פרסומת
דלג

רב ההיסטוריה

מאת: יצחק חברוני ● צילום: מערכת ערב ערב ● 19/9/2016 20:51 ● ערב ערב 2776
בגיל 21 הוא הגיע כבחור רווק לעיר עם 1,200 תושבים בלבד, בית כנסת אחד עם ספר תורה פסול, אף מקווה וכמעט אף בית מלון או מסעדה כשרים, ומשנת 1957 ועד היום מכהן כרב הראשי של אילת. הרב משה מרדכי הדאיה, מסכם 58 שנים כאיש הרוחני של העיר הדרומית בישראל, ומספר הרבה אנקדוטות מרתקות
רב ההיסטוריה

“הגעתי לאילת מעיר הקודש ירושלים, בחור צעיר בן 21 ורווק. העיר הייתה שוממה כמדבר מבחינה רוחנית, וגרו בה כ-1,200 תושבים בלבד. היה פה בית כנסת אחד עם ספר תורה פסול, ובלי מקווה. אף בית מלון או מסעדה בעיר לא היו כשרים, מלבד חנות אחת. גם קו טלפון לא היה, חוץ מלעירייה (בזמנו המועצה הדתית) ולמשטרה המקומית. פעם ביום היה מגיע אוטובוס אחד לעיר, ולעירייה היה רכב אחד של אינסטלטור כולל כלי עבודה. אספקת המים הייתה מגיעה בעגלה אחת, שהיו מסתובבים איתה ברחבי העיר". כך נזכר בנוסטלגיה השבוע הרב משה מרדכי הדאיה, הרב הראשי של העיר אילת מזה 58 שנים ברציפות. כן, זו לא טעות דפוס – שנה לאחר מלחמת סיני ("מבצע קדש") הגיע הרב הדאיה לעיר הדרומית ביותר בישראל, ומאז נשאר כאן, ותרם ועודנו תורם רבות לקידום החיים הרוחניים והיהדות באילת.

הרב הדאיה נשלח לשליחות באילת על ידי הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ובהסכמת דודו הרב עובדיה הדאיה זצ"ל. זאת על מנת להפיג את השיממון הרוחני והגשמי, שבאותה תקופה שרר בעיר הדרומית. השליחות המקורית הייתה אמורה להימשך שלושה שבועות, שבמהלכם ערך הרב הדאיה שלוש חופות. משלושה שבועות התארכה תקופת שהותו לשישה שבועות, שבהן קיים שש חופות ושלושה טקסי ברית מילה, ואף הכשיר את מקווה הטהרה הראשון לנשים. כשחזר לירושלים, עדכן את הרב הרצוג בנעשה באילת, והוא ביקש ממנו להמשיך לגור בה שנה נוספת בלבד, ולאחר מכן לחזור לירוחם ודימונה, שבאותה תקופה התגוררו בה תושבים ב-40 צריפים בלבד והרב הדאיה שימש שם כרב הראשי. משנה אחת באילת בשנת 1957, נמשכה שהותו של הרב הדאיה עד היום, וכאמור הוא מכהן כרב הראשי של העיר מזה 58 שנים ברציפות.

חשוב לציין כי עד סוף 1953 היה חיל ההנדסה הישראלי הגורם היחיד, שלצד עבודות צבאיות, ביצע את מגוון העבודות האזרחיות באילת. קצין ההנדסה האזורי מילא תפקיד של מעין ראש העיר אילת בהקמתה, וחיילי ההנדסה ועובדיה היו אזרחי העיר הראשונים. לרבים מהם היתה אילת המקום הראשון במולדת. רבים רכשו את הכשרתם המקצועית, והפכו לאזרחי קבע של העיר. כך, למעשה העמיד חיל ההנדסה את היסודות הפיזיים והחברתיים של העיר אילת. בשנת 1959 הוכרזה אילת כעיר. ב-4 במרץ 1993 נערך באילת טקס קריאת רחוב ע"ש חיל ההנדסה, שבו השתתף גם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל.

 

משפחה ענפה של רבנים

 

הרב הדאיה גדל בירושלים ולמד בישיבת "שערי ציון" של הרב הראשי הספרדי דאז הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. מחנכיו היו הרב אליעזר יהודה וולדנברג, מחבר הספר "ציץ אליעזר", הרב יעקב כלאב, ראש ישיבת "משכן ישראל", והרב הראשי האחרון של וורשה הרב שמעון אפרתי, מחבר ספר "מעמק הבכא". גדלותו של הרב אפרתי בתורה לא ידעה גבולות, והייתה אימרה ידועה בישיבה שתלמיד הרוצה להבין את שיעוריו של הרב אפרתי היה צריך לעבור ארבע פעמים על כל הש"ס.

הרב הדאיה הוא נצר למשפחת רבנים ידועה: אביו היה רבי יצחק הדאיה, דודו היה רבי עובדיה הדאיה, וסבו היה רבי שלום הדאיה. הרב הדאיה: "הם היו גדולי עולם. הסבא שלי היה רבו של הרב הראשי הספרדי דאז הרב עוזיאל. דודי, שהיה צעיר בשנתיים מאבי, היה רבם של תלמידים צעירים כמו: הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו והבבא סאלי, ואילו אצל אבי למדו כל המבוגרים: הרב יצחק כדורי, הרב מרדכי שרעבי והרב יהושוע שהרבני. אבי היה נוהג לחלק לתלמידיו ציונים: על הרב שרעבי אמר: 'זה תלמיד מצטיין', על הרב כדורי אמר: 'זה צנוע ומסתורי', ועל הרב שרעבני אמר: 'זה פיקח. מה שתלמיד לומד בחודש, הוא לומד בשעה'. בתור ילד הייתי מסתובב ביניהם, והם היו כמו אבא עבורי. אבי ודודי למדו קבלה אצל הרב מסעוד הכהן (בעל משמרת כהונה), שהיה הרב של חכמי הקבלה וחי 117 שנה. אחריו היה צריך לכהן הרב אנג'ל, ולאחר שהוא נפטר כיהן בתפקיד סבי הרב שלום הדאיה, שהיה ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' במשך 40 שנה".

בשנת 1914, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, חזרו אביו ודודו של הרב הדאיה לסוריה, ארם צובא של פעם, משם הגיעו סבו יחד עם אביו שהיה אז בן שבע ועם דודו שהיה אז בן חמש. עוד הגיעו משם: אימו של הרב הדאיה כשהייתה בת ארבע ואשתו של דודו כשהייתה בת שנתיים. מי שחיתן את סבו וסבתו היה הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר, מחבר ספר "ישא ברכה". סבו של הרב הדאיה הוא נין מצד אמו של רבי יצחק עטיה, בעל "רוב דגן",  ואביה של לבנה, אימו של הרב הדאיה, היה רבי אליהו שמאע, בעל "קורבן אשה" ו"מכשירי מילה".  הרב הדאיה, שהגיע ממשפחה ענפה של רבנים, הוסמך לרבנות כבר בגיל 18 וחצי. הוא כיהן כרב במושב מגדים שבצפון למשך תקופה קצרה של כשלושה חודשים, והחליט לחזור לישיבה. בין השנים 1956-1955 כיהן כרב של ירוחם ודימונה, וכאמור, בסוף שנת 1956 קרא לו הרב הרצוג וביקש ממנו לכהן באילת כשנה בלבד, ומאז כאמור עברו כבר 58 שנים.

 

יש עתיד לעבודה מעשית

 

הריחוק הגיאוגרפי של אילת משאר חלקי המדינה היווה ועודנו מהווה אתגר גדול לרב הדאיה, בעיקר בכל הנוגע לשמירה על ערכי, מנהגי ומורשת היהדות. הרב הדאיה: "אני רואה באילת אתגר גדול, כאשר קיים הבדל משמעותי מירוחם ודימונה: לאילת יש עתיד לעבודה מעשית. הטייטל של רב אינו מספיק, ומבחינת עבודה יש לי אתגר, כי בית דין הרבני או המשחטה הקרובים ביותר נמצאים בבאר שבע. גם סדר העדיפויות של הדרישות שונה לגמרי מעיר אחרת בארץ".

כשהגיע הרב הדאיה לאילת, הוא גילה שספר התורה שהיה בבית הכנסת היחיד בעיר, פסול. הוא ביקש ממשרד הדתות ספר תורה אחר במקומו, וכשזה הגיע הסתבר שגם הוא פסול. גם ספר התורה השלישי היה פסול. "בסופו של דבר, ביקשתי שישלחו לי דיו, קולמוס וסכין לחידוד הקולמוס, והנה כבר הגיע יום חמישי. נאלצתי לשבת מיום חמישי בבוקר ועד לכניסת השבת ותיקנתי את כל הספר – מפרשת 'בראשית' ועד הפרשה האחרונה 'וזאת הברכה'. בערב שבת הגיעו עשרה אנשים למניין בבית הכנסת, אבל בשבת היו רק שישה אנשים, ולכן אי אפשר היה להוציא מהארון את ספר התורה בזמן התפילה. יצאתי החוצה מבית הכנסת כדי לחפש יהודים שישלימו לנו מניין, ראיתי יהודים שעובדים בשבת וביקשתי מהם להצטרף לתפילה. כך זה נמשך בארבע השבתות הבאות. בשבת החמישית הצטרפו לבית הכנסת עולים חדשים, וכשהם ראו את המתפללים מגיעים עם כלי העבודה שלהם לבית הכנסת, הם רצו להכות אותם".

הרב הדאיה ביקש מהעולים החדשים שלא לפגוע במתפללים המחללים שבת. לקריאת התורה הגיעו אותם מתפללים, חיבקו את ספר התורה ונשבעו שלא יעבדו יותר בשבת. במהלך הקריאה בספר התורה הניחו אותם מתפללים את כלי העבודה מתחת לספסל, ולתפילת המנחה הם כבר הגיעו לבושים בגדים נקיים לכבוד שבת. מאז היה בבית הכנסת מניין עם אותם מתפללים והעולים החדשים. לדבריו, המתפללים שעבדו בשבת היו ארבעת התושבים הראשונים בעיר שחזרו בתשובה, ואף מאוחר יותר הקימו את המועצה הדתית באילת.

במקרה אחר, הגיעה באחת השבתות קבוצה גדולה של גברים להתפלל ערבית של שבת בבית הכנסת. לאחר התפילה שאל אחד מחברי הקבוצה היכן יש בשבת מסעדה פתוחה כשרה לאכול בה, והרב השיב לו שאין כזאת מסעדה. לאחר שחברו של המתפלל אמר לו שהאוטובוס של הקבוצה נוסע עוד כמה דקות, אמר לו הרב הדאיה: "עכשיו התפללת בערב שבת, איך אתה נוסע?". המתפלל ענה לו: "לדעתי, זה לא חילול שבת. אם לדעתך, אני עובר עבירה של חילול שבת, זה אומר שאני צריך לעבור גם עבירה שניה ולא לאכול כשר?, ואז שניהם הלכו לאוטובוס של הקבוצה.

את הקושיה הזאת העלה הרב הדאיה בפני הרבנים הראשים דאז: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב יצחק נסים, ובפני מועצת הרבנים. הרב הרצוג שאל את הרב אפרתי: "אתה המורה שלו, איך פותרים את הבעיה?", והרב אפרתי, שהיה הרב הראשי האחרון של וורשה, השיב: "שיהיה הכשר כל השבוע, חוץ משבת". הרב הדאיה לא קיבל את דעתו של הרב אפרתי, למרות מעמדו הרם בעולם התורה, ואף הסביר למה לדעתו מסעדה צריכה להיות סגורה בשבת. הרב הדאיה: "הרב הרצוג הסתכל עליי ושאל אותי פעם נוספת האם אני מוכן לקבל את דעתו של הרב אפרתי, ואני השבתי שלא. כולם הסתכלו עליי ולא הבינו איך בחור צעיר אומר לרב הרצוג שאינו מוכן לקבל את דבריו של הרב אפרתי. ואז הרב הרצוג אמר לי: 'תעשה מה שאתה חושב וכפי שאתה מבין', ונתן החלטה. הוא לא אמר לא לרב אפרתי, וגם לא אמר לי כן, אלא אמר: 'תעשה כפי שאתה חושב וכך תנהג'. אני הייתי מרבה להתייעץ עם הרב הרצוג בנושאים שונים. כך למשל, הוא סירב שאכתוב מכתב המלצה לבעלים של בית מלון שהודיע שכל חייו יספק אוכל כשר למהדרין. זאת משום שלדברי הרב הרצוג אי אפשר לדעת האם הוא תמיד יעמוד בפיתוי זה".

במקרה אחר, מר"ן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לא פחות ולא יותר, קיבל את פסיקת הרב הדאיה בנוגע להנהגת יום טוב אחד באילת – במקום שני ימים. הרב הדאיה: "הרב עובדיה יוסף בא לאילת כדי להעביר שיעור בנושא יום טוב שני, והוא שאל אותי האם אני עושה בעיר שני ימים טובים. השבתי לו שאני עושה פה יום טוב אחד, והוא שאל אותי: 'למה?'. אמרתי לו שיש בנושא פסיקות של הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב פרנק, דודי הרב עובדיה הדאיה, והרב וולדנברג בעל ה'ציץ אליעזר', וגם של רבי יוסף קארו בעל ה'אבקת רוכל', שלפיהן אכן יש לעשות כאן יום טוב אחד ולא שני ימים טובים. זאת משום שכאן לא היו אנשים ואילת הייתה שייכת למדבריות של ארץ ישראל, וגם כשבאתי היו פה בסך הכל 1,200 נפש, והרוב היו תושבים ותיקים ממקומות אחרים בארץ – אם זה מחברון, צפת, ירושלים. אמרתי למר"ן הרב עובדיה יוסף: 'ועכשיו איך הם ינהגו שני ימים טובים? גם כל מי שבא לעיר הוא בטל מדין 'קמא קמא בטיל'?'. הוא אמר לכל הנוכחים בשיעור: 'שמעתם מה שהרב אמר? תמשיכו לנהוג כמוהו. אני לא אדבר יותר על הנושא הזה'".

 

בשר פיגולים במקררים

 

כאמור, בימיה הראשונים של אילת מצב הכשרות של העסקים בעיר היה בכי רע. הרב הדאיה מספר כיצד היה מזועזע כאשר נכנס למחסן, שבו היה מוחזק הבשר המיועד לתושבי העיר. "הבעלים של החנות היה דורך עם מגפיו על הבשר. כשבדקתי במקררים מצאתי בשר של חמורים, גמלים וסוסים, וגם בשר קפוא של כלבים קטנים, חתולים ועכברושים. כשיצאתי מהמקררים אמרתי: 'רבותיי, אתם לא אוכלים את הבשר הזה. זה לא בריא וזה גם בשר טרף. לשמחתי, אנשים הקשיבו בקולי עד שפתרנו את בעיית הכשרות בעיר".

 

כמה שנים לקח השינוי הזה - מעיר שכמעט ולא היו בה דתיים לעיר שכיום גרים בה חרדים רבים?

"מבין העולים החדשים שבאו לעיר, היו ביניהם שומרי שבת אבל הם עבדו בשבת. ללא העבודה בשבת, לא היתה להם אפשרות קיום, כי ככה היה נהוג באותו הזמן. אני נלחמתי בנוהל של ההסתדרות וחברת סולל בונה לעבוד בשבת. משרד העבודה היה שולח לכאן פקחים דרוזים כדי שיבדקו מי עובד בשבת, והם היו מחלקים דוחות למעסיקים, אבל זה לא היה מרתיע אותם מלהמשיך להעסיק בשבת עובדים יהודים. מאוחר יותר, הגיעו לעיר עולים חדשים ובעלי תשובה, שלא ידעו איך לחיות כיהודים. הבאתי להם מזוזות, הייתי המוהל היחיד פה, וערכתי עבורם בריתות, בר מצוות ולמרבה הצער גם לוויות. פעם היו כמה לוויות כל חצי שנה או מדי חודשיים, ולא כמו היום – מדי יום שבין שניים לשלושה נפטרים".

למרות ההקפדה על קוצו של יוד בכל הקשור ליהדות מזה עשרות שנים, הגישה של הרב הדאיה נחשבת לסובלנית במיוחד. זה בא לידי ביטוי בכך שכשמגיע אליו תושב כדי להתייעץ איתו לגבי שאלה הלכתית כלשהי, הוא ממשיך לשמור על יחס חברי עימו, גם אם דעותיהם חלוקות בסוגיות כמו: שמירת השבת או חילולה. "אמרתי לרוב ראשי העיר באילת שאני לא מסכים איתם בנושא מסוים כמו חילול שבת וכדומה, אבל אני מקבל את דעתם בשאר הנושאים שאינם נוגדים את ההלכה. אני לא יכול לשנות את ההלכה, ולכן איני זז ממנה, וכך לדעתי צריך לנהוג גם מי שמכהן כראש העיר".

 

כל ילדיך ממשיכים בדרכך, למרות שנולדו והתגוררו בעיר חילונית כמו אילת.

"הכל עניין של איך אתה מחנך את הילדים. אם אתה מחנך אותם לדרך הנכונה, הם יילכו איתך באותה הדרך.  ואם חינכת אותם בדרך לא נכונה, אתה בעצם כופה עליהם בכוח את המצוות, וזה לא טוב. כך למשל, בירושלים הילדים החרדים נוהגים לצעוק לחילונים שמחללים שבת: 'שאבע'ס', 'גויים'. מנגד, אני לא נתתי לילדיי להגיד את המילים האלה, אלא ביקשתי מהם לשמור את השבת אצלנו בבית. כשילדיי בגרו, שלחתי אותם ללמוד בישיבה תיכונית אצל הרב חיים דרוקמן, ומשם הם המשיכו הלאה: בן אחד שירת ברבנות הצבאית, הבן השני למד בישיבת הסדר בקרית ארבע, והבן השלישי הרב יאיר למד בישיבה אצל הרב דרוקמן ומשם עבר לישיבת 'מרכז הרב'".

 

“אילת שייכת לארץ ישראל"

הרב הדאיה הוא מעין ספר היסטוריה מהלך של תולדות העיר אילת. כך למשל, הוא נזכר בנסיבות הקמת בית העלמין הראשון בעיר, כולל תאריכים ושעות. "בשנת תש"ח נפטר אדם חצי שעה לפני יום כיפור, וכדי לשמר את הגופה הקיפו אותה בבלוקים של קרח. לא היה אז בית קברות, ולאחר התפילה הלכנו לראש המועצה דאז חנוך ברנר וביקשנו שטח לקבורה. הוא נעתר לבקשתנו וקרא למזכיר העירייה דאז ישעיהו שטיין, שיסדר את העניין.

כך קבענו שלמחרת, ביום כיפור בשעה 11:30, לאחר קריאת התורה, אנחנו נפגשים. בשעה היעודה נפגשנו ביחד: אני, המזכיר של העירייה והרב אוחיון, כך הלכנו מבית מורה עד לבית העלמין – היכן שנמצא כיום בית העלמין הצבאי. במוצאי כיפור, לאחר ההבדלה, הגעתי למקום כדי להכינו לקבורה. קידשנו את השטח לאחר שעשינו שבע הקפות, וקברנו את הנפטר. ".

 

זה בגלל שאנשים באילת משתייכים לארץ ישראל או שאילת נחשבת לארץ ישראל?

"אילת שייכת לארץ ישראל. קודם כל, לפי דעתו של דודי אילת היא ארץ ישראל שלעתיד לבוא. זאת אומרת, אצל אברהם אבינו היו עשרה עמים: שבעה נתנו לכיבוש ושלושה לעתיד לבוא, ואילת זה אחד מהמקומות לעתיד לבוא, ולכן הוא אומר בכל מקום 'שתדרוך כף רגלכם'. זאת הסיבה לכך שקבעו שכיוון שאנו בארץ ישראל לעתיד לבוא, בהפרשת תרומות ומעשרות יש להפריש בלא ברכה. כך אני נוהג פה באילת להפריש תרומות ומעשרות, ללא ברכה, כדי שלא תישכח תורת תרומות ומעשרות".

 

איך אתה רואה את אילת בעוד כמה שנים?

"עם ישראל שייך למקור, ואתה לא יכול להתכחש אליו, אלא כל הזמן צריך לחתור ללמד, ללמד וללמד. אם אני מלמד, זה לא אומר שכולם יהיו רבנים, אבל חשוב מאוד שכולם יידעו להתפלל, לברך ברכות, לקיים מצוות ולחבב את המצוות עליהם, ואז הדבר יבוא על מקומו בשלום. ועל זה נאמר: 'ועמך כולם צדיקים'".

 

נשמח שהרב יחזק אותנו בדברי תורה לקראת חודש הרחמים והסליחות. 

"אנחנו בחודש אב ומתקרבים בצעדי ענק לקראת ראש השנה. מובא בגמרא במסכת 'עירובין', דף יח ע"ב: 'אחרי ארי ולא אחרי אשה', וכך בעצם רמזו שחודש אב הוא מזל אריה, וחודש אלול הוא מזל בתולה. ומכאן שאדם צריך להקדים לחודש אב לחזור בתשובה אחרי ארי וללכת ולהיות כמו האריה, שמצד אחד עומד ומנגן ומשמיע את כולו ומצד שני גם רובץ, ומי יכול להעמידו על רגליו? אומר 'חכללי עיניים מיין' אותם הדברים הקטנים שאנו חיים על יד שפת ים, סופו שנקרע הים בשביל שנקבל את התורה. אותו הים – מה יש בו? אדוות. גלי ים איך באים? יש גבוהים ביותר וכשהם מגיעים לחול הקטן הוא מחזיר אותם למקומם.

 

 יש בהם סכנה?

אין בהם סכנה. גם לגלים הגבוהים ביותר, משום שעבר הגל הכל חזר למקומו. הסכנה היא האדוות -  מה שיש לנו פה באילת. האדווה הקטנה הזאת היא הסוחפת את האדם אל מצולות הים והמעמקים, וכמו שאומר הפתגם הידוע 'מים שקטים חודרים עמוק'.

מה שאתה צריך ללמוד זה דבר אחד שכמו המים השקטים, כך אתם 'זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד'. אתה זורע זריעה עמוקה שהיא לא נסחפת, אבל אחר כך אתה קוצר, חורש, זורע ועושה את כל המלאכות, ואז אתה מקבל צמיחה".

 

ולסיום, הרב הדאיה, אתה יכול לגלות מהו הסוד של הגלימה שאתה לובש?

"זו הגלימה של אבותיי מירושלים. כל החכמים בירושלים היו הולכים עם גלימות כאלה".


חדשות אילת