פרסומת
דלג

מיסטיקה- סיפורים מהחיים

מאת: מערכת ערב ערב ● ● ערב ערב 2459
לורד אריסטו דה סילבר

קוראים יקרים


בכתבי העולם מכנים אותי 'הגנן', כי בשיעורי אני תמיד מדגיש שבריאת העולם התחילה בגן עדן, ומאחר ואדם וחווה לא ידעו להבין את גודל מזלם הם הועברו משם אל גן החיים. מאז כולנו חיים כאן, חולמים על היום שנמצא את גן העדן ופוחדים להגיע לגיהינום. מאז ועד היום לדעתי, כולנו גננים. יש בינינו גננים טובים, ויש פחות מוכשרים, ויעודי כיהודי להדריך אותם ולעזור להם, איש איש, לדעת לטפל בגן חייו יותר טוב.
היום הייתי רוצה ללמד את נושא ערוגת האובדן שבגן החיים. כשתינוק נולד ומיד נפטר, האובדן הוא קשה לאם היולדת והרבה פעמים האם סובלת מדיכאון. כשהורים קוברים ילד שנהרג בצבא, אין שברון לב שדומה לכאב העז שמפלח את נשמת ההורים. אובדן החיים הצעירים נוראי. כשאנחנו מאבדים את הורינו ונשארים יתומים, גלמודים בחיים, התחושה היא כאילו אנחנו בחלל, בלי יכולת לשוב לאמא אדמה. אין יותר משהו שיחבר אותנו. ואז לרוב, מי שנשאר לנו- בני זוגנו, הופכים לקשר בהמשכי לחיים, וכמובן ילדנו, הם נותנים לנו את הסיבה להמשיך בחיינו. אבל לצערי, בשנים האחרונות רבים מאיתנו לומדים על קיומו של אובדן אחר שאפילו כואב הרבה יותר- אבדן בן זוגנו או בת זוגתנו למחשב, לפייסבוק.
כשמישהו הולך לעולמו, זה אבדן קשה, אבל משחר ילדותינו אנחנו יודעים כי כאלה הם החיים. אבל כשבן זוגנו, בחיר ליבנו, האדם שהיינו בטוחים שיהיה עימנו הכי קרוב ללב, לפתע פתאום שוכח אותנו יותר ויותר, ונעלם לתוך עולם וירטואלי במחשב עם אין ספור ריגושים שכמה שהם מציפים אותו או אותה יותר, כך מקומינו בחייו נדחק הצידה. פנס הקסם של המחשב והפייסבוק הורסים לאחרונה יותר ויותר בתים בישראל ובעולם, וזהו אובדן קשה. במיוחד כי אתה מאבד אדם אבוד בעודו חי ושכזה הוא בוחר להתעלם ממך אישית. כאדם, מאמין אני, שכולנו זכאים לחופש כי בעצם נולדנו לחופש, אבל גם לחופש חייב להיות גבול. בחרנו לבנות משפחה ואם אכן אנו אנשים בוגרים. עלינו להבין שאנו צריכים גם לדעת לחיות חיי משפחה. אנו לא רוצים להיות שונים משאר החברה, אז אהבה, זוגיות ומשפחה הם הליך טבעי לנו. מה שלא נראה לי טבעי זה הכנסת החיים הוירטואלים לתוך חיי היום יום שלנו. אני חושב שאם כל אחד מאיתנו היה משקיע בבן או בת זוגו את הזמן שרובנו מקדישים לפייסבוק ולאנשים אחרים במחשב, חיי המשפחה שלנו היו יכולים להיות הרבה יותר מוצלחים, אבל רובנו חושבים שלחדש ולהתרגש יחדיו עם אנשים מעברינו במחשב זה דבר נפלא. ואכן אני מסכים, אבל אך ורק כשזה בשותפות מלאה עם בן הזוג שעימו בחרנו להקים את ביתנו להווה ולעתידנו, וכמובן כשהכל צריך להיות בגדר הגבול הנורמלי והנכון. לצערי, רוב האוכלוסייה, מאבדת את הרצון לשתף את בני הזוג, וכך לאט, לאט, הם עובדים את ערוגת האובדן יותר ויותר וחבל, כי בסוף, מתוך ניסיוני בסיפורי הפייסבוק, כולם נהנים לזרוע את זרעי ההתרגשות, אבל רק בודדים הגיעו לשלב של לקצור ברינה את השיבולים. הרבה מאוד הרסו לעצמם את ביתם, מבצר גן אהבתם בעקבות זאת. רק השבוע התקשרו אלי שלושה גברים, כולם בשנות ה- 30 המוקדמות לחייהם ובכו לי בטלפון כמו ילדים. הראשון, שאשתו התאהבה דרך הפייסבוק מחדש בחבר הראשון שלה, לאחר שזרק אותה בזמנו בגלל החברה הכי טובה שלה. הוא התחתן עם ההיא ועכשיו מודה שטעה ורוצה אותה (את אשתו של המלין) שוב. השני, אשתו התאהבה דרך הפייסבוק בגבר צעיר בן 27, היא טוענת שזו אהבה וירטואלית, אבל רוצה להתגרש והשלישי, אשתו התאהבה דרך הפייסובק באישה נשואה אחרת, עברה איתה חוויה לסבית ועכשיו היא רוצה להיפרד לניסיון.
אז תגידו לי אתם, מה זה הבוק הזה שכולם מאבדים את ה'פייס' בגללו?
מדיום המילניום


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש