פרסומת
דלג

באה בטוב

מאת: דורית בן נון ● 4/7/2017 17:45 ● מה נשמע 503
אחרי שנים בהם חתמה כמעט על כל מטרה ספורטיבית שהציבה לעצמה ● החליטה אוריין הרץ, אשת הברזל של אילת, שהגיע הזמן לחלוק את כל הידע והניסיון שצברה, עם אחרים ● בימים אלו היא מובילה את קבוצת הריצה שלה- 'באות בטוב', שעושות את זה מוקדם (מאוד) בבוקר, ומחייכת כל הדרך להישגים שלהן ● איך עושים את הסוויטש? מסתבר שכשרוצים, זה לא ממש קשה
באה בטוב

צילום: ניר עמוס

אורך חיים בריא וספורט הם השאיפה של כולנו, או לפחות של רובנו, אבל החלק הקשה ביותר לאחר קבלת ההחלטה הוא לקום מהספה הנוחה, להתנתק מהמזגן ולצאת ולהתאמן. את המכשול הזה מכירה אוריין הרץ, ויודעת בדיוק כיצד לגרום לנו להתחיל לזוז. תשאלו את קבוצת "באות בטוב" שלה- קבוצת הריצה אותה היא מובילה החל מהשעה ארבע וחצי בבוקר, עם הודעת סמס ראשונה, ויציאה לריצה בשעה חמש. "עצם זה שהן קמות ומגיעות בשעה כזאת, זה ראוי להערכה", אומרת אוריין. "אני מעודדת להתמדה מתוך רצון אישי ואמונה. החיוך והאדרנלין שכל אחת חוזרת אתו הביתה בשש בבוקר, להכין כריכים לילדים, ופותחת את היום שלה בעוד ניצחון אישי שווה לי הכול", מדגישה 'אשת הברזל', שלעולם לא תמנע מכם את הפיצה שבא לכם או את עוגת יום ההולדת, שכן המילה 'דיאטה' כבר  מזמן לא בלקסיקון שלה. אורך החיים בריא והמחויבות שלכם לדרך כבר יעשו את העבודה.

 

מרכז הכובד עבר למתאמנים שלה

 

יד ביד עם אמא. אוריין והבן פלג


אוריין הרץ כבר מזמן סימנה "וי" על רוב המטרות שלה, וקבעה הישגים מרשימים בכמה וכמה ענפי ספורט בארץ ובעולם: טריאתלון, אולטרה מרתון, מרתון 42.2 ק"מ, חצי מרתון, איש הברזל, ישראמן (מקום שני בקבוצת הגיל), ובכלל, בכל תחרות ומרתון שמתקיימים בעיר, אוריין מקפידה להשתתף, בין אם זה לבד או עם קבוצת הריצה שלה. "אני מרגישה מחויבת לייצג את העיר שלי בתור אמירה. תמיד אשתתף ואקח חלק פעיל מתוך סולידריות ואעודד את המתאמנים שלי להשתתף גם", היא מסבירה.
הספורט היה מאז ומתמיד חלק מחייה. "אני בעלת אופי מאוד תחרותי. מגיל 12 אני ספורטאית מקצועית, שחיינית. שירתתי כמדריכת קרב מגע בצבא, הייתי מצילת ים הראשונה בארץ וכל ההישגים שהשגתי עד היום, שינו אצלי את התפיסה. מרכז הכובד עבר ממני אל המתאמנים שלי". עם ניסיון רב כמו שלה, הפך התחביב שלה לספורט כבר מזמן לקריירה. אם זה כמאמנת כושר אישית, מדריכה במתנ"ס שחמון, במתחם ה'פיטנס', ב'בית ישרוטל' ,עובדת עם "נגישות ישראל" בתחום פעילות שיקומית ("זאת שליחות מבחינתי"), מובילת קבוצת ריצה ואחראית על פרויקטים ארציים בתחום הספורט עם משטרת ישראל וסופר פארם.

למה החלטת לחלוק מהניסיון שלך עם אחרים?
"ברגע שהחלטתי לקחת את התחביב/מקצוע חלקי צעד אחד קדימה ולהפוך אותו למקור פרנסה ראשי שלי, אחת המטרות שלי הייתה לחשוף ולקרב כמה שיותר אנשים לפעילות גופנית. ה"אני מאמין שלי" והמהות שלי הפכו לנחלת כלל המתאמנים שלי, וחלק מהתהליך היה לשתף אותם בניסיון העשיר שלי, ובכך להגיע לכמה שיותר אנשים ותוצאות כמובן".

מהיכן השם "באות בטוב"  ולמה דווקא קבוצת ריצה?
"את השם אני נתתי לקבוצה מתוך אמונה שכאשר באים מתוך מקום של פרגון, אהבה, תמיכה, בלי לחץ תחרותי ומדדים וסטופרים אז הכול טוב, וזה מה שמבדיל אותנו מכל קבוצה אחרת, ולכן גם אין רתיעה מצד הבנות. קבוצת הריצה הנוכחית היא גלגולה השני של קבוצת ריצה שנפתחה בעבר סמוך למרוץ "דקל הטום". אז הייתה הפסקה בגלל החורף והקור, וגם כי אני התאמנתי למרתון אישי שלי, ואז לאט לאט החלה להגיע "דרישה מהשטח" מאנשים שרצו וביקשו להשתלב ואני הבנתי שיש כאן צורך לענות עליו -ריצה כספורט לא תחרותי, וכך התגבשה הקבוצה שרק הולכת וגדלה מחודש לחודש ללא פרסום רק מפה לאוזן".

 

חולקת את הניסיון עם בנות הקבוצה

 

איזו מן קבוצה יצרת ומי החברות בה?
"זו קבוצה מדהימה ומפרגנת. חבורה של נשים ללא היכרות מוקדמת שהתגבשה יחדיו לכוח עצום ותומך. הקימה המשותפת שלהן בארבע וחצי בבוקר כבר מאחדת אותן, מעודדת ונותנת המון מוטיבציה. הן דוחפות אחת את השנייה גם מנטלית וגם פיזית באימונים עצמם. יש הרבה צחוקים, אנרגיה טובה וכייף גדול, וכולן השנה תשתתפנה ב'מרוץ המדברי' וב'דקל הטום', עם דגש על השתתפות ולא תחרות. לא זאת המהות, אלא עצם ההשתתפות, בשביל עצמן וללא לחץ. באות בטוב, אמרנו".

ואיפה הגברים בסיפור הזה?
"חשוב לציין כי הקבוצה פתוחה לכולם. כרגע יש רוב נשי, אבל היו גברים, יש מדי פעם ועוד יהיו. אולי זה כך, כי הגברים צריכים יעד ומטרה ברורים יותר וסיפוק מידי ההיפך מאתנו הנשים".
ולא רק בקבוצה הזו ידה של אוריין, אלא היא גם מנצחת בעיר על פרויקט SPIRIT TEN של המשטרה.

ומה זה אומר?
"משטרת ישראל, דרך קרנות השוטרים, השיקו פרויקט שמטרתו לאמן את השוטרים לצעוד או לרוץ 10 ק"מ בתום תקופה של עשרה חודשים, וכך בעצם לגרום להם לסגל אורך חיים בריא יותר. פרויקט זה הולך יד ביד עם האני מאמין שלי. אם יש מטרה, יש רצון. כשבקצה הדרך או התהליך ישנה מטרה שאליה אתה צריך להגיע- הרצון יהיה חזק יותר".

ויש בתחום הזה הישגים לשוטרים אילת?
"כן, בטח. ישנה בחורה מדהימה ממג"ב שמזה זמן רב לא עוברת מבחני כושר כדי לעבור לקורס פיקודי שבו הדרישות גבוהות מאוד עם דגש על כושר וסיבולת גבוהים. בזכות הקבוצה הזאת, שהיא הייתה חלק ממנה, התאמנה והתמידה, היא הצליחה לעבור את המכשול הזה והתקבלה לקורס, ואני הכי גאה בה בעולם".

איך גורמים לאנשים לצאת מאותו אזור נוחות שלהם, במקרה של קבוצת הריצה שלך- לקום בארבע וחצי בבוקר ולעשות ספורט?
"קודם כל אנשים צריכים להבין כי מדובר באורך חיים. זה לא זבנג וגמרנו. ההבנה והמחויבות שלהם לדרך עושים את ההבדל. התמיכה והעידוד שלי ושל גליה זיו, יד ימיני, שמבינה ויודעת לדרבן ולחזק במקומות שצריך, ביחד עם הפרגון של המתאמנים האחרים שהיו שם באותו מקום לא מזמן, נותנים המון מוטיבציה, רואים את זה ברור מאוד בקבוצת הריצה. בנות שהגיעו והיו חלשות בהתחלה, הן החזקות היום והן תומכות בחדשות שמגיעות. 
כל אחת מהן הייתה באותה נקודה. הקבוצה מאוד מגובשת ודוחפת. "הסבל "בקימה המשותפת בארבע וחצי בבוקר, והידיעה שכל אחת עושה משהו בשביל עצמה, ביחד עם הבעלים המפרגנים בבית, בונים מערך אמון חזק מאוד בין כולן".

"פנו זמן ומקום ואני אדאג לשאר...."?
"בדיוק ככה. זה לא סתם הסלוגן שלי. יש בי את היכולת והניסיון לתת למתאמנים את האמונה והביטחון ללכת בדרך הנכונה, ליהנות מכל העולמות, להבין שכל אחד ואחד עושה כמה שהוא יכול,
 להחזיר לאנשים את השליטה בחיים שלהם, בגוף שלהם. לא לוותר, לדעת שקשה זה בסדר וכל אחד נשבר לפעמים. הכי חשוב זה לסיים, וזה המסר שאני מאמינה ומעבירה הלאה".

 

לא לוותר על החיים

 

לרוץ כל הדרך להישגים


אוריין אינה מאמינה בקיצוניות. גם היא אוהבת את החיים הטובים ותומכת באיזון ומינונים. "כוס יין טוב מדי פעם וארוחה טעימה ומהנה לא הם שיעשו את ההבדל. אל תכניסו הביתה דברים שאתם לא יכולים להימנע מהם וכך תחסכו את המלחמה היומיומית. תאכלו פרוסת לחם טוב מאשר חצי שקית פריכיות שזה מבאס", מטפטפת אוריין בקטנה מהאני מאמין שלה בחיים.

ישנה הקרבה אישית שלך?
"למזלי בורכתי בגנטיקה טובה, אבל זה לא מספיק. מגיל 40 צריך לעבוד הרבה יותר קשה. אני צמחונית וכמעט טבעונית, ללא דגים, ללא ביצים ורק גבינות קשות. הרבה ירקות, קטניות וחלבון, אבל לא אמנע מעצמי "ג'אנק פוד" אם בא לי מדי פעם. אימונים בשבילי זה כיף (אם אני לא מתאמנת לתחרות מסוימת). אני שוחה כמעט כל יום, בימי שישי יוצאת לריצת שטח ומצרפת אלי את המתאמנים החזקים שלי, נחה כל יום שעה בצהריים ולא מוותרת על זמן איכות עם הילד שלי".
אגב ילד, אוריין היא אם חד הורית לבנה פלג בן התשע. מאז שהתגרשה לפני כשלוש שנים, היא מקבלת את כל התמיכה והעזרה מבני המשפחה שמפרגנים ומבינים את הצורך של לפרנס לבד ולהיות בעלת עסק.

איך מגדלים ילד כאם חד הורית ומצליחים לעמוד בכל המטלות שיש לה?
"ההשתדלות והעזרה הן של האבא של פלג שנרתם, עוזר ומסייע, גיסי ואשתו שמשמשים כבית שני לפלג. ויש לנו גם דודה באילת שעוזרת מכל הלב, כולם ביחד עושים את הכל הרבה יותר קל, ואני מודה על כך".

האם גם פלג כבר עושה סימנים של ספורטאי?
"פלג בהחלט אוהב ריצות שטח. פעם בשבוע אנחנו יוצאים לטיול בשטח ,רצים בסינגלים בהרים מגיעים לתצפית הדגל. אם יוצא מצב שלא מסתדר לי באותו יום, הוא לא מוותר ומבקש "אימא, אפשר מחר? ואני שואלת "מתי? לפני ביה"ס? וכך  הוא לא מוותר ואנחנו בשש בבוקר נמצאים כבר בשטח".

מה השאיפה הכי גדולה שעוד נותרה לאוריין?
"אני חיה בשלמות. הגשמתי כל מה שרציתי להגשים, אם זה מבחינת תחרויות או הישגים. חשוב לי להיות בריאה, בריאות המשפחה, להיות שקטה מבחינת הפרנסה, ולזכור תמיד שאני עושה את מה שאני אוהבת. לא הרבה אנשים זוכים לכך, ועל כך אני אסירת תודה".


חדשות אילת 

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש