רגשות אשם בהורות
קרה לכם שבאיזה שהוא שלב בגידול הילדים החלטתם שאתם רוצים לחשוב גם על עצמכם? לבנות קריירה, ללמוד, ללכת לחדר כושר או לבלות לעיתים עם חברים?
ואם כבר החלטתם לממש את רצונותיכם, קרה שחשתם כי אתם עושים עוול לילדים?
למה זה קורה לנו?
האם יכול להיות שרגשי אשם הם חלק בלתי נפרד מההורות?
מסתבר שכן. מרגע הפיכתנו להורים, אנו חשים מחוייבות לילדנו, ובכל פעם שאנו מוותרים על האפשרות או על הזמן להיות איתם אנו חשים ייסורי מצפון.
מיכל, אמא לשלושה ילדים בני שתיים עשרה, תשע וארבע מתארת את הקושי שלה בעקבות ההחלטה המשותפת שלה עם בעלה. לשניים עסק ההולך ומתפתח. הזוג החליט כי האב יחזור הביתה בשעות הצהריים וישהה עם הילדים בבית.
מיכל עובדת בעסק המשפחתי ומגיעה הביתה רק בשעות הערב המאוחרות.
”אין יום שאני לא חוזרת הביתה עם הפתעה קטנה לילדים. אני מרגישה כל-כך רע שאיני נמצאת איתם בשעות היום.
אני יודעת שאני לא בסדר שאני נמצאת מעט שעות ביום עם הבנות אך אין לי ברירה. אנחנו רוצים לבסס את העסק ולשפר את מצבנו הכלכלי".
מיכל יקרה,
בדרך כלל רגשות אשם של הורים נובעים מכך שהם מוותרים על כמות ואיכות זמן עם ילדיהם.
את מתארת מציאות שהביאה אותך ואת בעלך לקבל החלטה לטובת המשפחה כולה. קבלתם החלטה מחושבת ומודעת מתוך ראייה לטווח הארוך.
נכון שבטווח הקצר המחיר הוא כפי שתיארת- מעט שעות שהייה עם הבנות.
בדרך כלל קיים קונפליקט בין ההחלטות השכלתניות שאנו מקבלים, הנובעות מתוך הסתכלות על המציאות ובדיקת האפשרויות, לבין הרגש שמציף אותנו בעקבות ההחלטה ו'המחיר' שאנו משלמים עליה.
מכאן באים רגשות האשם שלנו.
מהו תפקיד רגשות האשם?
רגשות האשם מאפשרים לנו להוכיח לעצמנו שאנו בסדר.
אנחנו בסדר כי אנו מרגישים רע עם המצב.
במציאות היום יומית לא תמיד אנחנו אותם הורים שהתכוונו להיות. למעשה, פעמים רבות אנחנו בדיוק הפוך מכך: מאבדים את סבלנותנו וגוערים, כועסים, צועקים ומענישים את ילדינו. התנהגות זו גורמת לנו להרגיש אשמים.
בצד ההרגשה הקשה שרגשות אשמה מעוררים בנו, הם, כאמור, גם עוזרים לנו להרגיש נוח עם עצמנו. רגשות האשמה הם כמעין אזעקה פנימית, שמתריעה כאשר נוצר פער גדול מדי בין ההורה ה'מושלם' שהתכוונו להיות, לבין ההתנהגות שלנו במציאות. תפקיד רגש האשמה ליישב את הפער הזה:
אנחנו ממשיכים להוכיח שאנחנו הורים טובים, בזה שאנחנו מרגישים אשמים ואף מענישים את עצמנו בהתייסרות על התנהגותנו. קשה לנו לקבל את עצמנו כאנשים לא מושלמים, להודות, שאיננו כה טובים כפי שהיינו רוצים להיות.
כיצד מתמודדים עם רגשות האשם?
ראשית עלינו לקבל ולעמוד בלב שלם עם הבחירות שלנו.
עלינו לקחת אחריות לקבלת החלטות מתוך מציאות זו או אחרת ולהרגיש שלמים עם עצמנו.
כשאנו שלמים עם הבחירות, זה עובר גם לילדים שלנו!
יחד עם זאת חשוב להעביר לילדנו מסר של ביטחון ואמונה בהם ולומר להם:
”אנחנו סומכים עליכם שתתגברו ותסתדרו ..." בדרך כלל התשובה המידית לרגשות האשם – פיצויי.
חשוב לזכור כי אין לנו על מה לפצות את ילדינו, עלינו להפסיק את הפיצוי.
מדוע?
ילד שהוריו פועלים מתוך רגשות אשמה עלול ללמוד שהוא מקופח ויש לרחם עליו ואולי אף מגיע לו פיצוי מההורה. זו תפיסת חיים שעלולה לפגוע בהמשך תהליך ההתפתחות התקין של הילד.
האם זהו המסר שאנו רוצים להעביר לילדינו?
זמן איכות עם הילדים בסופי שבוע, חצי שעה בשבוע ביום שנחליט ונודיע לילדנו מראש, יכול לתת מענה טוב לשני הצדדים בלי להרגיש אשמים.
לסיכום:
חלק ניכר מרגשות האשם בהורות נובעים מהציפייה שלנו להיות הורים מושלמים: מסורים, אוהבים, חמים, סבלניים, רגועים, מחייכים, מקשיבים, תומכים, משקיעים ועוד.
רגשות האשמה משרתים אותנו בכך שהם מאפשרים לנו לא לפעול בדרך מועילה, אלא להסתכל על האירועים מן הצד. האשמה הופכת לפעולה הכי 'יצירתית' שאנו מייצרים. במקום זאת, עלינו לנסות ולשנות את תפיסת עולמנו בנושא התפקיד ההורי ולקבל את זה שאנחנו לא מושלמים (וזה בסדר).
יחד עם האומץ המאפשר לנו לקבל את עצמנו עם הטעויות עלינו לעשות כמיטב יכולתנו.
חשוב לזכור כי מצד אחד רגשות האשם גוזלות מאיתנו אנרגיה ומצד שני אינן מקדמים אותנו לשום מקום.
בהצלחה אפרת.
