פרסומת
דלג

מלחמתם של האבות בכתום

מאת: אביבה דקל ● 1/11/2017 12:43 ● מה נשמע 521
אחרי שנים של מאבקים, טרטורים בין בתי המשפט, הוצאת עשרות אלפי שקלים ובעיקר אחרי שנאלצו להתרחק מילדיהם, החליטה קבוצה של אבות גרושים שלא עוד ● מזה למעלה משנה שהם הקימו את ארגון 'גברים בכתום' ויחד הם מסים להילחם על זכותם הטבעית כאבות ● אז מה אם הם גרושים?
מלחמתם של האבות בכתום
שכולם ידעו מה עובר על האבות. גברים בכתום

צילום: רוויטל פינץ'

אין אב גרוש שלא יידע לספר לכם על עשרת מדורי הגיהינום שהוא עובר מאז שהוא ואשתו לשעבר החליטו להתגרש. ואם יש ילדים באמצע הסיפור, הרי שהעניין הופך מסובך יותר, קשה יותר, כואב יותר ובלי נסבל בעיקר מצידו של האב, שמגלה עכשיו כי במדינת ישראל של שנת 2017, האמא עדיין זוכה להעדפות בפני בית המשפט. אמנם במרוצת השנה האחרונה חלו תמורות חיוביות בכיוון, אבל עדיין אזלת היד שהאבות מרגישים בעניין זה, שמונע מהם את הקשר הרציף והרצוי מבחינתם עם ילדיהם, גרם לכמה אבות לקום ולומר- לא עוד. קוראים להם 'הגברים בכתום'. אם תתקלו במצגת האנושית שלהם לא תוכלו להישאר אדישים.

עשרים גברים לבושים בסרבלים כתומים, אזוקים בשרשראות בידיהם וברגליהם ועל סרבליהם שלטים המציינים את מצבם המשפטי של האבות בעיני החוק: "אסיר בית המשפט למשפחה",  "אסיר מזונות והוצאה לפועל", "אסיר חדרי הקשר" ועוד. על פניהם עוטים הגברים מסכות לבנות, שמסמלות כי לא משנה מי תהיה, היחס לו זוכים כל האבות מבית הדין למשפחה הוא שווה.
 

השתיקה לא יפה להם


רעיון הקמת הארגון 'אבות בכתום' עלה לאחר הפגנת האבות הגרושים מול בית המשפט העליון בינואר 2016 על ידי קבוצת חברים, בראשם אלן גפני תושב אילת ורוני קאשי, אב המנותק מבנו הקטן על ידי בית משפט למשפחה. בשל החלטת בית המשפט נאלץ קשי להתראות עם בנו פעם אחת בלבד בשבוע למשך שעה או שעתיים בחדר קשר בראשון לציון. רוני ובת זוגו הולידו את הילד בהסכמה, אבל מיד עם הוולד הבן, התנתקה האם מרוני שאפילו  לא הורשה להשתתף בברית המילה של בנו. מאז נולד הילד נלחם רוני על האפשרות להיות שותף לגידול בנו. אלא שמאז ועד היום, כשהילד כבר בן שלוש, נפגש אתו רוני רק 127 שעות בחדר קשר,  וזאת למרות שהוא ממשיך לשלם את דמי המזונות שקבע לו השופט. הסבא והסבתא של הילד, הורי של רוני, כלל לא מכירים את נכדם. את המחאה הכואבת הזו של האבות שמרגישים מקופחים בעיני החוק, תרגמו האבות למייצג שיצרו אלן גפני ורוני קאשי, אותו הם מעלים בהזדמנויות שונות, במקומות שונים בארץ כדי לעורר את המודעות למאבקם.
את הפרסום הציבורי והפצת המידע, כולל ההחלטות לגבי מיקום המיצג והעיתוי בו יוצג, מארגן אלן גפני, תושב אילת, שהוא המנהל של המיזם הכולל והארצי.

 

אלן גפני: "המטרה הסופית שלי היא להביא לשוויון הורי לאחר גירושין בצורה הגיונית ובונה לגבי זמני השהיה של הילדים אצל כל אחד מההורים ואחריות כלכלית בהתאם להכנסה של כל אחד מהם, בלי להפיל את הנטל על המדינה בשל אשה המקבלת אבטחת הכנסה ואבא שלא עומד ב'קנס הכלכלי' הנקרא מזונות ומגיע לפת לחם, עיקולים, מאסרים ובמאות מקרים לאובדן חיים"

 

"לא משנה לבית הדין למשפחה מי אתה", מסביר אלן גפני, "בין אם אתה אב למופת, רופא, מהנדס, עורך דין, מורה, עצמאי או שכיר- כשאתה עומד לפני שופט משפחה כגבר בהליכי גירושין, הינך חסר זכויות ומושפל. טענותיך נזרקות לפח, והגרוע מכל הם תצהירי שקר וכזב המוגשים על ידי עורכי הדין, ובעיקר עורכות דין (בניגוד לתקנה 273 א העוסקת בעדות כזב וענישה), המייצגים נשים ואף מייעצים ודוחפים אותן לעשות כל שביכולתן כדי להשיג יתרון כלכלי, משמורת, יתרון מוראלי וענישה. לטענותינו בית המשפט מוטה מראש ואינו משמש כבית משפט אלא משמש כדן בענישה שתוטל על הגבר. הכל בדלתיים סגורות. פטנט ישראלי שלא קיים בעולם, ומטרתו כנראה למנוע זליגת העוולות המתבצעות בו כנגד הגברים וילדיהם. כשאלפי אבות וגברים, עמוד השידרה של החברה הישראלית, מספרים את אותו סיפור, שמניסיוני האישי הוא האמת", אומר אלן גפני מבלי להסתיר את כעסו על מערכת החוק בישראל. "בקבוצה המנהלת  של אבות בכתום חמישה חברים ותפקידה העיקרי לפקוח את עיני הציבור להתנהלות בית המשפט לדיני משפחה מאחורי הדלתיים הסגורות". הפן המשפטי של 'גברים בכתום' מתבצע על ידי עמותת "אבות למען צדק", עמותת "הקול של אבא לצידכם", "עמותת המשפחה" ועורכי דין מהשורה הראשונה, ביניהם גם עורכות דין נשים כמירית ענתבי. טלי גוטליב, ירון מיידן איל סייג, דר גבריאל בוקובזה ואחרים. הנהלת הקבוצה משתתפת גם בדיוני ועדות הכנסת בנושאים הקשורים למאבק, כגון שוויון מגדרי, ניכור הורי, שלום הילד ואחרים. "המטרה הסופית שלי היא להביא לשוויון הורי לאחר גירושין בצורה הגיונית ובונה לגבי זמני השהיה של הילדים אצל כל אחד מההורים ואחריות כלכלית בהתאם להכנסה של כל אחד מהם, בלי להפיל את הנטל על המדינה בשל אשה המקבלת אבטחת הכנסה ואבא שלא עומד ב'קנס הכלכלי' הנקרא מזונות ומגיע לפת לחם, עיקולים, מאסרים ובמאות מקרים לאובדן חיים", אומר גפני ומוסיף: "בטרגדיות אלה אני מאשים אך ורק את שופטי בית המשפט למשפחה, שבמקום לשמש כ"מבוגר אחראי", ולפתור קונפליקטים בהגיון ולטובת הילדים, גוזרים על האבות עול כלכלי מעל להישג ידם ומוליכים אותם לניכור מהילדים ועוני. את זה אנחנו נשנה", הוא אומר לי נחרצות, "שכן אם לא, החברה האזרחית בישראל תיהרס. לדעתי טיפש הגבר שמתחתן וחותם על כתובה ואינו חותם על הסכם זוגיות וממון ולא דואג לראות את העתיד, כשהיום בממוצע, כל זוג שני לא שורד עשר שנות נישואין".
את המייצגים מעלים הגברים במקומות שונים. מייצג אחד התקיים בטיילת אילת בחודש אפריל האחרון. במיזם צפו עשרות אלפי אילתים ואורחי בתי המלון. הסרטון שיצא בעקבות המיזם עבר את חצי מיליון הצפיות. המיזם האחרון, שתמיד מקבל אישור משטרה, התקיים ביום  24/10 מול משכן הכנסת, והוצג גם בשוק מחנה יהודה ובמתחם 'שרונה', ב'שוק הכרמל' וב'נחלת בנימין' ואף קיבל אישור והוצג לכלל יהודי העולם בפתיחת משחקי 'המכביה', במטרה להביא לכך שהשפיטה בארץ תשתנה.
"מטרת המיצג", אומר גפני, "היא שהציבור יבין ויפנים מה קורה בין כתלי בית המשפט למשפחה ומה מעוללים 66 שופטי משפחה לגברים בישראל בדלתיים סגורות. ארגון ה'אבות בכתום' מתריע ומפגין בציבור כדי להביא לידי כך שהשפיטה תשתנה. החוקים לשוויון קיימים מאז 1983, הם פשוט במכוון לא מיושמים. מדוע כשזוג גר באותו ישוב ושני בני הזוג משתכרים כמעט שווה בשווה, הגבר צריך לשלם מזונות ולהיות מודר מילדיו?"

 

הרים את כפפה. גפני

 

אין חכמים כבעלי ניסיון


אלן גפני הגיע לקבוצת ה'אבות בכתום', אותה הוא מנהל כיום, לאחר ניסיונו האישי ומאבקו להמשיך בקשר עם בנו שהורחק ממנו. מספר אלן: "חייתי עם בת זוגי עשר שנים ונולד לנו ילד אחד. הילד היה בן שבע, כשבת זוגי החליטה לעזוב את הבית כדי לחיות עם גבר אחר והשאירה את הילד אצלי. כשנה וחצי אחרי שעזבה, פגש אותי שליח ברחוב והגיש לי הזמנה למשפט בה דרשה בת זוגי לשעבר מזונות ומשמורת מלאה על הילד. למרות מצבי הכלכלי הטוב, ומקום מגורים שבו היה לילד חדר משלו, המליצה השופטת על משמורת חד צדדית לטובת האם. כבר בדיון הראשון היא סירבה להקשיב לטיעונים שלי ולעורכת הדין שלי ליהי אנקונינה. השופטת השתיקה אותי בצעקות והעבירה את הילד לרשות אמו וגזרה עלי מזונות רטרואקטיביים בסך 37.000 ₪ שכללו גם מזונות לתקופה שהילד היה ברשותי. לא עזרה רשימת העדים שהבאתי, עליה נמנו אנשים מובילים ונכבדים בקהילה, מצאתי את עצמי ביום אחד בלי ילד ובלי כסף. פקידת הסעד של בית המשפט סירבה לאשר משמורת משותפת, והמליצה שהילד יישאר אצל אמו, שהייתה מובטלת וללא מקצוע והתפרנסה מאבטחת הכנסה וביטוח לאומי. חודש אחרי שניתן פסק הדין, הגעתי עם בת זוגי לשעבר תחת איום המזונות להסדר שבו ויתרה על המזונות הרטרואקטיביים. אבל כשהגענו לבית המשפט, כדי לאשר את ההסכם, השופט לא אישר אותו ושלח אותי לערער בבית המשפט בבאר שבע.  קביעה שגררה בעקבותיה עיקולים ועיכוב צו יציאה מהארץ שבהמשכו הגיע העסק שלי לפשיטת רגל – מצב הנמשך עד היום. כשהאקסית שלי ביקשה לעבור לגור עם בן זוגה החדש בקרית אונו, הוצאתי צו מניעה. השופט ביטל את הצו ואישר לה לעבור  לקריית אונו לאחר שהוגש תצהיר לבית המשפט מטעמה, תצהיר שאני מנוע מלפרט כרגע בשל ענין ה"דלתיים הסגורות", והיה מלא בשקרים. מאז עקרה בת זוגי לשעבר עם הבן שלי לקריית אונו, אני בקושי פוגש אותו. בשנה שעברה ראיתי את בני בסך הכל חמש או שש פעמים. בת זוגי טענה שעברתי למצפה רמון, וגם טענתה זו התקבלה, למרות היותה טענה שקרית - אני תושב אילת, עובד באילת וגם במצפה רמון".

אתה מאשים את זוגתך לשעבר במצב שנוצר?
"אני לא מאשים את האימהות ואת עורכי הדין שלהן. אני מאשים רק את השופט שאמור להיות המבוגר האחראי ולעמיד את טובת הילד בראש מעיניו ולבדוק כל טענה. אני מאשים בכל הייסורים הנגרמים לגברים הגרושים את 66 השופטים של בית הדין למשפחה. הם שאחראים לטרגדיות הנגרמות לגברים בארץ עקב הגירושין".

אתה מאמין שתשיגו משהו בהפגנות שלכם?
"אנחנו לא מפגינים. אנחנו מעמידים מיצג במקומות שונים בארץ, באישור המשטרה. איננו מתאמתים עם העוברים ושבים ואיננו חוסמים צירי תנועה ולא נואמים נאומים. המייצג עושה את שלו. אנחנו מעוררים את ההד הציבורי וזוכים לתמיכה מסיבית בציבור".


אתה מאמין ש'גברים בכתום' יגיעו להישגים?   
"ברור שנצליח. לפני ימים אחדים עמדנו במצגת של 'גברים בכתום' מול הכנסת. עשרות אוטובוסים של תיירים ואלפי ישראלים הגיעו, צילמו, ביניהם צלמים רבים של התקשורת. עמדנו בשוק מחנה יהודה ונכחו בקהל שופטים ואנשי רווחה. הדיון צולם על ידי כל צלמי התקשורת, אבל אף מילה לא הופיעה בתקשורת. למרות זאת אנו זוכים לתמיכה המונית גם מאלפי גברים העוברים את התהליך וגם מהמון נשים שהוריהן, בניהן או אחיהן נפגעו מתהליך הגירושין. אני מאמין שהגוף באילת שאני מנהל הוא בדרך להפוך לגוף פוליטי ומאמין שאם נעבור לפוליטיקה יהיו לנו קולות רבים בעם".

מה השגתם בפעילות שלכם עד היום?
"מעבר להד הציבורי כבר היו מספר הישגים. קודם כל עניין חזקת הגיל הרך ירדה מגיל שש לגיל שנתיים. גם את זה מנסים השופטים לטרפד בתואנה שהילד צריך להישאר בחזקת ההורה המרכזי.
הישג שני הוא פסק הדין שנתן בית המשפט העליון בנושא שוויון בזמני השהות והשוויון לאחריות כלכלית משותפת במקרה של השתכרות פחות או יותר שווה. הישג נוסף הוא שרבים מבין הגברים המתחתנים כבר לא רושמים בכתובה סכומים מטורפים, כי הם מבינים היום את ההשלכות של כתובה כזו. מה גם שהוריהם מסבירים להם שיש לרשום בכתובה סכום סמלי בלבד, שכן במקרה של גירושין, אם רשמת מיליון ₪ בכתובה, תדרוש ממך גרושתך את הסכום הזה. בתי הדין הרבנים פועלים כך שיש לאפשר גם לאב תנאי קיום הוגנים אחרי תשלום המזונות".

ולסיום?
"אנו מזהירים את הגברים הצעירים ואת העולים החדשים הפוטנציאלים, שלא להתחתן בישראל עם יהודיה ישראלית. גם ממשלת ארצות הברית מזהירה את תושבי ארצות הברית היהודים לקחת בחשבון כי אם אתה מתחתן בישראל עם אשה ישראלית ומתגרש אחר כך ורוצה לצאת מישראל, לא תקבל אישור יציאה מהארץ לפני שתחויב לשלם דמי מזונות מראש לשנים ארוכות מחשש שלא תחזור. אין חוקים דרקוניים כאלו בשום מדינה בעולם. חוקי השיוויון קיימים מאז 1983, אבל שופטי בית הדין לדיני משפחה אינם מממשים אותם. אני מאמין שבסופו של דבר נשיג שוויון בהורות ובגדול הילדים וגם בנטל הכלכלי " 

 

 

לא בלי ביתי


סיפורו של י. שהצטרף אף הוא ל'אבות בכתום' מיטיב לתאר את הקשיים מולם נאלצים אבות להתמודד, כשכל מה שביקש היה להתגרש מאשתו ולהמשיך לראות את בתו.
י. ומצי שהפכה לימים לאשתו, נפגשו בתל אביב וחיו יחד כשנתיים. כשהחליטו להינשא, ר. כבר הייתה בהריון. מיד לאחר "שבת חתן"  גילתה ר. לבעלה הטרי כי היה לה מאהב וכי אינה בטוחה של מי התינוק שהיא נושאת ברחמה.  עולמו של י. חרב עליו – נגוז החלום על זוגיות ומשפחה. י. רצה לעזוב מיד, אבל ר. ביקשה שיסלח לה ושילכו לטיפול זוגי. הטיפול הזוגי לא הועיל וי. עזב את ראשון לציון  וחזר לבית הוריו באילת, כשהוא מבקש שתבוצע בדיקת אבהות, ואם זו תוכיח שהוא אבי התינוק הוא מבקש להיות שותף לגידולו. שלושה חודשים לאחר שעזב, התלוננה ר. במשטרה שבעלה מכה ונוהג בה באלימות. בעקבות תלונתה נעצר י. בעודו עצור, פתחה תיק גירושין בעצת עורך דינה. שלושה חודשים וחצי ישב י. במעצר יחד עם עבריינים, ביניהם עבריינים מסוכנים מכל הסוגים. כבר בשבוע השני למעצרו איבד את ביטחונו האישי וחי בפחד מתמיד. במהלך מעצרו נפגש מספר פעמים עם קצינת מבחן ושופט, סיפר את סיפורו וניסה לשכנע שלא הייתה אלימות מצדו. השופטים לא האמינו לגרסתו ובסוף שלושה וחצי חדשי המעצר הועבר להוסטל 'בית נועם'- בית מיוחד לטיפול בגברים שנהגו באלימות כלפי בנות זוגם. שמונה חדשים היה ב'בית נועם'. במהלך שהותו שם ילדה ר. תינוקת. לאחר שסיים את הטיפול ב'בית נועם', המתין לגזר דין ובילה שישה חודשים במעצר בית מלא, ללא יכולת לצאת מהבית או לעבוד. בסופו של דבר הכריחה אותו התביעה להודות שהיה אלים ובתמורה להודאה לא יכנס לכלא ויקבל "רק" עבודות שירות.
 "הסכמתי להכל ובלבד שלא אכנס לכלא. אני אדם שמעולם לא פגש בעולם הפלילים – גדלתי בבית נורמטיבי, בצבא הייתי סגן מפקד דבור בחיל הים, והדברים שחזיתי במעצר וב'בית נועם' זעזעו אותי", מספר י. "עבור אדם מן היישוב, לעבור את מה שעברתי זו טראומה איומה. אנשים נשברים במעצר. בין 180-200 גברים בשנה מתאבדים במהלך תהליך הגירושין כתוצאה מניכור הורי, תלונות שווא והפסד רכוש, כולל סילוק מהבית. כל המשפחה שלי הייתה במצב קשה בגלל מה שאני עובר. אף אחד לא הצליח להבין איך זה קורה לי, ואני התחלתי להאמין שאולי אני באמת לא הייתי בסדר. תוך כדי שהותי ב'בית נועם' והפגישות במרכז הקשר, הייתי חייב להתייצב בבית משפט לדיני משפחה, בבית הדין הרבני וגם בבית הדין הפלילי והרגשתי מותקף בשלוש חזיתות. (לבית הדין הרבני הגעתי משום שגרושתי תבעה את הכתובה ודרשה שאוותר על אבהותי). הלחץ הנפשי שהופעל עלי היה מאוד כבד, וזה בנוסף לבלבול אם אני בכלל אבא או לא.
היום אנחנו כבר גרושים רשמית. למרות שבדיקות האבהות הוכיחו שאני ללא ספק אבי הילדה, ראיתי  את בתי בפעם הראשונה רק כשהייתה בת שנה וחודשיים במרכז קשר בראשון לציון לשעה אחת בלבד. מאז הותר לי לראות אותה אחת לשבוע לשעה במרכז הקשר, משום שגרושתי טענה שהילדה לא מכירה אותי. וכי איך תכיר אותי, אם היא רואה אותי אחת לשבוע לשעה במקום זר ומנוכר? הייתי מגיע מאילת לראשון למרכז הקשר אחת לשבוע – הוצאה גדולה מאד לאדם שחי על אבטחת הכנסה בסך 1600 ₪ לחודש, אבל לא ויתרתי, למרות שהפגישה במרכז הקשר היא חוויה קשה. שעה עוברת מהר וכל הזמן יש עליך תצפית, שלכאורה אמורה לכוון אותך איך להתנהג עם הילדה- דבר משפיל מאוד לדעת שבוחנים אותך והבוחן מגיש דו"ח לפקידת הסעד על איך אתה מתנהג. אבל אני התמדתי במפגשים. עד היום אין עדיין פסק דין ואין הסדר פגישות עם הילדה. אני וגרושתי קבענו שאני אוסף את הילדה בכל יום שלישי מהגן, מבלה אתה מספר שעות ומחזיר אותה לנקודת מפגש שנקבעה. גרושתי מתעללת בי ומקשה עלי, למרות שהיא יודעת שאני מגיע מאילת אחרי שעות רבות רק כדי לבלות עם הילדה. היא עושה הכל שלא תהיה אווירה נעימה. לא מביאה עגלה, לא מכינה חיתולים או בגדים ומשנה את המקום שבו עלי להחזיר לה את הילדה, אבל אני לא מוותר על הפגישות עם ביתי. בחודש האחרון הבאתי אותה בפעם הראשונה לאילת, שאז פגשו אותה הורי בפעם הראשונה אחרי שמלאו לה שנתיים וחצי. אני מאוים באופן בלתי פוסק, שאם אאחר להחזיר אותה, היא לא תרשה לי להיפגש אתה שוב. 
מרגע שהתחלתי לעבוד בעבודה מסודרת, אני משלם את המזונות השוטפים בסך 1350 ₪ לחודש ועוד 500₪ נוספים על פיגור, שנוצר בתשלום המזונות כשהייתי בהליך הפלילי שהלבישו עלי – חוב המסתכם בסך של 25.000 ₪. בנוסף  אני משלם כ- 1500 ₪ לחודש על נסיעות מאילת לראשון לציון  כדי לפגוש את בתי".

מה אתה רוצה להשיג ברמה האישית מעצם הצטרפותך ל'גברים בכתום'?
"אני רוצה שכולם יידעו איך מרגיש אב שצריך להתחנן שיתנו לו לראות את בתו. אני מאמין שאב צריך להיות שותף בחיי ילדיו ולראות אותם מה שיותר, ללא שום מרכז קשר. מרכז קשר הוא השפלה ולא תורם לקשר בין האב וילדיו. ילד הוא לא אובייקט, ויש לו זכות מלאה להכיר את אבא שלו, דבר שהצד המנכר את האב לא מבין בחשיבותו. השאיפה האישית שלי היא לעזוב את אילת, לגור ליד בתי ולהיות שותף מלא בחייה. הייתי רוצה משמורת משותפת על בתי. אני חושב שעניין המזונות הוא דבר משפיל וששני ההורים צריכים להתחלק בהוצאות גידול הילד שווה בשווה ולא שכל העול הכלכלי ייפול על האב. איך זה ייתכן שלוקחים ממני מזונות ואני גם בקושי רואה את הילדה, בבחינת "שלם ואל תראה". שיהיה ברור, אין לי טענות לגרושתי או לאף אשה, שכן הן לא אשמות. מי שאשם הוא חוק השיוויון, שלא מיושם, מערכת המשפט, והחוקרים המגבים רק צד אחד. אשם בית המשפט לענייני משפחה, שהוא מפלה  ומוטה לטובת האשה, שכן מה שגרושתי  עשתה ועושה  - הכל במסגרת החוק, עם כלים שמעניק לה החוק, ובעזרת עורך דין שרואה רק את טובת הלקוח שלו לנגד עיניו ולא את טובת הילד ובוודאי שלא מתחשב באב".


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש