פרסומת
דלג

לבן בעיניים - פתאום כולם אוהבים את הספורט הלבן

מאת: ● 9/2/2011 15:45 ● ערב ערב 2484
בסוף השבוע האחרון זה קרה. לראשונה, ארחה אילת את אליפות גביע הפדרציה בטניס לבן. שחקניות הטניס הטובות בעולם נחתו באילת, מעלות באחת את העיר ואת תושביה על מפת הטניס העולמית. סיקור קרוב של האווירה החמה (ואולי חמה מדי), על המהומות בכניסה, ועל טניסאיות בלונד משכנע שבלבלו לגברים בקהל את העיניים. לבן בעיניים
לבן בעיניים - פתאום כולם אוהבים את הספורט הלבן

תמונת כתבה


למעלה משני מיליון שקלים השקיעה עיריית אילת בטורניר הנבחרות - גביע הפדרציה בטניס שכבש בסוף השבוע את אילת. מיטב נבחרות טניס הנשים בעולם נחתו בעיר וחתמו אגב כך על עוד פיסת היסטוריה מקומית, כשהם מוכיחים שאם רק רוצים באמת, הכל אפשרי. הרי מי היה מאמין עד לפני כמה חודשים כי החובטת מספר אחת בעולם, הדנית קרוליין ווזניאצקי, תעמוד על מגרשי הטניס העירוניים שלנו ותניף את המחבט כמו שהיא יודעת לעשות? מי היה מאמין שמגרשי הטניס העירוניים יזכו לכזה שדרוג מקצועי, שלא זו בלבד שקשה יהיה לזהות אותם בשידורים החיים בערוץ הספורט בטלוויזיה, אלא שהם יאושרו על ידי הגורמים העליונים של ענף הטניס לאירוח תחרות יוקרתית שכזו?
במשך ארבעה ימים, נדמה היה כי כל אילת מדברת, נושמת וחיה טניס. תושבי אילת, הידועים באדישותם כי רבה, לא נותרו הפעם אדישים למצעד הטניסאיות הנחשבות ומילאו את הטריבונות המדוגמות שהותקנו במגרשי הטניס המשודרגים מבעוד מועד. לעיתים עד כדי כך, שלא נותרו עוד כרטיסים למכירה. אפילו מועצת העיר קוצרה לכדי כמה דקות בלבד, כדי שנבחרי הציבור יספיקו להגיע למשחקים.

תמונת כתבה


'גו יוליה גו'


ולא רק ווזניאצקי מדנמרק הגיעה לאילת. רשימת השחקניות הבולטות כללה בין השאר גם את ויקטוריה אזרינקה מבילרוס, המדורגת תשיעית בעולם, אגניאשקה רדוואנסקה, מקום עשירי בעולם, וכמובן, שחר פאר, שלנו, שבשבועות האחרונים הצליחה לעלות בדרגה למקום ה-11 בעולם. כבוד. על הדרך גילה הקהל שנבחרת ישראל זאת לא רק שחר פאר, אלא היתה שם גם שחקנית מדהימה נוספת בשם יוליה גלושקו, ששיחקה כמו מכונה והוציאה כל כך הרבה אמוציות על המגרש, עד כדי כך שבמסיבת עיתונאים, השאלה ראשונה שנשאלה גלושקו הייתה - כמה היא אמוציונלית בחיים?

תמונת כתבה


מי שהגיע למגרשי הטניס באילת לצפות מקרוב בחגיגה הלבנה וחשב כי ימצא כאן קהל מעונב סנובי משהו, טעה ובגדול עד כדי כך, שלעיתים אפשר היה לחשוב שמדובר במגרש הכדורגל. האילתים אולי לא נותרו אדישים והגיעו למגרשים בהמוניהם, אלא שהקהל האילתי, שעם כל הכבוד, ויש כבוד, אינו מורגל במשחקי טניס כעניין שבשגרה, הביא איתו לספורט הלבן והמעונב משהו, הרגלים ממקום אחר, כך קרה, שאם מקובל במשחקי טניס בעולם לשמור על דומיית אלחוט במהלך המשחקונים, הרי שבמגרשי הטניס באילת, שמעו במהלך הטורניר הרבה יותר מאשר את הכדור פוגש את המחבט. הקהל האילתי העביר חוויות, צעק לשופט 'הכדור בחוץ', זעם על הילדים שלא העלו את הנקודות על לוחות הניקוד בזמן, עודד את השחקניות בסגנון ה'גו יוליה, גו', או 'שחר פאר, נשמה', ולעיתים, כשהמגרש היה מלא לעייפה ולא נותרו בקופות עוד כרטיסים, התפתחו מהומות בשערי הכניסה. באחד המקרים, נאלצה החובטת הישראלית המובילה, שחר פאר, להפסיק את המשחק בשל מהומה בכניסה. היא צעדה בכעס לכיוון הכניסה והודיעה למתווכחים כי הם מפריעים לה לשחק. אילת או לא? בווימבלדון זה לבטח לא היה קורה...
ולמרות שחובבי טניס מנוסים אולי לא היו מוצאים את מקומם על הטריבונות באילת, זו היתה עדיין חגיגת טניס של ממש. האווירה היתה מדהימה, מלאה באנרגיות, תחרות, לעיתים דמעות ועצב הן של השחקניות והן של המעודדים. רבים מהנוכחים בקהל שעבורם היתה זו התנסות ראשונה בתחרות טניס ברמה שכזו, הודו כי אף פעם לא הבינו מה כל כך מהנה לשבת ולהסתכל על משחק טניס, לעקוב אחר הכדור שרץ מצד לצד ולהזיז את הראש בעקבות הכדור ימינה ושמאלה ושוב ושוב, אלא שרק אחרי שהפכו לחלק מאירוע שכזה, הם הודו כי יש הבדל גדול בין לצפות בתחרות טניס בטלוויזיה לבין להיות חלק בלתי נפרד מחגיגה שכזו. על המגרש, כך הם הודו, הדברים הרבה יותר מעניינים. כמה אמוציות! כמה כוח! שלא לדבר על תקריות שאירוע במהלך הטורניר כמו למשל מכה חזקה בפנים שקיבלה השחקנית הראשונה בעולם, קרוליין ווזניאצקי: כדור חזק שנגע לה במחבט, פגש את פניה, והיא נאלצה להפסיק את המשחק בניסיון להתאושש. הקהל עצר את נשימתו כשהוא עד לרגעי המשבר של הטניסאית הגדולה הזו ועקב בדאגה אחר המתרחש. לבסוף היא חזרה למגרש כמו שרק שחקניות ברמה שלה יכולות לעשות.

תמונת כתבה


אם תרצו - אין זו אגדה


איך הגיעה לעיר תחרות טניס ברמה כזו גבוהה? מהיכן הגיעו המשאבים לשדרוג המגרשים? ומי בעצם ייהנה עכשיו מכל מה שנותר מאחור? רכז הטניס בעיר, גיל מויאל, מספר: "הכל התחיל באוגוסט האחרון, ממש בספונטניות ישראלית, כשראש איגוד הטניס הישראלי, מיכאל קליין, התקשר אלי בצהריים ואמר לי- בעוד שעה תהיה במגרש, אני מגיע אליך עם נציגת ITF (איגוד הטניס העולמי), יש לי רעיון. הפתעה". כשהגיע גיל למגרש, הוא הכיר את נציגת איגוד הטניס העולמי והופתע לשמוע, כי הוחלט להעביר את טורניר הפדרציה העולמי לאילת. גיל היה בהלם. "אחרי הכל", הוא מסביר היום, "לא היה לי ברור איך הולכים להרים כזה אירוע על מגרשי טניס ברמה כמו שהיתה אצלנו...". עד כדי כך, שרגע לפני הפגישה עם שני הנציגים, דאג מיכאל קליין לשלוח למויאל עוד בדרך מסרון- "רק סגור את השירותים, שהיא לא תראה"...
וכך, כשהוא מופתע לחלוטין, ערך מויאל לשניים סיור במקום. יחד הם ראו מה צריך לעשות כדי להביא את המגרשים באילת למצב ראוי והבטיחו לנציגת האיגוד העולמי ש...הכל יהיה בסדר. והיא האמינה, עובדה. כי זמן קצר לאחר מכן, היא המליצה על אילת כמארחת ראויה לתחרות בנציגות ה-ITF בלונדון. באותה ישיבה התקבלה החלטה הרת גורל עבור אילת- לתת לעיר הקטנה הזו והלא ממש מוכרת על המפה את הצ'אנס לארח את התחרות הכל כך יוקרתית.
מויאל מצידו מעדכן, כי עוד לפני שהתקבלה תשובה חיובית מארגון הטניס העולמי, בעיריית אילת כבר קיימו ישיבה בה החליטו ללכת על המבצע באם 'ייפול' בידיים של העיר. וכך אכן היה.

תמונת כתבה


"ככה בדיוק זה נולד", מספר מויאל בגאווה פטריוטית, "קיבלנו תשובה מה-ITF באוקטובר ובדצמבר, יצאנו לדרך בשיפוצים הענקיים. תוך חודש וחצי, הכל היה מוכן. זו היתה עבודה ממש מטורפת, וזה לא היה בחינם. העיר הכניסה את היד לכיס ושילמה אפילו יותר ממה שהיה מתוכנן בתחילת הדרך... אם בהתחלה דובר על כך שהעירייה תשקיע באירוח התחרות 900,000 שקל. בסופו של דבר, יצא שהטוטו השקיעו 900,000 שקל, והעירייה השקיעה יותר משני מיליון ₪, אבל, זה היה שווה!".
לצד ההנאה הגדולה בעיר, החוויות של הילדים, מגרשי הטניס החדשים והמשודרגים בעיר שמעולם לא היו מקצועיים כל כך, זכתה אילת בתחרות הזו לאחת החשיפות הכי גדולות אי פעם. מיטב רשתות הספורט בעולם העבירו למיליוני צופים שידורים היישר מאילת שעלתה באחת על מפת הטניס העולמית. ואם לא די בכך, הרי שכיום, כבר אפשר לומר בוודאות כי בעקבות הצלחת הטורניר ובעקבות המחמאות הרבות שקיבלה העיר על ניהול התחרות, הארגון והאירוח, למרות הצעקות והעידוד, כבר נבדקת באיגוד הטניס העולמי האפשרות כי אילת תארח גם בשנה הבאה את הטורניר היוקרתי. לדברי מויאל, נציג ה-ITF טום בויו, שהה במהלך ימי הטורניר בעיר ובדק מקרוב את הארגון. "הוא בדק את הכל, שאל את השחקניות על האירוח, התנאים, האוכל ובסוף האירוע רשם דו"ח חיובי. הוא מצידו ימליץ עלינו גם לשנה הבאה. המילה שלו מאוד חשובה באיגוד הטניס העולמי", אומר מויאל ומוסיף: "ובכלל, אין סיבה שהטורניר לא יחזור לאילת. הטורניר הזה התקיים במשך חמש השנים האחרונות בעיר מסוימת בפורטוגל ועכשיו עבר לאילת. אז אין סיבה שזה לא יהיה פה שנתיים, שלוש, אולי גם חמש שנים".

עכשיו, עם המתקן התקני והמודרני של אילת, מזג האוויר הנוח והניסיון שכבר נצבר לאחר האירוע, מן הסתם יהיה לאילת עוד הרבה מה להציע בתחום.
לקינוח, אני לא יכול שלא לשאול את גיל מויאל על ה'רווח הנקי' שנשאר לטניסאי אילת הצעירים מכל הטורניר הזה.
"קודם כל, זו הייתה חוויה של טניס ברמות הכי גבוהות, במיוחד המשחק בשבת של אזרינקה נגד הפולנייה, שהיה משחק של גראן סלאם פיינל. מאז הטורניר, הסלולרי שלי לא מפסיק לצלצל. פתאום כולם רוצים לשחק טניס. הילדים ראו מקרוב טניס ברמה שלא הכירו קודם וזה עושה את שלו, אין חוכמות. כולם עכשיו רוצים לשחק טניס ולהיות אלופים. היו לי ילדים על סף פרישה והנה הם חוזרים בהם. לראות שחקניות כאלו גדולות מכל כך קרוב, להצטלם איתן, לקבל חתימות זה עושה רצון גדול להיות כמותן, אחרי הכל, כולנו יודעים שגם הן לא נולדו שחקניות גדולות, אלא התחילו לשחק מגיל צעיר, ולפעמים אפילו בתנאים הרבה פחות טובים ממה שיש לנו היום באילת להציע לילדים. חוץ מזה, שהאירוע עשה רק טוב לאילת ונתן לעיר חשיפה הכי גדולה שאפשר בעיתונות וברשתות הטלוויזיה בעולם".

חגיגה לילדים


מי שבאמת נהנו בגדול מטורניר הטניס העולמי שהתקיים בעיר היו ילדי הטניס שלא הפסיקו להיכנס למגרשים כדי לקבל חתימות מהאלופות, להצטלם עמן ועל הדרך - גם לשאול שאלות ילדותיות. במשך כמה ימים, ראו מקרוב ילדי אילת טניס אמיתי מהו וספרו למי יש יותר חתימות על הפוסטרים ומי הצטלם יותר עם אלופות העולם. אפילו ילדי האקדמיה נהנו בגדול. אלו אמנם עבדו קשה מהבוקר עד הלילה, אספו כדורים, נלחמים על מי יהיה במגרש הראשי, כדי שהורים יראו אותם בשידור חי בטלוויזיה. הם היו כל כך מתוחים, עד שלעיתים שכחו לאכול. אבל הפדרציה לטניס לא שכחה אותם ודאגה להם לא רק לבאגטים טעימים, אלא גם לבגדים ונעלי ספורט איכותיים. ההורים מצידם לא נותרו אדישים לילדיהם שבפעולה, ובכל הזדמנות היו מתקשרים לסלולריים של הילדים ומעדכנים אותם- "וואו, רואים אותך בטלוויזיה... מיד תסגרי את הסווצ'ר! קר בחוץ", ועוד כהנה וכהנה.

אבל לא פחות חשובה היא העובדה ,שעכשיו יישאר מתקן הטניס המקצועי הזה שהוקם במיוחד לטובת האירוע, כנכס עירוני לטובת ילדי אילת והטניס המקומי. ואם בילדי אילת עסקינן, הנה לכם כמה מסרים שהעבירו שחקניות הטניס הגדולות ספיישל לילדי אילת:

ויקטוריה אזרינקה, מדורגת מספר תשע בעולם, שחקנית נבחרת בילרוס, עלתה לפליי-אוף גביע הפדרציה:
"הכי חשוב כדי להתקדם – זה לאהוב את מה שאתם עושים, להאמין בעצמכם ולעבוד חזק. בלי זה אי אפשר לעלות. האמינו, תיהנו ותהיו חזקים".

יוליה גלושקו, שחקנית נבחרת ישראל, המתקדמת לרמה גבוהה מאוד בדירוג WTA, נולדה באוקראינה לשני הורים מאמני טניס והתחילה לשחק כבר בגיל ארבע: "זה חשוב מאוד שהילדים האילתים באים ורואים את התחרות וחשוב שיידעו שכדאי לעבוד קשה ולהתמיד. אף פעם לא לוותר. בדרך להצלחה יש הרבה ירידות ועליות, אסור להישבר בדרך. התמדה זה הכי חשוב".

אלכסנדר סקריפקו, המאמן הראשי של נבחרת בילרוס, זוכת הטורניר, התנדב להעניק לילדי אילת כמה טיפים של אלופים:
"קודם כל, חשוב ליהנות ממה שעושים ולהיות קשובים למאמן. אם תיהנו מטניס ותקשיבו למאמנים שלכם, יהיה לכם הרבה יותר קל להתקדם הלאה, כי זו עבודה קשה מאוד".

תוצאות רבותיי תוצאות


הרבה הפתעות לא היו בטורניר הזה. נבחרת ישראל שמרה על המקום האמצעי והריאלי שלה כשהיא מטפסת למקום השישי באזור אפריקה- אירופה.
נבחרות בילרוס ושווייץ עלו לפליי-אוף של אליפות הפדרציה. בילרוס ניצחה בכל 12 משחקי הטורניר ולא הפסידה אף לא סט אחד, וזה, כמובן, בזכות מסורתם לא להתגלח במהלך כל הטורניר... מצחיק, אבל זה עובד. לעומתה, נבחרת שוויץ לא עלתה בקלות, אלא רק לאחר היה להם משחק קובע מול הולנד בו גברה שוויץ 2-1. נבחרת דנמרק, בה משחקת החובטת הראשונה בעולם, קרוליין ווזניאצקי, כשלה, יצאה מהגביע ולא תשחק בטורניר בשנה הבאה.