פרסומת
דלג

נופר תאלף אתכם

מאת: סוזי שרם כהן ● 13/10/2010 08:53 ● ערב ערב 2467
נופר פרץ, צעירה אילתית בת 22 מאלפת כלבים וכל מה שחי. לרגל שחרורה מהצבא היא קיבלה במתנה את כלבתה המיוחסת קטיה. מה קשה יותר לאילוף כלבים, או בעליהם? זאת השאלה.
נופר תאלף אתכם

שלא תתנו למראה השברירי של נופר פרץ להטעות אתכם, מאחורי החזות העדינה של הילדה (בת 21), שוכנת מאלפת כלבים קשוחה ואסרטיבית שיודעת בדיוק מה היא רוצה ועושה כל מאמץ להצליח ולהיות בו מובילה.

ד"ר דוליטל


אהבתה של נופר לחיות ורצונה לאלף אותם התגלתה עוד בהיותה ילדה צעירה. הוריה שדגלו באימוץ חיות לשם חינוך הילדים לאחריות לא שיערו עד כמה רחוק תאמץ זאת נופר ואת גודל גן החיות שיצטרכו לתפעל לאורך השנים. לנופר היו אינספור חיות שאת רובן ככולן היא ניסתה לאלף, בין היתר 14 אוגרים, ארנבות, שבלולים, סממית מנומרת, דגים, חמשת צבייה עונים לקריאה בשמם, התוכי שלה מאולף אף הוא, שלושת הכלבים ידברו איתכם, יעמדו או יזחלו על פי פקודה, וזה רק על קצה המזלג.

תמונת כתבה


כלבנית מצטיינת


קשה לומר כי נופר הגיעה במקרה לאילוף כלבים בצבא, לתפקיד כלבנית גישוש, ואף בהמשך הקריירה הצבאית, לפקד על כלבייה בבסיס עובדה. להיפך, היא הפכה עולמות עד שנתנו לה להיבחן לתפקיד הכלבנית הנחשק, עוד בטרם התגייסה לצבא חיפשה את הדרך לקורס המובחר שאינו מופיע במנילה או בכל פרסום אחר, אך נופר ידעה שהוא קיים ביחידת עילית של חיל האוויר וכי אליו רוצה להגיע. מכאן, למפקדיה לאורך כל הטירונות לא נותרה ברירה, היא דרשה, ביקשה והתחננה מכל מפקד שפגשה עד שהגיעה למפקד הקורס אשר ניאות לאפשר לה להיבחן לקורס הנחשק. את המבחנים עברה בהצלחה והתקבלה לקורס היוקרתי אחר כבוד. הקורס הצבאי עורך חצי שנה, שבו כל סיבה היא סיבה מספיק טובה להדחה. בפן הגופני אין פשרות, הרבה אימונים מתישים בהם ריצה של 8 ק"מ בכל יום עם הכלבים, בפן התיאורטי לומדים פסיכולוגיה של הכלבים, וטרינריה בסיסית וכיצד לנהוג את הכלב, כאשר מבחן רודף מבחן ללא התפשרות על ציוני 'עובר' גבוהים, את הקורס מן הסתם עברה נופר בהצטיינות.
"הקורס בן חצי שנה, במהלך התקופה הזו למדנו את הכלב על כל רבדיו, איך לנהוג בו, ממנה נובעות בעיות ההתנהגות שלו, כיצד הכלב חושב, איך לאלף את הכלב לגשש אחר אדם או לתקוף, אילוף בסיסי ומתקדם. בתחום הווטרינרי למדנו כיצד לעשות לכלב עירוי, בדיקות דם או לתפור במידת הצורך" הקושי האמיתי כך מסתבר היא האחריות המוטלת על כתפי נוהג (כלבן), "על הנוהג להיות בעל אחריות עצמית גבוהה, הוא המחליט על אימוני הכלב, כמה אימונים בשבוע ואת סוג האימון, אימוני משמעת או גישוש, דרגת הקושי ומשך האימון, צריך שתיהיה מוטיבציה גבוהה והרבה כוח רצון".

כשנופר פוגשת את קטיה


בקורס הכירה נופר את קטיה, כלבה מיוחסת, רועה גרמני שנולדה בחוות מיוחדות לגידול כלבים מיוחסים, עם הגנים המשובחים ביותר, אימה של קטיה היא אלופת העולם בגישוש ספורטיבי. את הכלבים מאלפים להיות כלבי שמירה, כלבי תקיפה והכלבים המובחרים ביותר מאומנים להיות כלבי גישוש, כלבי הגישוש כמו קטיה נחשבים לאליטה של הכלבים, הם מקבלים את הטיפול הקפדני ביותר והיקר ביותר.
ההתאמה בין קטיה לבין נופר מוקפדת לפרטי פטים, מפקדיה של נופר למדו כל פרט על חייה, הרגליה, הרגלי האכילה שלה, התנהגותה אופייה וכדומה ובמקביל בדקו את תכונותיה של קטיה, רק לאחר שהמפקד מוצא התאמה מוחלטת הוא מחבר לחודש הסתגלות בין החיילת וכלבתה - ההתאמה למן הרגע הראשון הייתה מושלמת ומאותו רגע ועד היום הן אינן נפרדות אף לא לרגע.
נופר מלמדת את קטיה את רזי הגישוש, " על קטיה מוטלת המשימה למצוא את מקום החדירה, לזהות את ריח החודר, להתחקות אחרי עקבותיו, ואז לאחר מרדף לתקוף ולנטרל את התוקף". נופר מלמדת את קטיה לגשש בתנאי שטח שונים גם אלו הקשים להרחה וקטיה מקבלת ומפצחת את האתגרים בשמחה.
בין חוויותיה הרבות מתארת נופר מקרה אמת אחד בו הרגישה כי היא מפקידה את חייה בידי קטיה הכלבה: "יצאנו למרדף אחר מסתנן, דממה וחושך במדבר, אני לא רואה דבר ואני רצה אחרי קטיה, הבנתי שמכל מקום אני יכולה להיתקל בדמות פחדתי מאוד עד שלרגע תפסתי את עצמי וחשבתי שבעצם אם קטיה איתי היא מגנה עליי וזה הרגיע אותי עד מאוד. אז הבנתי שבעצם חיי נתונים בידיה וחייה בידי".

נופר אינה נחה ומבקשת לעלות בסולם הדרגות, היא מבקשת להיות מפקדת כלבייה ויוצאת לקורס מפקדים, נופר מסיימת בהצטיינות (שוב, כמובן), ומקבלת משימה לא פשוטה, להקים כלבייה בבסיס עובדה ולפקד עליה. אחרי יסורי ההקמה, ההסתגלות הקשה של קטיה למקום ולניתוק מהבסיס הקודם בו התייחסו אליה, אל קטיה, כאל אחת מהח'ברה, חיילת מן המניין, מוקמת לה אחר כבוד הכלבייה המבוקשת.
בשל מחסור בכלבנים הכלבייה בעובדה נסגרת באופן זמני, נופר שתמיד חשבה כי תישאר בקבע וכבר תכננה את המשך דרכה ביחידה, מחליטה לא לחתום ולעזוב, "אמנם היה לי קשה מאוד להחליט לעזוב את הצבא ולא לחתום אך אני יכולה לומר כי הצבא העניק לי חוויה מיוחדת, ממלאה, שלא יכולתי להרוויח בשום מקום בעולם ואני מודה על כל רגע בשירות".
"בדרך כלל כל כלב מאולף נשאר שש שנים במערך הצבאי, שנתיים עם כל חיילת מפעילה- נוהגת כלב. לי התאפשר לקחת איתי את קטיה עם שחרורי ולאחר שעשתה שתי תקופות בלבד (כלומר 4 שנות שירות). הקשר ביני ובין קטיה הוא כה חזק עד שלא ניתן היה להפריד בנינו וקיבלתי אותה במתנה, המתנה הטובה ביותר בחיי".

מאלפת כלבים


בילדותה נהגה נופר לבלות שעות רבות בחנות החיות של לימור כהן. לימור מיהרה להציע לנופר לאמן כלבים והפעם לא כתחביב אלא כמקצוע. כבר בחופשת השחרור החלו לזרום בקשות לאילוף כלבים ונופר נשאבה לתוך עולם אילוף הכלבים.
"דרך אימון הכלבים רצופה בחיזוקים חיוביים, אני מעודדת את הכלבים על כל פעולה טובה שלהם ומעודדת אותם לחזור עליה, שוב ושוב. מכיוון שלמדתי את הפסיכולוגיה של הכלב וממה נובעת התנהגותו, אני יכולה להבין איך להתמודד עם הבעיה ולעולם לא בהפחדה ובעונשים. רוב הכלבים מספיק חכמים לדעת מה אסור ומה מותר, מה טוב ומה לא. אם הם אינם מתנהגים בהתאם יש לכך סיבה שצריכים להתמודד איתה ולפתור אותה. צריך לתת לכלבים הכוונה."

אם כך הבעיה איתנו הבעלים, ולא עם הכלבים?
"הרבה פעמים יש צורך באמת לחנך את המשפחה להתנהל נכון. ההתנהגות של הכלב נובעת מהתנהגותנו, מהרגלנו ולכן בטרם אני מתחילה לאלף כלבים אני לומדת היטב את כל הפרטים על המשפחה, על ההרגלים שלהם, על אופיים, על האופן בו מתנהל כל אחד מבני הבית עם הכלב, מידת הטיפוח שהכלב מקבל ועוד" נופר מסבירה, "אני רואה כלבים עם משבר זהות, חרדת נטישה או פחד, זה נובע מהרגלי הבית ואופן ההתייחסות לכלב, לחילופין הכלב יכול להשתין על הספות בבית כשהוא חושב כי הוא המנהיג של להקת הבית וכי הוא מסמן את הטריטוריה שלו.
לפעמים אנו מעבירים לכלב שליטה ומנהלים את הבית בהתאם לצרכיו ולא הפוך, הכלב אילף אותם".
לשם כך צריך אילוף, במספר פקודות בסיסיות בהם הכלב נענה לבעליו החיים עם הכלב יכולים להיות פשוטים יותר, "יש שהולכים עם הכלב לטיול והוא מושך אותם יש ללמד אותו ללכת לצידנו, ללכת למקום שלו, הפינה בה החלטנו שהיא שלו בבית, כך שגם אם באים אורחים לא צריך לנעול אותו, אלא רק לפקוד עליו ללכת למקומו, למעשה יש לרכוש את אמון הכלב כדי שיהיה נאמן לנו וירצה להישמע לדברנו מתוך נאמנות ולא מתוך פחד". והאימונים מניבים תוצאות מעולות, כלבים נאמנים, המוצאים את מקומם הטבעי במשפחה, כחלק אינטגרלי וממושמע.

גם את הכלב של השכנים שלי ניתן לאלף כך שיפסיק לנבוח ללא סיבה כל היום?
"בוודאי, מלמדים את הכלב לדבר, לא לנבוח לשווא, אלא רק בזמן בו הוא צריך להתריע או להגן על עצמו. אני לא בעד אמצעי העזר המענישים כמו קולר נביחות הנותן זרם לכלב וכדומיו.

מה קשה יותר לאלף, במסגרת הצבא כלבי גישוש או כלבים רגילים פחות מיוחסים גנטית?
"כלבי הגישוש והתקיפה של הצבא הם כלבים גדולים, בעלי אופי דומיננטי, קשה הרבה יותר לאלפם. כלבים ביתיים הם הרבה יותר מורכבים וגם רמת האימון שלהם היא נמוכה יותר. מדובר בדרך כלל במספר פקודות בסיסיות.

את מאלפת כלבים גם לתקוף?
"אני מעדיפה שלא, הרבה אנשים רוצים ללמד את כלביהם לתקוף, אולם הם לא מבינים את ההשלכות של זה. כאשר אני פורסת בפניהם את התמונה כולה בדרך כלל הם חוזרים בעצמם מבקשה זו, לשמחתי".
למרות שחלומה הראשון של נופר היה ללמוד ולעסוק בווטרינריה, ללא ויתור על אימון הכלבים היא מדגישה כיום היא יודעת כי היא רוצה לעסוק בריפוי בעזרת חיות, לילדים אוטיסטים, דיסלקטים ועוד "אני מאמינה כי עבודה עם חיות עוזרת לילדים. גם ברמת הריפוי וגם ברמת הלימוד ילדים לנטילת אחריות".
נופר שוזרת את עולמה בעולמן של החיות אם באילוף בחיות ואם טיפול בילדים באמצעות חיות, והדרך להשגת מטרותיה תלויה באותה מוטיבציה, אחריות אישית ונחישות אינסופית הטמונה במאלפת נופר פרץ.