פרסומת
דלג

חן תשיר לנו סולו (בפסטיבל הג'אז!!!)

מאת: ● ● ערב ערב 2304
כבר 20 שנה שפסטיבל הג'אז האילתי מארח על בימותיו את מיטב אגדות הג'אז וגם הרכבים ישראלים מובילים. השנה, בין הסולנים תוכלו לראות לראשונה גם הבלחה אילתית שתחמם לכם את הלב: חן לוי בת ה- 21, תלמידת האקדמיה למוזיקה ובית הספר 'רימון', תשיר לכם סולו . והיא בכלל לא מאמינה שזה קורה לה!
חן תשיר לנו סולו (בפסטיבל הג'אז!!!)

חן לוי לא הצליחה להפסיק לבכות אחרי האודישן שלה מול דיוות הג'אז דונה מקלרוי. באודישן, שהתקיים במתנ"ס 'קולייר' במסגרת שיתוף הפעולה של בית הספר 'רימון' ובית הספר של 'ברקלי', אחד מבתי הספר הנחשבים בעולם בתחום, המתינו לחן נציג בית ספר 'ברקלי' ומקלרוי, מאמא שחורה וגדולה, מענקיות הג'אז. מקלרוי היא מהטיפוסים שיכולים לגרום לכל חובב ג'אז לחטוף היפר ונטילציה רק מלשמוע מה היא יודעת לעשות ממוזיקה. כל צליל שיוצא לה מהפה מטלטל קהלים שלמים בעוויתות עונג. חן, בלב הולם, נכנסה והתחילה לשיר ואז, היא פישלה. "היה לי אודישן מסריח. מרוב התרגשות, נכנסתי במקום הלא נכון, מוקדם מדי. שתי תיבות לפני מה שהייתי צריכה. כל כך התרגשתי מהמעמד הזה. הרגשתי שטעיתי, אבל לא הפסקתי. מקלרוי מיד הרגישה. היא מקצוענית. בסוף השיר היא אמרה לי "אוקי, תודה". חן יצאה אבלה וחפוית ראש. "הייתי מצוברחת. לא מתאים לי לפקשש. אמא שלי לא הבינה מה קרה לי, למה אני כל כך עצובה. אני התקשרתי לחברה, בכיתי. הרגשתי שהרסתי את האודישן". ביום הבא, נכנסה מקלרוי לכיתת הנבחנים. "כולכם זמרים נהדרים", החמיאה מקלרוי בנימוס המתחייב, "אבל בחרתי חמישה סולנים". בשלב הזה, חן הפסיקה להקשיב. "הייתי בטוחה שאני לא ברשימה. התנתקתי לגמרי", מספרת חן. כשמקלרוי סיימה להקריא, חברתה של חן, שישבה לצידה, אמרה בהתלהבות: "חן, איזה יופי לך!" וחן לא ממש הבינה מה קרה. "אני אמרתי לה, מה באמת? הלכתי למלקרוי, שאלתי אותה, שוב, והיא אמרה לי 'אוף קורס', הייתי כל כך מאושרת, זה עשה לי את החיים".

הגיעה לאודישנים ממש במקרה


וכך, כל חובבי הז'אנר, יכולים לשזוף עיניהם לראשונה, באילתית אסלית שתעלה לראשונה על במת פסטיבל הג'אז. ביום חמישי, בשעה 21:30 בערב שנקרא singers night. לוי היא אחת מחמישה סולנים שבחרה מקלרוי מבין תלמידי 'רימון' ו'ברקלי'. הסולנים ישירו יחד וישתלבו בשירת מקהלת גוספל. חן תזכה גם לשיר לבד את 'שוגר', הבלוז המינורי עליו נבחנה. עבור לוי, הפוקדת את פסטיבל הג'אז מאז החלה לעסוק במוזיקה, מדובר בחלום רטוב, במציאות פנטסטית, בהצטרפות חד-פעמית לסיירת מטכ"ל של הג'אז השחור, האותנטי, סוג של המיית לב שפישרית בת 21 שרק סיימה שנה ראשונה באקדמיה למוזיקה, לא מעזה לקוות לה: "הסדנה בה אני עומדת להשתתף היא עם מורים מקצועיים, רמה גבוהה, טוחנים אותך, קורעים אותך שעות עם מוזיקה מדליקה, מורים בינלאומיים, זה היסטרי".
איך הגעת בכלל לאודישנים האלו?
"די בטעות אם לומר את האמת. יש סדנאות משותפות של ביה"ס 'ברקלי', אחד מבתי הספר הנחשבים ביותר לג'אז בעולם ול'רימון', בית הספר הישראלי. השנה, הם עשו סדנה משותפת - אמנים שמגיעים להופיע בפסטיבל הג'אז באים ללמד בישראל. אני עושה מסלול משולב באקדמיה למוזיקה בירושלים וב'רימון'. שמעתי על האודישנים האלו דרך מודעה. זה היה בסוף השנה, אני כולה שנה ראשונה ולא ממש היה לי אמון בעצמי. המורה שלי לג'אז, אילן סאלם, אמר לי שאני חייבת ללכת. לא כל כך התייחסתי. באחד הימים, לקראת סוף השנה, התקשרתי למורה שלי, הוא שאל אותי מה קורה עם האודישנים. אמרתי לו: "עזוב". בדיוק אחי, אדיר, נכנס. הוא שאל אותי על מה אני מוותרת. הסברתי לו והוא התעקש שאשלח קטעים מוזיקליים. הקלטנו את זה בלי להתאמן ב- MP מחורבן, והנה התקבלתי. הייתי בשוק, אני שנה ראשונה, לא חשבתי שיש לי סיכוי".

כשרון משפחתי


בקיץ הזה, חן לוי מסיימת את השנה הראשונה באקדמיה למוזיקה. ביום השחרור שלה מהצבא, ערכה את הבחינות ללימודים והתקדמה מיד. לא מפתיע, כשמדובר בתופעה משפחתית: אדיר לוי, האח הבכור, מסיים את התואר השני שלו באקדמיה למוסיקה, מופיע ברחבי הארץ והוציא כבר סינגל ראשון. גם האחות הצעירה שירלי עמוק בתחום: "אבא שלי הביא את המוזיקה הביתה. שמענו המון מוזיקה. קלאסי, קאנטרי, אלביס, היה לנו פסנתר בבית. הכל הגיע ממנו. אבא היה צייר ופסל, אמן בנשמתו. אדיר, אחי, שהוא מאוד מוכשר, ניגן תמיד. כמו כל ילדה קטנה שמעריצה את האח הגדול שלה הייתי איתו. הוא לקח אותי ללהקת 059 ובאתי איתו", מספרת חן. "הייתי ב- 059 כמעט ארבע שנים וזה אחרי שאני מופיעה על במות כרקדנית בכלל, מגיל 11 ובטוחה שזה הייעוד שלי. בלהקת 059 עשינו המון פרויקטים. קיבלתי מהם הרבה נסיון. הופעתי הרבה. ראו אותי בכל אירוע עירוני. אדיר, אחי, העלה מופע עירוני בשם 'היפהפייה הנרדמת' בגיל 20. זו הייתה יצירה עצמאית ראשונה שלקחתי בה חלק. הייתי בת 16, ממש ילדה והרמנו מופע לבד! זו הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי ששירה ובמה הם הייעוד שלי, שזה מה שעושה לי טוב. אז התחדדה לי ההבנה שזה לא ריקוד אלא שירה".
משם, הדרך לאקדמיה למוזיקה הייתה קצרה, אך לא נטולת חששות: "הלימודים מאוד מאתגרים. זה מאוד מובנה. כל החיים למדתי מוזיקה לבד. בבית ספר, הייתי תמיד מהבלגאניסטיות. פתאום, אני בעולם אחר. הגעתי לירושלים, אילתית, שמכירה רק חום ושמש. אוקטובר בירושלים, כל החבר'ה עם טי שירט ואני עם מעילים. לא מצליחה להסתגל לקור. הרגשתי שהגעתי עם הרבה חששות מעיר קטנה שהיא חממה קטנה ובית לתוך כרך גדול ושונה. רק כשעוזבים את אילת מבינים איזה מקום עזבת. פתאום פגשתי אנשים עם היסטוריה - אנשים שמגיל שלוש למדו פסנתר, למדו ב'תלמה ילין', אחר כך בתזמורת צה"ל ואז אקדמיה. ואני? אני רק הייתי שלוש שנים בלהקת 059!"

אז מה קרה?
"כל החששות שלי התפוגגו. השקעתי, לא ויתרתי. הייתי באקדמיה מבוקר עד לילה. הגעתי עם רעב אדיר ולא מסופק למוסיקה. רק רציתי ללמוד עוד, לקחתי קורסים שאפילו אין לי צורך בהם פשוט כי רציתי לטעום עוד ועוד. הייתי היסטרית לקבל כמה שאפשר, זה בער בי".
ואיך הציונים?
"אף אחד לא מאמין עליי, אבל היום, יש לי המון מאיות וציונים מעולים. אמא שלי די בהלם. תמיד היא הייתה אומרת לי: 'חן, תשקיעי יותר',והנה אני מגיעה למקום שאני מחוברת אליו לגמרי, חיה כל רגע ומבחינתי זה לא ללמוד, זה לחיות את היצירה. מסתבר שכשעושים את הדברים מהלב, אז זה קורה מעצמו".
היית בעבר בפסטיבל הג'אז?
"בטח, כל שנה. מאז שאני זוכרת את עצמי הגעתי לפסטיבל הג'אז. גם מאחורי הקלעים, דיברתי עם האמנים. אני מתה על הפסטיבל הזה, הוא כל כך מרגש".
איך ההרגשה לעבור מלהיות קהל לאמן שמופיע?
"זה לא נתפס. זה הזוי לי לחלוטין. זה אסטרונומי. אני עומדת לשיר בלוז חמוד שקוראים לו 'שוגר'. כל החברים שלי וכל המשפחה שלי יבואו לראות אותי. זה לא אמיתי".

ומה הלאה? קריירה של זמרת?
"אני יותר רואה את עצמי כמוסיקאית. אני גם שרה וגם מנגנת וגם כותבת. אני רוצה לגעת בהכל. אני מאמינה שלא מספיק לי להיות רק זמרת. הרף השתנה. הכל נהיה הרבה יותר טוב. צריך לדעת לנגן, להפיק, לכתוב".

ומה עם פרויקטים עם אח שלך, אדיר?
"אני ואדיר יוצרים הרבה ביחד. אנחנו מנגנים המון ביחד. בעיקר לאחרונה, כשאני יותר בעניינים. אנחנו מופיעים ביחד ואוספים חומרים לתקליט. רוצים להקליט, אולי סינגל, אולי אלבום. יש בינינו כימיה מצוינת לא רק כאחים, אלא כיוצרים. מוזיקה זו בעצם שיחה. אנחנו מדברים גם במילים וגם במוזיקה".
אז מדובר בתופעה משפחתית בעצם?
"כן, גם שירלי, האחות הקטנה שלנו, שהיא בת 19, כותבת, מנגנת, יוצרת. הסגנונות שלנו מאוד שונים. אחרי ארוחת יום שישי למשל, זה קבוע שאני ואדיר הולכים לשיר אצלו בחדר. אדיר יכול להתקשר אליי באמצע הלילה ולהגיד לי לבוא ולשיר. אני אצא מהמיטה ואלך לעבוד איתו גם אם זה ארבע בבוקר".
מה הציפיות שלך מהפסטיבל?
"אני שמחה שייצא לי לנגן עם אנשים אחרים. זה הכי מלמד, יותר מכל בית ספר. זה בית ספר שלם, זה ג'אז, זו שפה. להכיר אנשים, סגנונות, להכיר במה גדולה. זה לא סתם מועדון באילת, זו במה של פסטיבל הג'אז, הכל שם הוא ברמה היסטרית, כמה ליגות מעל. זה נסיון מאוד חשוב".
ומה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
"יש הרבה שאיפות. אבל כמו שהיה לי עם הסדנה, שזה היה מן גורל כזה, ככה הדברים אצלי מתנהלים, זורמים. אני הולכת לאן שהאווירה מתאימה לי. לפי איך שזה מרגיש לי. אני פחות מתכננת. כמובן שאני רוצה להוציא דיסק ולהופיע. נראה. בינתיים יש לי עוד שלוש שנות לימודים - התמסרות טוטאלית למוסיקה ויצירה וזה גם מה שאני רוצה לעשות הלאה".
אבל לפני התכניות לעתיד וההחלטות הגדולות, ביום חמישי בערב, חן לוי הולכת להגשים חלום שחלמה עוד כילדה - לעמוד על במה אחת עם כל הגדולים ולעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - לשיר. בואו לראות את הערב הגדול שלה. מגיע לה.

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש