טור יהדות

פרשת 'ויחי'

המיאוס שרובנו הגדול חשים בתקופת הבחירות מהפוליטיקאים הוא גדול ואמיתי. לפעמים אני לא יודע אם לרחם או לבוז לאנשים הקטנים, שבוחשים בלכלוך ומחככים ידיהם בהנאה בכל פעם שהיריב הפוליטי חוטף נוק אאוט, ממש כמו נערים שצופים במכות בין החבר'ה ומעודדים. עם כל זאת, אני מוכרח לומר, שליבי מלא שמחה ואושר עילאי, על כך שאלו הן 'הצרות' שלנו במדינת ישראל, כי לעיתים קרובות אנחנו שוכחים שעצם קיום הבחירות למדינה יהודית בארץ ישראל הוא נס גלוי שאבותינו חלמו והתפללו אליו במשך אלפיים שנה. נכון, המדינה שלנו לא מושלמת, אבל אם הבחירה שלי צריכה להיות אם לחיות תחת שלטון יהודי, ערבי, בריטי או טורקי – אני בוחר בשלטון יהודי בארץ ישראל.
פרשת 'ויחי' חותמת את חומש 'בראשית'. בפרשה זו נפטרים יעקב אבינו ויוסף הצדיק. יעקב מצווה את יוסף לפני מותו – אל תקבור אותי במצרים בבקשה ממך – קבור אותי בארץ ישראל. יוסף אכן מקיים את צוואתו של אביו, ומעלה את גופתו לארץ ישראל.
וגם יוסף, לפני מותו מבקש מאחיו וממשפחתו, בבקשה מכם, יום אחד אתם עוד תעלו לארץ ישראל, וכשזה יקרה אנא קחו את גופתי וקיברו אותי בארץ ישראל. בניגוד לצוואת יעקב שבוצעה מיידית, גופתו של יוסף זכתה להיקבר בארץ ישראל רק לאחר 250 שנים. אכן מעלה גדולה וזכות גדולה להיקבר בארץ ישראל. אך מה הטעם בכך, האם לשם כך הנחיל לנו הקב"ה את הארץ, בשביל שתהיה בית הקברות של העם היהודי?
מיום חורבן בית המקדש השני והיציאה לגלות, שאפו היהודים להיקבר בארץ ישראל, אלפים ורבבות של יהודים חסכו כספים כל ימי חייהם על-מנת שלעת זקנתם הם יוכלו לבוא לארץ, להפטר כאן ולהיקבר כאן. איזו מן תפיסת חיים מעוותת היא זו? וכי זה ייעודנו, וכי זה ייעוד הארץ הקדושה – בית קברות? הרי פסוק מפורש הוא שלא המתים הם אלה שמהללים את הקדוש ברוך הוא. אין לקדוש ברוך הוא צורך בצדיקים מתים, ה' הוא "מלך חפץ בחיים", כך אנו מבקשים בתפילות בעשרת ימי תשובה. חיים, לחיות לא לעצור לא לקדש את המוות כתכלית ייעודנו, הלא אם אותם רבבות יהודים שעלו לארץ לפני 500, 600, 300 ו-200 שנים היו באים בצעירותם ולא בזקנותם, הרי הם יכלו לשנות את פני הארץ ללא היכר, היו מקימים ישובים חדשים מפתחים את הארץ ובכך מעודדים אלפי יהודים אחרים גם כן לבא ולחיות בארץ, ואולי היו יכולים לשנות גם את פני ההיסטוריה, לא היינו מושמדים בשואה, כי הרי הייתה לנו מדינה משלנו עם צבא משלנו שיגן עלינו, לא היו רדיפות ואינקוויזיציה, לא היו מדברים על קווי שישים ושבע וקווי ארבעים ושמונה, במקום שישה מיליון יהודים היינו היום מעצמה של שש מאות מיליון יהודים, ומי היה אז מתעסק איתנו ומנסה לכפוף אותנו כמו עלה נידף ברוח? כל זה יכול היה לקרות אילו...
אך בפועל לא קרה כלום. וכל זאת מפני שקידשו את הקברים ולא את החיים.
יעקב ויוסף נפטרים במצרים מחמת חוסר ברירה. יעקב היה זקן, ויוסף היה שליט שכפוף למלך מצרים. אך בדורות הקודמים בהחלט היו תקופות שניתן היה לעלות לארץ ולנסות לחיות כאן ולהקים בארצנו היקרה משהו לאומי. אך ליבם של אבותינו היה אטום, לצערנו הרב, הגלות במח הגלותי, התפיסה הגלותית השתלטה על שכלם ולא אפשרה להם לקום להתנער מהגלות לבא אל הארץ ולחון את עפרה.
אנחנו צריכים להודות לה' בכל יום על-כך שאנחנו, בניגוד לאבותינו, זוכים לחיות בארץ, לבנות אותה, להגן עליה ולהרגיש בכל גופנו את דברי הנביא שהבטיח – שעוד ישובו בנים לגבולם.


חדשות אילת