טארוט

סיפור אמיתי

שיחת טלפון. הגברת בקול מתחנחן ומתוק, אפילו מתוק מידי קובעת להיפגש איתי. מידת הפרזה לא ברורה. היא מגיעה כמתוכנן ונכנסת גברת מהממת ביופייה. היא היממה אותי בעיקר בשל הופעתה הנועזת. הייתי כה נבוכה שלא יכולתי לזוז מליד הדלת. לקח לי זמן להתעשת.
כבוד בת מלך פנימה, אבל מי אני שאשפוט. יש משהו שמגן בכסות, למרות שצניעות יכולה להיות דבר יפה יותר מאשר חשפנות שאינה במקומה. מדובר באישה בסביבות השלושים, יפה בכל מובן, עור גופה שחום ומבריק, שיער ארוך בריא ומרשים, תווי פנים כשל בובה, מבנה גוף נשי. אלא, שכל היופי הזה נדחס לחולצה שחושפת הכול וחצאית שלא מותירה דבר לדמיון.
הקלפים שלה היממו אותי אף יותר מהופעתה. התדרים שלה היו גבוהים מאוד ברמה הרוחנית. נחשפה לפני נשמה בהירה וטובה עם יכולת מדיומאלית רמה. מאחר והקלפים הם בסך הכול פיסות נייר בעלות סימבוליקה וציורים החלטתי שזו יכולה להיות דרך מצוינת להמחיש לה את גודל הבעיה שמונעת בעדה את המשך המפגשים שלה עם גברים לכיוון של צעד נוסף קדימה. מרבית סיפורי הכיבוש וההתאהבות במערכת רגשית רומנטית במתירנות של היום, מתמוססים לנוכח בילוי סוער של לילה מיני אחד. דבר הממצא אנרגטית כל אפשרות למתח, סקרנות או אי ודאות טבעית וקסומה להמשכיות.
הכלל האוניברסאלי מלמד שיש לשמור תמיד על המרדף. כמו שמש וצל. אינך יודע לאן קשר עתיד להתפתח. אתה נמצא בגישוש המונע מתוך משיכה הדדית. והיא, ברגע שהכירה מישהו היא חדלה מכל פעילות והתמסרה כל כולה לתוכניותיו. הפכה זמינה ללא קץ בעבורו
בשיא החיזור! "והוא, כמעט תמיד הפסיק לרדוף אחרייך. הוא זכה בלבך, המרדף שלו עלה יפה, הוא מאבד עניין וכעת הוא יכול לנוח", הוכחתי אותה על מעשיה. "כדי לשמור על אש החיזור גם בהמשך, יש לשמור על מידה של חוסר ודאות", אמרתי לה. המלצתי לה לחזק את הפעולות שהיא אוהבת לבצע, מבלי לחשוש שהיא אינה זמינה בעבורו. "הדבר רק יעורר את התנהגותו הרומנטית", הסברתי. "הגבר נדלק מפוטנציאל הכיבוש", וכאן פרסתי לפניה את ארבעת קלפי האבירים (מחזרים, בשפתה): אביר המטות- רוקם תוכנית חיזור, אביר המטבעות- שועט קדימה בהתלהבות, אביר החרבות - מסתער, ורק לבסוף יהיה מוכן אביר הגביעים להציע את רגשותיו. ובעניין הלבוש שלה, בחרתי לתת לה דוגמא בעניין מכירות חיסול בשווקים, כמו בבסטה כשכל הסחורה חשופה לאבק לשמש ובעיקר לידיים המחטטות ושומטות חזרה. היא הבינה את מסר.