פרסומת
דלג

מי אמר מורה לחיים?

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 22/2/2012 08:53 ● ערב ערב 2538
חבר מועצת עיר, יוסי חן, לא ישכח לעולם את החינוך הקפדני והקשוח של מחנכו עדי אריאלי, דובי כהן מודה למחנכת שלו שהפכה אותו למודל חברתי, למרות שלא היה תלמיד מבריק. דורון מזרחי, סגן ראש מנהלת השכונות, לא ישכח איך המחנכת שלו, מירל'ה הראל, לימדה אותו בראש ובראשונה להיות בן אדם. שבעה אילתים מוצלחים חוזרים אחורנית בזמן אל ספסל הלימודים ומספרים על המורים שהשפיעו על חייהם. ולא, אלו דווקא לא היו המורים שדרשו ציונים. פרויקט מיוחד לרגל שבוע החינוך בעיר
מי אמר מורה לחיים?

בימים אלו בהם מערכת החינוך נמדדת בעיקר במספרים, נתוני הצלחה ואחוזי בגרויות, מסתבר שעבור התלמידים, דווקא המורים שלא מדדו אותם בציונים אלא חינכו אותם לחיים, ייזכרו תמיד כ'מורים לחיים'.

דורון מזרחי: "רציתי להצליח רק כדי לא לאכזב אותה"


כשמדברים עם דורון מזרחי(40), בן אילת, סגן ראש מנהלת השכונות הוותיקות בעיר ומנהל האגודה לתרבות הדיור על ה'מורה לחיים' שלו, הוא לא צריך לחשוב פעמיים. עבורו האחת והיחידה היא מירל'ה הראל, מי שהייתה המחנכת שלו בכתות ד'-ו' בבית הספר 'אופיר'.
"יותר מכל היא הייתה אמא. להפתעתי, בכנס מחזור של הכתה מבית הספר היסודי שקיימנו לפני כשנתיים, גיליתי שלא רק אני ראיתי בה אמא אלא כל חברי לכתה. הדברים החזקים ביותר שלקחתי ממנה בשנים האלו שלימדה אותי היו אורך הרוח, הסבלנות והסובלנות. היא לימדה אותנו דרך ארץ וכל אלו מובילים אותי עד היום, וכל אלו מעבר להיותה בת אדם מדהימה. היא הייתה היד המכוונת, יכולתי להתייעץ איתה בכל נושא, גם אם זה היה משהו שלא העזתי לדבר עליו עם ההורים שלי, כזו קרבה הייתה בינינו ולראייה אפילו בתקופת הצבא הייתי מתקשר ומתייעץ איתה. מסתבר שגם בגיל צעיר כזה, יש למורה השפעה מאוד חזקה עליך. כשיוצא לי לדבר עם חברים מאותה כתה, כולם דבר ראשון שואלים בשלומה של מי שהייתה עבור כל אחד ואחת מאיתנו דמות, סמל ומופת".

מה זה 'מורה לחיים' מבחינתך?
"מורה לחיים זו מירל'ה. ציונים אמנם היו חשובים לה, אבל לא בכל מחיר. היא תמיד אמרה לי שבשבילה עצם זה שלמדתי, ניסיתי והתכוננתי, היה שווה ציון 100. תמיד היא ראתה את הבן אדם שמאחורי התלמיד ולא ראתה בנו אחדים מתוך רבים, אלא כל אחד היה עולם ומלואו בפני עצמו. בית הספר היסודי עבורי היה מירל'ה, לא הפסקות וגם לא חברים. זה בדיוק מורה לחיים".

איזה תלמיד היית?
"בינוני לאורך כל הדרך. בבית הספר היסודי הייתי מוצא את עצמי יושב ולומד למבחנים למרות שמאוד רציתי לשחק כדורגל עם החברים בחוץ רק כי פחדתי לאכזב את מירל'ה. היא אף פעם לא אמרה לי כלום, אבל אני רציתי שתהייה גאה בי".

שומר על קשר?
"בהחלט. אני בקשר איתה עד היום. אמנם לא הדוק כמו פעם, אבל עדיין לא מוותר על הקשר המיוחד הזה. כשאני פוגש היום את הבן שלה אריעד, שהוא במקרה או שלא עורך הדין שלי, אני מרגיש כאילו אני פוגש אח, כי הוא היה חלק מחיי בתקופת הילדות אז ביליתי אצלם בבית לא מעט כחלק מהחיזוקים שלה אותי":.

מסר למורה?
"חבל שאי אפשר לשכפל עוד הרבה מורות כמותה, אז מערכת החינוך ללא ספק הייתה נראית אחרת. לשמחתי, הבן שלי התברך גם הוא במחנכת כזו- כרמלה בן נון. אשרינו".

דובי כהן: "המורה שהפכה אותי למודל חברתי".


כשמדברים עם דובי כהן, חבר מועצת עיר בעבר, איש עסקים בהווה, על תקופת בית הספר שלו, הוא ממהר להדגיש: "הייתי תלמיד עם בעיות קשב וריכוז שמורים לא בדיוק אהבו או לייתר דיוק לא בדיוק ידעו איך להתמודד איתי". ולמרות שהוא ולימודים לא היו חזקים, ולמרות שמבחינתו מה שעיצב אותו יותר מכל היה השירות הצבאי, דובי לא שוכח את מחנכת הכתה שלו בשכבות ז'-י', ציפי פריחל.
"היא אולי הייתה היחידה שניסתה להבין אותי לפני כל כך הרבה שנים כשנושא בעיות הקשב והריכוז לא היו עדיין נחלת הכלל. למרות שלא הייתי תלמיד טוב היא התייחסה אלי והפכה אותי למודל חברתי. הלימודים לא היו בראש מעייני ולמרות הכל, עד כתה י' היא אף פעם לא נתנה לי להרגיש שאני פחות טוב ו'השתמשה' בי כמנוף חברתי, משהו בסגנון ה'אם אתה לא יכול נגדו, קח אותו איתך'. בזכות הגישה הזו שלה לא הייתי ילד מתוסכל בשנים היפות האלו, זו הייתה תקופה נהדרת שאמנם לא למדתי בה הרבה אבל הייתי בזכותה למוביל חברתי בבית הספר, עד כדי כך שלמרות שלמדתי במגמת שרטוט בניין היא נתנה לי את התפקיד הראשי במסיבת הסיום ומאוד עודדה אותי בכך. 30שנה אחרי התקופה הזו, כשפגשתי אותה בכנס מחזור, שאלתי אותה למה ואיך והיא אמרה לי שזה אולי נשמע נדוש אבל היא תמיד הרגישה שעוד ייצא ממני משהוא. לטענתה, כבר אז היא הרגישה שיש בי משהו אחר".

מה זה מורה לחיים מבחינתך?
"מורה שרואה בתלמיד יותר את הפן החברתי, תורם לו, עוזר, מפרגן ופחות בקטע של ציונים ובגרויות. כולם יודעים היום שגם אם אנחנו פחות ידענים, אפשר לשנות ולשפר את זה במשך השנים. על ברכי הגישה הזו אני מגדל את הילדים שלי. לטעמי ילדות צריכה להיות כיפית יותר מאשר מרדף אחרי הציונים. אני אומר- תעשו חיים אבל תצאו בני אדם".

איזה תלמיד היית?
"לא הייתי ילד רע מטבעי, אבל אהבתי לעשות תעלולים למורים גם אם במחיר שכל הכתה תצטרך לעמוד אחר כך על הרגליים כעונש כי דובי עשה עוד תעלול. הייתי המחזור הראשון של הרפורמה, ובזכות צפי, אחותי, שהייתה עילוי בבית הספר היה לי קרדיט בעיני המורים, שאם אני אחיה, לא יכול להיות שאני כל כך גרוע"...

שומר על קשר?
"ממש לא, אבל כשנפגשים יש חום".

מסר למורה?
"כמובן תודה על הסבלנות. תודה שהבינה שלימודים זה חשוב אבל לפתח ילד כאיש חברה וכיצור חברתי זה לא פחות חשוב".

יוסי חן: "בזכות משמעת הברזל שלו היה לי קל בצבא"


שני מורים השפיעו על יוסי חן(46), בן אילת, חבר מועצת עיר, אלוף משנה בצה"ל ואיש עסקים. "האחד הוא עדי אריאלי, מי שהיה מחנך ומורה שלי לספרות בבית הספר 'גולדווטר' מכתה ט' עד י'ב. אני זוכר את המבט הקשוח שלו עד היום. כשהיה מלטף את הזקנקן שלו ידענו שזה הזמן להיזהר. הייתה לו משמעת מדהימה והוא הכין אותנו בדרך האבסולוטית שלו לצבא ולבגרויות. הוא המורה שנתן לי את המטען של משמעת ברזל אותה לקחתי איתי הלאה. אנשים אולי ירימו גבה, אבל האופן הקשוח בו החזיק אותנו גרם לנו להבין מה זה מורה ולכבד אותו.
לא קראנו לו עדי אלא 'המורה'. הוא עיצב אותנו מבפנים, ידע להחזיק אותנו קצר כמו שמחנך צריך לדעת לעשות עם תלמידים בגיל הטיפש עשרה.
המורה השני שהשפיע עלי היה שמשון דניאל, המורה למתמטיקה 5 יחידות שידע להעביר את השיעורים בנושא כזה בצורה ציורית שגרמה לנו להבין את החומר בצורה הכי טובה שאפשר ונתן לנו להבין שלא משנה מה אתה לומד, השאלה מי מלמד אותך את זה".

מה זה מבחינתך מורה לחיים?
"מורה שהוא דוגמה לתלמידים ונותן להם כלים לצאת איתם החוצה לחיים שאחרי בית הספר ולהמשיך הלאה. אצל עדי זו הייתה הדוגמא האישית שנתן לנו, הדייקנות, בצלצול לסיום ההפסקה הוא כבר עמד בפתח הכתה, תמיד מצוחצח, מדוגם, היינו מסתכלים עליו בהערכה".

איזה תלמיד היית?
"מפריע. נכון שזה נשמע מוזר? לא הייתי צריך ללמוד הרבה. הייתי יושב בכתה, מקשיב, מדבר ועובר מבחנים. אם הייתה קצת רוח היינו יורדים לגלוש (בעיקר עם יוני נוייברט) ובהמשך היינו משלימים לימודים".

שומר על קשר?
"ממש לא. את עדי ודניאל לא ראיתי הרבה שנים".

מסר למורים?
"הייתי אומר לעדי שכשהיינו תלמידים הוא נראה לנו מאוד קשוח, אבל הדרך הזו שלו היא שהפכה אותנו בוגרים יותר ונתנה לנו ביטחון להאמין בעצמנו".
יוסי מלול: "היה לי חשוב שיהיה גאה בי"
כשאני שואלת את יוסי מלול, בן אילת, מנהל אגף מנהלה בעיריית אילת ומנכ"ל אגודת הכדורסל האילתית מי היה המורה שלו לחיים הוא לא חושב פעמיים ועונה מיד: "עובד יוסף, שהיה המחנך והמורה שלי במגמת קציני ים בכתות י'-י'ב. זה מורה לחיים. הוא האציל עלי סמכויות ותמך בי לאורך כל השנים האלו. הקשר איתו היה מעבר לתלמיד- מורה. הוא היה מאוד אבהי וכך היה עם כל התלמידים בכתה. אם תשאלי את כל התלמידים כולם יספרו לך בהערצה מי היה עובד יוסף. גם אחרי הלימודים היה לי חשוב מאוד שהוא יהיה גאה בי וזה עבד. בזכותו יצאתי לקצונה בצבא, הוא תמיד דחף אותי להתקדם".

מה זה מורה לחיים מבחינתך?
"מורה שאמר לי- אתה צריך לשאוף לשם ואתה עושה את זה. מורה שמעניק לתלמידים שלו הרבה סבלנות, חיבוק ואהבה. זה מסוג המורים שלא היו מוותרים אם תלמיד לא הגיע לבית הספר, אלא היה מחפש אותו בבית. מורה שהיה לו אכפת מכל אחד ואחד, שומר על קשר עם המשפחה, דואג, מלווה ואני גם יודע שהוא עזר לתלמידים שהיה להם קשה בבית. תמיד הייתה כתובת למי לפנות. מבחינתו- עונש היה כישלון שלו".

איזה תלמיד היית?
"תלמיד שבא לסיים י'ב שנים, את כל הבגרויות השלמתי רק אחר כך כשהשכלתי והפנמתי. עובד אמנם האמין שאני צריך לעשות את זה בתקופת בית הספר, אבל אני העדפתי לדוג ולגלוש על גלשני רוח עם אילן חדידה. בסך הכל היינו ילדים טובים אבל כאלו שרצו ליהנות ונהנינו ועובד ידע ותמך בי".

שומר על קשר?
"אני רואה אותו מידי פעם בעיר ובכל פעם שאנחנו נפגשים זו פגישה חמה וכיפית".
מסר למורה?
"תודה ענקית שבזכותו אני אדם. ממש כמו שהייתי רוצה שהחניכים שלי בכדורסל יגידו עלי".

לימור להב: "הייתי במשבר אמיתי כשנפרדנו"


לימור להב (38), עורכת דין וחברת מועצת עיר, אף פעם לא תשכח לבינימינה בלום את מה שנתנה לה כמחנכת בכתות ז'- ט'. "היא הייתה משהו אחר. כל הזמן בקשר עם ההורים, מתעדכנת על כל אחד ואחת מהתלמידים. אחת לכמה זמן היא הייתה מזמינה אליה הביתה 4-5 תלמידים, סתם ככה, יושבים רואים ביחד טלוויזיה, לפעמים עושים עבודות בית, כל אלו גרמו לי מאוד להתחבר אליה. אז זה לא היה רק ללמד אלא גם לחנך. כשדרכינו נפרדו ועברתי למחנכת אחרת היה לי משבר אמיתי, פתאום תיכון, מתייחסים אלייך כאל גדולה ואני מאוד התמרדתי. חסר לי היחס האישי שבנימינה ידעה לתת בשפע. חד משמעית אזכור אותה כל חיי".

מה זה מורה לחיים מבחינתך?
"היום מערכת החינוך מתמקדת יותר בהישגים, סטטיסטיקות, תוצאות, ציונים, בעבר זה לא היה פחות חשוב, אבל זה גם לא היה הדבר הכי חשוב. מורים ידעו לתת לתלמידים כלים חשובים לא פחות להמשך החיים. אני מאמינה שגם היום ישנם מורים כאלו, אבל פחות".

איזו תלמידה היית?
"את מכירה את אלו שאומרים להם באסיפות הורים שיש להם פוטנציאל אבל הוא לא ממומש? היו לי ציונים טובים, הייתי פעילה חברתית אבל בד בבד הייתי גם מרדנית גדולה ואולי זה מה שהפריע אחרת לא ברור לי על איזה פוטנציאל לא ממומש דיברו. בחטיבת הביניים וגם בתיכון נלחמתי בעיקר עבור אחרים ואמא שלי ביקרה לא מעט את המנהלת. בכתה י' למשל סברתי שהמורה ללשון לא היה מספיק מוכשר, אז הובלתי מרד עד שהחליפו אותו.
הייתי מביימת את מסיבות סוף השנה, עד שבכתה י'ב החליטו להביא הפקה חיצונית ואני לא הסכמתי עם הצעד. כאות מחאה לא הסכמתי להשתתף לא בהפקה וגם לא בספר הסיום. פעם מורה העליב תלמיד בפומביי ואני מילאתי את מסדרונות בית הספר בשלטים כנגד המעשה. כזו הייתי"....

שומרת על קשר?
"לא ממש, למרות שלפעמים יוצא לי לפגוש אותה בעיר ואני ממש שמחה על כך".

מסר למורה?
"בנימינה שהכרתי לדעתי האישית היא המודל של מורה לחיים, אני מודה לה על כל מה שהייתה עבורי ועשתה בשבילי. היא מבחינתי המדד להשוואה כשאני בודקת מי הוא מורה טוב".

רוני מאיר: "כמה שהשפיעו עליי בכיוונים שונים"


רוני מאיר (47), מנהל המרכז לחינוך ימי בעיר לא יכול להצביע על דמות של מורה אחד שהשפיעה על אישיותו.
"היו הרבה דמויות שבצעירותי השפיעו עלי כך או אחרת. שלמה זקס, המורה לחינוך גופני, השפיע עלי בתחום הספורט כמו גם המורה אלון, ג'קי כוכבי שהיה מחנך שלי בכתה י'ב השפיע עלי בנושא החינוך.
באופן כללי, במקרה שלי, ניווטתי את החיים שלי בעצמי בהשפעות מצד ההורים שלי וגם החברים".
מה זה מורה לחיים מבחינתך?
"אחד שבצעירותך משפיע עליך בבחירת הדרך שלך לחיים. מה שהמרכז הימי בעיר עושה היום בחינוך הא-פורמאלי בשעות אחר הצהריים הוא דוגמה טובה לכך. אז אולי לא מדובר במורה בבית ספר ועדיין כשאתה עם מדריך 4-5 פעמים בשבוע באימונים פלוס תחרויות, מחנות אימון וכדומה אין ספק שהוא משפייע עליך בכל הבחירות שלך בחיים.

איזה תלמיד היית?
"הייתי יותר גולש רוח.
הייתי מגיע לבית הספר ומיד כשהרוח הייתה עולה הייתי נעלם והמורים, כבר היו מבינים את זה.
זו הסיבה שנאלצתי להשלים בגרויות בצבא ואחרי הצבא ובפועל שילמתי על זה ביוקר בזמן וכסף".

דנה זנטי: "בזכות ההכתבות למדתי טכניקה מנצחת"


דוברת העירייה, דנה זנטי, בת 38, גדלה במערכת החינוך בעיר. כשאני מבקשת ממנה להצביע על המורה האחד שהשפיע על חייה, היא אומרת: "קשה לי להצביע רק על אחד שכן כל המורים שלי היו מורים טובים שחינכו אותי לערכים שמלווים אותי עד היום", ועדיין שתי מורות להיסטוריה השפיעו עליה דווקא בהכתבות שלהן, מה שלימד אותה טכניקה בה היא משתמשת עד היום בעצם תפקידה כדוברת.
"היו אלו מלי פישמן ואיידה לב, המורות שלי להיסטוריה מהן למדתי את הטכניקה.
הן הכתיבו לנו חומרים כל השיעור, מהן למעשה למדתי לכתוב מהר, להבין ולשמור על קשב במהלך כל השיעור, טקטיקה שיישמתי בהמשך הדרך, באוניברסיטה ולי היא הייתה מצויינת כי כשהחומר כולו מצוי במחברת שלך, אתה לומד מתוכו ואין תענוג גדול מללמוד מהמחברת ולא מהספר.
גיליתי שבישיבות, אם אני לא כותבת את הדברים שנאמרים, אני מאבדת ריכוז".

מה זה מורה לחיים מבחינתך?
"מורה שמחנך לערכים ולא רק לציונים כי עובדה שלא דיברתי על הציונים שלי, למרות שהיו לי ציונים טובים, אלא על הדרך. אחרי הכל הערכים שאנו לומדים, הם שמלווים אותנו לאורך השנים".

שמרת על קשר?
"האמת שכן, לפחות עם מלי פישמן ששימשה כיו"ר המרכז לנפגעות תקיפה מינית ואני החלפתי אותה.
גם בתוקף היותה כתבת מקומית נשמר קשר.
עם איידה קשה יותר לשמור על קשר כי היא כבר לא גרה באילת".

איזו תלמידה היית?
"טובה מאוד. למדתי. לא חרשתי, אבל הקפדתי לכתוב כל הזמן, לשנן, ללמוד.
למדתי וזה נזקף לזכותי ואת הלמידה כערך אני מלמדת גם את ילדיי".

מסר למורות?
"יישר כוח על הדרך. אני מברכת עליה כל יום.
ככה מצליחים להשאיר את התלמידים קשובים לאורך כל השיעור ומגיעים להצלחות גדולות יותר במבחנים. אין מה לעשות, חומר שכתבת נשאר אצלך בראש הרבה יותר טוב ולאורך זמן".

אודי שכטר: "רק היום אני מבין את גודל ההשקעה"


בגיל 40 אודי שכטר, בעל משרד פרסום וקידום מכירות ושדר אקטואליה ברדיו 'קול הים האדום' מחלק את תקופת בית הספר לשניים. גיל בית הספר היסודי: "אז קיבלתי את הערכים הראשונים כמו כבוד לאחר ולחלש ממי שהייתה המחנכת שלי בבית הספר 'אלמוג', חנה גוטמן. בתיכון לא הייתי בקטע של מורים, אבל שלמה זקס שהיה מורה לחינוך גופני שימש כמאמן הכדורסל שלי ולמעשה לאורך השנים שלי איתו בכדורסל הוא השקיע בנו הרבה. רק היום אני יכול להסתכל על העבודה שהוא עשה איתנו, השעות הרבות שהשקיע, כולל אימונים, נסיעות למשחקי חוץ בסופי שבוע, הלינה מחוץ לבית וכדומה וחושב איזה מטורף הוא היה. את מבינה, הוא היה הנהג של הטרנזיט בדרך למשחק חוץ, המאמן, וכשלא היו שופטים הוא גם היה תופס משרוקית ושופט, אבל יותר מכל הוא היה מחנך. במסווה של הספורט הוא חינך והשקיע מעצמו בכל דרך בלתי נתפסת. הוא השפיע על העיצוב שלי במסגרת תחרותית ולא פעם אמרתי לו שרק עכשיו, בבגרותי, אני נפעם מכל מה שעשה עבורנו.
אז היינו צעירים והיינו עסוקים בעיקר בלריב איתו", הוא צוחק, "מעבר לכך יש לי מורה לחיים שהוא אמנם לא מורה בבית הספר אבל עדיין מבחינתי- מורה של החיים והוא- חיים סלטי. אצלו עבדתי אחרי השחרור והוא נשאר חבר עד היום. אי אפשר אמנם להגדיר אותו 'מורה', אבל הוא אדם שהשהייה במחיצתו והעבודה אצלו, מלמדת אותך המון על חיים עסקיים ועל החיים בכלל.
אני חושב שאם הוא היה מורה בבית הספר הוא היה המורה הכי טוב שיש".

מה זה מבחינתך מורה לחיים?
"אחד שמשקיע בך בחינוך ובעיצוב האישי ולא במרוץ אחרי ציונים".

איזה תלמיד היית?
"עד כתה ו' הייתי תלמיד טוב, הכל הקבצות א'.
בכתה ז' הוציאו אותי בפעם הראשונה מהכתה ופתאום גיליתי שיש חיים דווקא די נחמדים בחוץ וההנאות האלו הרשימו אותי יותר.
מה גם שמכתה י' כבר הפכנו ל'אורט'- תיכון מקצועי ומשום מה שיבצו אותי למגמת חשמל ולי לא היה שום קשר לתחום כך שפחות ופחות עניינו אותי הלימודים בלשון המעטה".

שומר על קשר?
"עם חיים כן, עם זקס וגוטמן רק כשיוצא לי לפגוש אותם פה ושם בעיר".

מסר למורים?
"בריאות ואריכות ימים ותודה על מה שהם היו בשבילי. אני יכול רק לקוות שהם ממשיכים בזה גם לתלמידים שלהם היום".

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש