פרסומת
דלג

אין גיל ללימודים

מאת: דורית בן נון ● צילום: חיים דוד ● 7/6/2017 09:09 ● מה נשמע 500
ההפסקה הסתיימה, בזו אחר זו נכנסות התלמידות לכתה, חלקן עדיין משוחחות האחת עם השנייה חלקן משוחחות בנייד, עם כוס השתייה ביד אחת, המחברת ביד השנייה ומחנכת אחת שמבקשת "כולן לסגור פלאפונים, להיות בשקט ולהתיישב במקום". עד כאן תרחיש רגיל ויומיומי ● אלא שבמקרה שלנו התלמידות הן בנות 60 פלוס ● ברוכים הבאים לכתת הוותיקות (מה לעשות ואין כאן גברים), שבגיל השלישי חזרו אל ספסל הלימודים ונהנות מכל רגע בכיתה
אין גיל ללימודים

אין כמעט ילד שאם יכול היה לוותר על בית הספר לא היה עושה את זה בשמחה, אלא שבגיל מאוחר יותר, אנחנו מבינים דברים שלא הבנו בגיל צעיר. זו בדיוק הסיבה לכך שהיום, בין מסדרונות האולפנה באילת, תוכלו לפגוש את התלמידות כתת הוותיקות, שהיום כבר יודעות ומבינות שידע זה כוח. לכן הן רוצות ללמוד ולהעשיר את הידע. אז מה אם הן כבר עברו את גיל 60. 22 נשים בגילאי 60 פלוס, חלקן נחשבות לגרעין הבסיסי שיצא לדרך עם תחילת הפרויקט לפני כשלוש שנים ואחרות הצטרפו במרוצת השנים ומחנכת אחת- מקסימה גולן שמנצחת על החבורה זו השנה השלישית ברציפות. "היום כשאני בפנסיה, יש לי את הזמן לעשות את מה שאני רוצה, ולהעשיר את עצמי", אומרת חני. אודט אימא לחמישה ילדים וסבתא ל- 24 נכדים ו- 22 נינים, שעלתה בשנת 57 ארצה מספרת: "תמיד רציתי ללמוד. מיד עם עלייתי לארץ הצטרפתי לאולפן כי רציתי ללמוד לקרוא ולכתוב, על אחת כמה וכמה עכשיו אני מעשירה את הידע בהמון מקצועות".

 

חזרה אל ספסל הלימודים

 

שילוב בין דורי מנצח


אם תהיתם כיצד התחיל פרויקט מבורך זה שגורם לנשים בגיל הפנסיה לחזור אל ספסל הלימודים, הרי שעל המצווה חתום מי ששימש לפני כשלוש שנים כשר לענייני גימלאים, אורי אורבך ז"ל. "הוא הקים את הפרויקט המבורך ואפילו הגיע בעצמו לאילת, להעביר כאן את השיעור הראשון בעצמו. העיר אילת הרימה את הכפפה ואימצה את התוכנית", מספרת אמירה אדרי, מנהלת המחלקה להתנדבות בעיריית אילת ומתנדבת כיועצת לראש העירייה בנושא אזרחים וותיקים. "פנינו לכמה בתי ספר על מנת לארח את פעילות הנשים האלו, ואולפנת 'תהילת ישראל' הסכימו מיד. הם הבינו עד כמה מבורך הפרויקט וכמה חשוב הקשר הבין דורי שיירקם בין תלמידות האולפנה לאזרחים הוותיקים בעיר. כך יצאה לדרך לפני כשלוש שנים כיתה ראשונה, אליה מצטרפות בכל שנה תלמידות נוספות", מעדכנת אדרי, שהשבוע משמשת כמלווה של הבנות בטיול השנתי שלהן לאזור מצפה רמון. כן, ממש כמו בכתה רגילה. בנות האולפנה שהיום צמאות לידע יותר מתמיד מודות מקרב לב לשר אורי אורבך ז"ל שיזם את הפרויקט המבורך הזה, ומשבחות אותו ואת הפרויקט לא אחת לאורך הריאיון.
ולא רק לימודים עיוניים יש כאן. הבנות יוצאות לטיולים, לסיורים לימודיים, ונהנות מתוכניות העשרה במחשבים. הן מקיימות טקסים בהם הן מקריאות ושרות ביחד כמו למשל טקס יום השואה שהיה מאוד מרגש עבורן, ומפיקות חוברות לפרויקטים שיתופיים עם בנות האולפנה הצעירות, שמקבלות את הוותיקות בכל שנה בטקס מרגש ומפרגן. "הן מוכנות תמיד לעזור, משתפות אותנו במסיבות כיתה שלהן ומעניקות לנו תחושה של משפחה, כמו סבתות ונכדות", אומרת הוותיקות.

 

לא מזמינים את ההורים

 

צמאות לידע. בנות כיתת הוותיקות


כשאני תוהה איזה מקצועות לומדים במהלך השנה, מעדכנת אותי המחנכת מקסימה: "הבנות לומדות כאן תורה, ספרות, אנגלית, ביולוגיה, תולדות המחול, תנ"ך, יהדות ונהנות מהעשרות נוספות שאנחנו מספקים להן בצורה של סיורים לימודיים, כמו למשל הביקור שהיה לנו בתחנה למניעת זיהום ים", וטובה מוסיפה, "אני סיימתי 12 שנות לימוד וקורסים נוספים, את מה שמקסימה מלמדת אותנו בכתת הוותיקים לא למדתי בשום מקום אחר. ובסוף השנה אנחנו מקבלות תעודות סימסטר שהן תעודות הערכה". 

ספרים, מחברות, מרקרים וטיפקס? אני שואלת את הבנות אם גם הן מקפידות על ציוד ועל הכנת שיעורי בית, ופה מגיע השלב של הוצאת המחברות שלא היו מביישות סטודנט שנה א' ברפואה. בסדר וניקיון הן קיבלו אצלי טוב מאוד. "אנחנו רוצות להשתלב ולהיות כמו כולם, אם אתה לא שם אתה לא קיים", אומרת אליזבט. גם שיעורי בית יש לפעמים, "אבל מה שטוב, שאין אסיפת הורים. אם לא הכנת שיעורי בית, במקרה שלנו לא מזמינים את ההורים. ואסור להביא ממתקים לטיול השנתי, בגלל הסוכרת", אומרות הבנות בצחוק.

איך מתגברים על הקושי הטכנולוגי אצל הדור שלא נחשף למחשבים ופאלאפונים כמו היום? אני תוהה ומקסימה משיבה: "חלק מהבנות באמת הגיעו ללא ידע מוקדם במיוחד בתחום המחשבים, אבל לאט לאט הן למדו והסירו את החשש מלהתמודד עם הטכנולוגיה העכשווית, ביחד עם בנות שידעו והכירו את העבודה עם המחשב מהבית מהילדים והנכדים, ביחד, עם הרבה עזרה ופרגון האחת לשנייה, הן התגברו על הרבה מכשולים".
"היום זה כבר חלק מאתנו. לכל אחת יש מחשב בבית", ממהרת לציין התלמידה כוכבה.

איך התגובות מצד המשפחה, הילדים, הנכדים?
רעייה ליבשין: "בהתחלה הנכדים שלי צחקו ולא הבינו איך מרצוני החופשי אני הולכת ללמוד. היום הם מאוד מתעניינים, כותבים לי בווטסאפ כמה הם גאים בי ותומכים בי". 
"השיפור וההתקדמות ניכרים יום יום", מחזקת המחנכת מקסימה. "מקצועות הלימוד מעשירים אותן ונותנים להן את הביטחון לו הן זקוקות, כי אחרי הכל מדובר בנשים שהעולם הלימודי לא היה פתוח בפניהן והיום הן לוקחות את הידע וממשיכות אתו הלאה".
אליזבט מאשרת ומספרת: "בגיל 18 עליתי לארץ מהודו ולא היה זמן לרכוש השכלה כי היה צריך לדאוג לפרנסה ולמשפחה. היום אני משלימה את כל מה שרציתי ולא ידעתי איך". ולאה מוסיפה: "אני עליתי ארצה מאלג'יר בגיל 11. באותה תקופה לא למדו. ללימודים לא היה ערך כמו היום. בהווה, התקופה הזאת מושלמת בשבילי. הכל ברור לי".
נעמי מתגאה בפני הכלה שלה, מורה לספרות, על הנושאים והידע שלה בתחום. חני למדה דברים חדשים על חג הפסח והייתה גאה לספר לנכדים, ורעיה התרגשה מאוד כשעמדה בטקס יום השואה והקריאה את המאמר שכתבה נכדתה שנסעה כחלק ממשלחת בית הספר. 

 

יד ביד עם הצעירות

 

יד ביד עם הצעירות של האולפנא
העולם הלימודי פתוח בפניהן


את 'פרויקט שורשים' עשו בנות כתת הוותיקות בשיתוף עם בנות האולפנה. ."פרויקט שורשים הוא בעצם מסע אישי של כל אחת וסיפור עלייתה לארץ", מספרות מלאני ואדרת, בנות האולפנה הצעירות שלקחו חלק פעיל בפרויקט לצד הנשים המבוגרות. "עשינו להן ראיונות. חזרנו איתן לשנות ה- 50 ושמענו מהן איך הייתה הקליטה, העלייה, הדרך, מה הן השאירו מאחוריהן ואיך היה המפגש עם ארץ ישראל. קיבלנו הנחיות מראש, ערכנו, צילמנו תמונות, וזה היה בעצם חלק מפרויקט הבגרות שלנו בהיסטוריה", הן ממשיכות.
מלכה, תלמידה וותיקה בכתה מספרת: "הפרויקט הזה ריגש את כולנו מאוד. אני באופן אישי הזמנתי את הבנות הצעירות אלי הביתה, הלבשתי אותן בשמלות תימניות אותנטיות ושיתפתי אותן בסיפורי האישי בצורה אישית ומקורית. קירוב הלבבות הבין דורי מאוד ריגש אותנו".
לאורך כל הריאיון הבנות הוותיקות מדברות ומספרות עם ברק בעיניים והמון התלהבות. לפעמים לא צריך הרבה מילים כדי להבין את הערך המוסף שהבנות מקבלות מהפרויקט המבורך הזה, שמעניק להן ידע, חברה, גיבוש, אחווה וגישור על פער דורות. 
לסיום חשוב לאמירה אדרי לציין: "כולי תקווה שהפרויקט יהפוך למשהו קבוע ויגדל ויתפתח, ולא יישאר בזיכרוננו רק כפיילוט מוצלח, לא סתם אומר המשפט "אל תשליכני לעת זקנה". צריך לכבד את הגיל השלישי ולהרחיב את הפעילויות לאזרחים הוותיקים. כיום לצערי רק חלק קטן מהתושבים הוותיקים לוקח חלק בפעילויות השונות שנעשות בעיר למענם. אנחנו מצדנו נמשיך לתת מענה בהרבה תחומים, על מנת שאזרחיה הוותיקים של אילת לא יעזבו".
לשאלה האם גם בשנת הלימודים הבאה תחזור כתת הוותיקים באילת ותפתח זון השנה הרביעית ברציפות, השיבה לי אמירה אדרי: "המשרד לאזרחים וותיקים כבר שינה את שמו למשרד לריבוד חברתי. השרה השתנתה, אבל כולי תקווה שהפרויקט המבורך הזה ימשיך ויפעל. כל עוד זה תלוי בנו, אנחנו חוזרים לפעילות מיד אחרי חגי תשרי".
המעוניינים להצטרף לכתה, ולא רק נשים מוזמנים להירשם כבר בחודשי הקיץ. להרגיש צעירים כבר אמרנו?


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש