פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 18/1/2011 21:51 ● ערב ערב 2481
כן, אני אוהב אותה, היה קשה לי להודות, רבנו, כמעט התגרשנו. היא לא קלה איתי, לא תמיד מתמסרת, רבים באים בה, ולכולם היא נותנת. אבל השבוע הבנתי שאני אוהב אותה, כמו שהיא, למרות שהשתנתה, השמינה, קמטים צצו לה, פה ובעיקר שם. ובימים בהם השמש החורפית זורחת, הצבעים מההרים יורדים אל המים. האוויר צלול ואפשר לראות מרחוק, גם את סיני. בימים כאלה, אני שוב מתאהב בה, באילת. טור מלא שמש חורפית, חמימה ושקרנית, מתגלה ונעלמת, מחבקת ומתקררת, ממש כמו אישה, אילת. ובמסגרת השינוי הפרסונלי, אשתדל, לא מבטיח שאוכל, בכל שבוע, להביא נקודת אור, חיובית, או לפחות סוג של...שתו מים
שפוי זמני

תווי חניה, מצאו את ההבדלים



תמונת כתבה


עיריית אילת פרסמה בשבועיים האחרונים, כי החלה החלוקה לתווי חניה לשנים 2011-2012. במודעות שפורסמו בעיתונות המקומית אף נכתב, כי מכירת תווי החניה מתבצעת במשרדי רשות החניה בעלות של 58 שקלים לתו לשנתיים. כמו כן נכתב במודעה, כי תווי החניה לשנת 2010 יהיו תקפים עד לסוף פברואר 2011, ולאחר מועד זה, יינתנו דוחות חניה. אך ראו זה פלא, ביום ראשון השבוע, סיפר לי תושב אילת, כי הוא קיבל דו"ח בחניה מול הדואר, ע"ס 100 שקלים בגין חניה ללא תו. היה לו תו, של 2010, אך כנראה לא עדכנו את הפקח על ההסדר. לדבריו, הוא ראה דוחות נוספים מודבקים לרכבים בחניה שליד הדואר. עכשיו לכו תרוצו לבטל, טלפונים, עצבים ובמקרה הטוב, יבטלו ללא שום בעיה, במקרה הרע - ישאירו את הדו"ח. אנחנו נעקוב אחר אירועי הדו"ח ומה יעלה בגורלו. ובאותו עניין, רק מעטים זוכרים כי בקדנציה הקודמת הונחה הצעה שאושרה על ידי מועצת העיר, לקבלת תו החניה ללא תשלום, ממש כמו בערים אחרים ברחבי הארץ. אך הנהלת עיריית אילת וראש העירייה, משום מה, לא ממש התאמצו להפוך את ההחלטה שהתקבלה, לעובדה קיימת. מגיש ההצעה בזמנו, היה חבר המועצה לשעבר אורי שיש, שאמר לנו השבוע: "ההחלטה עברה באפריל 2008 במועצת העיר, והיתה אמורה להתגלגל משם, הנהלת העירייה היתה אמורה לטפל, לצערי זה לא קרה". והנה, תושב אילת, הביא לנו למערכת העיתון, מודעה של עיריית קריית אונו, על חלוקת תווי חניה לשנים 2011-2012. קודם כל הפניה, "תושבים יקרים", דבר נוסף, האופציות העומדות בפני התושבים לקבלת התו, הגעה למשרד, הזמנת תו החניה באמצעות אתר האינטרנט, בדואר, כמו שצריך, או כמו שנהוג במקומות מוסדרים ומודרניים. וכמובן, גולת הכותרת, השרות ללא תשלום, תווי החניה, בחינם, רק תבוא לקחת. אין התראות, אין אזהרות, הכל נראה ידידותי יותר לתושב, בעצם כמו שצריך להיות, הרי שלא נשכח לרגע, העירייה עובדת בשבילנו ולא אנחנו בשבילה. ואני תוהה, הרי יש לעיריית אילת שני אתרי אינטרנט, מדוע אי אפשר להזמין דרכם? חוץ מהשאלה הבנאלית, למה בעצם שלא נזכה לשירות הזה, בחינם. מעניין איפה כל חברי המועצה שכל כך אכפת להם מאיתנו התושבים, מעניין מדוע הם לא דורשים מהנהלת העירייה, להמשיך ולגלגל את ההחלטה שעברה, לטובת התושבים.

כביש זה לא רק אספלט


השבוע הזדמן לי (מילה מגניבה) לנסוע פעמיים בכביש הערבה, בקטע החדש שנסלל ונפתח, בין אילת לתמנע. לא מעט ביקורת ספגו מתכנני הכביש, בחלקה מוצדקת לחלוטין, כמו העדר חשיבה וכניסות לאתרים מצדי הכביש וכדומה. אך הפעם, אני בא בטוב, או יותר נכון נוסע. איזה כיף הכביש הזה, ארבעה נתיבים, חדש, נוח לנסיעה, חוסך זמן והכי חשוב - מונע תאונות וקטל בכבישים. למע"ץ אין תקציב להפיכת כל כביש הערבה לאוטוסטראדה בת ארבעה נתיבים. לממשלת ישראל יש אג'נדה שבה לערבה אין מקום בה. לכן בשלב הראשון, נסתפק בכביש המשודרג עד ליוטבתה. ואני אומר, כביש הוא לא רק אספלט, הוא נתיב חיים, הוא סוג של תובנה על איך צריך לנהוג ועל מה. כביש טוב הוא הצהרה על חיים איכותיים יותר. נסעתי בכביש המשודרג וחשבתי לעצמי איזה מדהים היה יכול להיות אם כל כביש הערבה היה כזה סבבה. מחשבה אורגנית שכזאת, תמימה ונעימה. נסיעה טובה.

פוסקים וטועים


יש אולי פרה קדושה אחת, בישראליות העכשווית, קוראים לה בג"ץ. בית המשפט העליון לצדק, המקום האחרון אליו כולנו יכולים להגיע ולבקש, דין צדק. באופן עקרוני, אני בעד מערכת המשפט, גם אני סבור כי היא חייבת להנות מעצמאות טוטאלית ולהתנהל בנפרד מהמערכות האחרות. אך משהו רע עובר על מערכת המשפט שלנו בכלל ועל בג"ץ בפרט. המערכת כבדה, פקוקה, עייפה, משפטים נדחים שנים ארוכות, מחסור קשה בכוח אדם, דבר הפוגע בתדמית המערכת ולעיתים אף משפיע עלינו, הבאים בשעריה. אך בשבוע שעבר, במקרה, או שבעצם זה היה מכוון, צפיתי בחדשות הערב באחד מהערוצים המסחריים. בג"ץ דן באותו היום בשני תיקים משמעותיים, האחד משמעותי לכולנו ולסביבה שלנו, השני משמעותי ביותר, לחיינו, לעתידנו, לקטל בכבישים. בפסיקה הראשונה, אישרו למעשה שופטי בג"ץ את תחילת עבודות ההרס בחולות סמר, עמותת 'אדם טבע ודין' עתרו לבג"ץ נגד חידוש הכרייה בחולות ונדחו על ידי השופט פוגלמן. זוהי החלטה רעה לסביבה, רעה לנו כתושבים, וההחלטה גרועה ברמה האסטרטגית להמשך המאבקים הסביבתיים. אין לי מושג מה עבר לשופט בראש, לדעתי בחיים הוא לא היה בחולות סמר, ההחלטה שלו מבחינתי היא טעות ביסודה, טעות קשה. בהחלטה שניה, הקלו שופטי בג"ץ על עונשם של דורסי מיטל אהרונסון ופציעתה הקשה של חברתה. לראות את משפחות הדורסים יוצאים מבית המשפט שמחים וצועקים בקול "ישששש", זה לא צדק, זה לא דין ובטח לא דיין. לא מעניין אותי בכלל החוק היבש, שופטי בג"ץ היו צריכים לאשר את העונש הכבד, ובכך לסלול את הדרך לכל שופטי בתי המשפט. לראות את משפחתה של מיטל ז"ל יוצאים בוכים ומשפחות הדורסים, שמחים, זה לא צדק, זו גם לא דרך להלחם בתאונות הדרכים. פעם אמרו לי כי החוקים נועדו לשרת אותנו ולא להפך. שופטי בג"ץ, צאו קצת ממגדלי השן, יש חיים כאן למטה, רגשות, אנשים, תאונות, חולות, מאבקים, יצרים. אל תעברו על החוק, הרי מותר היה לבית המשפט המחוזי להעניש את הדורסים, אתם התערבתם כי לטענתכם זה לא היה "מידתי". גם לעזוב את מיטל שותתת דם ולברוח זה לא "מידתי". וגם לתת לקבלן להתעשר ולכרות חולות זהב במקום לחשוב על פיתרון יצירתי, זה לא "מידתי". לא ביקשתי שתעברו על החוק חלילה, רק יותר קשב, לנו, ל'נייטיבס'.

יקר להיות עני


השבוע, פורסמה בעיתון 'ידיעות אחרונות' כתבה ובה 'תגלית' מרעישה, זה עולה ביוקר להיות עני, והשכבות החלשות משלמות הרבה יותר בעבור סל צריכה בסיסי, הרבה יותר מאשר העשירונים העליונים. ולמי שזקוק להסבר, סל הקניות של העניים גבוה ב- 35 אחוז מסל הקניות של העשירים. מה זה אומר, פשוט מאוד, כשמחירי הדלק, הנייר, הירקות, הפירות, התחבורה ציבורית, דיור וכל השאר, עולים, העניים משלמים על זה ביוקר. המשוואה פשוטה ביותר, השכבות החלשות, הצורכות ונזקקות למוצרי יסוד, הרבה יותר מהעשירים, משלמות בעצם את מחיר הכלכלה החופשית. במדינה מתוקנת, המצב בעצם היה צריך להיות בדיוק להיפך. אך בישראל, שבה יש ראש ממשלה המקדש את הקפיטליזם וההפרטה ושכח את מה שאותה שיטה בדיוק עשתה ועדיין עושה, לערש הקפיטליזם, ארה"ב, הרי שבישראל לא לומדים מניסיון, גם אם זה ניסיון טרי של אם כל האומות מבחינתו של ביבי שלנו. השבוע, שוחחתי עם כמה מידידיי, תושבי אילת, הנחשבים כבני מעמד הביניים. ביבי ושר האוצר שלו שוחקים אותם ואותי והורסים כל חלקה טובה בחברה הישראלית. ודבר גורר דבר, וייאוש גורר גזענות, והפכנו לעם קשה עורף, לעם שבו כל המערכות החברתיות, בריאותיות, קורסות, מתמוטטות, ומי שמשלם את המחיר, כרגיל, הן השכבות החלשות, מעמד הביניים הנשחק. רק בחודש שעבר, סידרו לעצמם חברי הכנסת עליית שכר ועוד כמה הטבות. עכשיו לכו נסו לקבוע תור לרופא מומחה, לכו נסו לקבוע תור לעובד סוציאלי באגף הרווחה, לכו נסו לעמוד בתור בביטוח הלאומי, העיקר שבונים לנו בתי כנסת, שנוכל להתפלל לשינוי. בעזרת השם. רק בעזרת השם, כי הרבה מעבר לזה, לא נשאר לנו. מדינה בהפרטה, הצעות רכישה ניתן להגיש באמצעות המשפחות השולטות. תודה.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש