כשקבענו להפגש על הכביש היורד לביתם של חן ושי, הופיע שי מחזיק גיגית ענקית וכלים בתוכה, וידיו היו מוכתמות בצבעים. הוא בדיוק סיים יום עבודה אצל לקוחה שרצתה לשנות את האווירה בביתה. "יש אנשים שרוצים רק צבע ושפכטל", אומר לי שי, "אבל הלקוחה ראתה את דוגמאות האמנות שאני יוצר, והחליטה לשדרג את הבית עם כמה מהן". זה יכול להיות תבליט של ציור בבחירה אישית, חריטה או התזת חול אומנותית על זכוכיות ומראות, גילוף וחידוש רהיטים גם ענתיקות, וכל העולה על רוחו של המזמין. "אני גם בונה תוספות של גבס, אבל לא משאיר אותן עם פינות סטנדרטיות, אלא מעצב אותן בצורות מיוחדות". ההקדמה בדרך לביתם הייתה מסקרנת, ורציתי לשמוע יותר על יצירתו, ועליו. חן, שנמצאת עם שי מזה כשלוש שנים, קיבלה אותי בחיוך. מחזיקה את אדווה, התינוקת המתוקה שלהם בת חצי השנה, שחלילה, לא תקפוץ ראש מהספה. נחשפתי לעבודה של שי באחד הבקרים בהם ישבתי בקפה במרכז 'רכטר', שכבר הספיק להסגר. שם חרט שי דמויות יפהפיות של ציפורים על הוויטרינה החזיתית של המקום. הוא גם החל ליצור את שלט המקום, בטכניקה של התזת חול, ולא הספיק לסיים. התעניינתי קצת בחייו של שי, דבר שלא צפה. "מאז ומעולם אהבתי לצייר, לקשקש ולשרבט. בגיל חמש בערך, ציירתי אוטו שנוסע על מנוע קריסטל, ודודתי התפעלה מהיצירתיות שלי", הוא מספר על ראשית דרכו האמנותית.
ניו יורק בת ים
זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הסובבים אותו החלו להבחין בכשרון האומנותי שלו. הוא נולד בשנת 1980 בשם שי פטריק ג'יימסון בשראל, בקליפורניה ארצות הברית. נולד לאמא אמריקאית, ואבא ישראלי. "התנתקתי מאמא בגיל 3, וכשהייתי בן 5, אבא- חיים, אחותי- שרינה, ואני, עזבנו לניו יורק. בגיל 8 עשינו עליה לישראל. אבא שלי היה תושב חוזר, ואנחנו עולים חדשים. הוא תמיד רצה לגדל אותנו בארץ. טען שיהיה לנו יותר טוב במדינה בה נוכל לגדול עם השפה העברית, המושגים שלנו, והחבר'ה הישראליים. כשהגענו קלטו אותנו בבת ים למשך חודש, אחריו הגענו לחולון". הוא זורק את שם הסדרה "בת ים- ניו יורק", כדי להמחיש את הרגשת הזרות שחש בתחילת קליטתו בארץ. "כשהגענו לא היו אולפנים לדוברי אנגלית, רק לדוברי רוסית. אז בשנתיים הראשונות, לא ממש למדתי עברית. היו מושיבים אותי בכיתה ונותנים לי תרגילים בחשבון. זה היה הזמן בו התחלתי לצייר המון. העתקתי תמונות מספרים וחוברות. מדי פעם, בהפסקות, היועצת היתה מלמדת אותי עברית. הבנת הנקרא וכתיבה הגיעו רק אחר כך, בעזרת חברים, וקריאת ספרים". ברקע, אדווה הקטנטונת מלמלה עיצור בסיסי, כמו משתתפת בדיון. היא כבר תגדל דוברת עברית. כולנו צחקנו, והיא חייכה עם שתי גומות מתוקות. שי הוסיף שהיו צוחקים על המבטא האמריקני שלו, ולכן התבייש לדבר. היה לו חשוב להיפטר מהמבטא כמה שיותר מהר. "רציתי להיות במגמת תיאטרון, שם קריאה היא הכרח, אז לימדתי את עצמי לקרוא. אפשר להגיד שהיום אני תולעת ספרים. חטיבת ביניים אז הייתה עד כיתה ח'. בכיתה ט' התקבלתי למגמת אומנויות ותיאטרון בעיקר, בבי"ס 'מקווה ישראל', בחולון. באותו זמן גם נחשפתי לקבוצת תיאטרון רחוב, כשהרעיון היה עוד בחיתולים. התחברתי עם משה חנוכה וג'קי בכר שפתחו את קבוצת הנוער הראשונה בארץ לתיאטרון רחוב. היינו בונים הפקות והצגות, ומופיעים בכל הארץ, בפסטיבלים ועדלאידע". מה עם אמא שלכם? "לקראת סוף כיתה יא', גיל 16, נוצר קשר עם אמא. שרינה ואני החלטנו לטוס יחד ולהיות איתה חודשיים, כדי לבדוק מה יש שם". השהיה של האחים התארכה לכמעט שנה, עד שהגעגוע לחברותא והאחווה הישראלית, קרא להם לחזור. בזמן הזה, אביהם שרצה תמיד לגור באילת, החליט להגשים את החלום ולעבור. לכן, כשכבר חזרו ארצה, נחתו ישר באילת, והתאהבו בה. אביהם מצא בינתיים אישה, והרחיב את המשפחה בעוד שני ילדים. בהמשך נולדו שניים נוספים, שהוו יחד ארבעה אחים לשי ושרינה. "חזרנו באמצע שנת הלימודים, והייתי צריך להיות בכיתה יב'. אחרי בדיקה הבנתי, שכדי להמשיך ללמוד אצטרך לחזור שוב על כיתה יא', ולא הייתי מוכן. החלטתי לוותר על מה שנשאר, ולצאת לעבוד. אבי היה בעולם השיפוצים, אז באופן טבעי התחלתי לעבוד עימו. בהתחלה, עשיתי בעיקר צבע ושפכטל. באותו זמן האמנות וגם המוסיקה, היו רק תחביבים". הוא התגייס לצבא, וכשהשתחרר החליט ללכת ללמוד, במקום לנסוע לטייל. הוא למד בתל אביב הגברה, תאורה ועיצוב במה. כשחזר לאילת, התקבל לעבודה בתחום למשך כשמונה שנים, שאחריהן הרגיש שנגמר לו מחיי הלילה, וחזר לשפץ עם אביו. הוא עבד עימו עד לפני כחמש שנים, ואז חל מפנה בחייו. חיים, אביו, נפטר. "אחרי שאבא נפטר, נותרנו שרינה ואני, עם ארבעת אחינו. האמא שלהם כבר לא הייתה בתמונה. זה סיפור בפני עצמו, שלא אוכל לפרט עליו. מה שכן, מצאנו את עצמנו, בלי אבא, מטפלים בארבעה ילדים. אחרי שנתיים כאלה הבנו, שאנחנו לא יכולים למלא את כל הצרכים שלהם. כבר לא היו לנו הכלים לעשות זאת. אנחנו עוד היינו צעירים בשנות העשרים, והרגשנו שגם אנחנו צריכים מרחב לבנות את עצמנו, ולהתחיל להסתדר בחיים. בדקנו איזו מסגרת תשאיר את כולם יחד, ותוכל להעניק להם את מה שאנחנו לא יכולנו. ואז הציעו לנו את 'אור שלום'. הרעיון שהם יגורו באותו הבית, ושם ימלאו להם את החסר, נשמע לנו פתרון טוב. מה גם שידענו שישארו קרוב אלינו, באילת. הם מקבלים שם טיפול טוב, עם אנשי מקצוע, ועזרה בלימודים. היום אחת מהם כבר בצבא, והם מגיעים אלינו בסופי שבוע, וחגים. נרשמנו כמשפחה מארחת, כך שהקשר הצמוד ישמר. כששכרנו בית חן ואני, לקחנו בחשבון עוד חדרים בשבילם. ואנחנו מקווים שיבוא שלב בו נוכל להחזיר אותם לחיות עימנו".
הנישה האמנותית
כששאלתי את שי מתי התחיל להבין שהוא רוצה להתעסק באמנות כמקצוע, ענה, "תמיד תפסתי את הציור כמשהו מובן מאליו. אף פעם לא חשבתי שזה משהו מיוחד. כשהתבגרתי, זה מה שהיה מפיג לי שעמום. בתקופות אחרות, הציור עזר להפיג יותר משעמום. הייתי מצייר על קירות של חברים, עוד בגיל צעיר. אחרי שחזרתי לעבוד עם אבי, הבנתי שאני יכול ליצור נישה אחרת בתחום. שילבתי כמה סוגי אמנות. החייאת אמנות עתיקה, מחזור רהיטים ישנים. בשבילי זה אומר ליצור מהם משהו חדש ושונה, ליעד פריטים בבית להיות משהו אחר. סוג של מחזור אמנותי- 'UPCYCLING'. במקביל, התחלתי לפסל תבליטי קיר, מחומר שרקחתי בעצמי, והוכיח עמידות איתנה. אני מעדיף להשתמש בצבעים בהירים על התבליטים. וכששילבתי תאורה, האפקט היה ממש מרשים. אני לא מגיע למישהו הביתה ומכתיב לו מה לשנות. אנחנו יוצרים את האווירה יחד, כשהמטרה היא להפוך את הבית לקנבס (משטח ציור), ולעצב עם מה שיש. אנחנו משלבים את השיפוץ עם העיצוב". בהמשך שי נפתח גם לעולם החריטות והחל לחרוט ולגלף ציורים על משטחים של זכוכית, עץ, קרמיקה, מתכת. זה יכול להיות מקלחון או שולחן סלון. שער כניסה או מעקה מדרגות. עגור חרוט על מראה, או שלט מואר לעסק. כל חומר גולמי יכול להפוך תחת ידיו ליצירת אמנות. וזו רק ההתחלה. משם הגיע שי להתזת חול. טכניקה של יצירת שבלונות על משטח, תוך חריכת המשטח בלחץ של חול. הוא קנה מכונה מיוחדת המתיזה, וגם שואבת חזרה את החול המיותר, כך שהמשטח נשאר נקי. אחרי קילוף השבלונה, לדוגמה בזכוכית, התוצאה דומה לזכוכית 'חלבית', שעליה נשארת הדוגמה שלא נחרכה. היצע הדוגמאות גדול, כי הוא משתמש בשבלונות מוכנות, או כאלה שהוא יוצר. קוראים לטכניקה, "SAND BLAST" (ראה בתמונה). שאלתי את שי מה הדוגמאות האהובות עליו, ומאיזו תקופה הוא מושפע ביצירותיו.? שי חשב רגע, וענה, "כל מה שקשור לטבע. במיוחד, ציפורים ועצים, אבל גם אבסטרקט. זה יכול להיות תבליט תנ"כי, או ציור מודרני, דמיון ופנטזיה. האמנות המועדפת עלי היא של תקופת הרנסנס, ליאונרדו דה וינצ'י, מיכאלנג'לו. מתקופה אחרת גם את דאלי. אני מאוד אוהב קומיקס, משם למדתי על אנטומיית האדם. אין גבול לגיוון, ולאפשרויות. אנחנו מתאימים את העיצוב להלך הרוח של האדם החי בבית, יחד איתו. רוצים לגרום לבית להיות המפלט הפרטי שלו, שירגיש נוח. לפעמים, אנחנו נעזרים גם בתורות עיצוב עתיקות, ומשלבים מוטיבים מהן. אם אנחנו משפצים בעסק, אז נפנה לצד הפרסומי שלו, ונשדר את האוירה של המקום". שי מצייר גם על קירות בחדרי ילדים- דמויות מאגדות, סרטים מצוירים וקומיקס. זמן הביצוע נע בין כמה שעות, לשבוע, תלוי בסוג העיצוב והאמנות המוזמנת.שלוש ארבע, ולעבודה
חן, אשתו של שי, נכנסה לעבודה עימו, כשאדווה הייתה ברחם. היא מטפלת בעניינים העסקיים. הם החליטו יחד להיות עצמאיים. כיוון שהיה להם קשה לגמור את החודש כשכירים. "כשהתאהבתי בשי, הטריד אותי מה יהיה כשנקים משפחה. ידוע שאמנים לא תמיד מצליחים לפרנס, והדאיג אותי העתיד", מספרת חן בגילוי לב. "חשבתי, איך אנחנו יכולים להביא את הכשרון של שי לתוך עסק, ולהצליח לגמור את החודש. ואז עלו רעיונות, להכניס את האמנות לתחום השיפוץ, כך שתישאר נישת השיפוץ, במקביל לתוספות היצירתיות. התחלנו מכלום, לקחנו הלוואה מהאגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, וככה קנינו את המכונות, והציוד". את התמחור הם קובעים יחד עם הלקוח. הוא יכול להקציב סכום מסוים, והם יציעו מה נכנס בסכום, ולחלופין. "אנחנו מתקדמים לאט וממתגים את עצמנו. במציאות של היום, לא קל להצליח בעסק קטן",אומר שי. "כרגע, אני עובד במרפסת, היא הסטודיו שלי, אבל אנחנו מקווים שאנשים יבחינו ביחוד שלנו, ועם הזמן נארגן פינה. הייתי רוצה שיגיעו עוד אמנים אלינו, וישתלבו איתנו בעשיה. לא סתם קראנו לעסק- 'RED C ART', ולא בשמות הפרטיים שלנו (גם בפייסבוק). המטרה, בסופו של דבר, היא להקים בית לאמנים המקומיים, שרוצים לעבוד עם היצירה שלהם. יש הרבה אמנים אילתים, ממש מוצלחים, שמוותרים על האמנות, כדי לשרוד. אנחנו מקווים שנוכל לסחוף אלינו את החבר'ה האלה, לתת להם בית ליצור בו, ועדיין להתפרנס". כנראה שחיים בפריפריה, מפתחים את היצירתיות המחשבתית, של השורדים בה. יש להם אמביציה, ויש כשרון.רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
