פרסומת
דלג

הבודהה ירד לערבה

מאת: דניאלה ברכה ● 13/10/2014 09:51 ● ערב ערב 2676
אשרם במדבר, הקהילה שנמצאת קרוב-קרוב לאילת, לא מפסיק לייצר תרבות ובאז. הפסטיבל בן ארבעת הימים שמתקיים ממש ברגעים אלה באמצע המדבר מזמין את כל מי שרק חפץ להתחבר אל הרוח ולא לאבד את החומר והשפיות. שרדה נצר וקייטן פרם, תושבי הקומונה, נזכרים בימים של ההייטק ובמעבר החד אל המדבר. ומתכוננים יחד עם כל השאר לארח 1,000 אנשים בבית שלהם
הבודהה ירד לערבה

בכביש 40, בין מצפה רמון לאילת, נמצא אשרם במדבר שמכיל בתוכו 20 אנשים שבחרו לחיות את חייהם קצת אחרת, במדבר, בקומונה שהוקמה לפני כמעט תריסר שנים. הם מנהלים בית הארחה שמאפשר להם להתקיים כל השנה ופסטיבלים מיוחדים בהם אפשר לטעום את אורח החיים המיוחד שלהם ולהתחבר למשהו חדש.

חגיגת החיים


פסטיבל הזורבה הבודהה שיחל מחר (יום רביעי) נוסד כבר ב-2002 יחד עם האשרם עצמו. בסביבות 1,000 בני אדם פוקדים את המקום בכל שנה לקראת הפסטיבל המיוחד הזה בו יהיו הופעות, מסיבות, 14 מתחמים של יוגה, תרפיה, מדיטציה, אמנות ושאר דרכים להתחבר לעצמך והעיקר- המון המון שקט, נפשי. שרדה נצר (43), אחד מנהלים של 'אשרם במדבר' והמפיק של אירוע 'הזורבה הבודהה' היה עד לפני 8 שנים הייטקיסט, עד שבחר בדרך האחרת ועבר למדבר כדי למצוא את השקט "גם הפסטיבל הזה וגם אשרם הוקמו על ידי ועל ידי המון אנשים אחרים שלומדים אצל מורה רוחני בשם אושו שהיה מורה בהודו למדיטציה ותרפיה. הוא היחיד שחיבר בין המדיטציה של המזרח והפסיכולוגיה של המערב. התפיסה היא שהמזרח עשה חצי עבודה עם המדיטציות והמערב עשה את החצי השני עם החומר, כשהחומר והרוח צריכים לעבוד יחד. אושו הוא היחיד שהוציא את המדיטציה מארון הסגפנות. אם עד עכשיו אדם שעושה מדיטציות נתפס כמישהו שגר במערה, מתקיים מאורז ועלים אז הוא טוען שזה לא נכון. אושו אומר שאנשי מדיטציה צריכים להיות גם עמוקים וגם ליהנות מהחיים, לא לפספס אותם. הטענה ההפוכה היא שצריך גם לקדש את המערב שקידשו את החומר ושכחו את המודעות. הוא היה חובב פסיכולוגיה מערבית מאוד ידוע והוא הבין שהאדם המערבי לא יכול לשבת שעה למדיטציה. המוח שלנו והשכל החושב לא מאפשרים את זה, אז אושו פיתח מעל ל-100 מדיטציות שמתאימות לאדם המודרני, כולן מחוברות לתרפיה. זו הדרך של האדם המערבי להשתחרר מהשליטה שהוא מחפש בחייו, מקידוש השכל והחומר. הוא קורא לאדם הזה הזורבה הבודהה. זורבה מייצג את הפן הנהנתן, האוהב, המיני, זה שנהנה מהחומר, הבודהה זוכר להיות עמוק, הוא מודה, מנסה לחקור את העולם. אנחנו באשרם במדבר, כמו בעוד הרבה מקומות בעולם, יצאנו מההבנה הזו שהאדם החדש משלב מזרח ומערב, מדיטציה וחומר והפכנו את זה לפסטיבל שכל כולו חורט על דגלו את המדיטציות, התרפיה והיוגה דרך 14 מתחמים שעוסקים, בין היתר, ביוגה, תנועה, ריקוד, הרצאות, תרפיה ומדיטציה. כל אלה עוסקים בעבודה של האדם עם עצמו. יחד עם זאת יהיו 14 מסיבות, מסיבת טראנס והופעות עם דיג'ייז מצוינים שמגיעים לכאן במיוחד. ההופעה המרכזית היא של ה'ימן בלוז' ".

כמה אנשים מגיעים בדרך כלל לפסטיבל?
"בסביבות 1,000 אנשים. 'אשרם במדבר' זו קומונה של 20 אנשים שחיה ומתחזקת את המקום הזה ובכל סוף שבוע ישנן סדנאות עם מורים מהארץ ומחו"ל, רובן יהיו גם בפסטיבל הקרוב, אבל אפשר למצוא כמעט את כולן לאורך כל השנה".
לא מוזר שכל כך הרבה אנשים נכנסים אליכם הביתה?
"מאוד מוזר אבל זה כיף גדול. חוץ מזה שבמקום הראשון אנחנו בית הארחה, אנחנו רגילים לאנשים שבאים להתארח ושהכל קורה במשותף. אין, למשל, לאף אחד מטבח בחדר. יש מטבח מרכזי לכולם כל השנה, כך שאנחנו רגילים לשתף המון אנשים בכל דבר שאנו עושים. מאוד משמח לארח 1,000 אנשים בארבעה ימים".

אילו אנשים מגיעים לפסטיבל?
"מגיע לכאן מגוון מאוד רחב של אנשים. יש מתחם ילדים ומגיעים עשרות ילדים עם ההורים, חבר'ה שנכנסו לחיים ה'רגילים' ועובדים כהייטקיסטים או עיתונאים אבל זוכרים את היתרון של לשמוח עם החיים ובא להם להשתתף בפסטיבל איכותי. זה לא כמו לראות הופעה וללכת הביתה, יש פה תוכן, סדנאות, העשרה. מגיעים לפה גם חבר'ה צעירים וגם בני 40 פלוס, אבל הכניסה היא מגיל 21 בלבד".

למה?
"כי חבר'ה צעירים יותר קצת מתבלבלים כאן. המקום הזה מקדש חופש וחברה וצעירים מתבלבלים מהרעיון הזה. אנחנו מחפשים אנשים קצת יותר בוגרים בנפשם כי מישהו צעיר מדי לא תופס את הסדנאות והמדיטציות בצורה נכונה. אני לא יכול להסביר את זה נקודתית, אבל בשביל לחקור את עצמך, והרבה מהעבודה זו המדיטציה, צריך להיות קצת יותר בוגר".

מה גורם גם לאנשי החומר להגיע לפסטיבל הזה?
"אני חושב שאנשים מחפשים עומק בתוך העולם שאנחנו חיים בו. אנחנו משלמים כאן באשרם מע"מ ומס הכנסה ואני מבין לגמרי את המקום הזה שאנשים נקברים בהישרדות פיננסית. תוסיפי גם את הנדבך הזה שגורם לנו להיות מאוד חד ממדיים עם כל ההתפתחויות כמו הפייסבוק, הוואטסאפ, הסמארטפון וכל מה שגורם לנו להיות מאוד רדודים. אני לא חושב שמי שרואה טלוויזיה הוא רדוד, פשוט כל הקומבינציה הזו של ללכת לעבודה, לחזור עייף מהמרוץ ולהתרחק מול טלוויזיה או פייסבוק ששואבים אנרגיה, עושה לנו הרבה אשליה ואנשים מחפשים איזה משהו אמיתי. חלק מחפשים זאת בריש גלי או באופן לא מודע, חלק פשוט קולטים שחסר להם איזה מימד בחיים. הפסטיבל הזה שבא ומקדש את רוח האהבה, המדיטציה וחגיגת החיים הוסיף קלף נוסף של מימד. כבר ביום השני והשלישי של הפסטיבל אפשר למצוא אנשים עם יותר צבע ואם אצטרך להגדיר מה הפסטיבל מוסיף למישהו לחיים במילה אחת, זה יהיה צבע. יש כאן הרבה סדנאות שעוסקות באמנות ובלפתוח את הלב ובמיניות בנוסף למדיטציות, לתרפיה וליוגה. זה מזכיר לנו מה אנחנו עושים במקום הזה שנקרא כדור הארץ, מה אנחנו עושים כאן בגלגול הזה".

"תבוא, חיה ותן לחיות"


דמיינו מסיבה עם 1,000 אנשים אצלכם בבית. הזוי, לא? סביר להניח שכל אחד אחר היה משתגע אך ורק מהמחשבה על כך, אבל אם יש משהו שאפשר בהחלט לומר על הקהילה האשרמית הוא שהם מכניסי אורחים. קייטן פרם (25) נמצא בקהילה הזו כבר 3 שנים, מאז גיל 22. הוא הגיע ממרכז הארץ והדרים כל הדרך עד למקום בו מתחברים החומר והרוח והיום הוא חלק מכל מה שקורה בקהילה, כמו כל אחד שנמצא שם ותורם את חלקו. גם הוא, כמו האחרים, מתכונן לפתיחת הדלתות ולאירוח של אלף אנשים השבוע: "באיזה שהוא מקום אתה מתכונן בתוך קהילה שמתקיימת מהארחה ומקסים לראות שהפירות שאתה משקה כל השנה נקטפים באירועים שאנחנו עורכים. פתאום באים גלים של אנשים, מתחברים למדיטציות, רוקדים בפעם הראשונה למוסיקה מסוימת עם הכוונה מסוימת של מאיפה להתחיל לרקוד. השם אשרם מושך אליו קהל מאוד מיוחד. יש את הסקרנים ויש את הפגועים מהחיים שבאים לפה ופתאום פוגשים את עצמם. התשובה הראשונה שאשרם נותן לכל אחד זה קודם כל לבלות עם עצמך קצת לבד, להכיר את עצמך. אנחנו מאוד קרובים, אבל כל אחד מאיתנו גם מאוד עם עצמו. הפסטיבל מגיע בצורת גל של חגיגה, זה חג של ממש".

מה הביא אותך לאשרם?
"הקהילה, המשפחתיות, החום. פתאום מצאתי איזה מקום שמקבל אותך ונותן לך להציג את עצמך עם הרבה פחות מסיכות וגבולות של מה הוא מוכן לקבל ולסבול בתוך תחום הנוחות שלו. פתאום אני יכול להביע את עצמי, יש לי אחריות, אני עצמאי מאוד, אני ממש חלק מהקהילה כמו דבורה פועלת. יש לנו תפקידים וחלוקה של בית ההארחה וכל הטכניקה וחוץ מזה, אני מעביר פה מדיטציות ומשתתף בפרויקטים של הקהילה".

איזה סוג של אנשים אתה פוגש בפסטיבל?
"מגוון רחב מאוד של אנשים. הרבה משפחות וילדים, אנשים מכל הגילאים, מגיל 21 ועד בני 70. חלק מהם קהל קבוע שלנו, כאלה שמגיעים אחרי שפגשו את האשרם ובכל פעם גם מגיעים חבר'ה חדשים להתרשם, נשים וגברים מכל הצבעים, שפות וגזעים. גם הרבה תיירים מכל קצוות תבל באים עם סיפורים ורוח חדשה ונהנים מאוד. כל אחד בא עם התרבות שלו ממקום שבו הכל שונה והוא מטפטף קצת מהקסם ומהמנהגים שלו, פותח לנו את העיניים ומשאיר אותנו מאוד פתוחים".

יש אנשים שהצטרפו לאשרם בעקבות הפסטיבל?
"בוודאי. כשמגיעים לכאן מתאהבים בקלות ויש לא מעט כאלה שזה קרה להם. זה נזיל, אבל אני מאמין שמכל פסטיבל יוצא לפחות בן אדם אחד או שניים שהתאהבו באשרם. אנחנו לא באים להציג את כלינו ולהראות מה יש לנו, לתת לאנשים להתרשם ולעשות כסף מהאירוח. האג'נדה של המקום, של הפסטיבל ושל החבר'ה שמנהלים אותו עכשיו עם הרבה מאוד סבלנות, היא לפתוח אנשים לעולם הזה של מדיטציות ובמיוחד להכיר אותם לגורו שלנו, אושו. גם אחרי שנים אנחנו ממשיכים לדבוק באג'נדה שלנו. העולם מכיר מדיטציה בתור זמן בו אתה יושב, שותק ונושם. אנחנו באים להראות לעולם המערבי שאפשר להירגע דרך כל דבר בעצם, בזמן שאנחנו אוכלים, שותים, הולכים או לומדים אפשר לעשות מדיטציה. מדיטציה זה מצב הוויה ולא רק תרגולים ומוסיקה נעימה מסביב. פתיחת הדלתות שלנו בפני העולם דומה מאוד למשפחה שמארחת ועורכת שולחן גדול לכל האורחים. אנחנו נערכים לקראת המסה של האנשים, עוטפים את הכל שיהיה יפה ועדין. שאנשים שבאים יכנסו למסע, יפגשו את עצמם, יעלו כל מיני כאבים וקשיים, בדרך כלל משהו מהעבר. זה לא משהו קיצוני, לכל אחד יש טראומות. כשנותנים לנפש זמן היא מציפה את כל מה שהיא אוהבת ומפחדת ממנו. אנשים באים לתוך מעטפת, ממש בייביסיטר אטום, הם מגיעים לתוך גן עדן ירוק, חום קסום באמצע המדבר עם מרחב ענק ואין סוף של מדבר. הם באים לעבור את התהליך הזה ולפגוש את עצמם. זה מה שאנחנו גם מספקים ורוצים לספק, אני חושב. החוויה הזו של לפגוש את עצמך, את הזורבה הבודהה. הפירוש של השם שלו זה למצוא בעצמך את האיזון בין הנהנתן- הזורבה ובין הבודהה הסגפן, הנקי שרוצה שלום ולא רוצה לפגוע בנמלה. הרעיון של הזורבה הבודהה הוא לפנות לאדם בעולם המערבי שמוקף בהמון גירויים, אבל שיהיו לנו את הכלים בתור אדם לעשות שיהיה לנו טוב ולא שניכנס לפלונטר עם עצמנו. ככל שאנחנו רוצים יותר, אנחנו מרוצים פחות, וככל שאנחנו משיגים יותר, אנחנו מתרחקים מלהיות שבעי רצון. לתת לנו פרופורציות".

השם אשרם לא מרתיע קצת?
"בטח. מאוד קל לראות כשמספרים למישהו על אשרם אם הוא נרתע וקל להבחין אם באופי שלו הוא טיפוס כזה או לא. כי עם כל זה שלאשרם יש שם מאוד מזמין ומכיל, בעל קהילה פתוחה וחייכנית, הוא עדיין נורא שונה ממה שאנחנו מכירים בארץ ישראל. מדינה קטנה עם שפע אדיר. כשאנשים שומעים את זה לראשונה זה נראה להם מפחיד, אשרם, קשה להם להאמין וזה נראה להם מוזר וקיצוני מדי לעשות את הבחירה הזו. אבל אלה אנשים שיפוטיים וחלק מהאנשים שבאים לפה, גם אלה שנרתעו בעבר או שחששו לבוא, כולם מגלים את השיפוטיות שלהם, זה מעמיד בפניהם מראה מאוד גדולה לראות את עצמם. מעטים האנשים שנרתעו מאשרם, בחרו לבוא ונשארו עם טעם לא טוב שהם לא שייכים. אשרם מכבדת גם את הנרתעים ומראה להם שאין פה אג'נדה, שום דבר קיצוני, זה נורא קליל, תבוא, חיה ותן לחיות. גם אם אתה מוסלמי או אתאיסט, אתה עדיין מוזמן לבוא ביום-יום או בפסטיבלים כדי לצבור לעצמך תוכן שיעביר את הימים שלך בכיף".

מה יגרום למישהו שלא בא מהמקום הרוחני לבוא?
"אנחנו לא רוצים לדחוף אנשים למים יותר מדי. אם הם יבואו נשמח ללמד אותם לשחות ולעשות להם גלים, אבל אנחנו לא כל כך מדרבנים את הנרתעים. מי שעדיין מתלבט צריך להעמיד אותו להתבונן בפנים: ממה בדיוק הוא מפחד, מה בדיוק הוא אוהב. הבחירות בסופו של דבר מסתכמות בפחד ואהבה, זה עניין של בחירה וזו התשובה האשרמית לזה. הוא פשוט צריך להתבונן ולהבין ממה הוא מפחד ומה הוא אוהב, לגלות אם הוא באהבה כלפי מה קיים או שמפחד לגלות משהו חדש. אם אתה רוצה איזה מוטו, אני חושב שזה יהיה לפתוח את הלב בפני האופציה ולשמוע מה ולראות מה הוא אומר".


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש