פרסומת
דלג

המרדף אחרי הקיץ

מאת: מערכת ערב ערב ● 1/3/2011 23:10 ● ערב ערב 2487
/ מלי פישמן / רוחות של כמאה קשר הכו ב'לורן די' בעוז. הגלים נסקו לגבהים של כעשרה מטרים מטלטלים את הספינה האילתית ועושים בה כרצונם. לקפטן ציקי שקד ולצוות לא היה ברור איך הספינה תשרוד את הסערה. הם רצו מפינה אחת של הספינה, לפינה השנייה, מחזקים, תומכים, מתפללים שהכל יעבור בשלום. יומיים הם נלחמו בנחשולים ובתנאי הטבע הקשים עד שלפתע, ממש כמו שהתחילה, שקטה הסערה כלא היתה
המרדף אחרי הקיץ

ארבעה חודשים עברו מאז הרים קפטן ציקי שקד (55), תושב אילת, את העוגן ויצא למסע סובב עולם על גבי הספינה שלו ה'לורן די'. ספינה אותה רכש לפני כשלוש שנים יחד עם שותף. עכשיו, כשהיתה ברשותו ספינה ראויה, היה לציקי ברור כי הוא יגשים את חלומו לערוך את מסע סובב העולם. מאז הרכישה עמלו הוא ושותפו על הכשרתה למסע, שיפצו אותה, ערכו בה שינויים והתאימו אותה לשייט בינלאומי.
למעשה זו לא פעם ראשונה שציקי מקיף את העולם או לפחות את חלקו. "זה היה לפני כעשרים שנה, כאשר הבאתי את הספינה הראשונה שלי מוונקובר בקנדה לאילת דרך תעלת פנמה, חציתי את האוקיינוס האטלנטי, הגעתי לים התיכון ומשם דרך תעלת סואץ לאילת". אלא שאז זו היתה ספינה קטנה שלא אפשרה מסע ארוך יותר לכן, מיד לאחר שרכש את ה'לורן די', היה לציקי ברור שעל גבי זו הוא יגשים את החלום כשהרעיון היה לשוט עם אנשים שיהיו נוסעים ואנשי צוות גם יחד, כאשר כל אחד יכול להצטרף למסע באיזה תחנה שהוא רוצה ולרדת אחרי כמה תחנות. אף אחד לא נשאר איתי מההתחלה ועד הסוף, אבל בהחלט יש כאלה שנשארים מקטעים ארוכים ויש כאלה שנשארים מקטעים קצרים יותר.
ה'לורן די' הרימה עוגן באוקטובר מאז היא עושה את דרכה אל עבר הקיץ הבא. המקטע הראשון היה בין ישראל לסיציליה. המקטע השני בין סיציליה לספרד. דרך מיצרי גיברלטר עזבה הספינה את הים התיכון בדרכה למיאמי, כשבדרך עברו שקד ואנשיו איים שונים בחלק האטלנטי של מרוקו. מיאמי היא תחנת העגינה הרצינית הראשונה במסע. כרגע נמצאת שם הספינה בהשגחתה של הבת הבכורה, שגם היא סקיפרית. ציקי ניצל את ההזדמנות כדי לעשות 'פוס' קצר ולקפוץ לאילת ל'חופשת מולדת' לטובת סידורים והתארגנות. עם פרסומה של הכתבה, תעשה ה'לורן די' את דרכה יחד עם קבוצה חדשה של אנשים, הפעם לפנמה. שם אחרי עגינה והתארגנות תצא להמשך דרכה בכיוון אוסטרליה, כשהצפי הוא להגיע לאוסטרליה בסביבות חודש יוני. אמנם מדובר במסע להרפתקנים, אבל לא מדובר במסע הישרדות, כי למרות הקשיים יש אוכל טוב, מים בשפע ואפילו מיזוג, מאווררים וגנרטור. בסביבות חודש אוקטובר אמורה הספינה לסגור מעגל, להשלים מסלול ולחזור לנמל האם באילת. "אני לא ממהר, אני זורם עם התנאים והאנשים שבדרך", אומר ציקי בחיוך רחב.

הרפתקאות שקד בים הגדול


את מקטע השייט שבין סיציליה לספרד עשתה ה'לורן די' בנחת. מהיותה ספינת ברזל כבדה לא מיהרה. הצוות היה עסוק במלאכות שוטפות ושגרתיות, מנת חלקו של כל ספן מקצועי או חובב בים שקט. חבורה של הרפתקניים, חובבי ים ושייט, שהתקבצה אצל ציקי שקד על הסיפון. לפתע נצמדה אליהם ספינה אחרת, מהירה יותר, מדגם קטאמרן. נוסעיה, חבורה של צעירים מאוסטריה, השמיעו קולות מצוקה. "קיבלנו איתותי מצוקה בקשר", מספר שקד, "התברר שיש לספינה בעיה במנוע". בדיקה העלתה כי מדובר בשמן שחסר במנוע. "נתנו לה את השמן שחסר וגררנו אותה קצת. לאחר מכן היא המשיכה בדרכה". מספר שעות מאוחר יותר החלה באזור סערה שנמשכה יומיים וחצי. הגלים נסקו לגבהים שהגיעו עד לכעשרה מטרים. הרוח הגיעה למאה קמ"ש. נדמה היה שמזג האוויר עושה בספינה האילתית כטוב בעיניו. "בדרך כלל מזג אוויר כזה לא צפוי באזור הזה של הים התיכון בעונה כזו של השנה", מבהיר שקד. "להגיד לך שזה מפחיד? לא יודע. זה מאוד תלוי את מי את שואלת. אם מכירים את הספינה ואם עברתם תרגולת של סערה וכל אחד יודע בדיוק מה הוא עושה, אז זה לא מפחיד. זה אמנם לא הכי נעים, והטלטולים לא עושים טוב, אבל מתגברים", אומר שקד ומסכם, "בזמן סערה את יכולה לעשות שני דברים: לזרום עם זה, כלומר לתת לרוח להוביל את הספינה לאן שבא לה, וזאת בתנאי שאין באזור שוניות אלמוגים, או לצאת כנגד הסערה ולהתעקש להישאר במסלול שקבעת מראש. אני בעד הגישה שאומרת שלתקן מסלול תמיד אפשר. זה הרבה יותר מהיר מאשר לשבת ולתקן נזקים שנגרמים בספינה כשמתעקשים ללכת נגד הרוח". בסיומה של הסערה, לאחר בקרת נזקים, הסתבר לציקי ולצוות כי הספינה שלהם עמדה בסופה בכבוד והכל נמצא בה תקין. "דאגנו מה קרה לקטאמרן", מזכיר שקד. "בהמשך המסע פגשנו אותם והתברר שגם הם עברו את הסערה בשלום. אפילו נתנו להם קצת מהדגים שדגנו", מעדכן ציקי בחיוך. ככה זה בים, כל אחד עוזר לשני. מה שהדאיג עכשיו את ציקי ואנשיו היה דווקא השינוי במסלול שכפתה עליהם הסערה. הם גילו כי נסחפו לכיוון חופי אלג'יריה. "הגענו למרחק של כ-15 מייל מחופי אלג'יריה", מספר שקד, "אמנם לחלקנו יש דרכונים זרים, ובכל זאת, הספינה נושאת דגל ישראל. אז עשינו תפנית והתרחקנו משם". בכך הסתיימה האפיזודה.
מי אמר מסגרת?
אבל בים לא הכל סערות וריגושים. ישנם ימים רבים שהכל הולך על מי מנוחות ואז הצוות כולו עסוק בשגרה יום יומית. "אני מנסה לקבוע שיגרה ולוח זמנים רק כדי לתת לאנשים מסגרת. אז יש תורנויות יום ותורנויות לילה כשבתוך אלה משולבות תורנויות מטבח ותורנויות הגה". מסביר ציקי את המסגרת הכללית וזה מאוד לא פשוט לקבוע שיגרה אצל קבוצת אנשים שנמצאים בלב ים במשך מספר שבועות ולמעשה חלקם נפגשו כשרק עלו לספינה באחת מהתחנות שלה.
על הסיפון ישנם נוסעים מכל המינים וכל הגילאים, צעירים ומבוגרים, זוגות ורווקים, ואפילו משפחה עם ילד. בעלי ניסיון ימי וכאלו בלי. "לא חייבים להיות סקיפרים כדי לעלות על הספינה למסע כזה. יש כאלו שתוך כדי מסע לומדים לקראת הוצאת רישיון סקיפר קנדי שהוא בין לאומי, ואחר כך, אם ירצו, גם רישיון ישראלי יוכלו להשלים בבחינות בארץ". בין האנשים על הספינה ישנו זוג סטודנטים מאסטוניה שזה עתה סיימו את לימודי המשפטים והחליטו לסייר בעולם באמצעות אופניים. את הדרך בין היבשות בחרו לעשות עם ציקי על הספינה כשהאופניים מאופסנות על הסיפון. הם הפליגו על הספינה עד מיאמי ואחר כך המשיכו על אופניים מארצות הברית לפנמה. בפנמה הם יעלו שוב על הספינה והפעם ימשיכו איתה עד אוסטרליה.
סיפור מיוחד של נוסע אחר על הספינה הוא סיפורו של אמנון, פנסיונר צה"ל. אמנון איבד את ביתו בשריפה שנתיים לאחר שסיים את תשלומי המשכנתא. מאחר ולא היה לו ביטוח, איבדו אמנון ואשתו את כל רכושם בשריפה. לאחר המכה הקשה החלו אמנון ואשתו לשפץ מחדש את ביתם, במו ידיהם, כשאמנון חוזר ומודיע, כי בסיום העבודה הוא מתכוון לצאת להפלגה סביב העולם. עוד באמצע תהליך השיפוצים נתקלה אשתו של אמנון בכתבה על ההפלגה של ציקי והודיעה לבעלה כי מדובר בסימן מהשמיים'. אמנון, לא מיהר להשתכנע, אבל אשתו לא ויתרה, היא הלכה לשמוע בעצתה של חברה מתקשרת שגם היא אמרה לאמנון: "זה לא מקרי אתה חייב לעשות את זה". וכששתי נשים לוחצות, איזה גבר מסוגל לעמוד בפניהן. אמנון התיישב וכתב לציקי מייל אותו קיבל ציקי כשהיה בסין וכאן שוב התערב הגורל ורמז את רמיזתו, שכן בדיוק באותו הרגע בו שלח ציקי את מייל התשובה שלו לאמנון היה אמנון מול המחשב בביתו שבישראל. מהסימן הגורלי הזה לא היה עוד אמנון מסוגל להתעלם והוא הצטרף להפלגה מישראל ועד לגיברלטר.
והיה בין המפליגים על הספינה גם בחור צרפתי, שביקש להגשים חלום, אלא שהוא לא בדיוק הבין את החוקים והנהלים על הספינה. כשזה הבין כי עם ציקי הדברים לא יעבדו לפי רצונו, הוא יותר ופרש. במקרה אחר התפתחה מתיחות אלימה בין בחור ובחורה על הספינה, שניים שלא הכירו קודם. "באחד הפעמים הבחורה פשוט הרביצה לבחור, והוא מצידו חסם לה את המעבר בשבילי הספינה. בפעם אחרת הוא נעל אותה בחדר. שיחה שלי עם כל אחד לחוד ולאחר מכן ביחד, יישרה ביניהם את ההדורים והם המשיכו במסע", מספר ציקי ומוסיף שכאשר נמצאים הרבה מאוד זמן ביחד על פני שטח רבוע קטן, נוצרים חיכוכים. זאת גם הסיבה שציקי מעדיף להטיל משימות ותורנויות על הנוסעים איתו, כדי שאנשים יהיו עסוקים בעשייה ולא יגלשו לבעיות כגון אלו. לצד התורנויות, מוצאים לעצמם הנוסעים עיסוקים פרטיים כמו: דייג, אפייה, התבודדות ואפילו משחקי חברה. "הישראלים לימדו את האנגלים שש בש, והם בתמורה לימדו אותנו שבץ נא".
וכשהים שקט, עוצרים את הספינה ויורדים לשחייה. וכשהצוות כולל בשלנים, כולם נהנים מארוחות משובחות. "זה לא שכל היום אכלנו דגים", ממהר שקד לעדכן בחיוך, "הכל תלוי מי נמצא בתורנות הבישול ומי בא לו לבשל". האחריות הגדולה ביותר המוטלת על אנשי הספינה היא תורנות ההגה. ציקי נותן הוראות, כך שהדברים אמורים להסתדר גם בלעדיו. "אני כמו דולפין, חצי ער חצי ישן כל ההפלגה", הוא צוחק. יחד עם זאת, מידי פעם מתרחשות גם 'תקלות קלות' כמו שמגדיר זאת ציקי ומספר על תורן ההגה שהזעיק אותו כי "הוא רואה אורות". למזלו של ציקי הוא הגיע להגה מבעוד מועד וגילה שמדובר בלא פחות ולא יותר אלא בספינה גדולה מאוד, שהיתה קרובה ל'לורן די' לא יותר מ-300 מ'.. מה שנחשב ל'מרחק קריטי' במושגי הים. ציקי המנוסה הצליח לצאת גם מזה.

ומה קורה אם מישהו מהנוסעים נופל לים? אני שואלת וציקי עונה: "מרימים אותו. לכל אחד יש צמיד אלקטרוני אותו הוא מצמיד ליד או לרגל. הצמיד הזה משדר אות מסוים כל זמן שהאדם נמצא בטווח הספינה. ברגע שהאדם נופל למים נשמעת אזעקה והראדר של הספינה מכוון כך שהוא מיד מצביע על מיקומו של האדם בתוך המים". אבל אל דאגה, זה לא כל כך קל ופשוט ליפול ככה סתם למים.

ומה עושים בהפסקות על היבשה?
"אנשים ממהרים לרדת ליבשה וכל אחד פונה לעיסוקו. ציקי רוב הזמן עסוק בסידורים ורכישות למקטע הבא של המסע. האחרים מטיילים ברגל או ברכב. חלקם מנצלים את השהות היבשתית לגלישת קיט או צלילה.
לא יכולתי להימנע מלשאול לגבי שודדי ים וציקי מרגיע ואומר "יש פעילות של שודדי ים והקטע המסוכן והאתגרי בנושא הזה הוא לקראת סוף המסע שלנו ליד סומליה, לשם נגיע בסביבות ספטמבר. אני לא חושש, אבל יחד עם זאת נערך בהתאם. אמנם אין לי נשק התקפתי, אבל אני יכול להתגונן בעזרת אמצעים פירוטכנים ולשמור על פרופיל נמוך. מדובר במקטע שיט של כאלף קילומטרים שעושים אותו במהירות במשך שלושה ימים ועוברים את זה".
עד עכשיו מסלול הספינה הוא במרדף אחרי הקיץ. הספינה עזבה את ישראל באוקטובר, כשבישראל היה סוף הקיץ תחילת החורף וכל הזמן הם מדרימים אל מזג אוויר נעים, למעט גשמים טרופים בהם נתקלו בדרך וגם הם אינם גשמים קרים.
היום הספינה נמצאת במיאמי, מצטיידת לקראת המקטע הבא שלה שהוא מקטע מאוד מיוחד. הספינה אמורה להגיע לפנמה ומשם, לאחר שלושה שבועות של הפלגה באוקיינוס, היא תגיע לאוסטרליה. בדרך תעבור הספינה את איי גלאפגוס ואת איי המרקיז והאיים הפולינזיים ועוד אוסף רב של איים אקזוטיים אחרים. להזכירכם, גם עכשיו עדיין אפשר להצטרף למסע המיוחד הזה. ואם הכתבה עוררה אצלכם את חוש ההרפתקאנות, אתם מוזמנים להתקשר לציקי, לכתוב לו מייל ולהצטרף. אפילו אשתו ואחת מבנותיו יצטרפו אליו בקרוב.