פרסומת
דלג

"מכניסים אותי לתוך שק מתים שחור, ואני צועקת שאני חיה"

מאת: איה פלשקס ● צילום: איה פלשקס ● 13/4/2017 11:51 ● ערב ערב 2806
לפעמים החיים נעצרים ● לפעמים זה קורה במפגש עם אוטובוס ● יעל זילברמן "מתה" ונולדה מחדש בתאונה ההיא ● ששלחה אותה למסע שיקום שכולו צעקה ● ואז כשהכל באמת נראה אבוד ● היא עשתה את הטעות הגדולה בחייה ● וכמה שזה כאב ● מספיק כדי לאפשר לה להכיר את ה'אני' החדשה שבתוכה
''מכניסים אותי לתוך שק מתים שחור, ואני צועקת שאני חיה''

יעל נוסעת במורד המתון ממרכז עינת לפניה הקרובה. צהרי אוגוסט לוהט, על הכביש שיטפון של ביוב שהפך מהחום חלק כמו שמן. הרכב מחליק, מסתובב על המקום שלוש פעמים. כשהיא מצליחה להשתלט עליו יעל רואה מולה אוטובוס מתקרב. היא מסובבת בכל הכוח את ההגה ימינה, נתקעת בעץ שנעקר משורשיו מעוצמת הפגיעה, החלון מתנפץ, כריות האוויר נפתחות ומתפוצצות לה בפנים, הכיסא של התינוק שהיה מאובטח מאחור – עף. במזל ליאור בן השמונה חודשים נשאר אצל חברה. אחרי זה חושך.


"מהצעקות שלי הייתי מתעוררת"


היא התעוררה בבית החולים. כאבי תופת. אבל מספרים לה ש"יצאה במזל" חגורת הבטיחות וכריות האוויר מנעו נזק גדול יותר, אפילו מוות: חמש פריצות דיסק בצוואר, שתיים בגב התחתון, סחרחורות מטורפות שלא פוסקות, היא מושכת רגל, כאבי תופת, פחדים, סיוטים, מאז שנים בקושי היא ישנה. הראיה נפגעה, בעיה במיקוד, "לא יכולתי לקרוא ובשבילי זה היה נורא ואיום. הילדים הם שזיהו שנפגע לי גם הזיכרון. היו שואלים, הייתי עונה ולא זוכרת את זה. מאוחר יותר הייתי עונה משהו אחר. כשהם אמרו לי סירבתי לקבל את זה והייתי מתרגזת וצועקת. לא ישנתי בגלל הכאבים, וכשכבר הצלחתי להרדם היה לי סיוט שחוזר על עצמו: מוציאים אותי מהרכב, מכניסים אותי לתוך שק מתים שחור, ואני צועקת שאני חיה אבל קולי לא נשמע. מהצעקות שלי הייתי מתעוררת. הייתי בדיכאון, בוכה כל הזמן".


לפני התאונה


יעל זילברמן אלמקייס, זה עתה מלאו לה חמישים. במסיבת יום ההולדת שלה פיזזה, רקדה, שרה, צחקה. האישה הכי בריאה בעולם. נולדה בנתניה, בת בין שני בנים, ו"שובבה כמו עשרה בנים" אמרה לה אמה. עם זאת למדה בלט 14 שנים, זללה את הספרים בספריה העירונית, ובתיכון למדה וכמה שיותר. תאוות לימודים ובעיקר המקצועות הראליים, מדעים. הייתה מורה חיילת בקריית שמונה "שנתיים מדהימות בחיי, עצמאות, חופש, התנסות בחינוך כיתה כבר בגיל 19". 
כשהשתחררה מלצרה בבית קפה בנתניה "היה שם בחור, מנהל העבודה, עם עיניים כחולות מדהימות וחיוך נפלא". זה היה גבי אלמקייס, עד היום בעלה ואבי ילדיה. היא למדה הוראה ועבדה במשרה חלקית במשטרה. בסיום הלימודים התקבלה לעבודה בבית ספר יוקרתי בנתניה ואז הגיע טלפון גורלי מאילת, ממירי קופיטו, שמציעה לה לבוא וללמד עולים חדשים. עוד היא שוקלת את ההצעה התקשרה טלי ז'אן ואמרה שהיא מחפשת מורה לביולוגיה לחטיבת הבינים ב'גולדווטר'. "גבי מאוד מתלהב מההצעה, אני פחות אבל התנאים המפתים מביאים להחלטה ואנחנו יורדים לאילת".
19 שנים הייתה מורה לביולוגיה בבי"ס בגין, רכזת המעבדות, רכזת המדעים, מדריכה עירונית למורי התיכונים לביולוגיה, מדע וטכנולוגיה. גבי כיום שף-קונדיטור של מלון דן אילת, יש להם שלושה ילדים שנולדו כאן, באילת: יובל הבכורה נולדה בשנה שהגיעו לאילת, השני סהר, כיום חייל. בדרך עשתה תואר שני להוראת המדעים באוניברסיטת תל-אביב, פיתחה תכניות, קיבלה פרסים. הוסיפה לימודים "על הדרך" של דמיון מודרך, חשיבה חיובית, הילינג, ועוד – רוחניות בצד המדעים.
"ליאור נולד ב-2003, הנחתי שהוא הילד האחרון שאלד, החלטתי להשאר איתו עוד חצי שנה, בבית. ביום של התאונה הכל היה שלא כרגיל. לא לקחתי אותו איתי, ארבע אחרי הצהרים, שעה שאני בדרך כלל ישנה. קיבלתי הבזק בשנייה שזה קרה. ידעתי. מים, עץ, נעקרו שורשים, חייב להיות פה שינוי. הבנתי שזה לא סתם".


כמה זמן לקחה לך ההחלמה?
"אני חושבת שאני עדיין בהחלמה. אחרי שנה וחצי של אשפוזים וטיפולים שבכל יום גיליתי משהו חדש: בעיית מיקוד בעיניים ולא יכולתי לקרוא. במשך שנה נסעתי להרצליה למורה מיוחדת. לנהוג? מי חשב על זה בכלל,  מתתי מפחד. אחרי חודש וחצי שהייתי מאושפזת ב'רעות' (בית חולים שיקומי א.פ.) נסעתי במשך שנה לשיקום ברעננה, אחת לשבוע, גם לטיפול בסחרחורות, וגם בזיכרון." יעל נזכרת, חוזרת לתקופה ההיא והדמעות עולות. גם כיום, כ-14 שנים אחרי התאונה, קשה לה כשהיא נזכרת באותה יעל שהייתה אז, בתקופה הנוראית. 
"הייתי האדם הכי שמח: עושה ספורט, רוקדת, מנגנת בגיטרה, מהאדם הכי חי, הכי אש והכי במרכז העניינים, הפכתי אדם אחר, כל האנרגיה כלואה בגוף. לא יכולתי לעשות כלום, לא יכולתי לחשוב לא הייתי אני. אני שהייתי בשיא הפריחה שלי לפני התאונה, עמדתי לחזור ללמד אחרי חופשת לידה, לבית הספר עשיתי תכניות יוצאות דופן, כמו קודם כשמכל הארץ באו לראות, ללמוד, אני ישבתי בבית ובכיתי על מר גורלי". 
"הסחרחורות היו מגיעות פתאום, ללא התראה, והייתי נופלת. פעם שברתי את האצבע ברגל, פעם עיקמתי את היד, פעם נפלתי בחוף הים על הסלעים, זה הגיע למצב שהייתי הולכת תמיד ליד גדר או משהו שאם יקרה – יהיה לי איפה להתפס. מאשה הכי עצמאית שיכולה להיות הפכתי להכי תלויה, עם המון פחדים ורחמים עצמיים. הראש לא עובד, את לא מכירה את עצמך. מאדם שלא צועק אף פעם, אפילו לא בכיתה, הפכתי לצעקנית, רגזנית. הילדים הגדולים שלי אמרו לליאור, הקטן: "אתה לא מכיר את האמא האמתית שלנו". הייתי משתוללת איתם, רוקדת, כמו ילדה. אחרי – לא יכולתי וגם לא רציתי לעשות איתם כלום."
באותה תקופה הקשיים נערמו: יעל גמרה את כל ימי המחלה ולא קיבלה משכורת, עם זאת משרד החינוך לא אפשר לה לחזור להוראה והאריך לה כל הזמן את חופשת המחלה. "בדיוק עברנו בית בדיוק, כל מכשירי החשמל התקלקלו, הייתה דליפה מהגג, "הכל התמוטט מסביב, והכל היה סביב מים" כיום שנים אחרי היא אומרת "מים זה רגש", ורגש הוא הנפש. 

 

התנערות


"אחרי שנה וחצי כאלה אמרתי די, אני לא יכולה יותר ככה. פניתי לבי"ס 'בגין' ושאלתי אם אני יכולה לבוא בהתנדבות, לנסות. בעצמי לא האמנתי שאני יכולה, אבל כל כך רציתי. הזיכרון שלי לא כמו שצריך, אני לא יכולה לקרוא כמו שצריך, מה יש לי להציע להם?".
"באתי כמה פעמים וראיתי שזה אכן מה שאני הכי אוהבת לעשות: ללמד.
במשך תקופה לימדתי בהתנדבות, יחד עם מורה אחר. עשו לי כמה ועדות רפואיות והגעתי לכך שאישרו לי ללמד 13 שעות שבועיות. אחרי תקופה קצרה, פתאום מצאתי את עצמי בכיתה, לא יודעת לענות על שאלות של תלמידים, הייתה לי בעייה לבדוק מבחנים, לקרוא חומרים, קושי גדול בעמידה ממושכת. משבר גדול בשבילי שכל הזמן נלחמת להיות הטובה ביותר". 
יעל זומנה שוב לוועדה רפואית של משרד החינוך ושם הודיעה לה הרופאה שמוציאים אותה לפנסיה רפואית "כעסתי. ממש כעסתי. ואז ישבתי עם עצמי ואמרתי, הייתה תאונה שזעזעה אותי, אמרה לעשות שינוי. בכיתי על מר גורלי שנתיים אבל חזרתי לאותו מקום. לא ראיתי מי שאני באמת, לא אהבתי את עצמי, את מה שיש לי לתת. באתי, עשיתי, אז כנראה שמשהו שם אומר לי שלא צריך לחזור."

 


"הפכתי לצעקנית, רגזנית. הילדים הגדולים שלי אמרו לליאור, הקטן: "אתה לא מכיר את האמא האמתית שלנו". הייתי משתוללת איתם, רוקדת, כמו ילדה. אחרי – לא יכולתי וגם לא רציתי לעשות איתם כלום"



תחילת השינוי


"באותה תקופה הציעה לי חברה לעשות שיווק רישתי של סן-ריידר - וזה הציל אותי. מהמקום הכי נמוך שהייתי בו אני יכולה שוב להוביל אנשים להצלחה, הפעם מבוגרים. "היות שהכל מבוסס שם על צמחים למדתי את הנושא והפן המדעי לעומק, העברתי את ההרצאות שקשורות הן למהלך העסקי, והן מלמדות על המוצר, זה היה קשה, עדיין היו לי כל המגבלות, אבל זה היה מרגש". משם התחילה ההתפתחות: "אני אוהבת להעביר מסר, לשתף, לתת את מה שיש לי. אני רואה בחינוך, בלימוד, שליחות, ואני מאוד אוהבת אנשים".
הדברים זרמו, שמעו אותה והציעו לה להרצות בחברת חשמל על אורח חיים בריא. ההרצאה הראשונה הייתה מוצלחת "אחרי שנה של הרצאות כאלה הם חתמו לעוד שנתיים". כאן, בלי לדעת את זה הייתה התחלה של משהו חדש, גדול.
פנו אליה מ'רידמן' ושם לימדה את התזונאים והנטורופטיים את הכימיה והביוכימיה של המזון, משלבת את הידע שלה מימיה בלימודי המדעים. הזמינו אותה להרצות בכל הארץ בפני ארגונים, חברות, מורים. 
נקודה משמעותית בשינוי הגדול הייתה הפנייה מישרוטל- "אתי קריחלי מ'ישרוטל' חיפשה מרצה לערב בריאות וקיבלה עלי המלצה. ההרצאה שהעברתי באותו ערב הובילה לתוכנית של שבעה חדשים ב'ישרוטל' 'לרדת בגדול'. זו הייתה הצלחה גדולה. המשתתפים השילו קילוגרמים ואימצו אורח חיים בריא. עשו כתבה על הפרויקט ב'מה נשמע', ופתאום התחילו להכיר אותי, הדברים עלו למודעות – ההצלחה הפכה ענקית, והתחילו פניות אישיות".


מגיעה לכל מקום שמבקשים ממנה


הגיעו כל כך הרבה פניות שיעל פתחה בבית קורסים לאורח חיים בריא: "מתחילים בניקוי רעלים, תזונה. ממשיכים בדיון על הרגלים, שבירת מיתוסים, דפוסים, אמונות ובכלל מחסומים הקשורים בהשמנה והרזיה" אם תשאלו את יעל בכלל לא מדובר על מידות הגוף אלא על טיפול גוף-נפש, הרגלים חדשים שישארו לאורך זמן, אורח חיים בריא. ההרזיה תבוא מאוד בהדרגה.
עם כל העיסוקים שלה: מודעות, חשיבה חיובית, דמיון מודרך, תטא הילינג, ריקול הילינג, תקשור. היא עושה את אותם דברים גם בהתנדבות, עם קשישים, עם חיילים, ניצולי שואה, בוועדה של העירייה, וכל הזמן ממשיכה ללמוד ולפתח רעיונות ותוכניות. עכשיו היא מעמיקה בפיזיקה קוונטית רוחנית "בשבילי איפשהו זה משלב בין המדעים שלמדתי ולימדתי שנים רבות לבין הרוחניות" היא אומרת.
היא בצמיחה, מעבירה קורסים לא רק בבית. מגיעה לכל מקום שמבקשים אותה, במסגרות של בתי ספר, צוותי הוראה, נוער. עובדת עם עיריית אילת בפרויקט 'ים של בריאות', מרצה לנשות 'אשת חיל' שמפעילה אהובה לוי, מלמדת תזונה באוניברסיטה, נעמ"ת, מעגלי נשים, ועוד ועוד, באילת ומחוצה לה.


בעצם במה את עוסקת?
"אני מקדמת 'בריאות גוףנפש'", " היא עונה ואצלה הגוף והנפש משולבים זה בזה והיו למילה אחת: חשיבה חיובית אצלה זה בעצם הבסיס לכל, לבריאות פיזית ונפשית. 
"אני עוסקת בכל הדברים שקשורים לבריאות: גם באורח חיים בריא, גם בהילינג, גם באיזון גופני, מתקשרת ומלמדת תקשור, יצירת מציאות רצוייה, מטפלת. כשרמת המודעות גבוהה יותר ואת יכולה לאזן, באמצעות רמות אנרגיה שונות את הגוף – אפשר להיות בריאה".


כשאת מתקשרת, ממי את מקבלת את התשובה? 
אני לא יודעת איך זה עובד. פתאום אני יודעת – פתאום אני רואה את התמונה אני רואה מילה, פתאום אני שומעת. אני שואלת ואני מקבלת תשובות. אני רק יודעת שלפעמים זה אבא שלי, שכבר איננו אתנו. כשאני מרגישה שמישהו משחק לי בשיער אני יודעת שזה הוא. 
היא נותנת כוחות לאנשים, מעבירה כאב. בלי לגעת, אפילו מרחוק – וזה עובד.
"אני גם עוסקת בלעזור לאנשים לעכל את החיים, את מה שהם לקחו על עצמם".

כשמשהו מתרחש, לפעמים מפתיע, לעיתים לא ברור או אפילו מטריד היא אומרת "מה שקורה הוא מדוייק". הכל קורה כי צריך לקרות, בזמן ובאופן הנכון, גם אם לנו זה לא בדיוק ברור באותה עת. יעל באמת מאמינה בזה, והלוא היא עצמה ההוכחה כך.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש