סופר מאמי

מאת: או-מד מדיקל ● 9/11/2010 22:41 ● ערב ערב 2471
אפרת בר-דגן
סופר מאמי

גיל שנתיים - המאבק לעצמאות


אתם מרגישים כי הפעוט הקטן שלכם הפך להיות איש קטן עם רצונות משלו?
יש לו דרישות, בקשות והוא מרבה לבדוק גבולות?
כיצד מתמודדים עם הביטויים: לא רוצה ! שלי!
כיצד ניתן להימנע ממאבקי כוח?
לאורך חייהם עוברים ילדינו שני תהליכים מקבילים: היפרדות וייחודיות.
ייחודיות היא הצורך להיות מיוחד, שונה.
היפרדות, היא תהליך בו הילד נפרד מאימו והופך לאדם עצמאי.
ישות נפרדת, אוטונומית, אשר מקבלת החלטות עבור עצמה.
בתהליך זה של היפרדות וייחודיות תופס הילד את עצמו כאדם מיוחד בעולם, בעל יכולות ייחודיות משלו.
מבחינה פסיכולוגית גיל שנתיים הוא גיל ההתמרדות הראשון. התינוק מתחיל להבין את יכולותיו, רוצה להוכיח את עצמאותו ויכולתו לקבל החלטות ואחת הדרכים עבורו זאת היא המילה: לא.

כרמית, אמא לילדה בת שנתיים וחודשיים מתארת את השינוי שחל בביתה:
"לילדתי שינויי קיצוני במצבי רוח. צחוק מתגלגל יכול להפוך לבכי ללא הפסקה וחשוב לי לציין שאין לכך מבחינתי שום סיבה.
כל מילה שנייה שלה הפכה להיות: אני לבד! שלי! ולא רוצה! דבריה נאמרים בטון שאינו משתמע לשתי פנים. היא רוצה לעשות דברים בדרך שלה בלבד.
כיצד מתמודדים עם שלב כל כך קשה זה?"

כרמית יקרה,
אין ספק כי בתך נמצאת בשלב התפתחותי מרגש, מסעיר ומלא אפשרויות חדשות, אשר הופכות את עולמה לגדול ומלא הרפתקאות.
כפי שציינת, קיימות תופעות נפוצות בשלב התפתחותי זה.
התופעות הנפוצות הן:
האמירה "אני לבד",
ו"לא רוצה" המתחילות להישמע ללא הרף.
השימוש במילה "לא", גורמת לקטנים להרגיש כי הם שולטים בעולמם ובעולמנו ההורים. לדוגמא: הילד רוצה להתלבש לבד, רוצה ללבוש את אותה הפיג'מה במשך שבוע ימים, מתעקש לאכול רק מזונות מסוימים וכ"ד.
הסירוב והעמידה האיתנה שלהם על רצונותיהם מאפשרת להם ליצור הפרדה מרצונותינו ועל ידי כך הם מתחילים לגבש זהות ייחודית.
אין ספק כי עשייה עצמאית זו מחזקת את ביטחונם העצמי ומאשרת להם כי הם בעלי יכולות.
לעיתים נמצא את ילדנו מגיב למצבים לא רצויים מבחינתו בהתקפי זעם.
התקפים אלו הם תופעת לוואי נפוצה בשלב התפתחותי זה. כאשר הילד לא מקבל את דרישותיו או כשהדברים לא נעשו בדרך שלו הוא יכול לצרוח זמן רב ולעיתים אף להטיח את ראשו ברצפה.

כיצד מתמודדים עם המילה 'לא' ועם התקפי הזעם?
ראשית, כאשר הילד נכנס להתקף כעס חשוב לא להיכנע לרצונותיו כדי להרגיעו.
כדי להרגיעו אפשר להציע חיבוק או להישאר קרוב פיזית כדי להראות לו שאנחנו איתו. חשוב לגלות רגישות לרצונותיו או כאבו ולומר לו בקול בטוח ושקט: "אני מבינה שאתה מאוד עצוב/כועס עכשיו כי...."
נסו להימנע ממאבקי כוח עם ה'מתבגר' שלכם. אין ספק כי מאבקי כוח מותירים את שני הצדדים מותשים.
במקום להיכנס עימו למאבקי כוח, נסו להציע לו אפשרויות חלופיות למה שאתם רוצים.
לדוגמא: הילד חולה וצריך לקחת תרופה אך הוא מסרב בתוקף
לעשות זאת. אם עד עכשיו יכולנו לפתוח את פיו בכוח ותת
לו את התרופה היום אנחנו צריכים להתחשב בדעתו, לשכנע אותו שזה לטובתו, ויחד עם זאת לברר עימו איזה טעם הוא מעדיף: תות או פטל?
אין ספק כי הרצון של הילד לעצמאות דורש מאיתנו ההורים לשנות גישה.
אנחנו עדיין קובעים מה יהיה אך, בתוך המסגרת הזאת יש אפשרויות בחירה, יש אפשרות להחליט על הטעם ועל הצבע.
כמו כן, חשוב לתת לילד את היכולת לשלוט בחייו באמצעות יצירת מצבים בהם הוא זה שמקבל את ההחלטות. לדוגמא: הוא בוחר איזה מעדן לאכול מתוך שני סוגים שאנו מציעים לו. הוא בוחר אילו צעצועים להכניס לאמבטיה מתוך ההיצע הקיים, וכיוצא בזה.
חשוב להעניק לילד תחומי אחריות כחלק מביסוס עצמאותו. האחריות הינה חלק חשוב ומעורר גאווה עבור הפעוט בגיל השנתיים. דרך קבלת תפקיד יחוש כי סומכים עליו. לדוגמא: "היום אתה אחראי על פינת הבובות בחדרך".
פעולות מסוג זה מחזקות את תחושת השייכות ובטחונו העצמי של הילד.
עלינו ליצור עבורו סביבה בטוחה, אוהבת ומכילה. סביבה בה הוא ידע שתמיד יש לו לאן לחזור ולקבל פרגון ותמיכה. למשל: הפעוט בגיל השנתיים יוצא לחצר ומשחק על הדשא, כשהוא יודע שהוריו (אחד מהם או שניהם) נמצאים בקרבת מקום ותמיד יוכל לרוץ אליהם ו'לתדלק' בחיבוק.

לסיכום:
גיל שנתיים הינה תקופה חשובה בהתפתחות ילדינו.
בגיל זה מבינים ילדינו כי הם ישות נפרדת מאימותיהם. זה טוב להתפתחותם אך אין זה קל. התפתחות זו מלווה במרד קטן. זהו גיל ההתבגרות הראשון שילדנו (ואנו כהורים) חווים.
עלינו אם כן לאפשר להם לפתח דעה וטעם אישי ומאידך לשמור על מסגרת של גבולות.
זכרו, הגבולות הברורים מקנים לילדים תחושת ביטחון והגנה. דרך הצבת הגבולות לומדים ילדינו שליטה עצמית ומכאן באה חשיבותם.

בהצלחה, אפרת





תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש