פרסומת
דלג

הגרוטאה שבה הביתה

מאת: מירב לוי דיאמנט למערכת ערב ערב באילת ● 16/9/2017 14:55 ● ערב ערב 2828
כשדוד כהן (85) מוותיקי אילת, מכר לפני למעלה מ- 40 שנה את האופנוע שלו עם הסירה, הוא אפילו לא דמיין שיום יבוא והגלגל ישוב אליו, תרתי משמע ● אלא שבנו דביר חשב אחרת ● בחודש הבא, 45 שנים אחרי שנפרדו, יחזרו דוד והאופנוע האנגלי שלו ויתאחדו ● סיפור על גורל ועל בן עקשן ששיפץ ושיפץ ולא ויתר
הגרוטאה שבה הביתה

תחשבו לרגע מה הסיכוי שתמכרו אופנוע ואחרי 45 שנה הוא יחזור אליכם. הזוי? לגמרי. אלא שזה בדיוק מה שיקרה בחודש הבא לדוד כהן מוותיקי אילת שיחזור ויתאחד עם האופנוע האנגלי שלו מדגם  BSAתוצרת שנת 42 שכל כך אהב בצעירותו. היה זה בנו הצעיר דביר, שגדל על ברכי הסיפורים של האופנוע האהוב, ששם לו למטרה לנסות ביום מן הימים לרכוש לאבא אופנוע דומה במתנה, אבל אפילו הוא לא האמין שיצליח להגיע לאותו אופנוע ממש. 
דוד, איש קומנדו בעברו שעבד במשך שנים בבנק 'לאומי' בעיר ובהווה מתנדב רבות למען הקהילה, נזכר בחיוך באופנוע אותו החזיק ברשותו 20 שנה. "קניתי אותו עוד כשגרנו בחיפה", הוא נזכר. "לפעמים הייתי מפרק לו את הסירה ונוסע איתו עד לטבריה להפתעת כולם. כשעברנו לאילת, היה ברור שהאופנוע עובר איתנו. העליתי אותו על משאית והוא הגיע לאילת". כולם באילת הקטנה של אז הכירו את דוד והאופנוע היפה שלו. "הייתי מסיע את אשתי רחל מאחוריי, והילדים- שניים ובהמשך גם שלושה, היו יושבים בסירה. ככה היינו יורדים לים. את הלול היינו ממקמים בין האופנוע לסירה וגם את הצידנית. וכשהיה צורך הייתי גורר אחריו את החסק'ה שלי", הוא נזכר בחיוך. "הוא היה אופנוע חזק. נסענו עליו לים, צללנו ועשינו חיים". אלא שיום אחד כשהיה פאנצ'ר בגלגל ודוד התכופף כדי לתקנו, נתפס לו הגב. "הגב נתפס כל כך חזק שהגעתי לבית החולים", נזכר דוד. "אז החלטתי שהגיע הזמן להיפרד. היינו יחד 20 שנה, המשפחה גדלה ועם שלושה ילדים האופנוע כבר לא הספיק". דוד מכר את האופנוע לערבי מאחד הכפרים בצפון, אלא שהרישיונות נשארו אצלו מאז ועד היום. "תשאלו אותי למה הם עדיין אצלי? גם לי אין תשובה", אומר דוד בחיוך, "יתכן וזה היה הגורל, יתכן ולמישהו היה ברור שיום יבוא והאופנוע יחזור אלי".
רגע אחרי שמכר את האופנוע, קנה דוד את הסוסיתא שלו ומאז משפחת כהן חיה באושר באילת.

 

הכל מכתוב


דווקא בגלל כל הסיפורים והחוויות שהיו למשפחה ולילדים הקטנים עם האופנוע ההוא, שם לו דביר, בנו הצעיר של דוד למטרה, למצוא באחד הימים אופנוע דומה ולקנות אותו כהפתעה לאביו. כך קרה שבאחד הימים ראה דביר כמעט בטעות שמישהו מבקש למכור אופנוע עם סירה. "זה היה מישהו מכפר ערבי בצפון", הוא נזכר, "והאופנוע לא היה אופנוע אלא אוסף של מתכת- גרוטאה לכל דבר". אלא שמשהו בכל זאת עניין את דביר. הוא נסע לכפר, ראה את הגרוטאה שהייתה במצב נורא ולהפתעתו הגדולה, לאחר שהשווה בין מספר הגרוטאה למספר האופנוע שהיה לאביו והוא עדיין מחזיק ברישיונות, התברר שהגרוטאה הזו היא לא פחות ולא יותר אלא אותו אופנוע ממש. דביר לא ידע את נפשו מאושר והיה לו ברור שמכאן הוא מתחיל רומן שהוא יודע איך הוא נכנס אליו אבל לא יודע איך הוא יוצא ממנו. דביר רכש את אוסף המתכת בלא מעט כסף והעביר אותו אליו למרכז הארץ שם הוא מתגורר היום עם משפחתו ועוסק דווקא בתחום הצעצועים. "ככה שלא תגידי שיש לי איזה ניסיון או הבנה בתחום חידוש האופנועים", הוא אומר בחיוך. אלא שדביר הוכיח את צדקתו של המשפט- אין דבר העומד בפני הרצון ויצא לרומן שארך כשנה, כשהוא מגייס לא רק הון עצמי נכבד, אלא גם רתם לא מעט אנשים שמבינים בתחום, אנשים בפועל ובאינטרנט- מפורום אספנות, אנשים בגילאי 50- 90 שעזרו לו לחדש, לשנות, לתקן, ועל הדרך גם לייבא באופן אישי מאנגליה חלקים שחסרו כדי להשמיש את האופנוע. "לא מעט עבודה", הוא צוחק, "וגם לא מעט כסף, אבל הייתי חוזר על הכל מהתחלה", הוא אומר ומספר איך שיפץ וראה לנגד עיניו את פרצופו של אביו כל הזמן. "אין אבא שלא היה רוצה שהבן שלו יקדיש לו דבר כזה", הוא אומר היום בשביעות רצון, כשהוא מסתכל על האופנוע היפהפייה שיצר ומחכה בקוצר רוח לחודש הבא, אז יעניק את המתנה לאביו.

 


דוד כבר ראה תמונות של האופנוע החדש ונפעם. "לא חלמתי על זה בכלל", הוא מודה היום, "זו הפתעה מקסימה של הבן שלי. עד היום ראיתי את האופנוע רק בתמונות והוא נראה נהדר. אני כבר מחכה לרגע שיגיע לעיר ואוכל לעשות עליו סיבוב. זו הפתעה שהיא לא ברורה מאליה ואני נרגש מאוד. לכל הילדים שלי יש רישיונות על אופנוע, כך שכולם יוכלו ליהנות, אבל בראש ובראשונה רחל אותה ארכיב מאחורי כמו בימים ההם".
דביר עצמו נרגש מאוד. "אני שמח שההורים שלי חזקים ואיתנים ויוכלו עוד לנהוג על האופנוע", הוא אומר בשמחה. "הם צעירים ברוח, בנפש ובמראה", הוא ממהר לציין. "היכולת להעניק לאבא שלך מתנה כזו זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבן", הוא אומר. "חוויה אדירה. זה להחזיר את העבר להווה ולסגור מעגל. מדובר באופנוע בן 75 שהוא היום אופנוע אספנות חדש לגמרי, מבריק ויפהפה".

כמה עלה התענוג?
"כמה עשרות אלפי שקלים ובעיקר הרבה זמן, אבל למי אכפת? הכל באהבה גדולה. המסר כאן", אומר דביר, "לכל הילדים, להגשים להוריהם את החלומות גם אם זה אומר לפעמים להחזיר נוסטלגיה. אני יכול לומר לך שאני הולך לישון טוב מאוד בכל לילה".

מתי תיתן לאבא את האופנוע?
"ב- 29 לחודש הבא. זו אמנם כבר לא הפתעה כי אבא ראה את התמונות, אבל הוא לגמרי מחכה כבר לנהוג עליו. ראש העירייה יהיה, יהיו חברים ואני אהיה מרוצה. אבא יחגוג בתחילת החודש יום הולדת ומבחינתי אין מתנה טובה יותר עבורו". 


חדשות אילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש