פרסומת
דלג

אלוף אילת

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 18/3/2011 15:58 ● ערב ערב 2489
בגיל שנה הגיע לאילת. כאן גדל, התחנך, הכיר את אשתו והתחתן. את בנו הבכור התעקשה אשתו ללדת באילת. אלוף פיקוד צפון, גדי אייזנקוט, עם ההווה בצפון והשורשים בדרום, נזכר בימים היפים כנער באילת של פעם, מדבר על חשיבות הגיוס בקרב הצעירים ואף מילה על הרמטכ"לות
אלוף אילת

כשמדברים על ילדים מוצלחים אילת, אי אפשר שלא להזכיר בנשימה אחת את החייל האילתי בעל הדרגה הגבוהה בצה"ל, הלא הוא אלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט. גם היום לא רבים בעיר יודעים כי שורשיו של האלוף מושרשים עמוק באילת. אמנם בהווה, הוא ומשפחתו אינם מתגוררים בעיר, אך בכל הזדמנות הוא מגיע לביקור באילת בה גדל והתחנך, לא מעט בזכות העובדה שעד היום, מתגוררים בעיר אימו ושני אחיו.

"יש לאילתים לא מעט במה להתגאות"


אם תשאלו את תושבי אילת הוותיקים, תושב אילת מיהו, הם יסבירו כי אם מדובר בצעיר שגדל והתחנך בעיר, הרי שהוא אילתי, נקודה. תואר שנזקף לזכותו גם אם נאלץ בשל תפקידו לעזוב את העיר. כזה הוא אייזנקוט, וזו בדיוק הסיבה שתושבי העיר עקבו בחודשים האחרונים במתח אחר המרוץ למטכ"לות, אחרי הכל, לא בכל יום מועמד בן אילת לתפקיד הכי נחשב בצה"ל.
השבוע, הסכים האלוף אייזנקוט להעניק ראיון מיוחד ל'ערב ערב' לרגל חגיגות ה – 62 לאילת. מכיריו יספרו, כי הוא לא אוהב להתראיין וממעט להיות בכותרות, כל עוד הדבר תלוי בו, אבל יום אילת הוא הרי משהו מיוחד.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, אייזנקוט לא נולד באילת. "האמת היא שנולדתי בבית חולים 'פוריה' שליד טבריה", הוא מעדכן אותי השבוע בדרכו לתרגיל של חיל גולני, החיל בו צמח. אגב שיחתנו על אילת ובני אילת המוצלחים, אף על פי ולמרות המרחק, הוא מעדכן אותי כי גם מפקד אוגדת גולני, אותו יפגוש בעוד רגע קט, הינו אילתי, "כך שיש לאילתים לא מעט במה להתגאות", הוא מציין.
בשנת 61', כשהיה בן שנה, עברה משפחת אייזנקוט לאילת, "אבא עבר לעבוד במפעלי הנחושת 'תמנע', וכולנו עברנו איתו", הוא נזכר בראשית דרכו בעיר הדרומית. את תחילת דרכו בבית הספר היסודי הוא עבר ב 'אלמוג' שנקרא אז- ממלכתי א', משם עבר לבית הספר 'יעלים' ובהמשך ל'גולדווטר', כאן למד במגמה הימית ובכתה י"ב עבר בגרות אקסטרנית.
אילו זיכרונות בולטים יש לך מצעירותך באילת? אני שואלת, ואייזנקוט משיב: "זיכרונות של חיים בסיסיים פשוטים, בלי אינטרנט. זיכרונות של לימודים, משחקים, חוף ים ובעיקר מועדון השייט. במילים אחרות- אילת".
אהבת את החיים כאן?
"מאוד, בעיקר את תחושת המשפחתיות שהיתה אז בעיר. אילת של אז היתה עיר קטנה, כולם הכירו את כולם".
עד כמה אהבת את תחושת הריחוק והניתוק?
"האמת, שכילדים אילתים לא הרגשנו רחוקים או מנותקים, כי לא הכרנו מציאות אחרת"...
איזה ילד היית?
"סקרן, לא מהתלמידים המצטיינים, אבל בסך הכל ילד חיובי אני חושב".

"אילת מולידה המון קרביים וקצינים"


לפני כחודשיים, במהלך אחד מביקוריו בעיר, נפגש האלוף אייזנקוט עם תלמידי השכבות הבוגרות בשני בתי ספר תיכוניים בעיר, מתוך כוונה לעודד את גיוסם לצה"ל. "המסר שהבאתי איתי לבני אילת הוא שכל אחד ינסה כמיטב יכולתו לתרום את חלקו בצבא, לעשות את המקסימום ולאו דווקא בקרבי. הבהרתי לבני הנוער שנמצאים על סף גיוס שגם היום יש איומים רבים סביב המדינה, וכל אחד נדרש בתורו לתרום. בהזדמנות הזו סיפרתי להם על בני המחזור שלי ואיך במהלך אחד הקרבות במלחמת שלום הגליל היינו כמות גדולה של מפקדים בכירים אילתים מרוכזים על שטח קטן. הבהרתי להם שהמרחק והקושי להגיע עד אילת אינם תירוץ. זה אמנם יותר קשה, אבל לא אמור להוות מכשול בדרך".
באיזה שלב הבין גדי הצעיר שהוא הולך על קרבי?
"הימים בהם עליתי על מדים היו הימים שאחרי מלחמת יום הכיפורים, סוף שנות ה- 70. בארץ בכלל וגם באילת, היתה אווירה של ללכת לקרבי, זו היתה רוח התקופה. רוב החבר'ה בעיר הלכו אז לקרבי וגם אני. אני זוכר איך במהלך אחד הקרבות במלחמת שלום הגליל הראשונה, מצאנו את עצמנו על שטח קטן שלושה מ"פ מאילת: שני מ"פ מהשריון, אבי גבעתי וצור מאור ואנוכי כמ"פ בגולני. זה מלמד משהו, מקום קטן ומרוחק שמוליד חיילים קרביים ולא מעט קצינים. כך זה היה אז".
באיזה שלב הבנת שהרומן הזה שלך עם צה"ל לא יסתיים כל כך מהר?
"האמת, רק בגיל מאוחר מאוד. כל שנה חשבתי להפסיק, אבל אז שוב חתמתי שנה, ועם השנים זה הלך והצטרף ל – 33 שנה על מדים. כשרק התגייסתי, חשבתי שאצא לקורס קצינים, ובזה זה יסתיים, לפני מלחמת שלום הגליל חשבתי להשתחרר, אבל המלחמה גרמה לי להמשיך, וכך בכל פעם מחדש, היתה סיבה שגרמה לי להמשיך הלאה".

"התחתנו במלון 'לגונה'"


גדי, שהתחיל את דרכו כחיל מן המניין בגולני, המשיך בשרשרת הקצונה בחיל. בשנת 97', הוא סגר מעגל כשמונה למפקד החיל. בשנת 1999, בהיותו בדרגת תת אלוף, הוא מונה לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון. בשנת 2003, מונה למפקד אוגדת יהודה ושומרון, שנתיים אחר כך הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף מבצעים במטכ"ל. שנה אחר כך, לאחר התפטרותו של האלוף אודי אדם, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, מונה גדי אייזנקוט לאלוף פיקוד צפון, תפקיד אותו הוא ממלא כמעט חמש שנים.
הקשר שלך לאילת ממשיך גם עם אשתך, חנה, גם היא בת אילת. איפה הכרתם?
"אני ואשתי למדנו אמנם באותו בית ספר, אבל הכרנו דווקא במועדון השייט. אני שטתי על סירה מדגם 420, היא, שהיתה צעירה ממני בשנתיים, שטה על דגם קטן יותר, וככה זה התחיל. מגיל 17 אנחנו יחד עם שתי הפסקות בדרך".
באיזה שלב בחיים עזבתם את אילת?
"התחתנו באילת, במלון 'לגונה', יש עדיין משהו כזה? אני הייתי בן 24. מיד אחרי החתונה עברנו לגבעתיים. חנה למדה שם אדריכלות. למעשה, רוב התפקידים שלי היו בצפון, וזה היה רחוק מדי בכדי להמשיך לגור באילת, כך שבשלב הזה היה ברור שאנחנו עוזבים ולא חוזרים, אבל תמיד שמרתי על קשר הדוק, לא התנתקתי, אחרי הכל גם היום אמא שלי ושני אחיי גרים באילת, כך שאנחנו מגיעים מדי פעם לעיר".
אז מה, אתה הוכחה לכך שגם מאילת יכולים לצאת ילדים מוכשרים אילת?
"החינוך שקיבלנו בעיר בימים ההם היה חינוך טוב שהביא לכך שגדלו לא מעט בני אילת שהגיעו לתפקידים ראויים בצבא ומחוצה לו. בביקורי האחרון בבתי הספר בעיר, התרשמתי שיש בעיר גם היום מערכת חינוך טובה, שאין מה להתבייש בה. אחרי הכל, מערכת החינוך נותנת לתלמידים כלים לכל מי שרוצה להצליח בכל תחום. החוכמה היא לדעת מה לעשות עם הכלים האלו".
יש משהו באילת שמציק לך?
"כל הברדק לאורך חופי הים על הטיילת. זה נראה לא טוב. בימים ההם הכל היה פתוח לגמרי. היה חול וחול, מעט מלונות, היום יש מעט מאוד אסתטיקה. אבל חוץ מזה העיר בסך הכל יפה. זה שמגיעים לאילת מאות אלפי תיירים מצביע על האיכות שלה כעיר תיירות. אז נכון, אני זוכר את אילת הקטנה של סוף שנות ה -60, והיום היא עיר גדולה ומודרנית, אבל זה חלק מהתהליך שעובר על כל הערים בישראל".
במה הייתי מברך את תושבי אילת לרגל חגם?
"שהעיר תמשיך להתפתח, לשגשג, שישקיעו עוד בחינוך, בתשתיות הפיזיות והאנושיות, זה מתכון להצלחה בטוחה. יש לכם תושבי אילת עיר נהדרת שצריך לשמור עליה ולגרום שלאנשים יהיה כיף להיות בה".
יש מחשבות על לחזור לאילת? אולי אחרי שתפשוט את המדים?
"אולי מחשבות על לבקר יותר, אבל לא לחזור".