סיפור הצלחת שיתוף הפעולה בין מערך בריאות הנפש של כללית באילת ומרכז לבריאות בנפש שלוותה

   "אני יכולה לומר בגאווה, שההתגייסות ושיתוף הפעולה בין צוותי שלוותה לבין הצוותים באילת הם יוצאים מן הכלל", אומר ד"ר אריאל גאון. פסיכיאטר ראשי ומנהל מערך בריאות הנפש באילת. "אנחנו מטפלים יחד במבוגרים ובילדים שעברו טראומה קשה מאוד שקשורה בפציעות. במראות קשים, בבני משפחה נעדרים, חטופים ונרצחים. הסיפורים רבים וקשים מאוד. ישיבות הצוות מתקיימות בכדי להתעדכן ולהיות מתואמים, אבל גם כדי שנוכל אנחנו כמטפלים לפרוק ולדבר על החוויות שלנו. טראומות לא חולפות מאליהן, הן ידרשו טיפול מתמשך ועקבי גם כשהמלחמה תסתיים - אבל אנו יודעים לתת לכך מענה".
   ד"ר אורי גנור הוא מומחה לפסיכיאטריה משלוותה, העובד עתה באילת. "החל מיום שני לאחר השבת השחורה, הבנו שעלינו להיערך לאירוע רב נפגעים בבריאות הנפש בסדר גודל שאיש מאתנו לא שיער" הוא מספר. "התמודדות עם אירוע כזה היא אתגר ארגוני עצום, אבל גם אתגר אישי, בעיקר הצורך בסנכרון ושיתוף פעולה בין גורמים רבים שבשגרה אינם מכירים זה את זה. לשם כך, הקמנו מערך טיפולי בשיתוף פעולה מלא עם מחלקת הרווחה בעיריית אילת, עם מערך בריאות הנפש באילת ועם גורמי חוסן מקהילות המקור של המפונים. הנתינה המדהימה של כל הגורמים היא יוצאת דופן ומעוררת גאווה. כולם עושים כל מאמץ לשתף פעולה, ולתת מענה לכל צורך שעולה. אצל כולם מחלחלת כעת ההבנה למרכזיות וחשיבות בריאות הנפש".

חוויה כאוטית במיוחד

   בחדר הטריאג' במרפאת הדקל אנחנו פוגשים את נאסר נידאל, אח ופסיכותרפיסט שהגיע לאילת לתגבור כבר בתחילת המלחמה. ואת דלית בן יעקב, אחות ותיקה בבריאות הנפש, שניהם משלוותה. השניים מספרים שהיוזמה נולדה עוד לפני אירועי השביעי באוקטובר, תוצאה של שיתוף פעולה בין הנהלת שלוותה – מנהלת בית החולים פרופ' שלמה מנדלוביץ, מנהל הסיעוד מוחמד עבאליל וסגן מנהל הסיעוד ליאור עזימי, לבין ד"ר מתי זיו, סגן מנהלת יוספטל ומרחב אילת. במיזם מעורבים מטפלים שונים. בהם פסיכיאטרים עובדי סיעוד ואנשי מקצועות הבריאות כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומרפאים באומנות. הצוות נהג להגיע למרפאת הדקל על בסיס שבועי ועסק בטריאג', במעקב, ובמתן טיפולים שונים. לאחר 7.10 תוגבר המיזם וכעת נוספה לו עבודה עם המפונים בבתי המלון. לצורך כך, מגיעים בכל יום לסייע כשמונה עד חמישה עשר אנשי מקצוע – צוות מעובה הכולל גם מטפלים ממוסדות שונים בארץ, זאת לאחר שבית החולים שלוותה קיבל את פרויקט הטיפול במפונים ברמה הלאומית. 
   כיצד האילתים מגיבים למצב? אנחנו שואלים את דלית ואת נאסר. "שמנו לב שמטופלים קבועים, תושבי אילת, מגיעים כעת פחות למרפאת הדקל. לעומת זאת, מגיעים אנשים חדשים שהושפעו מהאירועים, כולל אילתים שניצלו מאירועי מסיבת הטבע נובה. מהשיחה עימם אנו למדים על חוויה כאוטית וקשה ושומעים סיפורי הישרדות והיחלצות מסמרי שיער. האירוע היה קשה במיוחד להתמודדות של ניצולים עקב מצבם בבוקר המסיבה, כשהם סובלים מחוסר  שעות שינה ותחת השפעת מסיבת הטבע על כל היבטיה, רבים מהניצולים שרדו רק כי רצו שעות רבות ללא הפסקה. לעיתים, עד אחר הצהריים של אותו היום. מבלי לדעת להיכן הם נמלטים. נתקלנו במטופל קבוע הסובל מ-ptsd  שהקדיש בחודש האחרון הרבה מזמנו לסייע למפונים, ובעקבות המצב החמיר מצבו, וכחלק מהטיפול הומלץ לו להימנע ממגע ישיר עם המפונים, ולהמשיך לסייע להם במעטפת בלבד" 

   אז אתם מטפלים בעיקר בניצולים?
לא רק, אנחנו נתקלים פעמים רבות בנפגעי המעגל השני, שלא היו פיזית באירועי השבעה באוקטובר, אבל נפגעו נפשית. לדוגמה, אם של תושבת העוטף שבעלה נחטף לעזה הגיעה לאילת כדי לסייע לבתה וגם היא פיתחה תגובה חריפה, או תושבת העוטף שב– 7.10 הייתה במקום אחר בארץ, אבל האירועים והטלטלה שגרמו הפכו גם אותה לנפגעת. לצד אלו, רבים ממטופלינו החדשים הם ניצולים ששרדו את התופת. לא מעט מקרים של אנשים שהיו בלב האירועים ונחשפו לסכנת חיים, כשדלת הממ"ד , תושייה ואפילו מזל טהור היו הגורם היחיד שהציל אותם ואת משפחתם. לחלקם משקעיPTSD  משנים עברו, וחלקם מדחיקים את ההפרעה כעת, אבל ברור לנו שהיא תרים ראש בהמשך החיים. 

"העברת מקל" מסודרת

   אחד האתגרים בתקופה זו היא עבודה מתואמת עם מטפלים ממוסדות שונים, כיצד אתם מסתדרים עם ריבוי הצוותים המגיעים מכל הארץ? 
ישנה חשיבות גדולה ב'העברת מקל' בין הצוותים המתחלפים בבתי המלון להמשכיות הטיפול במפונים. זה כולל מידע על מיפוי צרכים, באיזה שלב טיפולי נמצא כל אחד וכדומה. המטרה, היא שכל צוות ימשיך את הטיפול מהנקודה האחרונה שבה סיים הקודם. זהו מצב מאוד לא שגרתי בתחום בריאות הנפש, שבו המשכיות חשובה מאוד כי המטופל זקוק לדמות קבועה ויציבה בתהליך הטיפול. אנחנו פוגשים אנשים שאינם מסכימים לתחילת טיפול בילדיהם כל עוד לא יובטח להם שהמטפל לא יוחלף. לרוב אלו אנשים עם רקע קודם. הרגילים לטיפול מוסדר. קשה מאוד להבטיח זאת, גם מכיוון שחלק מעובדי בריאות הנפש בעוטף נפגעו בעצמם ישירות או בעקיפין.

   איך מטפלים בתנאים כאלה?
ההחלטה על טיב הטיפול היא על בסיס התמונה הקלינית של המטופל. לרוב מתחילים ב'מודל מעשה' ובשיחות טיפוליות. חלק חשוב מאוד הוא הפעלת המטופלים לטובת הקהילה. אנחנו מנסים לתעל את הרגש למעשים ולקוגניציה, לתכנון ההתנהלות העתידית תוך כוונון המטופלים לעשייה מקלה. אשפוזים היו מעטים מאוד, ונדרשו רק לטיפול באנשים שסבלו מבעיה משמעותית קודמת, שהחריפה בעקבות המצב.  

   רואים שינוי עם הזמן החולף?
בשלב זה אנחנו נתקלים לא אחת במקרים שבהם אנשים אינם רוצים לחזור על סיפורי האירוע אלא רוצים להתקדם קדימה זה חלק מהתהליך.

   ומה לגבי ההתמודדות האישית שלכם במטופלים?
בכל צוות מטפל יש ראש צוות שתפקידו לנהל ולהדריך אבל גם לערוך ונטילציה לשאר חברי הצוות במטרה לשמור על החוסן של המטופלים שיחות הוונטילציה נערכות פעם – פעמיים ביום בצורה מובנית בלעדיהן היה לנו קשה.

התגייסות מרשימה ומרגשת 

   את הפעילות הייחודית מסכמת רחלי פביס ישר, המנהלת האדמיניסטרטיבית במרפאת בריאות הנפש של כללית באילת: "עם פרוץ המלחמה נדרשנו לארגן את מערך הטיפול הנפשי תוך זמן קצר. לצד ניהול וסנכרון השיבוצים של מטפלים שהגיעו לסייע לצוותים באילת נדרשנו לדאוג לכל הצרכים מקום לטיפול, ציוד, מחשב וכדומה וכמובן לדאוג לרווחת האנשים, ללינה, הסעות, ארוחות וכל מה שצריך על מנת שיוכלו לבצע את עבודתם בצורה הטובה והנוחה ביותר. היה מרגש לראות התגייסות מרשימה של צוותים מטפלים מכל הארץ, אבל לא פחות מכך להיווכח שוב בעוצמה של כללית מבחינה אנושית וארגונית כאחד". ■

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת