שושלת ולדמן בונה את אילת-עם סיום העבודות ברח' ירושלים השלמה – ראיון עם דני ולדמן

"לא רבים יודעים, אבל אבא הוא זה שבנה את התשתית של 'גן פרדקין', לפני המון שנים, עבורי, לבנות מחדש את המשכו של הגן – רח' ירושלים השלמה, זה להמשיך את מפעל חייו – בניית העיר אילת". כשדני ולדמן (48) מספר על אביו, נתן ולדמן ז"ל, מוותיקי העיר, ומי שהיה מראשוני הקבלנים שבנו את אילת, עיניו נוצצות בגאווה של בן הממשיך במפעל חייו של אביו. "לאבא לא היה קל. הוא הגיע לאילת בשנות החמישים מרומניה, ומעולם לא למד קרוא וכתוב. בצבא הוא היה עם אריק שרון ביחידה 101 המפורסמת. עד סוף ימיו קראו לו הג'ינג'י. הוא כתב וקרא רק ברומנית, בעברית רק דיבר. אבא למד הכל דרך הידיים. כשנחת בעיר התחיל לעבוד כמציל בחוף 'ספירל'. רק אחר כך קיבל את העבודה הראשונה שלו כקבלן. היתה זו הזמנה לבנות את המגדלור המפורסם בחוף הדרומי. זה שממוקם על ראש ההר ושעל שמו נקרא חוף 'המגדלור'. הוא לקח שני חמורים ובנה הכל בידיים. לא היו טרקטורים, היה את חפירה ו'דריל'. בסוף העבודה נפטר אחד החמורים ואבא קבר אותו בראש ההר. עבור אדם כזה, לבנות עסק קבלנות ענק, גם במימדים של היום ולבנות אינסוף פרויקטים, חלקם ברמה לאומית, בלי לדעת קרוא וכתוב בעברית, זה מעיד על אמביציה אדירה וכישרון לעסקים".

אין כמעט אילתי שלא מכיר את השם ולדמן, שבאילת משמעו כבישים ותשתיות ואינספור פרויקטים קבלניים. דני הוא למעשה אחד משלושת הקבלנים שבונים את אילת במשך עשורים וכנראה שגם הוותיק מביניהם. עסק משפחתי, שעבר לניהולו של הבן, רק לאחר מותו בטרם עת של האב, שנפטר בגיל 64 מסרטן. "כזה הוא היה. מעולם לא חלה ומעולם לא הסכים לראות רופא. כדור נגד כאב ראש הוא לא לקח. לכן כשגילו אצלו את הסרטן בכבד, זה כבר היה מאוחר מדי", הוא מספר.

"אבא למד הכל דרך הידיים"

במשרדו הצנוע באזור התעשייה, הממוקם לא הרחק מהמפעל שהקים אביו, יושב ולדמן, כשמאחוריו תמונת אביו המשקיפה עליו. כמו בוחן אותו גם כיום מעבר לכתף, מוודא שהילד מנהל את מפעל חייו בהצלחה. כחמישים עובדים מועסקים כיום במפעל המשפחתי, מפעל שהחל את דרכו עם חמישה עובדים והבן הקטן שנולד ב-65', ושמיום שזוכר עצמו, עבד בו. "אבא לא האמין במנהלים. מבחינתו כולנו היינו פועלים. לכן עברתי את כל השלבים בשטח". את שרה, רעייתו שהלכה עמו לאורך השנים, הכיר על גביע גלידה: "אני עבדתי כמוכרת בחנות הגלידה 'יוסי גלידה', ברח' האלמוגים", היא מספרת, "הוא גר מאחור, ליד מרכז לרנר, היכן שעומדת לקום בעתיד שכונת המאפיה. נתן היה בא לאכול גלידה, וכך הכרנו". ודני מוסיף: "הוא בנה את גשר חיל הים, את הנמל, קצא"א, שמורת ה'חי בר', ואחד משיאיו היה כשקיבל להקים את בסיס צה"ל בבקעת הירח – 'עציון גבר'. כשהחזרנו אותו למצרים עם סיני, הוא היה האזרח היחידי שהוזמן על ידי צה"ל לחזות בהפצצתו מהאוויר. הוא ישב שם בבונקר וראה כיצד מפציצים את פרי עמל ידיו". שבעה ילדים הולידו הזוג נתן ושרה ולדמן - שלושה בנים וארבע בנות. "אח אחד, אבי, הוא צלם ידוע בתל אביב, עופר, שעבד עם דני לאורך שנים, עבר לאיציק אזולאי, אחותי סיגל דתייה בבית שמש, ורד באילת נשואה לברונו אלבז, ריקי נשואה לדודו וגם היא בעיר והקטנה עדי מתגוררת אף היא עם בן זוגה באילת". הילה בתו (24) משמשת כמזכירת מנכ"ל ובנו איתי (20) משרת ביחידה קרבית והקטן נתנאל (16) לומד בישיבה תיכונית.

"כל החיים הייתי בעסק המשפחתי. כשכל הילדים היו יוצאים לחופש, אני הייתי מוציא מסמרים מהקרשים", נזכר דני. אלא שמחלת הסרטן השיגה את האב בגיל 64 והותירה את דני הצעיר, שהיה אז בן 26 בלבד, עם מפעל גדול גם בקנה מידה של היום. "אבא לא העביר אלי מעולם את המושכות. הוא ניהל עד היום האחרון. איש שהיה שייך לדור אחר, שהעבודה היתה תמצית חייו. כשנפטר, עמדו שלושה פרויקטים שלו לפני סיום. פיתוח בקיבוץ קטורה סביב חדר האוכל, מרכז 'חופית' ושבילים שסלל עבור חפח"א ליד מלון 'קיסר'. אני זוכר שהיתה לי יום הולדת ואבא אמר לי שהוא מצטער שאין באפשרותו לעזור לי עם הפרויקטים, כי מצבו כבר לא היה טוב. ביום הפטירה הגעתי ל'קטורה' לאחר שהוזעקתי. היה זה בעשר בבוקר והספקתי לשוחח עמו את שיחתנו האחרונה. מילותיו האחרונות אלי היו כי הוא מאמין ויודע שאהפוך להיות הקבלן הטוב באילת, הוא אמר לי – 'העברתי אליך את כל הידע שלי ואני אוהב אותך וסומך עליך שתהיה הטוב מכולם'. בערב כשחזרתי לקיבוץ הוא כבר לא היה בהכרה, ובאותו ערב הוא נפטר".

ההימור על 'מערב 7' הצליח

"כשהיינו קטנים ואבא רצה ללמד אותי ואת אחי לשחות, הוא פשוט לקח אותנו על הסירה ללב ים, זרק אותנו למים ואמר 'תחזרו'. צעקנו, בכינו, אבל חתרנו עד לחוף. אז הבנתי שאין לי ברירה", מספר דני, "כשאבא נפטר לא הבנתי הרבה בפיתוח. היו לי פרויקטים שלו לסיים. למזלי חבר שלו שעבד איתו בקטורה הנחה ולימד אותי מה זה מכשיר מדידה ומה עלי לעשות. תוך חודש כבר ניהלתי את שלושת הפרויקטים ותוך חצי שנה סיימתי אותם עם מחמאות מהקיבוצים ומהמועצה האזורית. אני עוד זוכר איך את מרכז 'חופית' סיימתי בהפסד, כי אבא חתם על הצעת מחיר שגויה, שניתנה כשכבר היה חולה, ולי היה חשוב לשמור על שמו ולא לחזור מהתחייבויות שנטל על עצמו".

מאז ועד היום חתום ולדמן על אינסוף פרויקטים משל עצמו ברחבי העיר. אבל את העבודה הראשונה שהתחיל וסיים בעצמו הוא כמובן לא שוכח. "זה היה הפיתוח של 'אילת על הפארק' ב'מערב 7'. הייתי צריך לבחור בינה לבין פרויקט 'סאן רייז' ב'אילות'. בחרתי ב'מערב 7' והבחירה הסתברה כסוס מנצח. הימים הם ימי רפי הוכמן בראשות העירייה, ואין כמעט חולק על כך כי מדובר ברובע המתוכנן והיפה ביותר בעיר. "הפרויקט הזה, שעלה חמישה מיליון שקל, נתן לי את הביטחון שאני מסוגל לבצע כל עבודה". ומאז, כאמור, חבה העיר אילת לוולדמן את מיטב רחובותיה. כולם כולל כולם משתמשים בשירותיו המקצועיים, עיריית אילת, חפח"א, חכ"א, 'עין נטפים' ו'מקורות'. מפעל אילתי, שמעסיק אילתים.

הסיבה למסיבה בעטיה נפגשנו, היא סיומו של ה'בייבי' שלו ושל ראש העירייה מאיר יצחק הלוי – בנייתו מחדש של אחד הרחובות הוותיקים בעיר – רח' ירושלים השלמה, העולה מכיכר 'שיבולים' ועד ל'מפוח'. "מחמיא לי שמאיר בחר בי לביצוע פרויקט שכל כך היה יקר ללבו", הוא אומר בגאווה, "היה ברור להם בעירייה, שאבצע אותו הכי טוב", ואכן, בסיור עמו ברחוב, ניכר כי ולדמן גאה בפרי עמלו, ממש כאילו הוא מתגורר ברחוב בעצמו. מה שכן, אין אילתי ממונע שלא חולף בדרכו מחלקה הוותיק של העיר, בואכה 'הדקל' או 'איזידור', אל הכביש העוקף המחבר אותה עם שכונותיה החדשות יותר. ניכר בוולדמן כי דווקא שיפוץ חלקה הישן של אילת משמח אותו יותר מכל רחוב חדש בשחמון. "בעירייה תכננו את הפרויקט ל-22 חודשי עבודה. סיימנו אותו בחמישה חודשים. עבדנו מסביב לשעון. זה פרויקט שתוקצב בארבעה מיליון שקל, שצמחו לשישה מיליון, כי בעירייה התעקשו להחליף באותה הזדמנות את קו הביוב הישן ואף הוסיפו קו סגול בו מעבירים מי קולחין להשקיה. מדובר בצינור בתקן בינ"ל שבעירייה מתכוונים לרשת עמו לאט לאט את כל העיר. גם בשד' התמרים יונח קו כזה. במסוף 'רבין' הוא כבר פועל מזמן. הרעיון הוא להעביר את אילת מהפכה ירוקה. וזו מתחילה מתחת לאדמה".

אז אולי תסביר לציבור הנהגים מדוע לא הפכו את הצמתים ברחוב למעגלי תנועה?
"את התוכנית תכנן איש מקצוע בשם סילבן שטרית. אני מקבל תוכנית שכבר אושרה על ידי כל הגורמים לרבות משרד התחבורה, כך שלי ואפילו לעירייה אסור לסטות ממנה מ"מ. אני יודע לומר שהם התלבטו רבות לגבי הסדרי התנועה ברחוב. בדיעבד מדברים על מעגל תנועה אחד בצומת 'איזידור' 'פראן', אבל ב'מפוח' לא צריך מעגל כי הצמתים רחבים מאוד ורחוקים, אם היו בונים שם מעגל הוא היה מפריע לפניה ימינה לרח' 'קדש'. מאחר ויש להם פניות לשני הכיוונים, אין שם בעיה.

היו תלונות על הצרת הכביש באזור תחנת האוטובוס.
"אנשים לא יודעים שהחוק שונה, כך שכיום אסור לאפשר עקיפה מול תחנות אוטובוס. גילו שזה גורם רציני לתאונות. לכן אסור לנו להוציא שם מפרצים והכביש צר יותר. גם ביטול הפניה שמאלה ב'נחל שני' היא תוצאה של חוק ששונה, כשגילו שהמון תאונות נגרמות בשל פניות כאלו".

אתה יודע שקיים ויכוח עירוני סביב השימוש ההולך וגובר באבנים משתלבות.
"המעבר מאספלט לאבנים משתלבות נובע מסיבות של תחזוקה. העלויות אולי גבוהות במעט, אך הן משתלמות לאורך שנים, שכן התחזוקה פשוטה וזולה יותר. כבר שנים ידוע כי הפרשי הטמפרטורה בין יום ללילה באילת הופכים את השימוש באספלט לסיוט. הוא מתבקע ונסדק בתוך זמן קצר ויש לבצע ריבודים אין סופיים שעלותם גבוהה ותהליך העבודה עליהם ארוך ומורכב. האבנים המשתלבות הן גם יפות וגם נוחות מאוד לתחזוקה. הן חזקות מאוד ומי שנסע עליהן גם יודע שהן גורמות לנהג להאט, לא בגלל שהן מזיקות לגלגלים, הן כלל אינן מחוספסות, אלא פשוט משום שכשאתה נוהג על כביש, אתה אינך מרגיש אותו ועל כן נוטה להאיץ, ברגע שאתה מרגיש את הנסיעה על האבנים, אינסטינקטיבית אתה מאט, אז נהגי מוניות אולי מקללים, אבל עובדתית זה נכון. בעבר השתמשו ב'אבן יפו', שהמרקם שלה חלש יחסית והיא התפוררה, כיום מדובר באבנים חזקות מאוד. אני מצדי הקפדתי הקפדה יתרה על מישוריות, כדי שרכבים ייהנו מנסיעה חלקה, ללא תלוליות".

אבל ראה מה קרה לאבן המשולבת בכיכר התיירות ובכיכר בכניסה לעיר, בשל משאיות המלח.
"אנשים לא יודעים שמה ששובר את האבנים זה לא כובד המשאית, אלא הבלימה שלה במעגל התנועה. ברגע הבלימה נוצרת רעידה שמשחררת את האבן מהחול ושולפת אותה, לכן היא נהרסת. זה לא קשור לחוזק האבן. מבחינתי כביש 90 בכלל לא אמור לשמש למשאיות. ראוי שיפנו אותן, כמו בבאר שבע, לכביש העוקף, שלא יכנסו כלל לתוך העיר, שהיא עיר תיירות".

כשביקשנו לברר את נושא ריצוף מעגלי התנועה בכביש 90 עם מנכ"ל העירייה פיליפ אזרד, הסביר לנו זה, כי כיום יוצרה בעבור אילת אבן ייחודית בשם 'הבי דיוטי'H.D שהרכב הצמנט שלה גדול יותר והיא עבה מהאבן הרגילה.

ואם יתגלה שהאבן החדשה גם נשברת?
"אז יש אחריות שלי לשנת בדק, שבה אני מחויב לתקן כל מה שיתפרק בתוך זמן סביר".

ומה יהיה עם הכבישים האדומים שהופכים בתוך זמן קצר שחורים?
"שים לב שב'ירושלים השלמה' אין כבישים אדומים, רק אפורים. את האדום שמרנו למדרכות ולמפרצי החניה. גם בעירייה הבינו כי הניסיון עם כבישים אדומים לא עלה יפה וכיום שונתה הגישה".

וכשאתה מרים את התשתיות, אתה מגלה חיבורים פיראטיים?
"בוודאי. אבל בכל מקום שבו יש בעיה מכל סוג, אני מחפש ומוצא את הפתרון במקום, כי אני יודע שמה שאני מתקין היום, סביר שלא יגיעו אליו שוב במשך עשורים ארוכים ולכן חלה עלי האחריות לבצע את העבודה בשיא המקצועיות".

ולדמן אז והיום...

שורת פרויקטים אדירה רשומה על שמו של דני ולדמן: כך בנה בעבר את בית הכנסת בבית החולים 'יוספטל', את מפעל 'ערדג' ז"ל, המבנה של 'אריקור' באזור התעשייה, המקווה בשחמון, טיילת 'מג'יק פאלאס', תחנת דלק 'טן' בשחורת, פרויקט 'אמדר' של הצרפתים, כל הפיתוח של פרויקט 'פארק ים' של יוסי אברהמי (1-5), כל אזור מ-6 שנמצא על צומת 'המפוח' בואכה הכביש העוקף, שהוא פרויקט של חכ"א, טיילת 'ישרוטל' היפהפייה, התשתית של הפרויקט של בוסקילה בשחמון, מסעדת 'פאגו פאגו' החדשה והארכיטקטונית, אותה בנה מטפחות ועד המסד ואפילו שדרוג הכביש מרח' אילות לעין נטפים, ומחטיבת גולני עד רח' לוס אנג'לס. לאחר שסיים את פרויקט רח' 'ירושלים השלמה', הוא ממשיך בטורבו בביצוע 'כיכר המקהלות', 'לבנה' ו'חצרות' – ברח' 'ששת הימים', שדרוג כל הכבישים באזור 'פטיו איצטדיון' באזור ה-5000 (מול הישיבה התיכונית), למעשה כל שכונת ה-5000, מ'בית לרום' ועד האצטדיון עוברת חידוש ושדרוג תחת ידיו. "תשתיות ביוב בנות עשרות שנים יוחלפו בתוך חודש והאזור יהיה פשוט מקסים עם אבנים משתלבות, מדרגות, שבילי גישה וכניסה והנגשת מעקות", הוא מבטיח, "זכיתי גם בעבודה נוספת ברח' האנפה והעפרוני בגנים א', היכן שהווילות מאחורי מרכז מור" להחלפץ תשתיות וכבישים.


חדשות אילת