פרסומת
דלג

'בני אילת' מקימה קבוצות כדורגל נשים ונערות

מאת: ● 26/10/2010 20:54 ● ערב ערב 2469
באגודת הכדורגל של 'בני אילת' רוצים להגשים עוד חלום. אחרי שבשנה שעברה עשו היסטוריה עם קבוצת הבוגרים במועדון והעלו אותה לליגה א' לאחר 37 שנה, באגודת 'בני אילת' קרובים לעשות עוד היסטוריה. האגודה מקימה בימים אלה קבוצות כדורגל נשים ונערות. את הקבוצה תוביל אן לוי, עולה חדשה מארצות הברית, ששיחקה בשנים האחרונות בשורות אלופת המדינה, אס"א תל אביב ובנבחרת ישראל



בסוף שנות ה- 90, גדלה באילת ילדה ששמה שירי רון. כל חלומה של הילדה, אז בת שמונה, היה להגשים חלום ולשחק כדורגל. כל המדינה הכירה את סיפורה של שירי רון שנאלצה לשחק כדורגל בקבוצת בנים. אפילו אילנה דיין, עם צוות הטלוויזיה של 'עובדה', ירד לאילת כדי לעשות כתבה על הילדה שרוצה להגשים חלום ולא מצליחה לעשות זאת. מאז עברו הרבה שנים, שירי רון עברה לגלישה, התגייסה לצה"ל, עברה למושב בדרום, אפילו התחתנה והחלה ללמוד באוניברסיטת 'בן גוריון' בבאר שבע ותתפלאו, היא גם הצליחה להגשים חלום ומשחקת כיום בנבחרת כדורגל נשים של ישראל וב'מכבי באר שבע'. מה שהיא הצליחה לעשות בעיר אחרת, אף אחד לא עשה עד היום באילת, אך בקרוב מאוד, זה הולך להשתנות.
באגודת הכדורגל של 'בני אילת' קיימת תוכנית שקורמת עור וגידים בימים אלה: הקמת קבוצות כדורגל נשים ונערות באילת.

תמונת כתבה


הכניסה מגיל 10


אן לוי (22), שחקנית כדורגל, עולה חדשה מארצות הברית, היא זו שיזמה את הרעיון, פנתה לאגודת 'בני אילת' ומובילה את המהלך. לוי נולדה באינדיאנה שבארצות הבית לזוג ישראלים שעברו לעבוד באוניברסיטה המקומית. היא גדלה שם עד גיל חמש, חזרה לארץ עד גיל 14 והתאהבה בכדורגל. מגיל שבע היא שיחקה עם הבנים כדורגל, כי באותה תקופה לא היתה בארץ שום מסגרת לבנות. בגילאי 11- 13, שיחקה אן באס"א תל אביב (כיום אלופת המדינה בכדורגל נשים). רק אז החל ענף כדורגל הנשים להתפתח, הוקמה ליגה ונבחרת, אבל הכל היה בשלבים התחלתיים, "לא היתה מודעות, לא רמה ולא מאמנים", נזכרת אן באותה תקופה, "אבל עם הזמן זה השתפר".
כשהיתה בת 14 עברה חזרה עם הוריה לאינדיאנה, שם שיחקה כדורגל במסגרת התיכון והקולג' בקבוצת 'קאתר'ס' במשך חמש שנים. היא אימנה ילדים וילדות במועדון הענק שכלל 20 קבוצות ובמקביל שיחקה. "כדורגל נשים בארצות הברית הוא ענף מאוד מפותח", נזכרת לוי, "מדובר בספורט נשי מאוד חזק. היינו טסות ממדינה למדינה כדי להשתתף במשחקים, במסגרת הליגה".
בשנת 2007, כשהיא בת 19, עלתה אן לארץ עם גרעין של ילדי יורדים, גרעין 'צבר'. "הכל היה יותר מפותח, חזרתי אוטומטית לאס"א תל אביב, למה שהכרתי. גם הנבחרת השתפרה". בארץ, אן לא אימנה, אך שיחקה בקבוצה התל אביבית וגם בנבחרת ישראל. במסגרת הגרעין עשתה אן צבא, לאחר מכן נשארה בתל אביב במשך שנה, עד שהגיעה לאילת.
אם אתם תוהים מאיפה הגיעה הלויאליות שלה לענף, אז כדאי שתדעו שהיא וחברותיה לנבחרת החליטו להשקיע מעצמן כדי לקדם את הענף, לא בשביל כסף, אלא רק במטרה לשפר את הרמה של כדורגל הנשים בארץ. "בגלל שזו מסגרת קטנה יחסית בארץ, אין הרבה שחקניות ועלינו לשמר את הליגה", הסבירה אן למה כל כך חשוב לה להקים קבוצה באילת. "לנו לא היה איפה לגדול בתור שחקניות. התחלנו בגיל מבוגר וזה משתנה. היום יש מועדונים לילדות. ילדה שרוצה עכשיו לשחק כדורגל, יכולה לעשות זאת כבר בגיל 10, להכיר מועדונים ולבחור איפה היא רוצה לשחק. בגיל 20 היא כבר גודלת להיות שחקנית מקצוענית. אנחנו, נשות המחזור הראשון של הליגה, מאוד דוחפות את זה, מאוד חשוב לנו שיהיה להן יותר קל, שתהיה להן יותר מודעות, שכדורגל לא יהיה באותה שכונה יחד עם הבנים, וזה מה שבאתי לעשות כאן, לוודא שלבנות יהיה איפה לשחק, להכיר את הכדורגל. הכדורגל נותן המון, בונה אותך למשהו מיוחד".

תמונת כתבה


גם סטודנטיות משחקות כדורגל


הכדורגל אצל לוי, סטודנטית שנה ראשונה לעבודה סוציאלית בקמפוס 'בן גוריון' באילת, הוא בגדר חלום של שנים, "תמיד דיברנו על זה בנבחרת, איך נפתח קבוצות ואיך נעזור לבנות", סיפרה לוי השבוע, "ניסינו גם ביפו לפתוח קבוצה, אבל לא היתה צמיחה בקהילת הנשים שם. כאשר הגעתי לאילת, היה לי ברור שזה מאוד אידיאלי לפתוח קבוצת כדורגל נשים באילת. זו עיר קטנה שמאוד תומכת במועדון הכדורגל של 'בני אילת', אז למה לא?".
הרעיון שיזמה לוי להקמת קבוצות נשים ונערות באילת, התגלגל יותר מהר ממה שחשבה. "באתי עם הרעיון, מישהו קישר אותי ליעקב מלכה מעיריית אילת, הלכתי אליו, אמרתי לו שיש לי חלום לפתוח קבוצות נשים ונערות. הוא מיד אמר שהם מעוניינים ושיעזרו לי והפנה אותי למאמן הבוגרים והמנהל המקצועי באגודה, איברהים אבו רקייק", משחזרת לוי את הצעדים הראשונים שלה. "הייתי בטוחה, כמו שאני מכירה את המועדונים בארץ, יגידו לי אולי, אם יהיה תקציב ודברים שדי הייתי רגילה לשמוע בענף הזה, אבל להפתעתי, אחרי חמש דקות בפגישה עם אבו רקייק, היה ברור שאנחנו משדרים על אותו גל. לא האמנתי כי יש לי הרבה למה להשוות את זה. מניסיון, לא קל בהתאחדות לכדורגל, לא קל בליגה ולא קל בקבוצות, וזה היה מדהים, בגלל זה אני חושבת שזה באמת יילך. זה הזמן הנכון לעשות את זה, יש את הכלים, המועדון והתמיכה. יש פה את כל התשתיות וכל מה שצריך כדי להקים קבוצות נשים ונערות לתפארת".
"איך נתחיל עם זה? ברגע שנפתח את האופציה הזאת, ברגע שנגיע לבנות, הן יידלקו על זה, אני בטוחה. זה משהו שלא היה באילת וזאת אופציה. אני חושבת שזה רק יתרום. מעבר לבנות הספציפיות שישחקו, זה ייתן להן המון, זה גם תורם לקהילה ובמובן מסוים יפתח את העיר".

את חושבת שאפשר להקים באילת קבוצות נערות ונשים ברמה טובה?
"הכרתי בארץ הרבה אנשים בתחום. בהתאחדות לכדורגל, במועדונים, ואני חייבת לומר שההיענות של המועדון באילת ושל המאמן, איברהים אבו רקייק, היא מדהימה. אם זאת התמיכה שיש, אז אפשר לעשות הכל, השמיים הם הגבול. כאשר אנשים באים ובגלל שיש להם נשמה, הם רוצים לדחוף דבר שחשוב להם וקרוב לליבם, אז הכל אפשרי".

הריחוק הגיאוגרפי של אילת יכול להוות מכשול עבור המהלך הזה?
"יש בזה חיסרון, אבל גם יתרון. זו קהילה מאוד חמה, הרבה יותר קל לפתח כאן באילת משהו שלא קיים ושנמצא בחיתוליו, בסביבה אינטימית. הגעתי לצפות באחד ממשחקי קבוצת הבוגרים של 'בני אילת'. הייתי בטוחה שיש משהו כמו שני אוהדים ביציע, והיו שם איזה 400 איש. אם זו התמיכה שיש כאן, זה בפירוש כל מה שצריך. באמת, זה לא עניין של כסף, אך אם העיר עוזרת, בעד ואוהבת, זה מספיק".

אבו רקייק: "חלמנו על זה"


מה מביא בחורה צעירה כמו אן מארצות הברית לארץ ולאילת, כדי להקים קבוצת כדורגל? זו שאלה ראשונה שכל אחד ישאל אותה, אפילו כותב שורות אלו ניסה להבין מה בדיוק גרם לה לעשות זאת. הרושם שקיבלנו הוא - פטריוטיות. "הגעתי מארצות הברית לארץ וזה היה ברור לי שזה יקרה", אומרת אן בהחלטיות, "מאז שאני זוכרת את עצמי, ידעתי שאני צריכה להיות כאן. הגעתי לאילת בגלל צירוף מקרים אחד גדול. הגעתי לחופש בחוף 'אקווה ספורט', באתי לשבוע ונשארתי חודשיים. הייתי אמורה להתחיל ללמוד בתל אביב ,וכל כך אהבתי את הבילוי באילת, שאמרתי לעצמי שאגיע שוב בקיץ לעוד שבוע- שבועיים. הגעתי לאילת ביולי, אבל התאהבתי בעיר, באנשים, בים ובאווירה. בסופו של דבר שכרתי כאן דירה ונשארתי. אחרי תל אביב, כל השקט והרוגע הזה דווקא התאימו לי".

אז מה התוכניות מעכשיו?


"צעד ראשון זה להגיע לבנות, שישמעו עלינו, שיידעו שזה קיים, לעורר עניין ולראות את ההיענות. אני מאמינה שתהיה היענות הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו מצפים שתהיה. היענות של בנות בתיכונים, בקמפוס, במכללות השונות ובקיבוצי הסביבה ומשם להתחיל ולהמשיך עם חינוך. כדורגל זה לא רק משחק פיזי, אתה פשוט הופך להיות בן אדם, זה נותן המון, זה נתן לי המון. אחר כך אני רוצה שנשחק בליגה, שנצבור ניסיון, שנשתפר ולאחר מכן - אליפות", היא אומרת בחיוך רחב".
"שמחנו לקבל מאן את הפנייה", אמר בתגובה איברהים אבו רקייק, מאמן הבוגרים והמנהל המקצועי באגודה. "חיכינו לזה, חלמנו על זה. זה יהיה יפה מאוד אם נקים קבוצת נשים ונערות באילת. זה ענף שמתפתח יפה מאוד בכל רחבי העולם. זו הזדמנות יפהפייה, שאסור לנו להחמיץ, כדי לפתח את הענף הזה באילת. אני חושב שזה מצרך השעה", הוסיף המאמן, "חובה עלינו לתת כתף, עזרה וכל מה שהם יצטרכו. אנחנו כמועדון רוצים לתת לאן את כל מה שצריך כדי להתקדם קדימה. אני מודה גם למנהל אגף הספורט, אורן אלמוג, שדוחף את הרעיון ועוזר לנו ולאן להגשים את החלום של הרבה בנות כאן. קידום מחלקת הנוער והקמת קבוצות נערות ונשים, אלה פירות של עבודה קשה שאנחנו עושים. עדיין, הדרך ארוכה. אנחנו רוצים שאילת תהיה מרכז הספורט בארץ, כמה שזה נשמע רחוק ומופרך מהמציאות. אנחנו נקרב את המציאות הזאת לעיר. תהיה הקמה לא קלה, אבל אנחנו יודעים מה מחכה לנו. אנחנו רוצים שקבוצת הנשים תגיע לליגה הראשונה".