פרסומת
דלג

לטיול יצאנו

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● ● ערב ערב 2172
מה גורם לשני תושבי אילת. לארוז את הפקלאות, להתנתק למשך כחודשיים מהבית, מהעסק ומהמשפחה. ולצאת למסע רגלי של מאות קילומטרים מאילת עד נחל דן על שביל ישראל?. שעמום?. תשכחו מזה. העיקר האתגר, הנוף והטבע. מומלץ לנסות בבית
לטיול יצאנו

בשבוע שעבר, הגיח אל משרדי כרוח סערה, צעיר אילתי, שהודיע לי בנשימה קצרה: "חשבתי שאולי יעניין אתכם לדעת שההורים שלי יצאו לפני 10 ימים למסע רגלי מאילת ועד הצפון הרחוק". די היה בזריקת מבט אל החורף הקר שבחוץ כדי להבין שלא מדובר סתם ככה בצעירים הרפתקנים, אלא במשהו שמעבר. מיד השתדכתי לצועדים האמיצים, שבין הרים וגבעות גם מצאו פינות בהן הקליטה הסלולרית היתה בגדר האפשר.

גומעים את שביל ישראל


קבלו את ג'ון וג'ודי פקס, תושבי אילת ותיקים, עם סיפור חיים שיכול למלא בקלות כמה מאות עמודים. הוא עלה ארצה מהולנד, היא עלתה מארצות הברית, ויחד הם כאן באילת כבר למעלה מ- 30 שנה. יהודים משיחיים המאמינים בברית החדשה, אוהבים את הטבע, אוהבים לטייל ואוהבים לצעוד ברגל פה ושם בימים שהם מוותרים על הטיול בג'יפ השטח. אבל איך כל אלו הפכו לצעדה של ממש?
מספרת ג'ודי: "לפני כשנה, במהלך טיול ג'יפים בנגב, פגשנו זוג צעיר באמצע השממה, עמוסים בחפצים ותיקים על הגב ומטיילים להנאתם. שאלנו אותם לפשר מעשיהם באמצע שום מקום, והם סיפרו לנו שהם יצאו למסע רגלי על שביל ישראל, שביל הליכה שמתחיל מאזור מסוף טאבה ומגיע עד נחל דן בצפון. הפגישה הזו עשתה לנו משהו. כשחזרנו הביתה, התחלנו ללמוד על השביל הזה, קנינו ספר והבנו שמדובר בשביל הליכה שאורכו כ- 920 ק"מ. ממש כמו בסרטים, פתאום נדלקה אצלנו נורה. החלטנו שגם אנחנו רוצים. היה לנו ברור שזה לא יהיה פשוט ובגילנו זה גם יקח די הרבה זמן, אבל את יודעת, אני בת 54, ג'ון בן 58, אנשים מגיעים לגיל מסוים בחיים בו הם רוצים לצאת להרפתקה, וזה קרה גם לנו. החלטנו שעוצרים הכל, לוקחים פסק זמן מהחיים ויוצאים לאתגר הזה". בני הזוג, שמטיילים לא מעט גם בחו"ל יכלו למצוא אתגר זהה בנקודה אחרת על היבשת, אבל כמי שאוהבים את הארץ ואת נופיה, הם החליטו לעשות את זה דווקא על שביל ישראל.

ומי ידאג לעסק?


רעיונות לחוד וביצוע לחוד. בפועל, כבר היה לשניים ברור, כי המסע הזה שלהם יצא לדרך, אבל לא היה ברור מי ידאג לעסק הפרטי, אכסניה שבבעלות בני הזוג. כמו כן, חשוב היה להם לבחור את מזג האויר המתאים לצעידה: "שלא יהיה חם מידי וקיווינו גם שלא יהיה קר מידי, מה שלא ממש הצליח לנו", מספרת ג'ודי. לבסוף, לאחר תיאומים והמתנה, הסתדרו העניינים. הגיע היום המיוחל, והם ניצבו על קו הגבול אילת - טאבה, עם כל הפקלאות על הגב:שקי שינה, אוהל, מזרן, גזיה, פנס, ארבעה בקבוקי מים כל אחד ואוכל שיספיק לפחות לשלושה ימים בתנאי שטח, כי לכו תדעו איפה בשממה הזאת הם ימצאו איזו מכולת לפליטה.

עד מתי?
"אנחנו מאמינים שזה יקח לנו לפחות שישה שבועות, אם הכל יעבור בשלום ואם לא נצטרך לעצור בגלל תנאי מזג אויר קשים מידי או בעיות בריאות".

כמה כל יום?
"זה מאוד תלוי. בממוצע אנחנו צועדים כל יום בערך 20 ק"מ, תלוי בתנאי השטח. אם יש עליות קשות, כמובן שצועדים קצת פחות. בהתחלה, חשבנו לצעוד הפוך, מדן ועד אילת, כי אין כמו לסיים מסע כזה בבית, אבל אנשים אמרו לנו ובצדק שלהתחיל את המסע בתקופה כזו בצפון זה טירוף, ואוי כמה שהם צדקו. היינו בחניון בארות שבמכתש וקר היה לנו נורא. אני לא יודעת מה נעשה כשנגיע צפונה יותר, אנחנו ממש לא רגילים לתנאי קור שכאלו".

ישנים רק בשטח?
"עד היום רק בשטח, בשקי שינה ובאוהל, אוכלים ושותים את מה שלקחנו עלינו. בהמשך, נוכל לבקר חברים ולישון אצלם. אחד הדברים הנחמדים במסע הזה שלנו הוא האנשים המעניינים שאנחנו פוגשים בדרך, את יודעת אין הרבה כאלו, אבל מי שכבר ישנו, הוא מאוד מעניין".

מאיזו שעה בבוקר?
"אנחנו קמים בכל בוקר בסביבות 5:30, מתארגנים ויוצאים לדרך, צועדים עד 16:00 בערך, ואז מפסיקים כי מה לעשות ואנחנו כבר לא צעירים ומתעייפים. חוץ מזה, מדובר במסע ארוך, חשוב מאוד לשמור את האנרגיות ולחלק את הכוחות נכון. אסור לשכוח שבשורה התחתונה אנחנו אמורים להנות, לראות את הנופים ולא למות מעייפות".

מה הילדים חושבים על הרעיון?
"הם אהבו מאוד את הרעיון ותומכים בנו מאוד. את מבינה, חבר'ה בגילם עושים דברים כאלו ופתאום אבא ואמא שלהם עושים את זה. הבת שלנו וכמה חברים הגיעו לפגוש אותנו בדרך, אנחנו מקווים בדרך, צפונה יותר, לפגוש גם את הבן והבת שלנו שלומדים במרכז, ובכלל אנחנו מקווים שחברים שלנו, איתם ניצור קשר, ילוו אותנו כברת דרך".

אז מה? פרויקט של פעם בחיים?
היא צוחקת: "כן, אני חושבת שכן. זה כיף אבל ממש לא קל. בימים בראשונים הגוף היה בהלם, עכשיו הוא כבר התרגל לצעידה וקל יותר".

ממליצים לאחרים?
"כן, מאוד. אנחנו אנשים מאוד פעילים ביומיום, רצינו הפסקה, לשבור קצת את השגרה, לקרוא ספרים זה לא אנחנו, רצינו לטייל, לראות את הארץ, לראות נופים ולהכיר אנשים ופגענו בול. מי שאוהב את הדברים האלו יאהב את הרעיון הזה".


בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש