פרסומת
דלג

ובזאת מסתיימים שידוריו

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2252
לאחר שבע שנים בהן הפך לקול העירוני המוכר ביותר, איש הרדיו בעל קול הבס סוגר עניין. ערן קורץ עוזב את העיתונות והאקטואליה וחוזר למלונאות. קורץ בשיחת סיכום, מתחשבן אתנו, עם הפוליטיקאים וגם עם עצמו ומדבר על ההתחברות הפנימית לקבלה. וזהו למעשה עצם העניין. אל תמהרו להיפרד, הוא עוד יחזור לרדיו במתכונת אחרת
ובזאת מסתיימים שידוריו

את קולו של ערן קורץ מכיר כמעט כל תושב אילת. בשבע השנים האחרונות, הפך קולו של קורץ, לקול העירוני, וזאת במסגרת תוכנית האקטואליה המרכזית של 'קול הים האדום'. קורץ, דעתן אמיתי, סימן לא פעם את מצב הרוח העירוני. הוא היה לעיתים מתלהם, לפעמים מתלהב, פעמים עצוב, סוג של אייקון עיתונאי ווקאלי. וזה המקום לגילוי נאות, ערן קורץ חבר שלי, זאת אומרת, לא אכלנו מאותו מסטינג בצבא ואנחנו לא לומדים קבלה בצוותא, אך הוא ואני נפגשים גם שלא במסגרת העבודה ובדרך כלל רבים עד כלות בכל הנושאים הרלוונטיים. אפילו בעת צפייה במשחק כדורגל במהלך המונדיאל רבנו והתווכחנו כל הדרך לגביע.

"התבגרתי, שלא כמוך למשל..."


קורץ, חיפאי במקור ואדום בנשמה, למרות נטיותיו הימניות. הוא אדם בעל חשיבה מגובשת, אדם מוסרי, אמיתי, רחפן לא קטן. קורץ נשוי לאלונה ואת לשתי בנות, באמת מקסימות. את הפגישה ערכנו במקום עבודתו החדש, מלון 'מרידיאן', שם הוא מנהל את אגף משאבי אנוש. בלובי הממוזג, מול הבריכה, כשמסביבנו נופשים בבגדי ים, צפוניים בדרך הביתה, המולה מלונאית מהסוג המוכר.

עצוב לך?
"גם עצוב וגם שמח, רגשות מעורבים, אני שמח על ההתחלה החדשה, לקריירה שאני מאמין שעוד תתפתח. עצוב כי העניין התקשורתי, עיתונאי, לפחות בשלב זה בחיי, הסתיים".

ערן, למי שלא ידע, הוא בעצם מלונאי, וזאת למעשה הסיבה להגעתו לאילת. שתים עשרה שנים הוא עסק בענף המלונאות, בתפקידים שונים, וכשגיא מרקמן, מנהל הרדיו, הציע לו לבוא לרדיו, הוא בא מתוך פנטזיית נעורים, על השדר הלוחם בדרכים ולאט לאט, הוא נשאב פנימה, והעניין התקשורתי השתלט על חייו.

עשית מעבר חד בחזרה למלונאות?
"כן, מעבר חד ועוד איך מעבר חד. הכל בחיים, בסיכומו של דבר, נמדד בעלות מול תועלת, ומבחינתי, אני עושה את מה שטוב לעצמי. יש לי נטיות דון קישוטיות באופי, אבל התבגרתי, שלא כמוך למשל".

התחלנו? איך הגענו אליי? בגרות מאוחרת הייתי אומר?
"כן, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. אתה למשל, עדיין מאמין ברעיונות נשגבים ונלחם בטחנות רוח, אני הבנתי כי אני צריך להמשיך הלאה. זה לא שלא ניסיתי להפוך את העיתונות לקריירה משגשגת, אבל לא הצלחתי".

סוג של כישלון אישי?
ערן חושב, מחייך: "תשמע, בסופו של דבר, הייתי ברדיו במרכז העשייה ובמרכז העניינים, ולא היה לי לאן לשאוף. ומכיוון שברמה הארצית זה לא הלך, החלטתי לעשות מה שטוב לי ולמשפחתי. ההגעה שלי לרשת 'פתאל' הינה תוצאה של רצון להתקדם ולהתפתח, אחרי הכל, הגעתי לרשת הכי מתקדמת והכי מתפתחת מבחינה מקצועית בתחום המלונאות".

ולמה לא הצלחת ברמה הארצית, לא היית מספיק טוב?
"כנראה שלא היה לי את הדרייב המספיק, לא נלחמתי על זה. למדתי בחיים, כי אם אתה רוצה משהו, אתה משיג, כנראה שלא רציתי מספיק. זה לא שייך לכשרון, לדעתי אני לא פחות מוכשר מהשדרים המרכזיים בתקשורת הארצית המשודרת".

"אני שלם עם עצמי מבחינה מוסרית"


בשנים האחרונות, מתקרב ערן קורץ ליהדות, דרך הקבלה. הוא לומד כבר שלוש שנים, בתנועת 'בני ברוך', קם לפחות פעם בשבוע בשעה שלוש לפנות בבוקר ללמוד ולהעמיק בתורת הנסתר. העניין הרוחני מעסיק אותו ושינה אותו, חידד את השקפותיו, גם הפוליטיות.

סוג של חזרה בתשובה?
"אתה רוצה להגדיר את זה ככה, אין לי בעיה, אני לא נכנס להגדרות. עם ישראל היה פעם עם של מקובלים ולא של ממסד רבני וחלוקת ג'ובים. אני בא ממקום של עבודה פנימית ולא של הגדרות חיצוניות".

השינוי הפנימי שאתה עובר, השפיע גם על דעותיך ועל האופן בו שידרת?
"כן, לגמרי, אני לא מאמין יותר בשטחים תמורת שלום, במושג - ניתן להם את השטחים והכל יהיה בסדר. גם אם ניתן להם הכל, זה לא יעזור, חבל, אבל זה פשוט ככה".

הפכת לדעתן, מעצבן שכזה?
"תשמע, אף פעם לא הייתי אובייקטיבי, אין דבר כזה אובייקטיביות. הכל סובייקטיבי, גם אם אתה מעלה נושא חדשותי, בעצם העלתו, זה סוג של דעה".

אמרת כי יש בך את הדון קישוטיות, הסבר, תאר ותן דוגמה?
"לצערי, יש פשיטת רגל מוסרית, המדינה הפסיקה לדאוג לאזרחיה. יש חוסר אכפתיות לאזרח, המדינה דורכת עלינו ואפשר לראות זאת היטב בימים האלה. גאיידמק צריך לדאוג לתושבי הצפון? כאילו עם כל הכבוד ויש כבוד, היכן המדינה? הכל כאן אינטרסים, קומבינות ובאופן אישי, קשה לי לשתוק".

אך יחד עם זאת, היו לא מעט טענות נגדך, על כי אתה מועסק במתנ"ס והועסקת בעיריית אילת, בו בזמן שהמשכת לעסוק בעניינים אקטואלים, עירוניים. סוג של בעיה אתית, לא?
"כן, שמעתי את הביקורת, אכן אני עבדתי במתנ"ס עם נוער, עבודה חינוכית ראויה, ובעבר סייעתי לעיריית אילת בנושא המאבק נגד ביטול הפטור על המע"מ. שמעתי את הביקורת נגדי ואני בז לה. היא באה בעיקר מאנשים שלא עשו דבר לטובת הציבור. אני עסקתי בנושאים ממלכתיים והצלחתי בהם. אז אם מישהו חושב שבגלל זה אני לא יכול להיות עיתונאי, זאת בעיה שלו, אני שלם עם עצמי מהבחינה המוסרית. אני לא חושב כי בעקבות העבודות הללו, עשיתי הנחות כל שהן לראש העירייה ולדעתי, אם תשאל את דוברת העירייה, אני לא בטוח שהיא עצובה שעזבתי".
תמונת כתבה


"מערכת פוליטית עלובה"


לערן קורץ יש דיעה כמעט בכל עניין ודבר, בטח בנושאים עירוניים ואקטואלים. שבע שנים שידר, לא פעם פירשן, חווה דעה, רב, צעק, התרגז. לא מעט ימים סוערים עברו על קורץ בשידור חי.

אקטואליה, יש דבר כזה באילת?
"באילת יש הרבה כסף וזה כבר אקטואלי. עיקר החדשות נע בעיקר סביב הכסף, הקופונים הנגזרים והאינטרסים. ואתה מוצא את עצמך עוסק בעיקר מי גזר קופון ועל מה".

והמערכת הפוליטית?
"המערכת הפוליטית באילת עלובה למדיי, יש בה לא מעט אנשים לא ראויים, המונעים מאינטרסים צרים. לצערי, זה מתבטא הן ברמה המקומית והן בארצית. הכל אינטרסים, תככים, זאת מערכת שבה האזרח והתושב נמצא בתחתית הסולם"

והתקשורת המקומית?
"יש יותר מדי כלי תקשורת על פחות מדי אירועים אמיתיים ובטח על מספר התושבים. אבל זאת לא רק תופעה אילתית, זה עניין גלובאלי".

במבט לאחור, התקשורת משפיעה, משנה, מזיזה דברים?
"לצערי, התקשורת משפיעה רק בשוליים, אלא אם כן יש איזו התגייסות עירונית מאסיבית, כמו המקרה שהתגייסנו יחד אתך, להציל את עין עברונה. אבל בגדול, העיתונות לא ממש משפיעה, בטח לא על הקומבינות. היא מגיבה ואולי משפיעה על דעת הקהל, אבל מספיק ספין אחד של יועץ תקשורת, ודעת הקהל מתהפכת, זה נזיל, אתה יודע".

זכור לך סקופ היסטרי במהלך השנים?
"צריך להיות הוגן ולהגיד, כי הרבה מהסקופים של הרדיו מביאה ורדה צוברי. היו לנו במהלך השנים לא מעט סקופים, חשיפות וראיונות מרגשים".

השידור המרגש ביותר?
"הזיכרון שלי בעניין הזה מאוד טרי. במהלך המלחמה, ישבתי באמצע שידור חי ופתאום אני רואה בטלויזיה את הבית של ההורים שלי, חוטף קטיושה. נכנסתי להלם בשידור, אחרי זה התברר כי זה היה הבית של הדודה שלי, אלו היו רגעים קשים ודרמטיים. גם את היום האחרון שלי ברדיו, אזכור תמיד. שני חיילים מאילת ומקיבוץ אילות נהרגו בלבנון, סיום מאוד קשה לעבודתי ברדיו. מבחינתי יש כאן שיעור שאני עדיין צריך להבין מהו. כל דבר הקורה בחיים, קורה עם סיבה, אני עדיין צריך להבין, מה הסיבה".

לאחר שבע שנות אקטואליה, מה לדעתך הבעיות המרכזיות של אילת?
"חוסר היכולת של האילתים להתפרנס בעיר המגלגלת מאות מיליונים, הכסף ברובו לא נשאר בעיר. בעיה נוספת, הנתק הגלוי בין בתי המלון לעיר וכמובן, עצם העובדה כי אילת היא עיר שירותים על כל המשתמע מכך, כולל משכורות מינימום במגזרים רבים וכמובן, לדעתי, העובדה שלא הצלחנו להתחבר לעקבה, זה פספוס גדול העלול לפגוע בנו בעתיד".

הקבלה מדברת על התקופה, תן איזה פירוש רש"י לעניין?
ערן מחייך: "התחלת עם השטויות שלך, למה שלא תבוא ללמוד". 'בטח אבוא', אני משיב, 'רק תעביר את השיעור משלוש בבוקר, קבלה קבלה, אבל זאת שעה לא ממש נוחה לי'.

ובכל זאת, אני מתעקש, מה מספרת הקבלה?
"הקבלה מלמדת אותנו כי אנחנו בתקופה של סבל, תקופה מאוד קשה. תקופה של מלחמות, אסונות טבע, ימים לא פשוטים. הכל מתוך מטרה כי אנשים יתחברו למקור שלהם. ובגלל שאנחנו כל הזמן עסוקים בלהגדיל את החיצוניות, הרי שהעבודה האמיתית, היא בפנימיות".
שמע, אני אומר, דפקת כאן מילים עמוקות לאללה, מי אני שאתווכח עם הפנימיות, אבל למה בשלוש בבוקר? ערן מחייך: "נו טוב, בשבילך אולי נחשוב על שעה מתאימה". 'סגור', אני משיב, 'רק שלא יפול על שידור ספורט'.

איזה רדיו את משאיר מאחור?
"רדיו שיעבור תהליך של התחדשות, כך אני מקווה, הוא עובר תהליך של שינוי והזרמת דם חדש. זה תהליך בריא שהיה חייב להגיע".

עשית לך אויבים במהלך השנים?
"כן, יש כמה אנשים שמאוד לא אוהבים אותי, כולל כמה בעמדות מפתח".

וולקאם טו דה קלאב...
"כן, אתה לא יכול להיות איש תקשורת ולא לדרוך על יבלות מדי פעם. אתה בטוח יודע על מה אני מדבר, גם לך יש לא מעט 'אוהבים'".

למה הכי תתגעגע?
"לכפכפים וללכת יחף ולמכנסיים הקצרים"

אז עכשיו אתם משפחה מלונאית?
"כן, אלונה עובדת במלון 'דן' ובסוף, שנינו ננהל מלון ביחד. אני אזמין אותך על חשבון הבית". אני משיב: 'תלוי מי יהיה בעל הבית, אתה יודע'.

עם מי אני אתכנן מהפכות אחרי שאתה פורש לעולם המלונאות והכי חשוב- עם מי אני אריב?
"קודם כל יש לך את אודי שכטר, שהוא אחלה פרטנר לתכנונים שכאלה. ובקשר למריבות שלך, כמו שאני מכיר אותך, לא תהיה לך בעיה למצוא".

ובזאת מסתיימים שידורך?
"לבינתיים. אולי אעשה תוכנית בערב, אבל במתכונת אחרת, שבה אני מבטיח, כמעט, לא לעסוק באקטואליה מקומית. אין לי יותר רצון להתעסק בחדשות".

מנכ"ל רדיו 'קול הים האדום' - לא ממהר להיפרד


מנכ"ל רדיו 'קול הים האדום' באילת, גיא מרקמן, מסר השבוע: "אני מודה לערן על כל השנים הרבות בהן היה עוגן רציני ב'קול הים האדום'. אני לא רוצה להיפרד ממנו ממש, כי הוא בקרוב חוזר במתכונת אחרת".

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש