פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 28/9/2010 23:44 ● ערב ערב 2465
עזוב", אמרה לי חברה טובה, "את מי זה מעניין בכלל". "אותי", עניתי לה והחלטתי לשבור את שיאי הרייטינג ולכתוב על חולות סמר ואנחנו. ולאחר ששבתי מהחולות הנודדים, הגעתי לשכונה א' וגם לשכונת הדקל, לחצתי על דוושת הברקס בכל הבורות בכבישים, נתקעתי בפקקים, לא מצאתי מקום בחופים ושבנו הביתה, בהחלט יש לנו עיר נהדרת, שלא לומר מצויינת. נ.ב זהו? נגמרו החגים? נתראה בחנוכה ושרשרת הניסים. ולסיום, מה 'שכחה' המדינה וכמה זה עלה לנו?
שפוי זמני

חולות סמר ואנחנו





"את מי זה מעניין כל השטויות שלך על איכות סביבה, מספיק כבר עם זה, אתה והאורגני שלך", זאת היתה התגובה שקיבלתי לאחר שהודעתי כי אני מתכוון לכתוב אייטם על חולות סמר. יותר ממה שזה אומר על הטבע הנעלם, החולות הנודדים מספרים עלינו, כבני אדם, כחברה. נכון, העולם בו אנחנו חיים משתנה בקצב מדהים, הטבע הולך ונעלם, בעלי החיים נכחדים, בשיחה שערכתי ד"ר לביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, העוסקת בהכחדת זנים וההשפעה עלינו, היא אמרה לי בין השאר: "הבעיה איננה ההכחדה עצמה, למרות הטירוף הלא מוסרי שבעניין, עיקר הבעיה- ההשפעה הקטלנית שיש לתופעה זו עלינו, כבני אדם החיים על הכדור הזה". נכון, העולם משתנה, אנחנו משתנים, עולם הערכים שלנו משתנה, היי, אפילו התקשורת משתנה ומשנה צורה וקונספציות. העולם מהיר יותר, וירטואלי הרבה יותר, אין באמת זמן לעומק חשיבתי, יצירתי, ערכי, אכול ושתה כי מחר מתחלפת התוכנית והרייטינג. השבוע אמרה לי אלונה, כי מי שהמציא את המשפט "לטבע אין גבולות" בעצם שנא את הטבע או אולי היה קבלן לעבודות עפר. כיום מתברר, כי לא רק שיש לו גבולות, אלא הגענו אל הגבול האחרון. כן, אני יודע, זה נשמע פלצני, ירוק כזה, מתנשא, שמאלני, לא אטרקטיבי וזו בטח לא תוכנית ריאליטי נושאת פרסים. את מי זה פאקינג מעניין, קבוצת גבעות חול סמוך לקיבוץ סמר, אפשר לחשוב, אז שיכרו שם חול, צריך לבנות לא? הדבר המדהים בכל הסיפור הזה של חולות סמר, זה שנותר מכל השטח המדהים הזה, פחות משליש. זהו אזור ייחודי, המשלב חולות, בעלי חיים, נוף ראשוני, אחד מהמקומות היחידים שנותרו, בארץ בכלל ובערבה בפרט, וזאת עקב פיתוח סביבתי, חקלאות, כריית חולות, בניה. והנה הנושא הגיע בדקה התשעים לבג"ץ, וזאת בשל התערבות עמותת טבע ודין, ושופטי בג"ץ עצרו את תחילת העבודות עד לדיון בנושא, שייערך בחודש נובמבר. זה גם המקום לציין את השקט, לפחות התקשורתי, הבלתי נסבל מצד רשות הטבע והגנים הלאומיים שלצערי הרב ולעניות דעתי, כבר מזמן הפכו לגוף שלא ממש רלוונטי למאבקים סביבתיים, וכל ההישגים בתחום, הם או של אנשים פרטיים שלא ויתרו לממסד או עמותת טבע ודין, החברה להגנת הטבע ועמותות פרטיות, כ'צלול'. קולם של אנשי רשות שמורות הטבע לא נשמע, בטח לא בתקשורת, וזאת למרות שהם יושבים ברבות מהוועדות המכריעות ומחליטות על גורל הטבע.

תמונת כתבה


המדהים בכל הסיפור הזה, שכל האישורים וההיתרים ניתנו לתחילת העבודות בחולות סמר, זה פשוט בלתי נתפס. כן, ישאירו כמה דונמים לזיכרון, משהו בסגנון גן חיות של חולות, וכל השאר יהפוך לבטון ומלט. והנה הדבר הזה מתרחש כאן, ממש כאן, בחצר האחורית שלנו, ואף אחד לא קם, חוץ מכמה אנשים אכפתיים שהצליחו, בינתיים, לעצור את הדחפורים. לא תמיד אני מסכים עם כל החלטות בג"ץ, ולדעתי לא הכל שפיט ויש החלטות, קשות ככל שיהיו, שחייבות להישאר במגרש הפוליטי. אך החלטת הביניים של בג"ץ, שלא לאפשר את תחילת העבודות בחולות סמר, מוכיחה שוב עד כמה חשוב המוסד הזה, המוסד האחרון במדינה, השומר עלינו ועל הטבע שלנו, כאן בארץ ישראל. אז את מי זה מעניין פיסת אדמה הזרוקה אי שם ועליה חולות נודדים...? אז זהו, זה מעניין אותי, מאוד מעניין אותי, ולו רק מהסיבה הפשוטה, שיש דברים הראויים להלחם עליהם, להיאבק עבורם, לצעוק, להתנגד, לכתוב, לצלם, לזעוק חמס. חולות סמר, בדיוק כמו המאבק שערכנו בעין עברונה, מאבק שהצליח וכיום זה נשמע הזוי לגמרי, באם מישהו יציע, לבנות שדה תעופה בעין עברונה. חולות סמר זה מאבק לנשמה, לנפש שעדיין נותרה בי, בכם, בכולנו. צריך להגיע לחולות, לראות ולהתרשם בכדי להבין את גודל השואה האקולוגית, באם ההיתרים לכריית חול אכן יתקבלו והעבודות יחלו שם. ראש מועצת חבל אילות הוא איש חיובי, באמת, אדם נחמד, סימפטי, ראש מועצה טוב, זה הזמן שלך, אודי גת, לעצור ולהגיד- אופס, טעיתי, חשבתי, נמלכתי בדעתי, אני רוצה לפתח ולבנות, אך לא בכל מחיר, לא במחיר אובדן החולות שגם כך לא נותר מהם הרבה. ואל תמכרו לי סיפורים כי אין ברירה ואין חול במקום אחר וכל ה'בולשיט' החוקתי, תעשייתי, צרכני וצרחני. יש רגעים, שבהם מנהיגים אמיתיים, נמדדים, זה הרגע שלך אודי גת, זה הרגע שלך, ואף אחד לא ייקח את זה ממך. כי כמו שכתבתי ואמרו לפני, חברה החפצת חיים לא יכולה לנהוג בעבר שלה כאילו אין הווה ועתיד. בואו להציל את חולות סמר, אני הצטרפתי, מערכת 'ערב ערב' הצטרפה, בואו כולנו נעשה משהו לנשמה. האירוע, ייערך ב-7 לאוקטובר, וראו פרסום בעיתון השבוע.

סיבוב אורבני


אז יום לאחר שחזרתי מחולות סמר (מומלץ לטיול בתקופה הזאת), ערכתי סיבוב אורבני בעירי הנפלאה. אני לא רוצה להישמע כתקליט שחוק וכמי שנתפס לקטנות, אבל מה אומר ומה אגיד, יש מקומות בשכונה א' ובשכונת הדקל, שפשוט מביישים את השם אילת. הזנחה מתמשכת, לכלוך, זוהמה, פיתוח סביבתי היא מילה גסה, גרוטאות, פשוט סביבה לא ידידותית למשתמשים בה. וזה בכלל לא משנה מי אשם ולמה, האם העירייה צריכה או לא, האם התושבים מלכלכים או לא. דבר אחד בטוח, ככה לא צריכה להיראות עיר בישראל, ממש לא. וגם הכבישים ברחבי העיר פשוט קטסטרופה, הבורות, הסדקים, המהמורות, השקעים, כאילו, הלו? מישהו כאן משלם ארנונה בהוראת קבע.....להתעורר ומהר. אני כבר לא מבקש להיות חולון או רחובות, או גבעתיים, תנו לי אשקלון, תנו לי דימונה, תנו לי ירוחם...רק תתנו לי משהו, תמורת האגרה.

אופס שכחנו


והנה ידיעה קטנה, שפורסמה ב'כלכליסט'. "באוצר "שכחו" סעיף קטן והמדינה הפסידה 180 מיליון דולר שהלכו לכימיקלים לישראל". זו הכותרת של הכתבה שבה נכתב בין השאר "מדינת ישראל היתה יכולה לגבות ממפעלי ים המלח תמלוגים בהיקף משוער של כ- 180 מיליון דולר, אלא שהאוצר לא אכף את הסעיף בחוק...". יש לנו ארץ נהדרת, מלאת טייקונים ופקידי אוצר נמרצים.

* לא נגעתי, ישר מהפורום שלנו www.ereverev.co.il
"בכייף חזרתי מנופש 5 ימים באיי יוון. 500$ - כמעט 2,000 ש"ח הכל כלול לזוג. הוצאנו עוד 100$ כ-400 ש"ח לסיורים מדהימים בסביבה. אילו רחובות נקיים, אילו מרינות מטופחות, אילו מחירים נמוכים - שמנים, תבלינים, רחת לוקום, בקבוק מים קטן רק 1 אירו, תיקים, ארנקים, בגדים, נעליים, מוניות נקיות, נהגים אדיבים, טיילת ארוכה נקיה ומאובזרת, דוכנים כמו באילת מלאים במתנות כמו בעירנו, מפות רקומות, פסטיבלים של פולקלור ועוד. המון חוף ים - 5 ק"מ של חופים בתוליים מרהיבים לרחצה. רק 2,400 ש"ח לידיעת המלונאים ופרנסי העיר החיים בעיר ההולכת ומאבדת את ייחודה, את יופיה, ההופכת לסלאמס ומתדרדרת". על החתום, שירית

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש