יהדות

פרשת 'אחרי מות' - שבת הגדול

איזה כיף לגור בחו"ל. אין דאגות של פיגועים, קסאמים, ירד גשם או לא ירד גשם, אין ייסורי מצפון כשמתקלחים, הדתיים לא מתערבים לי בצלחת, אני יכול לעשות מה שבא לי ואף אחד לא יגיד לי מה פתאום אתה עובד בשבת, פתוח בשבת או סגור בתשעה באב, אין שמאלניים אין ימניים, כל אחד והראש שלו עושה מה בא לו. הדאגה היחידה, אולי, אם אני גר בארה"ב, היא מי ניצח בסופרבול, ואם אני גר באירופה, מי ניצח בגביע העולם בכדורגל וזהו. (האמת יש עוד קצת 'דאגות'- כמו מי זכה באוסקר, בפרסי איימי וגראמי, בטור דה פראנס, בקיצור- לחם ושעשועים). מי צריך בכלל את כל הבלגאן והעצבים שיש לנו בארץ? מה הפלא שמאז קום המדינה יש למעלה ממיליון ישראלים שעזבו את הארץ כמעט לצמיתות. הם עזבו את כל הדאגות הבוערות שיש בארצנו הקטנה, לטובת חיי רווחה בחו"ל. עזבו? מי עזב את מי? האם יהודי שיורד מארץ ישראל והולך לחיות בחו"ל הוא באמת זה שעזב את הארץ, או אולי להיפך, הארץ עזבה אותו? אולי מי שיורד מהארץ הוא בעצם לא ראוי לחיות כאן, ולכן הארץ זורקת אותו, ומקיאה אותו מקרבה? לא אולי. בוודאי שזה כך! בפרשתנו, הקב"ה מזהיר אותנו לא להתנהג כפי שנהגו המצרים, ולא לחשוב אפילו כפי שמתנהגים הגויים שיושבים בארץ, רגע לפני שבני ישראל עומדים לכבוש אותה מהגויים. וכיצד מתנהגים המצרים וכל הגויים? הם עושים מעשי זימה ותועבה, חיים חיי פריצות בכל דרך אפשרית שרק ניתן ולא ניתן לדמיין. אבות שוכבים עם בנותיהן, אימהות עם בניהם, נשים עם בהמות, גברים עם בהמות ובכל דרך חולנית אפשרית. ההפקרות שולטת. מול כל הפריצות והלכלוך שהיו מקובלים מאוד בזמנים עתיקים, מצווה הקב"ה אותנו- תחיו חיים קדושים. קדשו את עצמכם במותר לכם. לא לחינם ברית נישואין בעם ישראל נקראת בשם 'חופה וקידושין', וכאשר בני זוג מחליטים להתחתן, הבעל מקדש את אשתו ואומר לה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". מה פתאום מקודשת? הרי הם הולכים לקיים יחסי מין, פריצות ותועבה. חס ושלום לחשוב כך. כאשר בני זוג חיים כדת וכדין, הרי חייהם קדושים, ומעשיהם קדושים, אך אם חלילה תיפרץ המשפחתיות הרי זו תועבה. והקב"ה מזהיר בצורה הברורה ביותר בפרשתנו- מי שיחיה חיי פריצות, הארץ תקיא אותו. כי ארצנו הקדושה אינה מסוגלת לסבול אנשים פרוצים בעריות. אדם שאוכל אוכל מקולקל- מקיא, כך גם ארצנו הקדושה- כאשר עושים עליה מעשים מקולקלים, היא מקיאה את החוטאים. ומי שממשיך, ונשאר בחו"ל, כנראה שעדיין אינו ראוי לחיות בארצנו הקדושה, הטהורה והאהובה. אבל מכלל לאו- אנו שומעים הן, כלומר, שכל יהודי שחי כיום בארץ ישראל, הארץ חפצה בו ואוהבת אותו, ולפיכך הוא נחשב ראוי לחיות בארץ בעיני אלוקים. שאפו לנו על כך שאנו חיים בארץ ישראל.