פרסומת
דלג

לשמוע את החיים

מאת: איריס קדם ● צילום: חיים דוד ● 14/12/2016 11:08 ● מה נשמע 474
כשאימה של אדלייד דייויס ג'קסון הציעה לה להצטרף למרכז 'שמע' שנפתח לפני כשנה במתנ"ס השחמון, אדלייד לא הייתה אפילו מוכנה לנסות ● לבסוף, כמעט בכוח, היא העזה, והיום היא מודה על הרגע שניסתה ● כשהיא משמשת דוגמא, מופת ומובילה חברתית, קוראת אדלייד היפה לכל מי שיש לו בעיית שמיעה כזו או אחרת, להסיר את הבושה ואת המחסומים ופשוט לנסות ● עבורה מרכז 'שמע' שינה את החיים, עכשיו היא כאן כדי לספר לכולם ולשכנע
לשמוע  את החיים
מרכז ’שמע’ שינה את חייה. אדלייד

חיים בצל לקות, גורמים לא אחת לאי נוחות, לבלבול, להתמודדות אין סופית מול החברה ומול החיים עצמם. אבל יש את האנשים המיוחדים האלו, שיודעים איך להרים את הראש, להפיק מעצמם את המרב, וכמו שאומר המשפט הידוע- פשוט לעשות לימונדה מהלימונים. כזו היא אלדייד דייויס ג'קסון, נערה יפהפייה אילת, בת 15.5, תלמידת כתה ט' בבית הספר 'רבין' בעיר, בעלת לקות שמיעה קשה בשתי אוזניה שהתגלתה אצלה כשהייתה בת שש. לפני כשנה, ולא בקלות, חשוב לציין, החליטה אדלייד להצטרף למרכז 'שמע', שנפתח במתנ"ס שחמון בעיר, ומאז, לא רק שמצאה שם משפחה חמה, אלא שהיא מנסה כיום בכל כוחה, לשכנע צעירים נוספים, להשתייך לקבוצה, על מנת שיוכלו לקבל את הביטחון החסר בחזרה, וליהנות ממגוון פעילויות מיוחדות יחד.

 

המרכז ששינה את חייה


לי, אמה של אדלייד מדברת בהתרגשות על התפנית שחלה בביתה בשנה האחרונה: "מאז שאדלייד הצטרפה למרכז 'שמע' היא פורחת", מספרת האם בחום. "למרות שהיא תמיד הייתה ילדה שמחה ופעילה חברתית, ההתמודדות לא תמיד הייתה פשוטה עבורה, והיום היא בעליית מדרגה משמעותית".

 

מתי גליתם את הלקות?
"בגיל 6, אחרי בדיקות רבות ושונות, עברה אדלייד בדיקה מיוחדת בהרדמה כללית, שנעשתה בבית חולים 'איכילוב'. רק אז גילו שהיא לוקה בשתי אוזניה. תמיד היו חשדות שמשהו לא תקין, אבל בדיקות השמיעה הקודמות שעשינו לה מאז היותה תינוקת, הראו שכביכול הכל טוב. בדרך אפילו חששו לאוטיזם, פיגור או בעיות נירולוגיות אחרות, עד שבסופו של דבר, אחרי שהתעקשתי לא לוותר, היא הופנתה אל הבדיקה המיוחדת ואובחנה כבעלת לקות שמיעה". 
לי מספרת על תחילת ההתמודדות שלא הייתה פשוטה: "בעבורי, מרגע ששמנו לה את מכשירי השמיעה, נגמר הסיפור ואפשר היה להמשיך את החיים. כל כך שמחתי, שבסופו של דבר לא מדובר במשהו קשה יותר, כך שבשבילי זו הייתה הקלה גדולה. מהר מאוד התברר לי שיש כאן משהו חדש ומורכב להתמודד אתו, ומשום כך הרופאים ביקשו בתחילה להשתמש במכשיר למשך חצי שעה בלבד, כי זה יכול לבלבל אותה, ורק אז להמשיך בהדרגה. רק אחרי הניסיון הראשון, הבנתי למה הכוונה", היא נזכרת. קולות שכיחים, החלו להישמע בבירור, ואדלייד הקטנה החלה לגלות עולם שלם של צלילים. "כמו למשל, כשיצאנו מבית החולים והיא שאלה כל הזמן מה זה הרעש הזה, בו בזמן שהיה מאוד שקט סביב, עד שהבנו שהיא שומעת את הצעדים שלנו בפעם הראשונה. כך זה המשיך בכל מקום בו נשמעו צלילים מוכרים, אך לא לאדלייד. השבועיים הראשונים היו מדהימים בצל הגילויים החדשים, והיא הייתה מוצפת בהתרגשות. פתאום היא גילתה שציפור על העץ יודעת לשיר, צפצוף המשאית ברוורס עשה לה את היום, רשרוש העלים שעפים על המדרכה ריתקו אותה, והיא פשוט הייתה יושבת ובוהה בהם ארוכות בהנאה".


לגדול עם המגבלה


השנים חלפו ואדלייד הפכה לנערה מתבגרת ויפהפייה, שיודעת איך להתברג בחברה ולהתמודד עם הלקות הלא פשוטה שלה. לא אחת היא נתקלה בתגובות או התנהגויות לא הולמות, אבל בעזרת האישיות הבוגרת שלה, ידעה איך להסיט זאת ממנה. "היו מצבים מביכים", היא מודה, "אבל זה לרוב כי אנשים שכחו, וזה לא נעשה מתוך כוונה לפגוע. מעבר לכך, אני פשוט לא מסתובבת עם חברה שמתנהגת אלי מגעיל ומעליבה אותי לגבי המוגבלות", אומרת לי אדלייד בנחרצות וניכר עליה, שמעבר למודעות הגבוהה שלה, יש בה כוח רצון עז להשתלב בחברה כמה שיותר, למרות הלקות.
לפני כשנה החל בחייה שינוי מבורך, עם הצטרפותה למרכז 'שמע' שנפתח באילת.

 

איך הייתה ההשתלבות במרכז?
"בהתחלה מאוד פחדתי להצטרף", היא מודה. "חששתי שארגיש לא רצויה ושלא יהיה לי כייף. בנוסף מאוד התביישתי להיות חלק מהדבר הזה. היום אני יכולה כבר לומר שאני מאוד מאושרת שבסופו של דבר הצטרפתי, ואפילו הצלחתי לשכנע חברה להצטרף, לאחר שהיא לא הסכימה בשום פנים ואופן לבוא איתי". 
היום אדלייד היא חלק בלתי נפרד מהפעילויות במרכז והפכה למובילה חברתית. אבל ההתחלה לא הייתה קלה כמו שמספרת אמה:  "אדלייד לא רצתה לשמוע על זה בכלל. היה לנו קרב קשה בניסיון לשכנע אותה ללכת. הייתה מצידה התמרדות קשה. אני נזכרת בהתפרצויות כעס שלה בהם אמרה- "אני לא צריכה את זה. עד עכשיו הצלחתי להתמודד, ואני אמשיך לשרוד". בקיצור, דרמה שלמה, עד שהסכימה לנסות. מפגישה לפגישה היא גילתה יותר עניין, ובאחת הפעמים, כאשר הגיעו למרכז באילת, ילדים ממרכז 'שמע' מכל הארץ, אדלייד הצטרפה ונוצרו חברויות חדשות, כאשר הם שומרים על קשר עד היום, אם זה דרך הוואצאפ או הפייסבוק, כי מן הסתם קשר בכתב יותר קל להם. במפגש הזה היא נחשפה לשפת הסימנים והחליטה ללכת ללמוד את השפה בעברית וגם באנגלית שזוהי למעשה שפת האם שלה. לדעתי ב'שמע' היא פשוט מצאה את הבית שלה. במקום הזה מבינים אותם הכי טוב שאפשר, למרות שאני כבר כמה שנים בתוך התהליך שלה, אפילו אני עדיין לא מסוגלת להבין מה עובר עליה, לעומת אלו שנמצאים במצבה".

 

היופי האילתי במיטבו

 

לפרוח ביחד


"אחת לשבוע, בכל יום רביעי, נפגשים חברי מרכז 'שמע' למשך שעה וחצי, ועוסקים בפעילות מגוונת ונפלאה".מספרת גלית פרידמן, מרכזת הפעילות במתנ"ס. "במרכז פועלים שתי קבוצות בטווחי גיל שונים. קבוצה אחת מיועדת לילדי בתי הספר היסודיים, והשנייה לבני נוער. מרכז 'שמע', המשתייך לעמותה הפועלת מזה שנים ברחבי הארץ, נפתח רק לפני כשנה במתנ"ס שחמון באילת. זהו מרכז חברתי לילדים ובני נוער המיועד לכבדי שמיעה. באילת אין ילדים שהם חרשים, אלא ילדים עם לקות שמיעה, שנעזרים במכשירי שמיעה או שתל. יש לא מעט צעירים בעיר, שלא ניתן לשים לב לכך שהם סובלים מהלקות הזו, מכיוון שזה לא בהכרח משהו שרואים".

 

מדוע הצעירים זקוקים למועדון כזה?
"על פניו הם משתלבים כרגיל בין כולם. לומדים בבית ספר רגיל, אבל צריך לזכור שהם מרגישים שונה. ישנה מוגבלות אחרי הכל מול אחרים, וזה גורם להם לחוסר ביטחון. יש חשש שיראו אותם עם המכשיר, ולעתים הם בוחרים להשאיר אותו בבית. המועדון זה המקום היחיד שהם יכולים להרגיש בו שווים בין שווים. אין תחושה של תחרות בניסיון להתאים את עצמך לכולם". 

 

אדלייד עם אימה

 

איך אדלייד השתלבה בסופו של דבר?
"וואו. הסיפור שלה הוא סיפור מרגש מאוד. למרות ההתנגדות שלה בתחילת הדרך, היה מדהים לראות איך מרגע שהגיעה למועדון, היא החלה לפרוח לאט לאט ונהייתה הלהיט של המקום. בסוף השנה, במסיבת הסיום, ביקשתי ממנה לספר לכל ההורים והילדים מה זה 'שמע' בשבילה. היה מרגש עד דמעות לשמוע את דבריה, איך היא מסבירה לכולם שלא רצתה להיות שם, והיום היא מחכה ליום הזה בשבוע, ושהיא מעוניינת כיום לצרף ילדים חדשים. המלצתי לה לגשת ללמוד את שפת הסימנים, והיא סיימה את הקורס בהצלחה גדולה. אמרתי לה שלדעתי, לא ירחק היום והיא תלמד אחרים". 

 

איזה פעילויות מוצעות במרכז?
"יש לנו נושא מרכזי לפעילות במרכז במהלך כל שנה. למשל, השנה זה סביב אישים. אחת לחודש יש פעילות שנקראת 'שובר שגרה', בה מועברות פעילויות כייפיות, כמו למשל בפורים שעבר, הטסנו אותם באדיבות 'ארקיע' למסיבה ארצית, או שהם הצטרפו לטיול הארצי שהגיע לאילת וישנו יחד ב'חווה של בני'. ישנם אנשים טובים שנענים בחיוב לכל בקשה שלנו, מתנדבים או תורמים למענם. ילדם 'שמע' שלנו חוו טיסה בשמי אילת, ביקרו בכיבוי אש, נהנו מהופעה של WOW ועוד. כשיש הצגה לילדים במתנ"ס, רשאים ילדי 'שמע' להיכנס אליהם בחינם. הפעילות במרכז עולה 60 ₪ לחודש. בנוסף, כל ילד מהמועדון, יכול לבחור בכל חוג שמתנהל במתנ"ס ולהצטרף אליו בעלות של 60 ₪ בחודש בלבד, לעומת המחיר המלא". 

"אדלייד", מספרת לי גלית בחיוך, "הצליחה לשכנע נערה נוספת להצטרף למועדון. זוהי נערה שדווקא אמה לא הייתה מוכנה שהיא תשתייך אליו, אך היא לא וויתרה, עד ששכנעה אותה להגיע למורת רוחה של אמה. כולי תקווה שהורים שמגלים התנגדות, יבינו את רמת החשיבות בעבור הילדים עם הלקות. הם עדיין לא מצליחים להבין את המשמעות של זה וחבל".

כיום מונה מרכז 'שמע' כעשרה ילדים בלבד, מתוך 30 שמתגוררים בעיר, ולאדלייד חבל שזה כך. "אין הרבה ילדים אתנו במרכז, וחשוב שהם וההורים שלהם ידעו שהם מפספסים הרבה". 

 

איזה מסר יש לך להעביר לאלו שעדיין לא הצטרפו?
"שאין להם ממה לחשוש. הלקות שיש לנו היא משהו שיש להרבה אנשים. זו לקות שאינה  בולטת לעין, ואין להם ממה להתבייש. בעבר שמרתי את הלקות שלי לעצמי, כי התביישתי, וזה רק הזיק לי. זה גרם לי לפספס המון בדרך, אם זה בשיעורים בבית הספר או בחברה. כיום אני אומרת לעצמי שזו אני. מבחינתי, שהסביבה תלמד להתמודד עם זה".


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש