פרסומת
דלג

אנטיפתי

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● 16/11/2011 21:00 ● ערב ערב 2524
להיכן נעלמה גדר ההפרדה מצילת החיים?. כמה סימני שאלה על החוק החדש שחוקקה העירייה לשיפוץ כפוי של בניינים מוזנחים. ועוד כמה מילים על החידה שקרויה סטס מיסז'ניקוב, או שר התיירות בשבילכם
אנטיפתי



העם דורש גדר הפרדה


הורים לתלמידים בבית הספר היסודי 'אופיר' התריעו השבוע על היעלמותה לבלי שוב של גדר ההפרדה שחצצה בין מסלולי הכביש ומנעה מתלמידים לחצותו שלא במעבר החצייה. פניתי בשמם לדוברת העירייה ששמחה לעדכן
כי: "אכן, לפני כחודש, פינתה העירייה גדר הפרדה בסמוך לבית הספר 'אופיר', מאחר ונפלה לכיוון הכביש ובכך סיכנה רכבים, הולכי רגל ותלמידים. במקביל, הזמינה העירייה גדר חדשה והוצאה דרישה לביצוע העבודה באמצעות קבלן העירייה מיקי את עודד. בכל מקרה, צפויה הגדר להגיע בימים הקרובים והיא תותקן במקום".

תמונת כתבה
אי הפרדה הוא לפעמים געגועים לגדר


לחוקק זה קל, עכשיו נראה את היישום


מילה טובה מגיעה לעיריית אילת, שהרימה את הכפפה שזרקתי לעברה עוד באוגוסט 2009, אז סיפרתי על מלחמתו של רון חולדאי מתל אביב במבנים עזובים ומוזנחים. היה זה פסק הדין נגד המיליונר בוכמן, בעליו של מלון מוזנח ברחוב הירקון, שעמד בהזנחתו יותר מדי זמן, עד שעלה לחולדאי הסעיף והוא הלך ודרש 'צו עשה' שיחייב את בוכמן לשפצו. דרש וגם קיבל.
מסתבר, שלעיריית תל אביב יש חוק עזר שמאפשר לה לחייב בעלי מבנים ישנים לשפצם. באוגוסט 2010, חזרתי לנושא אחרי שעיריית תל אביב תיקנה את החוק וקבעה בו דרישה חדשה, לפיה יחויבו בעלי בניינים ישנים לשפץ את המבנה אחת ל- 15 שנה. על פי החוק, ישלמו סרבני השיפוצים ביוקר, שכן היה ויסרבו לשפץ את הבניין עם דרישה, תוכל העירייה לעשות זאת במקומם ולחייבם בתשלום מלא. בשבוע שעבר נודע, כי עיריית אילת למדה והפנימה, וחוק דומה נחקק גם אצלנו. ואולם לחוקק חוק זה טוב ויפה, אבל ליישמו בפועל זה כבר עניין הרבה יותר מורכב, ולא רק משום שאני לא רואה שום ראש עירייה מכהן, שפוי בדעתו, מפעיל אותו באופן נרחב בשנת בחירות למשל, זה עלול להיות קטלני אלקטוראלית, ממש כמו סקר נכסים, או העלאת ארנונה לבעלי יחידות דיור – עניינים לא פופולאריים בעליל, ששומרים לאמצע הקדנציה, הסיבה האמיתית שהופכת את יישום החוק הזה למסורבל היא הצורך להקים ועדה מיוחדת שתבחן כל בנין שהוכרז כדרוש שיפוץ, ותאלץ לעבור דייר דייר ולבחון את יכולותיו הכלכליות לעמוד בשיפוץ. קריטריונים יצטרכו להיקבע לגבי פטורים, ואני כבר רואה כיצד רוב הבניינים הרעועים שבאמת זקוקים לשיפוץ, יורדים מהרשימה ולו בשל אחוז דירות 'עמידר' ושאר בעלי דירות שהם חלכאים ונדכאים, ושעם כל הרצון הטוב, לא מצליחים לגבות אפילו וועד בית באופן מסודר, לתחזוק שוטף של המפגע שהם קוראים לו בית. בעיר עשירה כמו תל אביב, בה מחירו הממוצע של מ"ר דירה, עומד על 7,000 דולר, זה אולי אפשרי - ממש כמו כדאיותה של תמ"א 38 לשיפוץ בניינים כנגד רעיות אדמה, או פינוי-בינוי, שני חלומות שהולכים ומתרחקים מאילת, כמו משאר ערי הפריפריה - אבל באילת, עיר ברמה סוציו-אקונומית ממוצעת מינוס, עם ריבוי בניינים עתיקים, בהם גרה אוכלוסיה קשת יום, נראה כי הסיכוי של עיריית אילת להביא לשיפוץ בניין מבלי לממן חלק גדול מדייריו, הוא בלתי אפשרי. מאחר ועיריית אילת לא תממן ותתבע את מי שמראש אין מה לתבוע ממנו, עושה רושם שגם כאן יחפשו מתחת לפנס ויעדיפו למצוא בניין או שניים שידגמנו את החלת החוק, רק שעל בנינים חדשים יחסית, עם דיירים שיכולים להרשות לעצמם – כלומר – לא באמת היכן שצריך. ועוד לא אמרנו מילה על הוויכוח הלגיטימי שיכול ויקום בין העירייה לדיירי הבניין המחויב בשיפוץ – באיזו רמת שיפוץ יסתפקו, והאם ניתן לחייב שיפוץ מאסיבי או שניתן להסתפק במתיחת פנים. אין ספק שהפעלה ברוטאלית של החוק על בניינים תוביל להתעמתויות משפטיות שיעלו אף הן לקופת העירייה. בקיצור, אם מישהו בעירייה רוצה באמת ובתמים שהחוק הזה גם יהיה ישים, עליו לשנס מותניים ולשבת ולבנות תוכנית פעולה כוללת, לרבות קריטריונים, פטורים ומיפוי של אזורים בעלי עדיפות, ואז, במקום להיכנס ראש בראש עם התושבים - לייצר מנגנון הדברות, רצוי במסגרת של הקמת וועדי שכונות שיוכלו לסייע בהחדרת השינוי גם ברמה החברתית, שכן מהלך כזה, אם יצלח באילת, יוכל להיעשות רק בשיתוף פעולה עם התושבים, אבל לשם כך נחוץ חינוך מחדש לתרבות דיור. לא משהו שאילת מצטיינת בו.

הנאשמים, השופט וועדת התליינים


השבוע שוחחתי עם איש תיירות בכיר בביצה המקומית, שאמר לי: "איני מצליח לפענח את שר התיירות מיסז'ניקוב. האיש הוא חידה עבורי. שבוע אחד הוא יכול לומר קבל עם שים המלח משעמם ומתאים לחולי פסוריאזיס, שבוע אחר כך הוא משקיע שם למעלה משמונה מיליון שקלים בתחרות שבעת פלאי תבל. עמדתו כלפי אילת אמורפית בהתאמה, פעם היא מוכרזת כמשעממת ויקרה, ופעם אחרת היא שער העולם דרומה. תלוי באיזה יום תפסתם את כבודו. עכשיו לשר התיירות משנה חדשה. המוטו הוא כי עלינו להוזיל את החופשה בישראל, שיקרה ממתחרותיה הקרובות קפריסין, יוון וכמובן עקבה. טורקיה וסיני קצת מחוץ להשוואה כשמדובר בכיס הישראלי. אלא שכשסטס ניגש לקרב, הוא פותח בנוקאאוט, לא בהידברות. וכך מצאו עצמם נציגי התאחדות המלונות מוזמנים ללא פחות מאשר "שימוע" בפני הוועדה החדשה שהקים משרד התיירות ושנועדה לבחון את הדרכים להוזיל את המוצר התיירותי בישראל. עכשיו עזבו אתכם מזה שכבר התרעתי על כך שהוועדה הזו היא הדבר הכי מיותר, שכן את מסקנותיה ניתן למנות כבר היום, פשוט תרימו טלפון לליאור רביב, לדוד פתאל, לרפי שדה, בשיחת טלפון לאחד מהם ימפו השלושה עבור כבוד השר את כל הסיבות ליוקר החופשה בישראל. אתם יודעים מה, נחסוך גם להם זמן יקר, הנה כבוד השר הסיבות כולן: 1. מחירי ארנונה וחשמל גבוהים, 2. עלויות אבטחה, 3. עלויות כשרות, לרבות עלות משגיחי הכשרות, 4. מחירי קרקע גבוהים, 5. ביטול פטור מפעל מאושר לבתי מלון, 6. החיוב להחזיק מצילים ואחראי חדרי כושר (שאינם קיימים במלונות בעולם). 7. הסכומים האסטרונומים שמקבלים זמרים ואמנים ישראלים להופעות בבתי המלון בעיר (משה פרץ וליאור נרקיס עשו כאן כמיליון שקל כל אחד, בקיץ האחרון). אלא שסטס נאמן לאידיאולוגיה המפלגתית שלו, לא הסתפק בוועדה בת 15 חברים, אלא טרח והזמין כאמור את המלונאים לשימוע. אוהו, אתם יכולים לנחש בכמה אהדה התקבל הזימון הזה, במיוחד לאור העובדה האקראית שמבין 15 חברי הועדה, אין ולו נציג אחד של המלונאים. מול קוורום כזה, הם חשים ובצדק מאוימים. עושה רושם שטוב יעשה השר, ששורד יחסית לקודמיו באופן פנומנאלי על כסאו, באם ימצא את הדרך לסייע למלונאים, למשל בהורדת עלויות הכשרות שיסייעו מאוד בהוזלת המוצר הישראלי. בואו נראה אותו מזמן לשימוע את נציגי הרבנות הראשית. אם כבר גבר, שילך על חזקים.

תמונת כתבה
חזרה להיות הפינה הכי רומנטית בעיר.


תמונת כתבה
כך זה נראה עד לפני שבוע (ארכיון)


צל"ש משולש


מגיע השבוע, קודם כל למנכ"ל חכ"א, יוסי דיין, שעמד בדיבורו ואכן דאג להעביר למיקום חדש, את המפלצת הסלולארית שהוצבה אחר גאון על שובר הגלים שבכניסה למרינת התיירות. המדובר היה לא רק במפגע אסתטי שחוקיותו מוטלת בספק, אלא גם במקור להגברת החיכוך הקיים גם כך בין חכ"א לבעלי הספינות במרינה, שמקטרים על...בעצם הכל, אבל הפעם חששו בצדק לבריאותם. הצל"ש השני מגיע אם כן לבעלי הספינות שדאגו להעלות את הנושא שקרוב ללבם על סדר היום הציבורי ופנו ל'ערב ערב', ואת השלישי נשמור לעצמנו, מתוך אמונה שלפחות במקרה הזה, הביאה התערבות עיתונאית לשינוי נדרש. מכל מקום, העיקר שהתקלה הזו תוקנה, ובא למרינה גואל.