיכו שנים, ובמקביל לנחם אותו על אובדנה של אהבת חייו. אין ספק שמדובר בסיטואציה קשה, שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בה, אבל למרות הכאב הרב בקולו השבור, מצליח אמיר לספר את כל מה שעבר עליו ביממה אחת, יממה שבה התפרקו חייו.
הטרגדיה האישית של אמיר גלעד הפכה בבת אחת לטרגדיה שאותה חלק עם כלל אזרחי המדינה. בזמן שבכל מקום בעיר דיברו על המקרה, מדינה שלמה התאבלה יחד עם בני המשפחה והזדהתה עם גודל האסון.

תמונת כתבה


איילת (33), שהיתה בשבוע ה- 41 להריונה, הגיעה ביום ראשון האחרון לבית חולים 'יוספטל', כדי ללדת את בנה. במהלך הלידה, נפטר התינוק ככל הנראה מחנק כתוצאה מכריכה של חבל הטבור סביב צווארו. לאחר כמה שעות, נפטרה איילת על שולחן הניתוחים, לטענת בית החולים, בעקבות סיבוך נדיר של דימום פנימי. במשרד הבריאות הקימו ועדת בדיקה.

"תמיד אהבה לעזור לכולם"


את אשתו איילת הכיר אמיר גלעד באינטרנט, כעבור שנה האהבה ביניהם ניצתה, והם נישאו בט"ו באב. איילת למדה הנהלת חשבונות במכללת רמת גן וסיימה את כל הקורסים בהצטיינות, אבל את האהבה שלה למקצוע הקונדיטאות אי אפשר היה לעצור. היא למדה ב'תדמור', הם עברו לאילת והצליחה לממש את האהבה שלה למקצוע כאשר עבדה בכמה מלונות בעיר.
"החלום של איילת היה לפתוח עסק, חנות קטנה שבה תוכל לאפות את העוגות שהיא כל כך אוהבת", סיפר השבוע בעלה אמיר בראיון ל'ערב ערב', והצליחה באופן חלקי להגשים את החלום.

תמונת כתבה


אמיר ואיילת היו לקוחות של העיתון. אהבתה של איילת לקונדיטוריה לא ידעה גבול. היא נתנה לעסק שלה שם מסחרי 'סוד מתוק' ועבדה מהבית באפיית עוגות מדהימות. בעלה אמיר הוא זה שתמך ודחף מאחור, כדי שאשתו תעשה את מה שהיא אוהבת. הוא היה האחראי על הפרסום, התמחורים של העוגות וקידום המכירות. לא מעט מעובדי העיתון היו לקוחות שלה, ורק בראש השנה, לפני כחודש ימים, הזמינו ממנה העובדים כמה עוגות, בירכו אותה בשנה טובה ומתוקה ואיחלו לה לידה קלה. אף אחד לא תיאר לעצמו שכעבור חודש ימים תקרה טרגדיה כזו נוראית.
כעבור שנתיים מאז החתונה, נולד בנם - אדיר. מאז, ניסתה איילת להיכנס להריון, ללא הצלחה, עד תחילת השנה. "איילת שמחה והיתה ממש מאושרת מההריון הזה", נזכר בעלה גלעד בחודשי ההריון הראשונים, "היא היתה אשה נפלאה, אמא מדהימה, שאוהבת לעזור לכולם".
אמיר מספר, כי את כל הבדיקות שלה היא עשתה בזמן, והכל היה נראה תקין. ביום ראשון האחרון, חמישה ימים לאחר תאריך הלידה המשוער, הרגישה איילת שהלידה מתקרבת, והתרגשותה לא ידעה גבול. בשעה תשע בערב, היא הגיעה עם אמה, נורית וסר, לבית החולים 'יוספטל' עם צירים. "היא ביקשה שיעשו לה ניתוח קיסרי, אך בבית החולים אמרו לה כי הם מעדיפים לידה רגילה", סיפרה וסר השבוע. בשעות הלילה, הם החליפו משמרות. גלעד הגיע באחת בלילה למחלקת נשים, אמה של איילת ואחותה נסעו הביתה לנוח. "החזקתי את ידה של איילת", סיפר אמיר בעודם הם מתרגשים מהלידה המתקרבת ושחזר את הרגעים האחרונים שלו עם אשתו, "התחלנו לספור צירים במשך קצת יותר משעה, הבנו שזה קורה כל חמש דקות, איילת לחצה על הפעמון וקראה לאחות. היא חיברה אליה את המוניטור. שמעתי את קצב פעימות הלב של העובר, ראיתי את קצב הצירים על הצג האלקטרוני והכל היה נראה בסדר, באותו שלב. אחרי שעה וחצי, אמרה לנו האחות שאנחנו צריכים ללכת לחדר לידה. בשלוש וחצי לפנות בוקר, עברנו לחדר הלידה", מספר אמיר, "בכל פעם בדקו כמה פתיחה יש, עד שהגיעו לעשר אצבעות והחליטו ליילד. אחרי שהתינוק יצא, הוא לא בכה. לא ראיתי את חבל הטבור כרוך סביב צווארו, אבל שמעתי את הצוות מדבר על זה. המיילדת צעקה- שאלה: 'יש פה רופא ילדים'. מיד הבנתי שמשהו לא בסדר", סיפר אמיר, "ניסיתי באותם רגעים לנחם את איילת, לומר לה שיהיה בסדר, אבל היא היתה כל כך שקועה בכאב שלה, כך שגם אני הייתי הרוס מזה. באותם רגעים איילת צעקה איפה הילד שלי? למה הוא לא בוכה?".

תמונת כתבה


"לא יודע איך אסתדר בלעדיה"


"לאחר הלידה, החזירו את איילת למחלקה. זה היה בשעת בוקר", סיפר אמיר, "היא הרגישה צורך עז לראות את הבן שלנו, אדיר, "תוציא את הילד מבית הספר, אני רוצה לראות אותו עכשיו", שחזר אמיר את אותם רגעים, "יצאתי לכיוון, אבל אמרו לי שיותר מומלץ לחכות אחרי הלימודים. כשחזרתי מבית הספר הביתה, אחותה של איילת התקשרה אליי ואמרה שאבוא דחוף לבית החולים. צעקתי 'מה קרה?', העבירו לי בטלפון את ד"ר אבינועם צברי שאמר לי כי הכניסו אותה לחדר ניתוח ושאגיע מיד. חיכינו בחוץ. בכל פעם נתנו לנו פיסת מידע, אמרו לנו שהמצב לא טוב, לאחר מכן אמרו שהצליחו לייצב קצת את מצבה ולאחר מכן, יצא הרופא ואמר לנו בואו תשבו. מיד הבנתי מה קרה, שאלתי אותו איילת מתה? ואז הוא בישר לנו את הבשורה המרה", הוא נזכר ושותק ארוכות.
"אני עדיין לא מעכל את זה ולא יודע מה קורה סביבי", ממשיך אמיר לדבר בקול חנוק. לכל אלה שעטפו אותו בחום ואהבה הוא מודה: "תודה רבה על העזרה והתמיכה הנפשית". הוא לא כועס על אף אחד, אלא רק על עצמו: "אני כועס על עצמי שלא התעקשתי שהיא תלד בבית חולים במרכז הארץ". מעבר לזה הוא לא מוכן להרחיב, "אני מעדיף להמתין לתוצאות נתיחת הגופה, כדי להבין מה קרה, רק אחר כך אדע איך לפעול", הסביר.
בינתיים, הגיע לבית המשפחה צוות של פסיכולוגית ועובד סוציאלי שהנחו אותם מה לעשות, "לדעתי, הבן אדיר עדיין לא קולט מה בדיוק קרה, הוא בוכה לפעמים, סיפרנו לו את הכל, שאמא היתה מאוד חולה בזמן הלידה ושהיא מתה. אני עדיין לא מעכל את זה ולא יודע איך אסתדר בלעדיה, בלי העזרה והתמיכה שלה. זה קשה, זו לא רק טרגדיה שלי, זו גם טרגדיה של הילד, זה לא משהו שאפשר להתכונן אליו, פשוט לא ייאמן שזה קרה לנו".

אמה של איילת: "למה לא היה ניתוח קיסרי?"


מנהל בית החולים 'יוספטל', ד"ר, אבי גולדברג, מסר בתגובה: "בבית החולים נולד תינוק שנפטר במהלך הלידה. מספר שעות לאחר מכן, האמא החלה לסבול מסיבוך נדיר של דימום פנימי, שאנחנו לא יודעים לקשור בינו לבין הלידה עצמה. הדימום היה קשה, מכלי דם גדול. במשך מספר שעות ניסינו לעצור את הדימום, לייצב את מצבה ולהציל אותה. הניסיונות האלה כשלו והיא נפטרה. מדובר באירוע טרגי קשה מאוד למשפחה. אנחנו מחזקים את המשפחה, תומכים בה ומשתתפים בכאבה. ביקשנו ממשרד הבריאות להקים ועדת בדיקה, כדי ללמוד מהאירוע ולהבין טוב יותר את מה שקרה. גופותיהם של העובר ושל האם נשלחו למכון לרפואה משפטית באבו כביר, לנתיחה שלאחר המוות, כדי לקבל מידע על נסיבות מותם. מרגע שהתפתח הסיבוך של האם, צוות שכלל את כל רופאי בית החולים ממחלקת נשים, כירורגית, הרדמה וחדר ניתוח עשה את כל המאמצים כדי לעצור את הדימום".
"שאלתי את השאלות למה לא היה ניתוח קיסרי ומה קרה בעקבות זה. לא קיבלנו תשובות ברורות, ואני באמת מחכה לנתיחה, שם אולי תהיה תשובה יותר ברורה", אמרה בתגובה, נורית וסר, אמה של איילת. "הכאב הוא גדול, החברים עוטפים ומחזקים אותנו, וזה נותן הרבה כח ועידוד למה שקרה. הסברנו לאדיר שאמא היתה חולה ושהיא נפטרה, הוא לא מבין את המשמעות, הוא פשוט מבין שאם אמא לא נמצאת בבית, אז הוא לא יכול להיות בבית. שאם הלב שבור, אפשר למות מזה. אנחנו מנסים לתת לו את התמיכה והכח האפשריים, כדי שהוא יוכל להתמודד. אדיר קיבל בבית הספר חיזוקים. העובד הסוציאלי ליווה אותנו, היה עם הילד ונתן לנו הסברים, מה לעשות ומה להגיד. אנחנו בחרנו לקבור את הילדה כאן, מכיוון שהיא בחרה בחייה להיות פה והעיר היתה מאוד חשובה לה".

הלווייתה של איילת גלעד תתקיים היום (חמישי) בבית העלמין באילת. יהי זכרה ברוך.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש