פרסומת
דלג

אנטיפתי

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● 23/11/2010 22:01 ● ערב ערב 2473
על הפגנת יחיד מכמירת לב שהותירה בי טעם של עוד. תיקון היסטורי למען גדי כץ והדורות הבאים, שעצה של היסטוריון בסופו. ומעשה עירוני טוב, שסימן שאלה מעיב על קצהו
אנטיפתי



דון קישוט דה לה שמעטה



תמונת כתבה


סיימון בן דוד, לשעבר חבר מועצת העירייה ומי שהקים את הוועד האילתי למלחמה במסתנני העבודה, יזם השבוע פעולת גרילה עצמאית, כאשר קשר שני שלטים סביב כיכר 'פיליפ מוריי' ועליהם הכיתוב: "אילת לאילתים, סודן לסודנים". בן דוד אף חתם את שמו על השלטים, כדי שבעיריית אילת לא יתבלבלו בכתובת, במידה ובא להם לקנוס אותו על תליית השילוט הפיראטי. בשם חופש הדיבור והשמעת הדעה, בן דוד דרש ולקח לעצמו את מקומו במאבק בתופעה, שגם יצחק הלוי מבקש לקשור בה את שמו. יצאתי עם בן דוד לשטח על מנת לשמוע ממשנתו בנושא ומצאתי שאני מתקשה להחליט מה הוא יותר, תושב אכפתי, פוליטיקאי בדימוס, הנאחז במאבק הפופוליסטי, כנאחז בקרנות המזבח של העסקנות הציבורית שעוד יכולה להועיל לו, או אולי, סתם יתוש היושב על גב הפיל ומתהדר בפי כל "תראו מה עשינו", יענו טרמפיסט במסע לא לו. הטקסטים של בן דוד לא מחדשים הרבה. גם לא יורדים לעומק הבעיה ואף לא מציעים לה פתרונות קסם. מהבחינה הזו, ה'וועד' שבראשו הוא עומד, לא עושה יותר מאשר להצהיר בריש גליי את מה שיצחק הלוי מצהיר מטעמו כבר חודשים. רק שאצל יצחק הלוי מקבלים הדברים צביון ממלכתי משהו, בסיועם של ביקורים של שועי הארץ, שמדרימים על מנת להתרשם מהתופעה, ובאמתחתו אף הפגנה מעוטת משתתפים שארגן. כשבן דוד עומד לבדו עם התיק, לצד השלט המאולתר, גובלים דבריו בסוג של תמהונות דון קישוטית מכמירת לב, ממש כמו אותו גנרל מטעם עצמו,
שאף חייל לא עומד מאחוריו, זולת אמונתו היוקדת בעצמו, זכר לימיו המפוארים. אני נוטה להאמין לבן דוד שאכפת לו, אבל לא פחות משאכפת לו על גורלה של אילת, הוא נראה מתגעגע לתשומת הלב הציבורית. מדוע יצחק הלוי אינו חפץ בו לצדו במאבקו בסוגייה, אפשר בהחלט להבין, ועם זאת, יש משהו מעורר אהדה באיש הזה, שמתקשה להתנסח ברהיטות, אבל עושה את מה שמעטים מוכנים לעשות, קרי: לקום ולצאת אל הרחובות, לתלות שלטים מאולתרים ולדרוש התייחסות לנושאים שהוא חושב
שהם אקוטיים לכולנו, יהיו סיבותיו מגוונות כשיהיו. אישית אני אוהד אכפתניקים מסוגו, אפילו יש והם בעלי אינטרסים חבויים למחצה. אני מעדיף אותם על פני האדישים היושבים בצד, מונעים את שמם מכל הפגנה או עצומה, או גרוע מכך - מורדים מכורסת המחשב שלהם, שעה שמצרפים את שמם לעוד קבוצה חסרת משמעות ב'פייסבוק'. בעולם של לחיצות 'לייק' לאות מחאה והזדהות, אנשים כמו סיימון, שיוצאים עם ספריי וברזנט לכיכר העיר, הם לא יותר משארית הפליטה של עבר אכפתי מפואר, ואולי גם מעט תקווה לעתיד מעורב יותר. רק משום כך, מגיע לו שאפו על הפגנת היחיד שלו. ואגב, מי שיכנס אל אתר 'ערב ערב', יוכל לא רק לחזות בווידיאו של הפגנת היחיד ההזויה עד מקסימה הזו, אלא גם יפגוש שתי אורחות לרגע, שתי חברות מירושלים, שחלפו במקום באקראי והביעו את דעתן המנוגדת בסוגיית המסתננים, ובעצם כך סיכמו את תחושת הבלבול וחוסר הנוחות של כולנו, מהצורך להתייחס ולטפל בבעיה שמתהווה לפתחנו. צפו בהן ותגלו את כולנו.

רבותיי ההיסטוריה חוזרת



תמונת כתבה


בשבוע שעבר, סיפרתי על כוונתו של יצחק הלוי לסגור במסגרת "המאבק המתגלגל" עליו הכריז, בסוגיית המסתננים, את העיר. במסגרת פינתנו '60 שניות על...', אף פשפשתי בהיסטוריה, על מנת לשלוף אירוע משנות החמישים, אז סגר ראש העירייה דאז, יוסקה לוי, את כביש הערבה, במחאה על מסוכנותו. כתבתי כי היתה זו הפעם היחידה בה סגר ראש עירייה את העיר בחלק ממאבק כלשהו, ומסתבר שטעיתי. גדי כץ, ראש העירייה בשנות השבעים, טרח לצלצל ולדייק, למען ההיסטוריה – פעמיים סגר הוא את העיר, בשתי הזדמנויות שונות. בראשונה, עשה כן כשנסגר מפעל תמנע לראשונה. "הוצאנו את כל העיר על משאיות", משחזר כץ, "סגרנו את כביש הערבה. מהמשטרה קראו לי ודרשו כי אעלה על האלפקים (סוג של משאיות ענק – ר.נ) ואדרוש מההמון להתפזר. עליתי עם המגפון וקראתי לתושבים להמשיך ולהתבצר על הכביש. זה ר.נ) ואדרוש מההמון להתפזר. עליתי עם המגפון וקראתי לתושבים להמשיך ולהתבצר על הכביש. זה נגמר במעצר שלי בתחנה המקומית". והאם המאבק הצליח, אני שואל? "כמובן", מתגאה כץ, "ששה חודשים לאחר מכן פתח גדעון פת, ששימש אז כשר המסחר והתעשייה, את המפעל מחדש". מה קרה למפעל תמנע לא הרבה אחרי, כולנו זוכרים, כך שגם הצלחה היא כנראה עניין יחסי. "בפעם השנייה שסגרתי את העיר, זה היה כש'ארקיע' העזה להעלות את מחיר הכרטיס לתושבי אילת בשתי לירות מבלי לקבל את הסכמתה של עיריית אילת ומועצת הפועלים". ממשיך כץ : "פעם היה נהוג שהעלאת מחירי כרטיסי טיסה, לא מתבצעת בלי הסכמת שני הגופים הללו.
קראנו לדגל לכל ועדי העובדים בעיר, והם דאגו שכל הפועלים יגיעו, מתמנע, מהנמל, מהעירייה, הבאנו גם את כל תלמידי בתי הספר והמורים, סגרנו את אילת לגמרי, לא היו לימודים באותו יום. ברלב ומשל (שרים בממשלה דאז – ר.נ) נאלצו לרדת לאילת במטוס על מנת להרגיע את הרוחות והמסקנה היתה להחזיר את מחיר הכרטיס".
אם כך, אני אומר לו, המאזן ההיסטורי נוטה לטובת המהלך של יצחק הלוי. "אם יצחק הלוי רוצה להצליח ב'מאבק המתגלגל' שלו", משיב כץ, "עליו לצאת אליו עם חיילים, הרבה חיילים. אם הוא יגיע עם עובדי העירייה בלבד, זה יראה עלוב ויקרוס כמו ההפגנה שניסה לערוך נגד הסודנים. בתקופתי דאגנו לתאם את המאבק בסנכרון עם מועצת הפועלים וכל בתי העסק והמפעלים בעיר. דאגנו להוציא את כל בתי הספר, המורים והתלמידים לרחובות, זה היה עבורם שיעור ראשון במעלה במעורבות בחיי הקהילה. לשם כך, צריך להקים מטה מאבק ולתאם את כל הגורמים, שכן בלי אבי אזולאי, רשות שדות התעופה, המלונאים על עובדיהם, חברות התעופה והנמל, אין לניסיון לסגור את העיר שום סיכוי.
ומאחר וכולנו יודעים בסופו של דבר מי צחק אחרון במבחן ההיסטוריה של מחירי הטיסות לאילת, כמו גם בעתידו של מפעל תמנע ששקע בתרדמת בת כמה עשורים, שלא לדבר על כביש הערבה שנותר מסוכן כתמיד, נראה כי ראוי יהיה לסכם את
האייטם באזהרתו המפורסמת של ההיסטוריון הבריטי, א. ג'יי. פ טיילור, שאמר פעם על נפוליאון: "בדומה לרוב אלה שלומדים את ההיסטוריה, הוא למד משגיאות העבר כיצד לעשות שגיאות חדשות".

עניי עירך קודמים?


ואם כבר הזכרנו את מחירי הטיסה לאילת, דוברת עיריית אילת שחררה השבוע הודעה חיובית לפיה נעתרה חברת 'ארקיע' לבקשתו של ראש העירייה והודיעה על הוזלת כרטיסי הטיסה לסטודנטים אילתים הלומדים בקמפוסים של אוניברסיטת 'בן גוריון' קמפוס אילת, המכללה למינהל, מכללת לוינסקי והאוניברסיטה הפתוחה. אז נתחיל בטוב - המחיר אכן אטרקטיבי ויעמוד על 149 שקלים.
אכן צ'ופר ראוי שמסייע לקידומו של החזון של אילת כעיר סטודנטיאלית, שעה שהוא הופך את הקשר שבין הסטודנט מהמרכז למשפחתו לזול ועל כן נגיש יותר.
אלא שההודעה הצליחה לעצבן סטודנטים אילתים שנאלצו לעזוב את העיר מפאת לימודיהם במרכז, שהיו מאוד רוצים גם הם ליהנות מההטבה הזו, ואינם מצליחים להבין מדוע מעדיפים את הסטודנטים בני המרכז, על פניהם, האילתים, שכל כך בוכים אחר כך שמתנתקים מהעיר ולא שבים אליה עם תום לימודיהם. "אם כל כך רוצים שנשוב הביתה, מדוע לא מסייעים לנו לשמור על הקשר עם הבית במהלך לימודינו", קבלו באוזניי סטודנטים מאוכזבים השבוע.
בעירייה הדגישו, כי ראש העירייה בפנייתו אכן כלל בבקשתו את הסטודנטים בני אילת, וכי הם מצדם היו שמחים לו היתה חברת 'ארקיע' נעתרת וכוללת בהסדר הסטודנטיאלי גם את בני אילת הלומדים מחוצה לה, אבל מה לעשות, זו החלטה של 'ארקיע', שהיא כידוע חברה פרטית.
הפניתי את זעקת המקומיים אל דוברת 'ארקיע' ושאלתיה: היאך נשתכחו בני אילת? ומדוע נבחרו דווקא הקמפוסים המקומיים, בבחינת איפה ואיפה, לרעת תושבי העיר, מיטב בניה ובנותיה, מאחר ועד למועד העלאת המדור לדפוס לא התקבלה תשובתה, היא תפורסם ואם וכאשר תועבר, במדור הבא.