פרסומת
דלג

בת הזוג לא תזכה לפיצויי פיטורים אף שהיתה בהריון בעת סיום עבודתה בעסק המשפחתי

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● צילום: אילוסטרציה ● 4/9/2019 18:06 ● ערב ערב 2931
בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק כי בת זוגתו של בנם של בעלי מסעדה באילת, אשר הועסקה בעסק המשפחתי במהלך שנות זוגיותם ואשר פוטרה לדבריה לאחר שנכנסה להריון מהבן וסירבה לעבור הפלה, אינה זכאית לפיצויי פיטורים ושאר תנאים סוציאליים לאחר שנקבע כי לא פוטרה וכי שכרה לא היה בגובה שטענה
בת הזוג לא תזכה לפיצויי פיטורים אף שהיתה בהריון בעת סיום עבודתה בעסק המשפחתי

התובעת, בת 36, עברה לאילת בשנת 2007, אז נכנסה לדבריה לקשר זוגי עם בנם של בעלי מסעדה מוכרים בעיר. באותו מועד, לדבריה, הוצע לה לעבוד בדוכן המסעדה של הורי בן זוגה והיא הסכימה. לטענתה במהלך תקופת ההעסקה שולם לה שכר שחלקו במזומן וחלקו ב"צרכי מחיה", שעמד על סך של כ-15,000 - 12,000 ₪ לחודש. אלא שאז נכנסה התובעת להריון מהבן ומשהגיעו בני הזוג להוריו על מנת לבשר להם כי בכוונתם להינשא, התנגדו ההורים לנישואים. משראה הבן כי הוריו מתנגדים לקשר, הפנה עורף לתובעת והצטרף לפתע להוריו ואלה הציעו לתובעת סכום כסף נכבד על מנת שתבצע הפלה, אלא שהתובעת סירבה בכל תוקף לבצע הפלה, בין היתר בשל סיכונים והחשש לאבד את פוריותה בגלל מחלה שעברה ובעקבות סירובה זה, היא סולקה לדבריה מעבודתה באותו היום. משפנתה לבעלי המסעדה וביקשה לקבל מהם את תלושי השכר שלה, נמסרו לה תלושים רק מחודש יוני 2009 כאשר השכר שהופיע בהם עמד על 2,700 ₪ בלבד. לאור כך תבעה האישה את בעלי המסעדה, הורי בן זוגה לשעבר, בגין פיצוי על אובדן השתכרות מיום הפיטורים ועד למועד הלידה, פיצוי על הנזק שנגרם לה המתבטא בתשלום דמי לידה מופחתים מהביטוח הלאומי כתוצאה מאי דיווח על השכר ששולם בפועל, וכן פיצוי על נזק לא ממוני בשל פיטוריה של  כדין. עוד תבעה האישה דמי הודעה מוקדמת שלא שולמו לה, דמי פדיון חופשה תמורת מכסת החופשות שצברה ודמי הבראה ביחס לשנתיים האחרונות בהן הועסקה בדוכן. 

 

"לא התקיים יחס חוזי בין הצדדים"


גרסתה של המשפחה שונה כעולה מכתב ההגנה שם נטען כי התובעת היא זו שהתפטרה עם תום המערכת הזוגית עם הבן וכי שכרה שולם לה במלואו בהתאם להיקף השעות שעבדה בפועל ובהתאם לתלושים שהועברו לידיה לגבי תקופת ההעסקה מיוני 2009 ועד יוני 2010. 
בדחותו את התביעה פסק בית הדין כי "על אף שיחסי קרבה אין בהם לכשעצמם כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד, הרי שכאשר הצדדים הם קרובי משפחה יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו - יחסים וולנטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות. בית המשפט מכיר אמנם כי בתקופה שבה ניהלה התובעת מערכת יחסים זוגית עם בנם של בעלי המסעדה, היא נהנתה מתמיכה כלכלית של האופיינית ליחסי הקרבה שבתוך התא המשפחתי המורחב. כך למשל שילמה הנתבעת חובות עבר של התובעת, נשאה בהוצאות המחיה השוטפות ובהוצאות אישיות כגון: תשלום אגרת רישוי לרכב וכיסוי חשבונות הטלפון הנייד ועוד. בסוף יוני 2010 עלו כאמור היחסים שבין בני הזוג על שרטון, על רקע כניסתה של התובעת להיריון מבן הזוג ובבקשתה להינשא לו והשניים נפרדו: "לטעמנו, אין בעדויות שלפנינו כדי להצביע ולבסס את טענת התובעת לקיומו של יחס חוזי של עובד מעסיק בינה לנתבעת, בתקופה שלפני יוני 2009", נפסק, "אין לפנינו כל ביטוי ורישומים לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת, לפני יוני 2009 - בין בתלושי שכר ובין בדיווח למוסדות ציבוריים – שהם חלק בלתי נפרד מיחסי עובד מעסיק. כבעלת עסק היה על הנתבעת אינטרס לגיטימי לדווח על הוצאות העסק ובכלל זה על הוצאות שכר העובדים בזמן אמת. במציאות שכזו, היעדר ביטוי ברישומים לקיומם של יחסי עובד מעסיק, תומך בטענת הנתבעת לפיה התמיכה הכלכלית של הנתבעת בתובעת, לפני יוני 2009 (וגם לאחר מכן מעבר לאמור בתלוש השכר), איננה מעידה על קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים...בנסיבות שכאלה, העובדה שאין רישום על התובעת כעובדת הנתבעת לפני יוני 2009, פועלת לכיוון דחיית טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, קודם למועד זה. עדות התובעת איננה מספקת גרסה ברורה ומוגדרת של רכיבי היסוד שבהתקשרות בין עובד למעסיק הן ביחס להגדרת משך העבודה, ימים ושעות, והן מבחינת השכר. כך לדוגמא, אין בפנינו כל רישום של שעות עבודה שמתוכם ניתן ללמוד על הזמן שהקדישה התובעת לעבודה בדוכן וכפועל יוצא מכך, על השכר שלו היא זכאית. בתצהיר שהגישה התובעת טענה האחרונה כי הנתבעת התחייבה בפניה לשכר שניתן במזומן לצרכי מחיה בשיעור שעמד על כ"בין 15,000-12,000 ₪ לחודש בעונה ולא בעונה כ-5,000 ₪ לחודש". תצהיר התובעת איננו מפרט באילו חודשים חלה "העונה", משכה של "העונה" ואת הפרמטרים שעל בסיסם נקבע השכר בטווח שבין 12,000 ל-15,000 ₪ בחודש  מסוים. מכאן שאין בעדות התובעת גרסה ברורה לשכר שלו הייתה זכאית, המעידה על מערכת יחסים חוזית מחייבת של עבודה תמורת שכר...ההשתתפות ב"צרכי מחיה" היא אופיינית ליחסי קרבה לתא המשפחתי המורחב וזרה ליחסי עובד מעסיק. זאת ועוד. אין התובעת מצביעה בעדותה על קשר בין העבודה שביצעה עבור הנתבעת נכון למועד ביצוע ההוצאה – להוצאות מחיה שנשאה בהן הנתבעת (פירעון חוב, תשלום הוצאות רישוי לרכב וכיוצ"ב הוצאות אישיות) בחודש נתון. יוצא מכאן שגם כאן אין בעדות התובעת גרסה עובדתית המעידה על מערכת יחסים חוזית מחייבת לשכר תמורת עבודה...יוצא מכאן כי עדות התובעת, יותר ממה שהיא מלמדת על רצון שיצא לפועל ליצירת מערכת מחייבת של חובות וזכויות האופיינית ליחסי עובד מעסיק בתקופה שלפני יוני 2009 מבטאת מציאות של יחסי קרבה שהם פועל יוצא של היותה של התובעת בת זוגתו של בנם של בעלי המסעדה. במסגרת אותם יחסי קרבה נתנה התובעת עזרה בעבודות הבית ובהפעלת הדוכן כמי שהייתה, כך לגרסתה, בת הזוג, ומאידך, נהנתה מתמיכה כלכלית הן בצרכי מחיה והן בכספים במזומן כבת משפחה.

 

גם האישום הפלילי בוטל


לאור האמור לעיל, נדחתה טענת התובעת לעניין קיומם של יחסי עובד מעסיק בינה לנתבעת בתקופה שלפני יוני 2009. בית המשפט דחה אף את טענתה של האישה כאילו השתכרה 12,000 ₪ בחודש ואף מצא לנכון להזכיר כי אישום פלילי שהוגש כנגד בעלי המסעדה על פיטורי אישה בהריון התקבל אמנם בערכאה נמוכה אך התהפך ונדחה בערעור - "לאור הספק הסביר בהוכחת יסוד הפיטורים". גם בית הדין דחה את טענת האישה כי פוטרה ומצא כי זו עזבה ביוזמתה שלושה ימים לפני התאריך בו טענה כי סולקה ממקום העבודה. "משמצאנו כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובעת, תביעות התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת; ופיצויים על פיטורים שלא כדין, לרבות פיצויים על עוגמת נפש, שכולן עילות תביעה המבוססות על הטענה לפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בפיטורים – דינן להידחות. משנדחתה טענתה העובדתית של התובעת לפיה הועסקה בשכר של כ-12,000 ₪ לחודש, תביעת התובעת לפיצוי בגין הפגיעה בזכותה לדמי לידה המבוססת על טענתה לשכר של כ-12,000 ₪ לחודש ועל תשלום דמי לידה המבוססים על הצהרת הנתבעת על שכרה של התובעת כמפורט בתלושי השכר - נדחית. תביעות התובעת לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה, מבוססות על הטענה העובדתית  לקיומם של יחסי עובד מעסיק לפני יוני 2009. כאמור לעיל, טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים לפני יוני 2009 נדחתה, ומכאן שדין התביעות לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה – להידחות. לאור המקובץ, נדחתה התביעה על כל חלקיה, ללא צו להוצאות.


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש