פרסומת
דלג

יש מי שדואג להם

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● צילום: חיים דוד ● 12/1/2018 17:54 ● ערב ערב 2845
אם בעבר הלא ממש רחוק - 'ילד בסיכון' היה נער שוליים, כזה שנועד לכישלון ידוע מראש, הרי שכיום מקוטלגים ילדים רבים בעיר ובכלל, תחת הכותרת הזו ● השבוע, יציין מועדון הנוער 'מצד"ים ב-360 מעלות' שלוש שנות פעילות במתנ"ס 'יעלים', ויחתום על עשרות סיפורי הצלחה של צעירים שיכלו ללכת לאיבוד, אבל זכו לראות את הדרך הנכונה ● בזכות היד המכוונת, הבית החם והצוות שדואג לכל אחד ואחת
יש מי שדואג להם

כשפ. (השם שמור במערכת), הגיעה באישון לילה לחדר מיון, יחד עם אמה, שבן זוגה היכה מכות נמרצות, היא נכנסה לליבה של האחות שטיפלה באם. במשך הימים בהם הייתה האם מאושפזת בבית החולים, נוצר קשר מיוחד בין פ. הצעירה ואחיה הקטן לבין האחות, שהחליטה לאמץ את השניים ולהעניק להם חיים טובים יותר. במשך שנים אחדות נהנו פ. ואחיה מחיים טובים בביתה של האחות שדאגה לכל מחסורם, אלא שלפני שנתיים, נפטרה האם המאמצת, מותירה את פ. ואת אחיה שוב חסרי כל. בבית העלמין, כשהיא מבכה את מות האשה שדאגה לה לכל, הישירה פ. מבט אל בנה הביולוגי של האם המאמצת, ושאלה אותו- "אז מה אנחנו עושים עכשיו?". והבן הביט בה בחוסר אונים וענה לה- "אין לי מושג". ככה נזרקה פ. בחזרה למציאות אותה הכירה קודם. עוד שם, בבית העלמין, הצטלב מבטה של פ. עם מבטה של סיגלית עובדיה, האשה והכוח המניע מאחורי הפעילות הברוכה של המועדון בעיר. "סימנתי לה עם העיניים את לא לבד, ועם היד סימנתי לה- בואי אלינו, וזה היה ראשיתו של רומן שנמשך עד היום", מספרת עובדיה בגאווה. "עוד באותו לילה, בחסות הרווחה, הצלחנו לסדר לה שילוב בבית 'אור שלום' בעיר", מעדכנת עובדיה. ועד היום היא שם. במקביל מצאה פ. את מקומה במועדון הנוער 360 מעלות. "היא ילדה מוכשרת בטירוף שמוצאת עכשיו את הכיוון הנכון אצלנו", אומרת עובדיה. פ. שולבה במסגרת הפעילות במועדון בסדנת צילום, אחת מהסדנאות הפועלות במקום לטובת בני הנוער, כשכל מה שעניין אותה לאורך כל הסדנה היה לצלם בשחור- לבן. "בדיוק כמו שנראים החיים שלה. שחור או לבן", מסבירה סיגלית.
אצל ר. (השם שמור במערכת), זוהתה בעיה של קימה בבוקר וריבים משפחתיים. "אני עושה סאפ", מעדכנת אותי סיגלית, "ובמסגרת המחשבה מחוץ לקופסה עם הילדים האלו, הייתה זו שושי אוהנינה חזון, מנהלת מתנ"ס 'יעלים', שהעלתה רעיון לשלב בין ר. לבין הסאפ. בעידודה התחלנו לקחת לשיעורי הסאפ השכם בבוקר חמישה בני נוער, יחד עם הוריהם, מולם קיימת הבעייתיות. קודם לכן דאגנו להחתים על חוזה מחויבות את הילדים ואת הוריהם, שהתחייבו להתייצב בים בשעה מוקדמת בבוקר. ירדנו לחוף בשעה 6:00, ולמרות הקימה המוקדמת הם עמדו בזה כמו גדולים. יצאנו יחד לסאפ זריחה שהסתיים בשעה 7:00. תאמיני או לא, אבל נרשמו שינויים. זה היה זבאנג אינטנסיבי שהראה לצעירים ולצעיר ר. ביניהם, שאם הוא רק רוצה, הוא יכול להתעורר בשעה מוקדמת בבוקר. כשהם הבינו איך מרגישים טוב כשעומדים ביעד, ועד כמה החיים יפים גם בשעה מוקדמת בבוקר, הצעירים שינו את דרכם. "זו חוויה אדירה מבחינה משפחתית, שילד שלא היה מוכן להתעורר בבוקר, לא זו בלבד שמזנק מהמיטה ברצון, אלא גם מעודד את אימו".

 

יש על מי לסמוך. מועדון 360 מעלות

 

לספק להם מסגרת תומכת


אלו רק שני סיפורים מתוך סיפורי הצלחה רבים, שיכול הצוות של מועדון 360 מעלות, בראשותה של סיגלית עובדיה לזקוף לזכותו. המועדון המיוחד הזה, הפועל במתנ"ס 'יעלים', חוגג השבוע בדיוק שלוש שנות פעילות, ועשרות סיפורי הצלחה עם צעירים שמן הסתם היו הולכים לאיבוד באם לא היה מי שיראה להם את הדרך הנכונה בחיים.
"מועדון הנוער שלנו ייחודי ולו רק בגלל העובדה שנמצאים בו נכון להיום 80 בני נוער על הקשת הרחבה של ההגדרה 'ילדים בסיכון'", מסבירה עובדיה. "יש לנו במועדון מרקם אנושי מאוד מיוחד, החל מילדים שמגיעים ממצב של עוני, ועד לילדים שמגיעים ממצב של מצוינות, ולכולם יש מכנה משותף אחד- הם מוגדרים כ'ילדים בסיכון'. צעירים מכתות ז'- י'ב משלושת התיכונים בעיר, שמוצאים כאן את מקומם. המועדון פועל חמישה ימים בשבוע, בין השעות 17:00-20:00 ומעניק להם את הבית החם ואת הפינה שהם צריכים תחת המטרייה של אגף שחר, התוכנית הלאומית 360 לילדים ונוער אילת- אילות בניהולו של אלפרד מיכאלוביץ'. לצידה של עובדיה מסייעת המדריכה ריקי בכר ובכל שנה מתווספות לפעילות 2-3 מדריכות חיילות.


בואי תעשי לנו סדר. כשאומרים 'נער בסיכון' למה הכוונה?
"אם בעבר הלא ממש רחוק, 'ילד בסיכון' נחשב לנער שוליים, הרי שהיום ההגדרה רחבה מאוד ויכולה לגעת כמעט בכל ילד. תתפלאי אולי לשמוע, אבל ילד שמוציאים אותו בכל יום אחרון מהגן או מהצהרון, מוגדר היום כ'ילד בסיכון', שכן חוויית הנטישה קיימת אצלו. הורה אולי לא חושב על זה ככה, אבל אלו זרעים שלאורך זמן משפיעים על הילד שמרגיש אולי פחות רצוי מאחרים. משפחה בסיכון יכולה להיות משפחה שלא אוכלת אפילו ארוחה אחת פעם בשבוע בישיבה משותפת, כי סביב האוכל יש את השיח הבלתי פורמאלי בעירוב רגשות, ילד שלא אוכל אוכל של אמא, ולא מדובר על משהו שקורה פה ושם, כי כולנו הרי בני אדם ולכולנו יש את התקופות היותר או פחות לחוצות בחיים, אלא מדובר על משהו קבוע. משהו שהילד לא מכיר אחרת. דוגמא אחרת היא כשלא נותנים לילד גבולות, מה ללבוש, מתי לחזור, אבא לא יכול לקרוא לילד שלו- 'אח שלי' או 'אבא שלי', זה משבש. מכל הדוגמאות האלו עולה כי היום ילד בסיכון יושב על ספקטרום רחב של מצבים. יש הורים שמתחננים שאוציא את הילד שלהם מהבית, כי הוא יושב כל היום על המחשב ואגב כך חווה אלימות רשתית, ילדים עם בעיות רגשיות, עם בעיות ביטחון וכדומה. לבני נוער חסר מאוד היום השיח הנכון עם ההורים. נדירים היום ההורים שיהיו הכתובת הראשונה עבור הבן או הבת שלהם במקרה והם יהיו במצב מצוקה כזה או אחר. אצלי הפלאפון זמין עבורם 24/7 לכל מקרה. אני האוזן הקשבת שלהם".

 

פעילות שיוצאת מהקופסא

 

מה שקורה במועדון, נשאר במועדון


כשסיגלית מדברת על להיות האוזן הקשת לבני הנוער, היא מתכוונת לזה שהיא מקבלת טלפון מנער בשעה 23:45 בלילה שאבא שלו הרביץ לו בהשפעת אלכוהול והוא לא יודע מה לעשות. "אז אני הולכת לבית ומשוחחת עם האב. יכול לקרות מצב בו בני נוער שיוצאים לשטח באוהלים עם אלכוהול, מטלפנים אלי, כי אחד החברים שלהם במצב מצוקה. הם יודעים שהם יכולים לסמוך על כל הצוות שלנו בהכל. הביטחון נרקם עם הזמן במסגרת הפעילות שלנו. הם יודעים שהצוות ואני נמצאים למענם בכל הנדרש".


איך אתם מגיעים לבני הנוער האלו?
"זה יכול לקרות אגב איתורם בבתי הספר, בקמפיין גיוסים שאנחנו עושים בבתי הספר והם מגיעים אלינו בעצמם, אבל זה לא מספיק, כי רבים מהילדים האלו לא יגיעו אלינו לבד. אני אוהבת את החיבור מתוך השטח עצמו, בקפיטריה, בהפסקות, לאתר את אלו שיושבים בצד לבד. יש לעיתים פניות מצד הורים ששמעו עלינו וצריכים את עזרתנו עם הילד או הילדה שלהם,  ויש גם פניות דרך יועצות בתי הספר שמכירות את הפעילות של המועדון ומפנות אלינו תלמידים עם בעיות לימודיות או חברתיות. אחרי תקופה של פעילות במועדון, קשה שלא לראות את השיפור בלימודים או בפן החברתי, כי כאן בן הנוער לא לבד, הוא רואה שיש עוד בני נוער כמותו ומצליח רק כאן להבין שיש עוד לא מעט בני נוער עם 'גיבנת' כמו שלו, גם אם הוא הכי יפה או הכי אאוטסיידר, הם כולם דומים עם ה'גיבנות' שהם סוחבים על עצמם".

 

עם הצלחות לא מתווכחים


ממה בעיקר סובלים צעירים המוגדרים כ'נוער בסיכון'?
"החשש החברתי הוא שמלווה את רובם, ולצערי גם הוורבליות, חוסר היכולת שלהם לספר ולשתף במה שעובר עליהם ובקשיים שלהם. זה משהו שהם לא מיומנים בו. נראה להם שרק הם מתמודדים מול הבעיות שלהם, כשכאן במועדון, הם לומדים להכיר שיש עוד הרבה בני נוער בגילאים שלהם שכל אחד סוחב איתו משהו אחר. הפעילות שלנו מגוונת, לא קונבנציונאלית, פה הם לומדים לדבר. הם מצליחים לפרק את הבעיות שלהם מול כולם, כי כאן, אחרי שהם רוכשים את הביטחון שלהם בדם יזע ודמעות, הביטחון שלהם הוא אבסולוטי, הם יודעים שהכל נשאר בתוך החדר. אלו דברים שהם לא מוצאים למשל בבתי הספר".


הסטיגמה של להיות 'ילד בסיכון', לא פוגעת בהם? 
"על החולצות של חברי המועדון שלנו כתוב 360 מעלות. בהתחלה הם לא הסכימו ללבוש את החולצות, כן, מתוך חשש לקטלוג. רק כשהסברתי להם מה זה אומר ילד בסיכון ועד כמה המושג הזה רחב היום, ולא מדובר בילדים עבריינים, הם הסכימו. זה לא נוער עברייני ולא נוער שמגיע מבתים של זנות. יש פה ילדים שנושאים בתפקידים מרכזיים בחברה שמתגאים בהשתייכות שלהם למועדון, וכן, יש כאן גם ילדים עם בעיות קשות הרבה יותר, אבל הילדים האחרים בקבוצה לא יודעים מאיזה רקע כל אחד מגיע. זו המטרייה הרחבה בה הם פועלים ומרגישים בנוח, ולראייה 80 בני נוער מכל רחבי העיר שמגיעים לפעילות שלנו ומרגישים סופר בנוח".

 

יוצאים מהקופסה


ומאחר וכבר אמרנו כי לא מדובר במועדון עם פעילות רגילה, אלא בעיקר במועדון בו חושבים מחוץ לקופסה, אחת הנישות הטיפוליות כאן היא התאמת סדנא טיפולית לכל נער או נערה בהתאמה אישית. כך למשל 15 בני נוער פעילים כאן בסדנה 'מצלמה מקרבת' בניצוחה של מעיין נטעלי, שמעבירה כבר סבב שני של הסדנא המיוחדת הזו, שמאפשרת לצעירים להיפתח בדרך אחרת. "אם זו נערה שלא יודעת להתאים את הלבוש לאיך שהיא נראית או מה היא משדרת, ואני מבקשת ממנחת הסדנה לשים איתה ספוט על צילום נערות שמתלבשות כמוה, ורק כשהעין מאחורי העדשה היא מבינה את הסוגיה", מסבירה סיגלית, "היה לי ילד עם בעיות רעב בבית, וכל מה שהוא צילם היו תפריטים, או נערה שצילמה בשחור לבן, מה שמשקף את החיים שלה". סדנה אחרת הפועלת כאן היא סדנת אילוף כלבים, דרכה בני הנוער לומדים להעניק אהבה, ללטף, לקבל הוראות ולבצע ועוד.
בסדנת 'קולנוע מסייע מתקיימים 14 מפגשים של 15 בני נוער שלומדים את כל רזי המקצוע. "אבל מה שמעניין כאן היא הדרך בה הם עושים את הסרט", מעדכנת סיגלית ומספרת כי באחת מסדנאות הקולנוע היה צעיר שהתעקש על כך שהסרט אותו הם יוצרים יהיה מבוסס על מה שהוא חווה בחייו. לא משנה מה עשינו ומה ניסינו כדי להסיט אותו מהחשיפה, הוא התעקש. הוא סיפר לכולם איך כשהיה ילד צעיר, התעללו בו בבית הספר ובשכונה בצורה סדרתית, והוא שהיה עם משקל עודף פשוט העדיף להסתגר בחדר. בסופו של דבר החלטנו שאולי אם הוא יוציא החוצה את כל הרגשות החבויים זה יעזור לו להירפא, ובאמת, במהלך העבודה על הסרט חווינו סצנות מאוד קשות. המורה בעצמו הודה כי אף פעם לא הצטמרר כמו ביום בו צולמה הסצנה בה הילד גילם את עצמו ושכב על הרצפה, כשכולם מסביב בועטים ומתעללים בו. הסרט בן 15 דקות, שצילמנו בבית הפרטי של אותו ילד, שוב, בעקבות התעקשותו, יצא מטורף. אין ספק שהסדנאות האלו גורמות להם להוציא, להיפתח וכשהם חווים את כל הדברים העוצמתיים האלו כאן, הם מוצאים אצלנו את העוגן שהם כל כך זקוקים לו".
ואם יש משהו שגורם לסיגלית בכל פעם להתרגש מחדש, זה כשבוגרי המועדון, שעלו כבר על מדים, חוזרים לבקר. "הם מגיעים אלינו גאים, מראים ומספרים על ההצלחות שלהם, והם מצליחים. זו הגאווה הגדולה שלנו. שילד בסיכון, במקום שימצא את עצמו ברחוב, מתחזק ומצליח".
עד כמה מרגישים את השיפור שחל אצל הצעירים? אני תוהה וסיגלית מבהירה: "לאורך כל הדרך יש לנו מעקב אחרי הצעירים. בטפסים שאני ממלאת רואים במפורש את השינויים והשיפור ברמה הלימודים, בדר שמגיע בד בבד עם השיפור בהיבט החברתי וחיזוק הביטחון העצמי. כאן אני מלמדת אותם שאין מה לפחד, ששווה להתנסות, והטפסים מצביעים על השינוי. אין חוכמות, הבסיס החברתי והמשפחתי הם הערובה להצלחה. כשיש לך חמש יחידות ביחסי אנוש- יש לך הכל. אנחנו שמים עליהם ספוטים ומחפשים אצל כל אחד ואחת מהם את האור הקטן כדי לחזק אותו. העובדה שיש לנו במועדון אחוזי נשירה בודדים רק מחזקים את החשיבות שלנו עבור הצעירים שרואים בנו בית לכל דבר וכן, אנחנו גם חוגגים כאן לכל אחד יום הולדת, כי לכי תדעי למי חוגגים בבית ולמי לא...".

 

סוגרים מעגל


ואם על העצמה דיברנו, אין משהו שנוסך בצעירים שבמועדון 360 מעלות יותר ביטחון מאשר העובדה שבמהלך כתה ט', עוברים כולם כאן סמינר מדצ"ים אינטנסיבי, שמכשיר כל אחד ואחת מהם לשמש כמדריך באותו מועדון בדיוק בו גדלו ובו קיבל את הכלים שמאפשרים להם כבר בשנה שאחרי לקבל את המושכות לידיים ולהדריך את הדור החדש במועדון. "התעודה הקטנה הזו היא תעודת ההצלחה האמתית עבורם", מבהירה סיגלית, "להיות מדריך זה אומר משהו, וכולם עוברים כאן בכתה י' להדריך את הצעירים מתוך התפיסה שאין מי שמבין את הצעירים יותר מהבוגרים שהיו בנעלים שלהם בדיוק לפני כמה שנים. הם בונים את הפעולות, הם מעבירים אותן והם גם בודקים את עצמם ואת התפקוד שלהם מול הקבוצה. בבית הספר זה לא היה קורה. כאן זה קורה. ואלו בדיוק אבני הדרך שמובילות אותם להמשך".
בין המועדון לבין בית הספר הסמוך- 'יעלים' קיים שיתוף פעולה, כשאחת לכמה זמן מעבירים המדצ"ים של המועדון ערבי גיבוש לכתות בבית הספר. אחת לשבוע במשך שעה וחצי ילדי בית ספר 'יעלים' מגיעים לכאן, למתנ"ס 'יעלים', ומקבלים תמורת שקל אחד סיוע בהכנת שיעורי בית, כשהמסייעים הם לא אחרים מאשר בוגרי מועדון 360 מעלות. "אני מתעקשת על השקל הבודד הזה, כדי לנתק את ה'חינמיות' התמידית", מסבירה סיגלית את מהות התשלום. אם לא די באלו, הרי שאחת לשבועיים מארחים חברי המועדון ברחבת המתנ"ס גני ילדים מכל רחבי העיר להפנינג בשעות אחר הצהריים, כשהמצד"ים אחראים לכל הפעילות. "ותחשבי על זה כמה דברים טובים יוצאים לחבר'ה שלנו מכל זה. הם לומדים על הדרך יזמות, הקמת אירוע והפעלתו וכמובן לומדים לדבר בפני קהל. אלו כלים שבית הספר לא יודע להעניק חוץ מציונים ומספרים".
רגע לפני שאנחנו נפרדות, סיגלית עושה לי סיבוב ברחבי המתנ"ס ומראה לי כמו אמא גאה בהחלט את כל תמונות החניכים שלה- הילדים שלה, תלויים על הקירות. ואם חשבתם שתראו כאן תמונות של עצבות, חרדה או בהלה מצידם של אלו המוגדרים כ'נוער בסיכון', תשכחו מזה. ההיפך הוא הנכון. החיוכים והאושר על פניהם של הצעירים מעידים על האמת שמאחורי התמונה ואין כמו הבית לתלות על קירותיו את התמונות המאושרות האלו.
השבוע באוהל של יוסוף תחגוג החבורה המדהימה הזו שלוש שנות פעילות- שלוש שנים של הצלחה והיד עוד נטויה, תהיו בטוחים.
 


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש