סופר מאמי

הורים כמודל לחיקויי

במשך תשעה ירחי לידה אנו מתכוננים, מצפים ומתכננים את הרגע בו יגיח ילדנו לעולם, ובשעה טובה כשזה קורה, אנו עושים כל שביכולתנו לספק להם את התנאים הטובים ביותר לגדילתם והתפתחותם. אנו עושים זאת מתוך ידיעה ברורה כי ילדינו אינם יודעים ומסוגלים לדאוג לעצמם מרגע לידתם.



להבדיל מהגורים בטבע, שתוך כמה שבועות הופכים להיות עצמאים ומסתדרים בכוחות עצמם, ילדינו הרכים אינם מסוגלים להתמודד לבדם בעולם, ואינם מגיעים עם "הוראות הפעלה לחיים".
הם כן נולדים עם שני האינסטינקטים הבסיסים: בכי ויניקה.
תינוק אם רטוב לו, חם לו, אם הוא רעב, עייף וכדומה מה הוא עושה? בוכה.
הוא יודע שהבכי יבוא אותנו אליו.
היניקה היא האינסטינקט השני. האינסטינקט ההישרדותי.

מרגע לידתו התינוק מביט על הוריו, בוחן את התנהגותם, לומד ממנה ומסיק מסקנות על החיים.
דרך התנהגותנו והתנהלותנו מבין התינוק מה עליו לעשות וכיצד עליו להתנהג כדי להסתדר בחיים.
לדוגמא, מגיל כמה שבועות התינוק מבין שאם הוא יבכה אנחנו ניגש אליו.
הוא בוחן את תגובותינו למעשיו, קולט מה גורם לנו נחת וכל התנהגות שזיכתה אותו בתשומת לב כזו או אחרת תחזור על עצמה.

שרית, אם לשלושה בנים מוטרדת מהעובדה שהיא ובעלה ומערכת היחסים ביניהם משמעותיים ומשפיעים על אישיותם של ילדיה.
"לעיתים קרובות בעלי ואני מתווכחים. לעיתים אנו מרימים את הקול ובזמן הוויכוח וכועסים אחד על השני. אני יודעת שעלינו לנהל את הוויכוחים לא ליד הילדים אך בפועל... המציאות חזקה יותר. האם עלי לומר ולהסביר להם על מה התווכחנו, ולמה?"

שרית יקרה,
נכון הוא שאנו ההורים משמשים לילדינו גם כמורי הדרך לחיים.
כשילדינו מביטים בנו, רואים ולומדים את התנהגותנו הם מסיקים מסקנות על הדרך בה עליהם להתנהג ולהתנהל בעולם.
מה אם כן ילדינו לומדים מאיתנו?
כמו שתיארת, הילדים לומדים מהוריהם מהי זוגיות, לומדים מאיתנו איך מתנהלת מערכת זוגית וממה היא מורכבת. אילו התנהגויות מקובלות ואילו לא.
הילדים קולטים את הדינמיקה הזוגית בינינו גם אם אנו מנסים להסתירה.
הם רואים מי אחראי על ענייני הכספים, הבנקים, מי דואג לקניות, לבישולים, מי ממלא את תפקיד שר החינוך בבית ומגיע לאסיפות הורים ופגישות עם המורה וכ"ד. הילדים מבינים מהר מאוד את ההסכם הזוגי שלנו ולפיו הם מתנהלים.
חשוב לי לציין כי וויכוחים וריבים הם דבר טבעי בזוגיות.
בבית בו ההורים מקפידים לא להתווכח או לריב ליד הילדים, הילדים מבינים שריב זה חשש, סוג של טלטלה, דבר לא טבעי, ובבוא העת, כשהם יתחתנו ויהיו להם וויכוחים עם בני זוגם והם לא ידעו מה לעשות ובנוסף יחשבו שזה לא טבעי ומערכת היחסים שלהם לא תקינה.
המסקנה אם כך- מותר להתווכח ליד הילדים, אך חשוב מאוד גם להשלים מולם.
עליהם ללמוד מודלים שונים של התפיסות.
בנוסף, ילדינו לומדים מאיתנו את מודל ההורות. ולמה הכוונה?
הם לומדים מהו תפקידה של האם ומהו תפקידו של האב בבית.
כיצד מתבצעת חלוקת התפקידים בנושאי החינוך?
מי מעניש, מי אחראי על נושא הלימודים, מי מטפל בנושא תרבות הפנאי – חוגים, פעילויות חברתיות.
סביר להניח שילדנו בבואם להקים ולבנות את הקן המשפחתי שלהם, יביאו עימם את מודל ההורות שראו בבית. זהו הבסיס שלהם למודל ההורות לטוב ולרע.
פן נוסף אותו ילדינו לומדים מאתנו הוא היחס לסמכות.
דרך האינטראקציה איתנו הם לומדים איך להתייחס לסמכות, האם יש לפחד ממנה, ניתן לזלזל בה, וכיצד יש להתייחס אליה בחברה בה אנו חיים?

סיכום:
מערכות יחסים הן אחד הצירים המרכזיים של החיים ואחת המיומנויות החשובות ביותר.
עלינו ללמד את הילדים שלכעוס ולריב זה לגיטימי וחלק מהחיים. עלינו ללמדם שאין סיבה להיבהל כשנקלעים למריבה עם הפרטנר שלהם למערכת היחסים, אלא יש להתמודד עימה בצורה אפקטיבית ולהמשיך ביחד בחיים המשותפים.
התא המשפחתי כולל אי הסכמות וקונפליקטים, ובתוך המשפחה יש מקום גם למריבות לכן, יש להשתמש במריבות בתור שיעור בחינוך לזוגיות טובה!