יהדות

פרשת כי תשא

בשנת 1977 התרחש מהפך בשלטון במדינת ישראל. מפלגת העבודה איבדה את הממשלה לטובת הליכוד בראשותו של מנחם בגין ז"ל. השרים של מפלגת העבודה אשר התרגלו למנעמי השלטון במשך 30 שנים בלי הפסקה התקשו לקבל את תוצאות הבחירות ואחד מהם התבטא במילים - "צריך להחליף את העם", כלומר, אנחנו המנהיגים דווקא בסדר, העם טועה והוא לא ראוי למנהיגים מעולים כמותנו.
אכן מילים כדורבנות. אני מניח שכל דיקטטור שמודח מהשלטון חש במרמור גדול והוא לא מבין מה לא בסדר בעם הזה, מדוע הם לא רוצים אותי יותר, איך העם יכול לטעות כל-כך?
ניתן להגדיר קו מחשבה זה כליקוי מאורות, עיוורון מוחלט, לא של העם חלילה, עיוורון של המנהיג.

לשם מה יש מנהיגים? האם המנהיג קיים על-מנת לרדות בעם ושהעם ישרת אותו, או שמא תפקידו של המנהיג הוא לחפש את טובת העם בכל זמן ובכל דרך אפשרית, גם אם טובת העם דורשת הקרבה אישית של המנהיג, אפילו במחיר כסאו, או חייו. מנהיג אמיתי, שאוהב את עמו, יהיה מוכן לשאת בקורבן זה.

בפרשתנו, פרשת "כי-תשא", מסופר על חטא העגל. עם ישראל נופל נפילה רוחנית קשה מאוד וחוטאים בחטא החמור ביותר שקיים – לעבוד עבודה זרה, ובפרט 40 יום לאחר שחוו את מעמד הר סיני עם כל העוצמות של מעמד נשגב זה. אין מדובר רק ביצירת בובת זהב בצורת עגל, האנשים שחטאו פרקו כל עול מעליהם, חינגת החטא כללה גם גילוי עריות ושפיכות דמים כחלק בלתי נפרד מהפולחן של העבודה הזרה, כפי שהיו רגילים לחטוא במצרים.

משה רבנו אינו מודע לחטא החמור שהעם חוטאים. הוא עדיין בהר סיני במחיצת הקב"ה. ה' מבשר למשה שעם ישראל חוטא, בזה הרגע הם מכעיסים אותי כל-כך שאני רוצה להשמיד את כולם, חוץ ממך משה, ואני אתחיל ממך, מזרעך, עם חדש אחר טוב יותר.
כאשר שומע משה את דברי ה' הוא נופל, משתטח על האדמה ובדמעות שליש מתחנן לקדוש ברוך הוא שלא יעשה זאת. משה מבקש- אל תהרוג את עם ישראל ואם חלילה אתה בכל זאת רוצה לפגוע בהם, מבקש משה מה' – תמחק אותי ראשון. אני לא רוצה לחיות בלי עם ישראל. אין שום טעם בחיי אם עם ישראל נענשים ואני לא הצלחתי להגן עליהם.

אילו משה היה חי בימינו, אני מניח שרבים היו חושבים איזה פראייר משה. תראה איזו הזדמנות אתה מקבל מה'. הוא מחליף בשבילך את העם ואתה נשאר המנהיג (כדרישת השר בתחילת המאמר). אך לא כן משה רבנו, המנהיג הנאמן, הוא חי אך ורק למען עם ישראל. אם אין עם ישראל, אין משה רבנו. הוא מוכן לוותר על שלטון ואפילו על חייו (ולדעת חז"ל אפילו על העולם הבא שלו) בשביל הצלת עם ישראל. המנהיג נמצא בשביל העם ולא העם בשביל המנהיג, זה מנהיג אמיתי!
זהו המצב האידיאלי שצריך להיות בכל מקום בו נמצא מנהיג, בין במישור הלאומי ובין ביתר המישורים כגון: צבא, משטרה, בתי חולים, בתי ספר וכד'. המנהל, המנכ"ל, הרמטכ"ל, צריך להיות מוכן לעשות הכל למען הציבור שבחר בו ושלח אותו להנהיג. ובמידה והעם מואס במנהיג על המנהיג לפנות את מקומו ולהקריב את כסאו לטובת אדם אחר, שהעם רוצה אותו. (מוקדש למובארק שנדבק לכסא...).