פרשת מקץ - חנוכה
כל מי שעשה בגרות בחיבור, מכיר את הסיפור על תלמיד שהיה צריך לכתוב חיבור על אומץ, כתב שתי מילים - "זה אומץ", והגיש את החיבור. בין אם הסיפור הזה הוא אמיתי או לא, אין הדבר משנה כלל, המעשה שהתלמיד עשה אינו מעיד על אומץ, אולי על טיפשות. אם כן מהו אומץ אמיתי?
אומץ משמעותו ללכת עם האמת, להחזיק באמת גם כאשר כולם מסביבך בטוחים שאתה טועה או משוגע ועם כל זאת, אתה יודע שהאמת היא לצידך ואתה לא סוטה מן האמת ימין או שמאל. זה אומץ!!
יוסף הצדיק, נמצא במצב הכי גרוע שניתן להעלות על הדעת. הוא אסיר בבית הסוהר ולא סתם אסיר אלא עבד-אסיר, התחתית של התחתית של הסולם החברתי בעולם בכלל, ובמצרים בפרט.
והנה קוראים ליוסף לבוא מתוך הבור, מתוך בית הסוהר, להתייצב בפני פרעה, המלך האדיר שטוען באוזני נתיניו שהוא אלוה, עבודה זרה, כל המצרים משתחווים לפרעה לא רק בשל היותו מלך אלא מפני שהוא מחזיק מעצמו אלוהים. ברור לפרעה ולכל עבדיו, חרטומיו ויועציו שפרעה הוא לא סתם מלך בשר ודם, אלא המלך בהא הידיעה, המלך האדיר בעל הכוחות העליונים שברא את היאור, את כל מצרים ואפילו את עצמו. הוא, הוא האלוהים (דברי פרעה אלו הם פסוק מפורש בנביא, אך אין דרכי לצטט פסוקים בעיתון) וכעת יוסף העבד, האסיר, ניצב לפני המלך הרם והנישא, והמלך האדיר מבקש לשמוע את חוות דעתו של יוסף. יוסף הרי יודע שמילה אחת לא במקום, רמז קל שבקלים שיפגע בפרעה, יגרום לפרעה לערוף את ראשו של יוסף בהינד עפעף. ננסה רק לדמיין את המעמד המפחיד, חורץ הגורלות שיוסף עומד בפניו. וראה זה פלא, מה יוסף עונה לשאלת פרעה- האם אתה יודע לפתור חלומות? יוסף עונה- אלוקים יודע, ואולי הוא יעזור לי לפתור לך את החלום. יוסף עומד בפני אדם שטוען שהוא אלוהים ואומר לו "אלוקים יעזור לי". זו הרי ממש מכה מתחת לחגורה עבור פרעה, פגיעה בכבודו באופן החמור ביותר. יוסף למעשה אומר לפרעה בפנים - אדוני, עם כל הכבוד לך, אתה לא אלוקים, האלוקים שלי הוא האלוקים האמיתי, ויוסף חוזר על משפט דומה לזה עוד ארבע פעמים במהלך שיחתו עם פרעה. זה אומץ!!
יוסף חי את האמת שלו שיש רק אלוקים אחד, והוא האלוקים שלו, ועם כל הכבוד לפרעה, שיכול לחרוץ את גורלו של יוסף בין רגע, הוא לא נכנע לדברי ההבל של פרעה ועבדיו. הוא אינו פוחד ומודיע בקול רם - האלוקים האמיתי הוא האלוקים שלי. עמידה איתנה באמונתו. כיצד הגיב פרעה כאשר סיים יוסף את דבריו? פרעה אומר לכל עבדיו "ראיתם איזה איש שיש בו רוח האלוקים".
כאשר מאמינים בקדוש ברוך הוא ולא פוחדים מאיש - סופם של הכופרים להודות בקיום האלוקים.
גם החשמונאים בזמן חנוכה היו בודדים, מעטים, שידעו שכל האנשים מסביבם אשר התפתו להלניזם ולקדמה היוונית - ארכיטקטורה, ספורט, פילוסופיה ועוד – כולם טועים, ולא התביישו לצעוק מי לה' אלי. ואכן בזכות אותם חשמונאים אמיצים נשתמרה התורה בעם ישראל ואנו זוכים לחגוג בכל שנה את חג החנוכה.
חג שמח.
