מאת: סימונה סולומון שאואט ● 21/1/2014 21:13 ● ערב ערב 2064
"הקהל כולו נראה כעדר עזים ממושמע הפועה והנוהה בהתלהבות אחר הרועה - לועס את שאריות הבשר מצלחותיו, מצלצל בפעמון שעל צווארו ומותח רגליו בהנאה, כאילו היה בהמה הקמה מרבצה להלך אחר בעליה". עונת הרחצה נפתחה. תמונת החגיגה ההמונית והמרכזית בקיבוץ, המתקיימת בכל שנה כמעט כמו טקס דתי, נגלית לנו בפתיחת הספר "עצי תה לא יפרחו כאן", ואנו רואים בעיני רוחנו שבט ילידים שעסוק בהעלאת קורבן ובאכילה משותפת
