כשסוזי שרם כהן למדה שהבת שלה עוברת משבר בעקבות הרצחו של חבר טוב במסיבת הטבע נובה, היא הבינה מיד את התמונה שמן הסתם כמוה יש עוד צעירים אילתים רבים שלא יודעים כיצד לעכל את המצב החדש אליו נקלעו על אחת כמה וכמה צעירים אילתים שהיו שם במסיבה וניצלו. בד בבד עם ההחלטה המשותפת לכל הגורמים הפוליטים בעיר לעשות קאט מיידי בהכנות לקראת הבחירות שנדחו ולהפוך לכוח סיוע לתושבי העיר, החליטה סוזי לשנס מותניים ולחפש את הצעירים האילתים שניצלו מהמסיבה ולנסות לתת להם מענה מידי. "היה לי ברור שיש בקרבנו בעיר צעירים בסטרס שמן הסתם לא יתקשרו לקופת חולים כדי לקבל עזרה", היא אומרת ומדגישה שבשלב הזה עוד חשבה שמדובר בצעירים בודדים בלבד. סוזי שהתחילה לחפש את הצעירים בבארים בעיר ובחופים, הבינה מהר מאוד שהיא צריכה למצוא למשימה דמות צעירה ממנה שתכנס לנעליים המתאימות ורתמה למשימה את מאי לוי, מטפלת גוף- נפש, יחד הן יצאו לדרך, מנסות לאתר את הצעירים האילתים שהיו גם הם במסיבה, בכל דרך אפשרית, החל מסרטונים שראו מאותה מסיבה, מהרשתות החברתיות, או צעירים אותם מצאו בשטח. "אם בהתחלה חשבתי שמדובר בבודדים, מהר מאוד הבנתי שהמספרים הולכים וגדלים. נכון להיום אנחנו מדברים על 46 מתושבי העיר, מרביתם צעירים יחסית, שהיו במסיבה נובה או בעוד שתי מסיבות שהיו באותה שעה באזור. ושיהיה ברור, כולם נפגעו. מי שראו את הזוועות והצליחו להינצל וגם אלו שאולי יצאו משם כמה זמן קודם אבל התעוררו למציאות הזויה שהחברים שלהם ואנשים שהכירו, שרקדו רק כמה שעות קודם יחד איתם באווירה אחרת, כבר אינם".
"המרחב הבטוח"
בבד בבד עם מציאת הניצולים מהמסיבה כבר התחילה מאי לבנות תוכנית שמטרתה לעטוף את הצעירים. "היה לנו ברור שלפרויקט כזה שזכה לשם 'המרחב הבטוח', נהיה חייבות גיוס תרומות והתרומה הגדולה והלא מובנת מאליה הגיעה מתורם שהסכים לתת לנו את המבנה ששימש לצורך המפגשים. מכאן כבר מיהרנו לצאת לדרך מתוך הבנה שהצעירים האלו חייבים סיוע וכמה שיותר מהר כך ייטב. פניתי לקבלת סיוע מהפסיכיאטרית המחוזית, מתוך הצוותים שירדו לסייע לתושבי הדרום שהגיעו לעיר מצאתי את ד"ר קרן צרפתי, פסיכולוגית שמתמחה בטראומות קשות ששמה הולך לפניה. היא הסכימה להצטרף אלינו וללוות את הקבוצה שלנו על בסיס קבוע. פניתי לעובדים הסוציאליים של עיריית אילת וביקשתי ליווי, הבנתי שאני נוגעת במשהו חם מבחינת הצורך ומאחר ועם כל הכבוד אני לא מגיעה מהתחום הטיפולי, היה לי חשוב לגייס לטובת הפרויקט את הגורמים המקצועיים הכי טובים שאפשר והאמת שבשלב הזה, אם להודות על האמת, לא הצלחתי להבין את עומק הטראומה בה נמצאים הצעירים. שתביני שגם אלו בקבוצה שלכאורה לא ראו כלום, עדיין ראו אנשים מתים זרוקים בצדי הדרך". סוזי שנמצאת שם מאחורי העניינים היא הכוח שדוחף את הפרויקט יחד עם מאי. "אני לא אמורה לשמוע את הסיפורים. בהתחלה הם אפילו לא הכירו אותי, כשאני הייתי מאחורי הקלעים ודאגתי שכל מה שצריך יקרה. בשלב מסויים עמדתי מולם והצגתי את עצמי כאמא של הבת שלי, כי מכאן הרי הכל התחיל".
במשך שבוע מאז הרימה את הפרויקט נפגשים הצעירים הן לטיפולים פרטניים והן לטיפולים קבוצתיים. הם עוברים טיפולי סאונד הילינג, דיקור, רגיעה בבריכות ריף הדולפינים, תרפיה באמנות ושעות פרטניות על פי הצורך עם פסיכולוגים. "יצרנו קבוצה שמרגישה הכי נוח עם עצמה. יש צעירים שמרגישים שהם חייבים לדבר, לחלוק, וכל הנוכחים בחדר הרי מכירים את זה מקרוב. יצרנו קבוצת שייכות וזה מה שמשותף להם. בין רגע זו הפכה למשימת חיינו. הם מגיעים למקום שקיבלנו ומרגישים בו בבית. כל רעש קטן מקפיץ אותם. אנחנו שומרים על שקט מושלם סביבם, שומרים עליהם, לא חושפים אותם או את מקום הפגישות".
נכון להיום נאלצת הקבוצה לפנות את מקום המפגש שניתן להם מאחר והמקום הושכר לגורם אחר. סוזי מקווה שכבר בקרוב הם ימצאו מקום חליפי החשוב להם כל כך. "הכנו להם תוכנית לשלושה שבועות, משם הטיפול הפסיכולוגי שלהם יימשך לתקופה של שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים באם יהיה צורך. אנחנו כאן עבורם לתקופת הפוסט הראשונית ומכאן הם ימשיכו, כך אנחנו מקווים, יד ביד עם אנשי המקצוע".
עכשיו צריך כסף
את הקפיצה המיידית למים עשו סוזי ומאיה בלי יותר מדי לחשוב. "היה לנו ברור שהחבר'ה האלו חייבים סיוע כאן ועכשיו ויצאנו לדרך עוד לפני שהצלחנו לגייס את כל המשאבים הנחוצים".
למה צריך בעצם כסף?
"לטובת כל אנשי המקצוע והגופים שמטפלים בהם", אומרת סוזי ומסבירה שעם כל הכבוד גם אנשי המקצוע בעיר חייבים להתפרנס. "כולנו עושים את עבודת הליווי בהתנדבות, אבל מה על אנשי המקצוע שעד עכשיו עבדו? אמרתי להם שברגע שנשיג תרומות הם יהיו הראשונים לקבל תשלום, אני מוכנה לקבל הנחה אבל לא עבודה בחינם. אירגון שחרות ורוטרי הם היחידים שנכון להיום תרמו לנו כסף, אבל זה רחוק מלהספיק. לצערי היום אנחנו גם צריכים למצוא לעצמנו בית חדש למפגשים. אנחנו ממתינים לתרומה של מנדל על מנת לפתוח את המפגשים גם לצעירים בסטרס שהם בעצם מהמעגל השני- החברים של, שהכירו והיום הם מתקשים לחזור לשיגרה. אני מדברת על לא מעט צעירים שלא מצליחים לאסוף את עצמם, לא מצליחים לחזור לעבודה ולחיים הרגילים שהיו לפני האסון הנורא. אם הכסף היה זורם כבר הייתי יכולה לפתוח את הקבוצה השנייה שזועקת לעזרה".
עד כמה העשייה הזו שלך משוייכת עם ההיבט הפוליטי?
"לא רק שהעשייה הזו לא קשורה בכלום לפוליטיקה, כי בעצם נכון להיום הכל נעצר ולאף אחד לא באמת ברור עד מתי, אלא שלצערי היא אפילו פוגעת כי כשאני מגיעה ומבקשת סיוע כלכלי, יש מי שמבהיר לי שהוא לא רוצה לתרום כי אני לא משתייכת לצד הפוליטי שלו. כך שלא רק שאני לא באה לגזור קופון על הפרויקט הזה אלא שהפוליטיקה בכלל מפריעה לי".
עד כמה העשייה הזו עושה לך טוב?
"אני מניחה שהיא עושה לי טוב מאוד כי בשישי שבת כשאני בלי זה, מאוד חסר לי וכן, אני מזועזעת מכל מה שעברנו אבל אני עדיין לא מצליחה לבכות, זה כאילו יש מנגנון בגוף שלי שאומר לי בואי קודם נסיים את כל מה שצריך ואחר כך תבכי. אז המטרה ברורה והיא כבר נעשית למען הילדים של כולנו, עכשיו רק צריך למצוא מי יעזור לנו במימון".
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
