טור יהדות

פרשת 'פיקודי'

כל מי שעבר דירה מכיר את הסיוט שכרוך באריזת הבית: בגדים, ספרים, כלים, פירוק והרכבת הארונות המיטות השולחנות, ואחר כך החובה לסדר שוב את כל הציוד בבית החדש אליו עוברים, כשריהוט מתקלקל בהובלה. מעבר דירה דורש ולוקח המון כוחות נפשיים ופיזיים. אם רוצים "לקלל " מישהו , פשוט תאחלו לו שיעבור דירה. סיוט עולמי.

לאדם שיעבור דירה פעם בכמה שנים יהיה קשה, אך מי שנאלץ לעבור דירה כל שנה – מצבו קשה שבעתיים. אך מה נאמר על מי שנאלץ לעבור דירה כל כמה ימים, ולפעמים כל יום, אין די מילים לתאר את אומללותו של אדם זה. ואם נוסיף עוד קושי – מצב שבו אדם אינו יודע כלל מתי הוא יאלץ לקום להתחיל לארוז ולצאת לדרך, ועוד קושי – הוא גם אינו יודע לאן ללכת ומתי עליו לעצור ולהתיישב באיזו שהוא מקום. (מצב מטורף שמזכיר לנו את היהודים בשואה, שנאלצו לנדוד ממקום למקום באי ודאות קיומית יום יומית).

כל אחד רוצה שתהיה לו פינה משלו, קבועה, ביתו זהו מבצרו אליו יוכל לשוב כל יום ולהרגיש שהוא נמצא במנוחה ובנחלה. אף אחד לא מוכן לחיות כנווד חסר בית באופן קבוע. אף אחד לא רוצה לחיות כך, אך אבותינו במדבר חיו כך, במשך 40 שנה.

בפרשתנו, פרשת 'פיקודי', מסיימים אבותינו לבנות את המשכן, והקב"ה משרה את שכינתו – באמצעות עמוד הענן, על המחנה. כאשר עמוד הענן יורד על המשכן, זה היה סימן לאבותינו שעליהם לעצור בדיוק באותו המקום בו עמד הענן ולהקים שם את המשכן ביחד עם האוהלים שלהם. וכאשר הענן התרומם מעל המשכן, זה היה סימן לאבותינו, להתחיל לארוז ולצאת שוב לדרך אחרי הענן, וחוזר חלילה.

האם הענן היה מתרומם ונעמד בזמנים קבועים? התשובה היא לא! לעיתים היה הענן שוהה על המחנה יום או יומיים, חודש ימים או שנה שלמה ואבותינו הקדושים היו צריכים לנהל את חייהם במשך 40 שנה בחוסר ודאות מוחלטת מבלי לדעת כלל כמה זמן הם ישהו באותו המקום בו הם חונים כעת.

כמה סבלנות ואמונה נדרשו מאבותינו על מנת שיוכלו לחיות באופן כזה. הם עברו דירה לא פעם בכמה שנים, וגם לא פעם בשנה, הם חיו באופן הכי קשה שניתן לדמיין – חוסר ודאות.

מה אנחנו לא עושים על-מנת להבטיח את עתידנו, על מנת שיהיה לנו שקט נפשי וביטחון מינימלי בהווה ולעתיד- קרנות השתלמות וקרנות גמול, פנסיה תקציבית ופנסיה צוברת, ניירות ערך וניירות בלי ערך, ביטוחי חיים ביטוחי מתים ועוד ועוד, וכל זאת על-מנת שנוכל להיות רגועים. כאילו שאנחנו מנהלים לעצמנו את החיים. אבותינו במדבר היו תלויים בקדוש ברוך הוא בכל מאת האחוזים. הם לא יכלו לעשות צעד אחד קטן מבלי שה' ציווה. אף אחד לא היה יכול לסטות מהמסלול שקובע ה' ? (היו מעטים שניסו להתחכם ונהרגו ע"י הגויים), וכל ביטחונם ויהבם היה על הקב"ה בלבד.

לא לחינם אמר הנביא ירמיה שהקב"ה זוכר לנו את חסדי אבותינו שהלכו אחריו 40 שנה במדבר, מבלי לשאול שאלות ומבלי לחשוב פעמיים מדוע אנו עושים זאת. ( בהחלט ראוי שכל אחד יכיר טובה לבן או לבת הזוג שהולכים ביחד לגור במדבר האילתי למרות כל הקושי שכרוך בכך , ואם מתמידים להישאר "בסוף המדינה" במשך שנים רבות אז על אחת כמה וכמה שצריכים להוקיר את הוויתור שנאלצים לעשות על מנת לגור באילת )

כמו אבותינו גם אנחנו צריכים ומתפללים לכך שיהיה לנו ביטחון מוחלט בה', ונאמין ונדע שכל המאורעות שקורים לנו במהלך חיינו, הכל מאיתו יתברך רק הוא מכוון את העניינים מלמעלה בהשגחה פרטית, בדיוק כפי שהענן כוון את מהלך צעדיהם של אבותינו. ההבדל בינינו לבין אבותינו הוא שהם ראו את הענן (השכינה) ואנו צריכים להאמין שהענן מלווה אותנו.

חדשות אילת