פרסומת
דלג

שפוי זמני

מאת: ראובן זלץ למערכת ערב ערב באילת ● 24/6/2011 19:56 ● ערב ערב 2503
בימים האחרונים, אני נזכר באפרים קישון, יהודי, הונגרי למהדרין, שדווקא הוא היטיב לתאר במדויק ולהביא את החברה הישראלית במערומיה בתוך נפתולי הגזענות והסטיגמות מחד והבירוקרטיה ושיטת ה'סמוך' מאידך. וכך, לא נותר אלא להיזכר בקישון ולהבין בחצי חיוך ציני, כי העבודות בכביש שדה התעופה "היו חייבות להתבצע עכשיו, פשוט אין דרך אחרת". טור פקוק לחלוטין, על שדרוגים, שירות לציבור וחופשת קיץ אחת. נ.ב למי יש רבע קופסת קוטג' להלוות..?
שפוי זמני



מגיע לנו


אני בהחלט מודע לעובדה, כי כל עבודה בכביש, בכל תקופה ובכל עונה, מבאסת ומטרידה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטע הכביש החשוב ביותר בעיר, הקריטי ביותר, הלב הפועם של אילת מבחינה כלכלית ותחבורתית, קרי קטע הכביש מול שדה התעופה. השבוע, כשעברתי באזור הסגור לתנועה, לא יכולתי שלא להיזכר בסרט האלמותי של אפרים קישון, 'תעלת בלאומילך'. העבודות בקטע הכביש מול שדה התעופה בעצם מסמלות את כל מה שאנחנו, נכון, זה אולי נשמע יומרני לאללה, אבל מבחינתי האישית, העבודות שם, מסמלות שוב, עד כמה הממסד, באשר הוא, לא ממש חושב עד הסוף, הבירוקרטיה טוחנת, וסוף מחשבה במעשה תחילה. זאת אומרת, אם אילת היתה עסק פרטי לחלוטין, הרי שאין שום מצב בעולם, שמנהלי המפעל יאשרו עבודות שיפוץ לא הכרחיות או מצילות חיים, דווקא בתקופה החמה, הלחוצה והקריטית ביותר מהבחינה הכלכלית. מנהלי מחלקות התיירות, התעופה והמסחר, כולל נציגי המוניות, היו שולחים מזכרים דחופים להנהלה ומפצירים במקבלי ההחלטות, לדחות את עבודות האחזקה והשדרוג, לתקופה שקטה יותר וכאלה ניתן למצוא בשפע. עיריית אילת הודיעה, כי העבודות יימשכו כשלושה שבועות, בתחילת החופש הגדול, שיא הקיץ, האם זה הגיוני? לא באמת, לא ממש. אדוני המנכ"ל פיליפ אזרד, ראש העירייה מאיר יצחק הלוי, האוהב מילים כ"תכנון לטווח ארוך" "אסטרטגיות", איך קיבלתם אתם את ההחלטה, באמת מעניין אותי כתושב אילת. מה היה כל כך נורא, למשל, אם אותן עבודות היו מתבצעות בפברואר, לכולם היה פחות חם והרבה פחות מעצבן. כן, אני מכיר את התשובה "כי בדיוק הרגע הגיע התקציב", אז יכולתם לשמור אותו בקופת חיסכון, הרי אתם חסכנים ידועים. ואם כבר קיבלתם את ההחלטה הלא נכונה הזו, ואני משתדל להתבטא בעדינות כפי ששמתם לב, אז איך לא דאגתם לעשרות אלפי הנופשים והתיירים, הנוחתים בשדה ויוצאים לכביש חפור, גדרות, ללא יכולת להשיג מונית, אוטובוס. ומדוע לא הצבתם שילוט הולם ביציאה מהשדה, שבו אתם מתנצלים מאוד על אי הנוחות המשוועת. הרי אתם יודעים להציב שלטים שכאלה ברחבי העיר. מדוע לא הצבתם שלט מאיר עיניים ופנים, הרי כאלה מפוזרים ברחבי השכונות בעיר, ובטח עוד יפוזרו ככל שיתקרבו הבחירות. השבוע, ביקרתי בשדה, מה אומר ומה אגיד, לראות את הנופשים גוררים מזוודות בחום הכבד ומחפשים טרמפ למלון זה מחזה מביש שלא לומר מבייש. אם כבר החלטתם לשדרג וזה לגמרי בסדר, למה שלא תחשבו עוד קצת, תפעילו את הגלגלים במוח, תמצאו פיתרון לתחבורה לבתי המלון, תחשבו על הנופש והתייר. תעשו איזה נתיב קטנטן, לאוטובוסים ולמוניות, תסללו דרך להולכי רגל, שלא יסתובבו כמו מוכי ירח, לפני שיגיעו לחוף הים, הרי זה מצב בלתי אפשרי. ומה עם איזה שלט נחמד ומסביר בכניסה לעיר, בכדי שהנופשים והתיירים לא יסעו עם רכבם עד לכיכר ולא ידעו מי נגד מי ולאן לנסוע. מה הבעיה, להציב שלטים, להתנצל על הפגיעה באיכות החיים, להסביר מה הולכים לעשות, כולל מפה ותוכנית עתידית. אך כל זה לא נעשה. נכון, פורסמה הודעה בעיתונות המקומית, נפלא, ומה עם התיירים, הנופשים, להם לא מגיע הסבר? אז נכון, אתם יודעים, שאני יודע, שיש לציבור זיכרון קצר טווח ובטח אתם ברגע זה, קוראים את האייטם ושולחים לי ד"ש בצורות שונות ובמנעדים רחבים. כן, אני שומע אתכם, איזה קטנוני הזלץ הזה, רואה רק את הרע והשלילי, כל מה שהעירייה תעשה הוא ייצא נגדה. אבל אדוני ראש העירייה ומנכ"לה הנכבד, שלושתנו יודעים שאפשר היה לעשות את זה אחרת, לגמרי אחרת, ואם לא בטיימינג אחר ונוח הרבה יותר, הרי שגם בתנאים הבלתי אפשריים הללו, ניתן היה לשפר, להתחשב, לחשוב, לצאת מהקופסה, בקיצור, להיות באמת מצוינים ולא רק בסיסמאות. אבל כמו שאמר לי השבוע תושב וותיק "זה מה יש זלץ, תתעורר, זה מה יש". ואתם יודעים, הוא צודק, לגמרי. לראות עיר שלמה בפקק, בחודשי הקיץ, אין מחזה מרנין מזה. וזה מתקשר לי כל כך עם האייטם הבא על הקוטג', וכמו שאמרה לי שכנה מתוסכלת: "זה מגיע לנו". גם היא צודקת, כי באמת, פשוט מגיע לנו. השבוע, יצא לי לראות את 'תעלת בלאומילך', הסרט הנפלא של קישון עם בומבה צור זיכרון שניהם לברכה. ממליץ לכם להשיג עותק ולצפות, לפחות שם, בסרט, בסיום, יש תעלת מים, אחד בומבה צור והמון צחוקים, במקרה שלנו, הבדיחה היא תמיד על חשבוננו.

מגיע לנו (ב')


ולרגע אחד נכנסה בי שמחה עצומה, אמרתי לעצמי ולמי שרצה לשמוע, הנה זה מתחיל לקרות גם כאן, אצלנו. נמאס לפראיירים להיות פראיירים. ומכיוון שאין לי חשבון ב'פייסבוק' וגם לא יהיה לי, הבנתי כי המחאה כנגד מחירי הקוטג' התחילה שם. זה החזיק מעמד בדיוק יום וחצי, כי בישראל, אין מחיר לפראיירים והם לא מתים וגם לא מתחלפים. ובכלל, למי יש כוח למחאות ולמרד צרכנים בחום יוני-יולי-אוגוסט. וממש כמו באייטם הראשון, ההרגשה האישית שלי חמוצה למדי, ממש כמו גבינה שעמדה כמה ימים מחוץ למקרר בקיץ לוהט. כי אם יש משהו שאני מתעב, אבל ממש מתעב, זו דיקטטורה קפיטליסטית של בעלי הון ושררה. וזה הרי בדיוק מה שקורה, כאן ועכשיו, במחוזותינו. בכל מקום שפוי אחר בעולם, היו מתייצבים בעלי המחלבות בתקשורת ומתנצלים, מבטיחים הוזלות, אבל כאן, בארץ הכלום והשום דבר, הם מגיעים לכנסת ותוקפים אותנו, הנפגעים, ללא בושה, ללא שום שמץ של חשבון נפש. בישראל, ואת זה משננים היטב הפוליטיקאים, בכל הרמות אגב, הציבור מטומטם ועייף ולכן הציבור משלם וישלם, שלום חנוך כתב על זה שיר. הרי כולנו יודעים שמשהו רע עובר עלינו, משהו אלים, בוטה, העניים מתרבים, מעמד הביניים נשחק, ש"ס שותקת, זו הממשלה הרעה ביותר מהבחינה החברתית, ממשלה אטומה, חסרת בושה, המעדיפה את ההון על פני התושב. ממשלה בוטה, קיצונית, ראוותנית ובזבזנית, שלא סופרת אותנו, אבל ממש לא. הרופאים שובתים, למי אכפת, אנחנו נהרגים כמו זבובים בתאונות דרכים, למי אכפת, כל יום נרצחים אנשים, למי אכפת, החינוך מרוסק, למי אכפת, לשמוע את השרים המעונבים מקשקשים לנו במוח, האמת, אותי זה כבר מגעיל. העיקר שיש ממשלה בישראל, הכיסאות נשמרים ואם אין לחם, יש את האח הגדול. וכמו שאמרה לי זהבה: אין לנו את מי להאשים, מלבד את עצמנו. כולנו עבדים של השיטה ויש מי שגורף את כל הקופה וזה לא אנחנו. לרגע חשבתי שיתפתח כאן מרד חברתי, לשנייה אחת חשבתי כי תקום כאן מחאה חברתית, כנגד השחיקה הכלכלית של תושבי המדינה, חוסר הצדק, הבירוקרטיה, לצערי שמחתי היתה מוקדמת. אז אני החלטתי לערוך את המרד הקטן שלי, לא קונה יותר מזון של 'שטראוס', 'תנובה' ו'טרה'. זהו, מחרים אותם, באופן אישי והצהרתי. אז נכון, שאני גרגיר גבינה אחד בתוך ים של קוטג' במחיר מופקע, אבל עדיין, החרם שלי עושה לי טוב. וממש כמו באייטם הראשון, גם כאן, "מגיע לנו, לגמרי מגיע לנו". העיקר שיש שורדת, שתתחרה בכוכב נולד ובאחות הקטנה. אין לחם, אין עתיד, יש ריאליטי.

מגיע לנו (ג')


אז לאחר התחמקויות ודחיות, יצאנו לסיור בלב ה'דאון טאון' האילתי. מארחיי לסיור ביקשו שלא להיחשף מכל מיני טעמים, בין השאר מהחשש לתגובות לא נעימות ולא אוסיף בעניין, כי באילת כיום, יש חשש לדבר ולבקר בפומבי, חלק ממה שהפכנו להיות, עצוב אבל זו המציאות. נסענו לשכונות הדקל, אופיר וערבה, שאם נוותר על גינוניי טקס מיותרים, ניתן להגדירן במשפט אחד - 'סלאמס' מהסוג המכוער והמוזנח ביותר. נדמה כאילו וויתרנו על שכונות אלה והותרנו אותן לפועלים זרים, מסתננים, מיעוטים שונים וכאלה שהחיים לא ממש האירו להם פנים. ולפני שאקבל איזה מכתב זועם ממישהו שגר שם והחיים מאירים לו ועליו אומר, כי האייטם הזה נכתב לאחר סיבוב של כשעה במקומות מרכזיים, והרושם הוא רושם אינטואיטיבי. אז גינות ירוקות לא ראיתי, פיתוח סביבתי לא ראיתי, ההרגשה הכללית היא של הזנחה, אזור נשכח, עלוב במהותו, ממש כאן, במרכז העיר, שתי דקות מבניין העירייה, משדרות התמרים. מארחיי דיברו על עבר מפואר, הווה בעייתי ועתיד לא ברור. אני סיפרתי להם על פרויקטים לשיקום שכונות ישנות במקומות אחרים בארץ, איך בהחלטה עירונית אמיצה, הופכים שכונות ישנות למקומות פורחים, פותחים בתי ספר, גני ילדים, משפצים ומשדרגים, ולא רק לפני בחירות. עיר המוותרת על עברה לא יהיה לה עתיד, בטח לא עתיד מזהיר. עצוב, אבל זה מה יש. מגיע לנו, כבר אמרתי? ולחבריי שלקחו אותי לסיור, עזבו לשחמון, גורו בצפיפות, בטח יסתירו לכם את הנוף, אבל הכבישים חדשים והמדרכות, בינתיים, לא שבורות.

פתקים של קיץ


א.השבוע אמרה לי מישהי משפט שנחקק בזיכרוני: "אילת היא העיר הכי יפה, עם הבניה הכי מכוערת". וזה כל כך נכון, אני לא יודע מי המתכננים, האדריכלים וכל שאר הוגי הדעות והבטון, שמתכננים לנו את השטח האורבאני. אבל, בינינו, אילת מכוערת ברמות שפשוט בא לבכות וזה כל כך חבל, כל כך מיותר. עם קצת יותר התייחסות לסביבה המדברית והימית, לנוף, לתאורה, היתה יכולה להיות לנו כאן, עיר בונבון, יהלום. חראם, חראם. וכמובן שעל טעם ועל ריח, אבל כשאני נוסע באזור התיירות, בשחמון, מה אומר ומה אגיד, יצירתיות, זה לא החלק החזק.
ב.וכשמדברים על צדק, אני תמיד נזכר במקס מהלונה פארק' ואיך שהממסד לקח לו את העסק, כחוק כמובן. כי קוראים לו מקס והוא לא מקושר, לא מחובר, סתם איש שאוהב את אילת וכעת נותר מובטל. סיפור עצוב, ולדעתי האישית, נטול צדק.
ג.במוסף סוף השבוע קראתי את התחקיר על שיטות השתלטות של הבדואים על הנגב. כאיש נגב, קראתי וממש לא נדהמתי. אני כותב על זה כבר שנים, אך הממשלה מפחדת להתעסק ולהתעמת עם הנושא. הרבה יותר קל להעלות את מחיר הדלק, לדוגמה. אנחנו לא נעשה אינתיפאדה, הבדואים אולי כן.
ד.לא, תגידו לי שזאת בדיחה, כל הקטע הזה של איסור ישיבה עם כסאות בקו המים בחופי הים. תגידו לי שזו בדיחה עירונית. אפילו הדגים (שנותרו) יצאו המומים.
ה.אז לאן נעלם קמפיין המסתננים, והדגלים שהתנופפו כאן נעלמו כלעומת שהתנוססו. וזה לא שבעיית המסתננים נפתרה, נהפוך הוא, גדר לא נבנית בסמוך לאילת, הפליטים ממשיכים להגיע. אז איפה הקמפיין? מממ...מעניין.
ו.ורגע לפני שמישהו יעשה טעות שכולנו נצטער עליה, אני פונה כאן לכל מקבלי ההחלטות, העוסקים בתכנון ובבנייתו של המחסום הצפוני החדש. שמעתי שהולכים לסלול שם רק נתיב אחד בכניסה, בו יבדקו כוחות המשטרה את כל הרכבים הנכנסים. אל תעשו את הטעות הזאת, ואני פונה אליכם לפני הטעות, סללו שני נתיבים מינימום, אחרת אנשים ייתקעו שם בפקק היסטרי, שלא לומר היסטורי. בעקבה למשל, יש ארבעה נתיבי כניסה לעיר. אז אל תגידו שלא התרעתי, חשבו שוב, כי אני שומע שהפור נפל על נתיב אחד. הנה זה כתוב לפני הטעות, עכשיו בואו נראה את ראש העירייה, מפקד המשטרה, בואו נראה אותם עושים את הדבר הנכון. הזמני ימשיך ויעקוב (פתק ארוך, אבל נורא חשוב).



בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש