פרסומת
דלג

נפרדים מקלרנס

מאת: מלי פישמן ● 26/9/2012 10:16 ● ערב ערב 2569
בשנת 1981, הוא עזב מאחוריו את ארץ הנילוס, מקום משכנם של אבותיו ואבות אבותיו, ובתוך כד חמר קטן, יחד עם אחד האחים (או אחת האחיות- עד היום זה לא ברור), הוא חצה את המדבר הלוהט כשהוא שוכן לבטח בתוך תרמילו של ד"ר מוריס ז"ל. שם החלה החברות בין הדוקטור לתנינו המיתולוגי. השבוע, יותר משלושה עשורים אחרי, עזב התנין את ביתו ועבר לגן החיות התנכ"י. שיר פרידה ללא דמעות תנין
נפרדים מקלרנס

"אבא שלי הביא לי מתנה קצת יוצאת דופן. הייתי אז בן 15", מתחיל אנדרו, בנו של ד"ר רג'ינלד מוריס ז"ל, לספר את סיפורו של קלרנס התנין.

ד"ר מוריס, שהיה חבר בארגון הבריאות העולמי והתנדב לעזור ולסייע לכל חולה באשר הוא וחצה גבולות, הרבה לנסוע באזור והגיע במסעותיו גם אל גדות הנילוס בגבול שבין מצרים וסודן כדי לטפל שם בחולים עניים וקשיי יום המתפרנסים בדוחק מדייג על 'פאלוקה' (סירת דייג מצרית). "אותם חולים, שידם לא היתה משגת לשלם לו", ממשיך אנדרו, "החליטו לגמול לו בדמות שני תנינים קטנטנים בתוך אריזת מתנה". האריזה, אגב, שוכנת עד עצם היום הזה על כוננית באמצע סלון משפחת מוריס.

אבא רג'ינלד חשב שזו יכולה להיות מתנה נחמדה מאוד ותוספת לשאר החיות שכבר היו בבית משפחת מוריס.

"הייתי רגילה לבעלי חיים מוזרים, כך שהבאת שני התנינים הללו לא היוותה איזו שהיא בעיה מיוחדת", אומרת פיי, אשתו של ד"ר מוריס. מבחינתה, היו אלה עוד שתי חיות שנוספו לחמור, לעיזים, לכבשים, לתרנגולות, לאווזים, לחתולים ולכלבים ועוד כל מני חיות אחרות שהיו בחצר המשפחה. "באמת שלא התרגשתי באופן מיוחד מהזוג הקטנטן הזה" היא מוסיפה.

אנדרו צוחק ואומר: "התנין בהחלט היה משהו שהעלה את הרף של בעלי החיים שלנו מאוד גבוה. זו חיה שאין לאף אחד".

בתחילה, שכנו שני התנינים הצעירים בכיור כשהם רק בגודל של 20 סנטימטרים. "אבא הביא לי אותם כשהם רק בקעו מהביצים שלהם", מספר אנדרו.

הסקרנות שלי הובילה אותי לשאול לגבי מינם של השניים. "לא ידענו את המין שלהם. כשהם היו קטנים, אי אפשר היה לראות את זה ואחר כך, שהם גדלו, אף אחד כבר לא בדיוק רצה להסתכן ולבדוק לעומק את המין שלהם...", צוחק אנדרו. למעשה עד עצם היום הזה הם לא יודעים אם קלרנס הוא תנין או תנינה, "יכול להיות שיום אחד בגן החיות התנכי יבררו את זה", מאמין אנדרו.

משנה שם משנה מזל


בהתחלה זכה זוג התנינים לשם תות (אנך המון) ורע (עמסס). הם כאמור שכנו בכיור ומאוחר יותר, כשגדלו, "עברו דירה" לאמבטיה.

"בשלב זה, כבר צריך היה לבנות להם כלוב, כי כל פעם שרצינו להתקלח, צריך היה להוציא אותם מהאמבטיה", נזכר אנדרו.

בכלוב הזה הם שכנו מספר שנים כשהם גדלים ומתפתחים יפה. בשלב מסוים, "אירעה תקלה", מספר אנדרו. הכלוב היה מוקף רשת לולי תרנגולים ואז "איזה שהוא כלב חפר בגדר ועשה חור, והתנינים יצאו לטייל. אחרי יום, התקשרו משמורות הטבע ואמרו שתנין אחד נדרס בדרך לים, ואילו התנין השני נעלם. שלושה שבועות מאוחר יותר, הגיעה שכנה כשהיא כולה נרגשת: "תנין! תנין בחצר!". זה היה בבתי ברמן – לא רחוק מבית משפחת מוריס. במהלך גזימת השיחים, התגלה התנין בין השיחים בתוך שלולית של מים, צמוד לצינור השקיה. אנדרו הגיע עם ערכת לכידת התנינים שלו, תפס אותו והוביל אותו לכלוב. בשלב זה, הוחלט לתת לתנין את שם 'קלרנס' על שם דמות מתוך סיפור ילדים 'התנין קלרנס'. משנה שם משנה מזל? יכול להיות. זה גם השם שישתמשו בו בגן החיות.

תמונת כתבה


סלב מקומי


אנדרו מגדיר את קלרנס כ"חיית המחמד שלנו" ואפילו כ"סלב מקומי". גם פיי מאשרת ומספרת שקלרנס בהחלט משך אל ביתו אורחים רבים. עוד מספרת פיי, כי הוא זכה להיות בידיים של ברוק שילדס ולהופיע על שער עיתון ה'טיימס' הלונדוני ואפילו לככב ב'מעגל' - תוכנית הטלביזיה המפורסמת של דן שילון. פעם הוא אף סייע לאנדרו לזכות בפרס ראשון: "קלרנס זכה במשהו כמו אלף שקלים". הכסף הזה שימש את המשפחה לבנות לו את הכלוב החדש שלו בו חי עד עצם היום הזה. בעצתה של פיי, אנדרו התחפש לקרוקודיל דנדי האוסטרלי והביא איתו למסיבת הפורים את קלרנס שגנב את ההצגה וזיכה את המשפחה כאמור בפרס.
מעבר לכך, היו לקלרינס במהלך השנים גם אורחים לא קרואים בדמות חתול סקרן מאוד ופזיז – אך לא מספיק זריז כדי לשרוד את מלתעותיו...

לטפל בתנין זה לא משהו פשוט ורגיל. "קודם כל צריך להבין שכשיש תנין בבית, אז אין בעיה של פורצים וגנבים. כשיש שלט זהירות כלב נושך, זה משהו אחד, אבל כשיש שלט שכתוב עליו כלבים היזהרו - תנין נושך, זה כבר משהו אחר...". מחייך אנדרו. תנין לא נובח ולא עושה רעש, אולי השכנים קצת חששו מתנין באורך של שלושה מטרים בחצר, אבל משפחת מוריס ידעה לשמור עליו היטב, והכלוב שנבנה עבורו היה חזק מאוד ומאובטח, עם רשתות כפולות ומשוריינות, כך שאי אפשר היה להכניס ידיים, אפילו לא בטעות. מעבר לכלוב, היתה לקלרנס גם קופסה מעץ שלתוכה היה נכנס בלילה לישון. צריך לזכור, כי תנין היא חיה עם דם קר והיה צורך בחימום בלילה ובחורף. בסך הכל היה מאוד נוח לגדל אותו: "נותנים לו לאכול פעם אחת בשבוע-שבועיים ואז אתה יכול לנסוע והוא ניזון מכיסי שומן שיש לו בצדדים שהוא יכול להשתמש בהם לאורך שבועות ובחודשי החורף", מסביר אנדרו. קלרנס נהג לאכול כל מה שבצלאל הקצב מכר לו, והוא גדל והתפתח יפה עם כמויות של כנפיים, גרונות, גב של עוף וכדומה. הוא גם אכל דגים כשאפשר היה למצוא לו. "סך הכל הטיפול בו היה נוח", אומר אנדרו. כל בני המשפחה אהבו את הרעיון של התנין, אבל מי שהתעסק איתו במיוחד היו אנדרו וד"ר מוריס. בתקופה האחרונה, גם יולי הצטרפה לטיפול: "את יודעת איך זה, נקשרים אליו, למרות שזה לא כל כך ברור מאליו, אבל בכל זאת נקשרנו אליו".

עד 120


התנין כידוע אינו דמות מצוירת חביבה וידידותית למשתמש האנושי. התנין הספציפי של משפחת מוריס הוא מהמסוכנים בין בני מינו והוא בעל תוחלת חיים ארוכה. מגן החיות התנכי בירושלים נמסר לנו, שתנין שכזה יכול לחיות עד גיל מאה ואולי אף יותר. ובמיוחד קלרנס, שלא היה מעורב בקרבות ובקטטות עם בני מינו האחרים ולמעשה - מעולם לא נשקפה לו סכנה קיומית. תנינים מהסוג של קלרנס יכולים להגיע לגודל של 4-6 מטר, וקלרנס אורכו כיום כ- 3.5 מטר ומשקלו כ- 200 ק"ג.

איך הוא חי לבדו כל כך הרבה שנים?
אנדרו: "זו גם אחת הסיבות שאנחנו מוסרים אותו, כדי שיהיה עם אחיו ואחיותיו האחרים בני מינו. מאז שאבא שלי הלך לעולמו, יותר קשה לנו איתו. אנחנו מרגישים שהוא צריך לעשות שינוי ולעבור למקום אחר שבו יוכלו להכיל אותו ובו תהיה לו אפשרות להיות מאושר יותר. עד עכשיו אנחנו טיפלנו בו ודאגנו לו ואהבנו אותו, אבל עכשיו צריך לעבור הלאה". הכאב נשמע בקולו של אנדרו, אבל ההיגיון גובר על הרגש, "נתנו לו את הכי טוב שאפשר לתת לו בבית פרטי, אבל בגודל שלו ובשנים שעוד נותרו לו, הוא כבר צריך משהו אחר שאנחנו לא יכולים לתת לו".

האם הוא מזהה אתכם?
אנדרו: "אני חושב שלא, הוא לא יכול", יולי חולקת עליו – היא חושבת שכן. שניהם מסכימים פה אחד, שהוא זיהה את ד"ר מוריס ז"ל והכיר אותו. עובדה היא שכאשר הייתה לו אקזמה בכפות הרגלים, הוא הרשה לד"ר מוריס ז"ל לטפל בו. אנדרו: "אני בטוח שהיה בין אבא לקלרנס קשר מיוחד, קשר בלתי מוסבר מדעית, אבל היתה מעין תחושה שכזו. אצל תנין קשה לדעת, כי יש להם מין חיוך קבוע, אז לא בטוח אם זה חיוך שהוא שמח לראות אותך או שזה חיוך שמאחוריו התנין מדמיין את הטעם שלך...".

תמונת כתבה


עוברים דירה


משפחת מוריס הייתה שמחה מאוד לו התנין היה נשאר באילת ואפילו עלה רעיון יחד עם המצפה התת ימי. אבל בסופו של דבר, לאחר תכתובת ארוכה, הרשויות הנוגעות בדבר לא אישרו את הישארותו. בשלב זה נודע לגן החיות התנכי אודות קלרנס, וזה ארע בדיוק בזמן בו החליטו בגן לפתח את המחלקה הזואולוגית. כחלק מהפיתוח, נבנה בגן מתחם מיוחד לתנינים, הובאו שלושה תנינים קטנים (מקלרנס) מחמת גדר ואז הוחלט להביא גם את קלרנס.

תהליך ההעברה היה לא פשוט והצריך תכנון לפרטי פרטים: החל מהמעבר מהכלוב לארון ומהארון למשאית ועד הכנסת התנין למקומו החדש בגן. ביום חמישי שעבר, בשעה שבע בדיוק, נסגר המעבר בין הקופסה לכלוב, וקלרנס היה מכונס בתוך עצמו בקופסתו כשהוא נישא באמצעות שרשראות ומנוף מצד אחד של הגדר אל המשאית של גן החיות התנכי.

המעמד היה מרגש מאוד. אני לא יודעת מה קלרנס הרגיש, אבל אנחנו, בני האדם שחזו בתהליך, הזלנו דמעה ולא דמעה של תנין, אלא דמעה אנושית של התרגשות והבנה, כי קלרנס הולך לדרך חדשה ולהמשך חיים שאנחנו כולנו מקווים שיהיו לו טובים ומאושרים לפחות כמו שהיו לו כאן אצל משפחת מוריס.

אנדרו המשיך ללוות את קלרנס עד שהגיע לירושלים, ושם הוא שוחרר לבריכת התנינים. "יאמר לזכותו של קלרנס, שהוא מייד תפס פיקוד והראה לשלושת הקטנים מחמת גדר מי המלך", מספר אנדרו.

ברגשות מעורבים


"זה הפך להיות סמל המשפחה שלנו. תמיד נתנו לנו פסלים ודמויות של תנינים", אומר אנדרו ומוסיף: "להוציא אותו אל מעבר לגדר היה קשה ועצוב. פתאום לאבד משהו כזה בשנה שאיבדנו את אבי... לא הייתי מסכים למהלך כזה לפני שאבי נפטר, כי זה היה עושה לו מאוד עצוב. עם כל זאת, כשראיתי את הצוות והבית החדש, הרגשתי טוב עם המהלך הזה ואני יודע שאם אבא שלי היה רואה זאת, היה מסכים שזה בית טוב בשבילו ובגן יוכלו להעניק לו חיים טובים בתנאים הכי טובים".

מרגיש בבית


שמוליק ידוב, מנהל האוסף הזואולוגי של גן החיות התנכי בירושלים, מספר על ההתאקלמות של קלרנס: "נראה לי שהוא מסתדר בסדר גמור, אכל בפעם הראשונה, השתלט על העניינים. נכנס לחצר שבה היו שלושה תנינים צעירים בערך בני שש-שבע באורך שלו. קלרנס תפס את הבריכה לעצמו. מבחינתנו זה סימן טוב".

אז קלרנס זה הוא או היא?
"אני עוד לא יודע, אני לא מתכוון להכניס ידיים כל כך מהר לגוף שלו...".

איך נערכו לקבלתו?
"פתחנו תצוגת תנינים ביולי האחרון. יש המון תנינים בארץ, גם בחוות רבייה וגם במקומות אחרים כמו חמת גדר ובטבע והתייעצנו עם רשות שמורות הטבע והגנים מאיפה כדאי שנקבל את התנינים הראשונים, והם הציעו לנו לדבר עם משפחת מוריס מאילת. כבר בתחילת הדרך דובר על העברה של התנין שלהם אלינו. התוכנית הייתה שבסוף הקיץ נעביר את קלרנס אלינו".

מדוע פתחתם מחלקת זוחלים?
"מפני שאנחנו גן החיות התנכי של חיות ארץ ישראליות והייתה לנו תצוגה של תנינים קטנים צעירים לא מרשימה. צריך לזכור, שעד תחילת המאה הקודמת, חיו כאן תנינים. זה ערך חינוכי מאוד משמעותי".

נקשרים לתנין?
"בני אדם נקשרים לכל מיני בעלי חיים. השאלה היא אם תנין נקשר – אז לתנין יש יכולת להבחין בין בני אדם. לדעתי יש לו גם יכולת להקשר לבני אדם". שמוליק אף הוא מעריך שקלרנס זיהה את ד"ר מוריס ז"ל ואף את אנדרו.

ואיך מצבו הבריאותי?
"קלרנס מאוד מסיבי ביחס לגילו והוא נראה טוב. התנינים ממשיכים לגדול כל ימי חייהם, אבל ככל שהם מתבגרים, הם גדלים יותר לאט. אני מאמין שקלרנס עוד יגדל, אבל הוא לא יגיע לאורך של תנין ענק. בדרך כלל יש תנין דומיננטי אחד בלהקה, ונראה שקלרנס תפס את המקום שלו ככזה. בסופו של דבר, הוא גדול יותר מהשלושה האחרים גם בגיל וגם במשקל. מעבר לכך, צריך לבדוק עוד פרמטרים, כמו למשל איך יעבור את החורף הירושלמי הקר והשונה מאוד ממה שהורגל".

מה מצפה לו מבחינת מגורים?
"יש לו מדשאות ומרפסת שיזוף ובית להיכנס לתוכו בימי קרה ובלילה וכמובן - בריכה מאוד גדולה. יש שטח מאוד גדול ונרחב שאותו הוא מחלק עם תנינים נוספים. בגן החיות התנכי יאכילו אותו מזון מהחי שיכלול עופות ודגים ובשר בקר. הוא יאכל מה שמקובל בטבע".

שמוליק מסיים בהמלצה: "למרות שלמשפחת מוריס היה רישיון כחוק להחזיק את התנין, לא מומלץ להחזיק תנין כחיית מחמד בבית".

כיום כבר מאשרים החזקה ביתית של חיות כאלה


רשות הטבע והגנים אחראית בין שאר תפקידיה על החזקת חיות בית בשבי כולל גני חיות, פינות חי וכל נושא הסחר הלא חוקי בבעלי חיים. חל איסור להחזיק בעלי חיים לא מקומיים.
לפני שלושים שנה, כלל לא היה ברור כל נושא החוקיות, נושא שהוסדר עם חלוף השנים.
בשנים האחרונות, בעקבות עליה בפעילות האכיפה, יצרו קשר עם המשפחה במטרה לבדוק אם אפשר למצוא מקום חליפי לחיית המחמד שלהם. בכל זאת, זה נושא מאוד רגיש כשמדובר בחיית מחמד שהייתה איתם יותר משלושים שנה, "וזאת למרות שהיה בידם רישיון להחזיק את התנין הזה", מציין סגן מנהל מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, אסף הברי.
אחרי שד"ר מוריס נפטר, געתה בקרב המשפחה תחושה של סוף תקופה, שצריך לעשות משהו עם התנין. נעשה חיפוש, וגן החיות התנכי נראה בעיני המשפחה כמקום המתאים לתנין. "וזה לא פשוט להכניס פרט חדש לתוך להקה, זה יכול לערער את המבנה החברתי בתוך הקבוצה", אומר אסף.
"בדרך כלל מעבירים חיות שנפגעו ונפצעו או נלכדו, על כן גם אופי העברה היה חידוש". והברי חוזר ומדגיש: "יש להבין, שלא הייתה כאן אכיפה של פורעי חוק, אלא להפך, היה כאן מבצע מתוזמן היטב לתת לתנין את התנאים הטובים ביותר להמשיך ולחיות ולהיפתח".

יש לציין, כי כיום לא מנפיקים רישיונות לחיות מחמד שכאלה. רשות הטבע והגנים מחלקת היתרים על פי שיקול דעת של אנשי מקצוע להחזקת חיות בר. בדרך כלל אלו היתרים שמתחדשים מדי שנה. "יש הבדל בין דורבן המוחזק בפינת החי של הקיבוץ השכן ואנשי רשות הטבע והגנים בודקים מדי מספר חודשים איך הוא מוחזק ואם זה לא כמו שצריך, אז לא מחדשים את ההיתר, לבין לאשר החזקה של תנין", מסכם הברי.

תנין יאור


תנין היאור (שם מדעי: Crocodylus niloticus ) הוא מין בסוג תנין בסדרת התנינאים.
תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו - מרבית אפריקה דרומה לסהרה והאי מדגסקר. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא נשנא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה שבה נחנטו תנינים ונעבדו כאלים. בעוד שתנין היאור אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות. אורך גופו חמישה מטרים, ומשקלו נע בין טון לטון וחצי. עד תחילת המאה ה-20 היה נפוץ בישראל. הפרט האחרון בארץ ניצוד כנראה ב-1912 בנחל תנינים. ב-2009 חמשה תנינים נמלטו מחווה לגידול תנינים באזור נחל הבשור שבצפון מערב הנגב, עדיין מסתובבים חופשי בנחל ורשות הטבע והגנים מנסים ללכוד אותם. יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא תחת המים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים, הופכים אותם לציידים סתגלניים אפקטיביים של טרף גדול. (מתוך אתר 'ויקיפדיה')