פרסומת
דלג

ספורט עוצר נשימה

מאת: ● 13/10/2010 11:00 ● ערב ערב 2467
אלון ריבקינד קבע שני שיאי ישראל חדשים בתחרות בינלאומית לצלילה חופשית שנערכה החודש בשארם. וזו סיבה מספיק טובה לשוחח איתו על צלילה חופשית ועל התחרות. וגם בשורה עמנו: יש מצב שהתחרות הבינלאומית בשנה הבאה תערך ממש פה אצלנו באילת בתחרות הראשונה בסגנון 'משיכת חבל', הגיע מתיאוס המתחרה מפולין למקום הראשון עם התוצאה מעוררת הקנאה של 100 מטרים מתחת לפני הים. בתחרות השניה בסגנון 'משקולות קבועות', הגיע מתיאוס הפולני שוב לעומק המרהיב של 100 מטרים. לצורך השוואה, אלון ריבקינד, אחד המתחרים מישראל, הגיע בתחרות הזו לעומק של 68 מטרים, וזה הספיק כדי לקבוע שיא ישראלי חדש. ובתחרות השלישית שנקראת 'צלילה חופשית ללא עזרים', צלל מתיאוס מפולין מה שצלל, ואז עלה אל פני המים והתעלף... "הוא נפסל. קיבל אפס נקודות", מספר ריבקינד בחיוך, "הניקוד הוא סיכום של שלוש התחרויות, כך שמי שצולל במידה ומקפיד לאסוף את הניקוד, הוא זה שינצח". מה שנקרא: תהיה בינוני - ותצטיין. כך זכה במקום הראשון צולל מדנמרק שצלל יותר רדוד אבל התמיד בנקודות...המתחרה המוכשר מפולין נאלץ להסתפק במקום השלישי.




אלון ריבקינד, בן ה-33, עובד במועדון הצלילה 'מנטה', חזר החודש מתחרות בינלאומית בדהב שבסיני כשהוא מניח מאחריו שני שיאי ישראל חדשים ומגיע למקום הרביעי בתחרות. הישג יפה ומכובד אם ניקח בחשבון שבתחרות השתתפו מעל 30 נציגים מרחבי העולם. מדובר בתחרות 'טריפל דפט' בתרגום לעברית 'עומק משולש'. "כל יום כל המתחרים עושים סגנון מסוים והתוצאות נמדדות", מסביר ריבקינד ומראה תצלומים בהם הוא נראה מטייל על חבל אל תוך המים כמו סוג של 'ספיידרמן' תת ימי.

תמונת כתבה


צלילה חופשית, כלומר ללא בלונים, ללא שנורקל, ללא מסכה ואפילו בלי סנפירים. אולם לפני שאנחנו מתעמקים ברזי הצלילה החופשית, אנחנו מבררים את הנושא של יציאה לסיני המאוימת בימים שבהם יש התרעות נקודתיות לגבי חוליית מחבלים חמושה שעברה מעזה לסיני.
לא קצת חוסר אחריות לצאת לסיני בימים אלו? ואם נניח שחוליית מחבלים תחטוף ישראלי? שוב כל המדינה תהיה בהלם? שוב בלוגים שיצרפו סרטים וצעדות ואוהלי מחאה ליד הכנסת? שלא לדבר על המשאבים הכלכליים שהמדינה משקיעה בהחזרת חטופים...

תמונת כתבה


"אני נוסע פעמיים בשנה להתחרות, ואני יכול לומר שבשלוש השנים האחרונות, יש התרעות על בסיס יומיומי. יצאתי למשהו ממוקד ולא יצאתי לנפוש על החוף. לא הייתי יוצא לנופש בסיני. הצלילה החופשית היא חלק גדול מחיי, ועם כל הסיכון שמתלווה לזה, בחרתי בחירה חופשית כן לנסוע. אני מאמין שבקרוב תחרויות הצלילה הבינלאומיות יהיו באילת, ואז לא נצטרך לנסוע לסיני".

רוצים להעביר את התחרות לאילת?


"כל שנה התחרות נערכה בדהב. השנה, מסיבות שונות, היא עברה לשארם. וכרגע, מתחילה התארגנות של תחרות בינלאומית באילת".
אחרי שמיצינו את הנושא הבטחוני, עברנו לדבר על הצלילה החופשית שמוגדרת כספורט 'אקסטרים' כי היא נושאת מידה של סיכון עבור הצולל. "יש בה אלמנט של למשוך את הגבול יותר מדי. או לצלול לבד. אבל אני לא מסתכן. יש בצלילה החופשית משהו שנותן שקט שקשה להסביר במילים", אומר ריבקינד, שמודה שהתחביב שלו גורם גם להוריו לעצור את הנשימה אם כי מסיבות אחרות. "אמא שלי קצת יותר עוצרת נשימה, אבל בגדול ההורים שלי תומכים כי הם יודעים שזה משהו שיקרה בכל מקרה".

מה באופי שלך מתחבר לחלק הזה של האקסטרים?


"התנתקות מהחיים שבחוץ. חיבור למים ולעצמי. בדיקות גבולות אבל ממקום של סופר מודעות ולא ממקום של טיפשות". ריבקינד מסביר שבניגוד לסוגי ספורט אקסטרים אחרים כמו צניחה חופשית או קפיצת אופניים או גלישת גלים בצלילה החופשית אין אדרנלין. "ההיפך בצלילה חופשית, האדרנלין וההתרגשות פוגעים ביכולת ובתוצאות".

תמונת כתבה


קודם כל תירגע


אז איך מתחילים לצלול חופשי? מסתבר שהצלילה נפתחת כמו שנפתח ספר בישול מרוקאי: קודם כל – נרגעים. ריבקינד מספר שהוא נוקט בתרגילי נשימה שהביא מתחום היוגה "מדובר בשליטה מנטלית ובמודעות לגוף. לדעת להרפות את הגוף. אני משתמש במדיטציה ובחשיבה חיובית. היא מחייבת אורח חיים בקצב איטי".

איך הגעת ליוגה?
"כשהגעתי לאילת לפני כשבע שנים, הצטרפתי למרכז 'שיבננדה' יוגה ותרגלתי יוגה ושם הדרכתי גם כמה שנים. באותן שנים גיליתי את הצלילה החופשית, והחוויה הראשונה שלי היתה עוצמתית. הבנתי שזה משהו שהולך ללוות אותי כל החיים".

מהם סגנונות הצלילה החופשית שהיו בתחרות ה'טריפל דפט'?
"משיכת חבל שזה עם חליפה ובלי סנפירים. מתקדמים במים על ידי משיכה בחבל כלפי מטה וכלפי מעלה. משקולות קבועות שזה ירידה עם חד סנפיר מבלי לגעת בחבל והסוג השלישי הוא ללא עזרים שזה כמו שחיית חזה אבל בלי חבל ובלי סנפירים". גם בסגנון האחרון קבע ריבקינד שיא ישראלי חדש וירד לעומק של 54 מטרים. "יצאתי מסופק כי קבעתי שני שיאים חדשים", אומר ריבקינד בסיפוק.

מאיזה מתחרה חששת במיוחד?
"מאף מתחרה. כל אחד מתחרה נגד עצמו בתחרות הזו". וריבקינד מציין שהצלילה החופשית אינה בהכרח ספורט לצעירים: "יש אלופים רבים בני 40 פלוס כי זהו ספורט מנטלי אז הגיל – משביח". ריבקינד מציין שלפני התחרות היה בקשר עם השיאן המצרי שמו אשוד לגבי ביצוע צלילה משותפת. "אשוד בן 50 + עובד במחשבים וגר בקהיר. רציתי שנצלול לאותו עומק ונעשה ביחד שיא משותף, ובסוף זה לא צלח מסיבות בירוקרטיות וארגוניות. מה שמעניין זה שנפגשנו בזמן התחרות ויצא שצללנו לאותו עומק בהפרש של כמה דקות זה מזה", מספר ריבקינד שמציין שגם אשוד קבע שיא מצרי מצידו.

למה רצית לעשות איתו צלילה משותפת?
"כדי לעניין את התקשורת. התקשורת הישראלית לא מתעניינת בתחום הזה, אלא אם מישהו נהרג או אם התחרות מתבצעת בארץ, אבל להביא צלם של ערוץ גדול לשארם כדי לצלם צלילה זה לא משהו שיקרה". או בלשון העם: 'גימיק' במטרה לחולל הד תקשורתי.

כמה זמן נמשכת הצלילה?
"בין שתיים לשתיים וחצי דקות. אם מדובר ברק להכניס ראש למים ולצוף בלי לזוז ולהתאמץ, אז אפשר להגיע ל- 11.5 דקות. אם מדובר בצלילה שמערבת שחיה, אז אפשר להגיע לשיאים של ארבע וחמש דקות".

על מה חשבת בזמן הצלילה?
"על שום דבר, ואם חושב אז חושב חיובי".

מה הדבר הראשון שעושים אחרי צלילה?
"אוכלים חלבון ופחמימה כדי להחזיר אנרגיה לגוף. הצלילה החופשית דורשת מאמץ גופני רב, זוהי פעילות אנאירובית מאומצת", אומר ריבקינד שמעביר קורסים בצלילה חופשית לבני 13 ומעלה. "עוזר להיפראקטיביות, דימוי עצמי חיובי ורכישת בטחון עצמי לפיתוח קואורדינציה, ריכוז ויכולת מוטורית", הוא מספר.

תודות וברכות...


"ליניב קינן קינן ולניר פוקס, שני מתמודדים נוספים בתחרות. נסענו ביחד והיה נחמד. תודה לחברתי בטי קופרשמיט שתומכת בי".