פרסומת
דלג

אין לי ארץ אחרת

מאת: אביבה דקל ● צילום: מערכת ערב ערב ● 5/5/2019 15:34 ● מה נשמע 599
הם עזבו את ישראל קצת אחרי הצבא, חיפשו אפשרויות, ריגושים, אוויר אחר לנשימה ● אלא שאחרי כמה שנים, כשהם רחוקים מהמשפחה ומהבית בארץ, הם ארזו פקלאות וחזרו כדי להישאר במקום היחיד על פני כדור הארץ לו הם יכולים לקרוא בפה מלא- 'הבית' ● היום הם כאן, מגדלים באושר את משפחותיהם ולא חולמים עוד רחוק אבל לגמרי מבינים את הרצון הזה של הישראלים לנסות משהו אחר
אין לי ארץ אחרת

כשחיפשנו מרואיינים לכתבה הזו, שעזבו את הארץ וגם חזרו, היינו משוכנעים שנמצא רק פטריוטים, אלא שבפועל גילינו כי חלק מאלו שחזרו אמנם לא מצטערים על הצעד שעשו, בעיקר כי עכשיו הם קרובים למשפחתם וכאן הקימו את משפחתם הפרטית, ועדיין לפעמים הם מתגעגעים לחיים הקלים יותר ולתנאים הטובים יותר שהיו להם שם. ואף על פי כן, הם עצמם כבר לא ינסו את זה שוב.


 

 "תלמדו להעריך את החיים שיש לנו כאן”

 


מי? מלכה צוברי, בת 43. הגיעה לאילת בגיל 10. נשואה למייקל, עובד מקורות ולזוג שני ילדים. המשפחה חולקת בית מאושר עם שלושה כלבים, שרקן וכנר. למלכה קליניקה לטיפולים בפסיכותרפיה הוליסטית, מסע לנשמה, ריפוי גוף ונפש והיא מרכזת את עמותת "נאמן" באילת – עמותה שעוזרת לאנשים שחוו שבץ מוחי.
הפעם הראשונה שמלכה עזבה את אילת הייתה לצורך לימוד מדעי המחשב בתל אביב, שם עבדה כמנהלת פרויקט. משסיימה את הלימודים היא יצאה לטייל בעולם וביקרתי במקומות רבים. כעבור טיול של שנתיים חזרה לאילת, ואחרי זמן מה עזבה שוב לתל אביב, הפעם כדי ללמוד פסיכותרפיה הוליסטית ולעבוד בו זמנית במכללת 'רידמן'. בשנה האחרונה ללימודים היא הכירה את מייקל, בהווה בעלה, יליד ארצות הברית, שעלה עם משפחתו ארצה בילדותו. כשהציעו למייקל עבודה בארה"ב לנהל חברת הובלות הוא הציע לי שיינשאו וייסעו יחד לארה"ב. בשנת 2005 נסעו השניים כזוג נשוי לדאלאס טקסס למקום עבודתו החדש של מייקל. הם חיו שם שבע שנים ובשנת 2012, לאחר שנולדו להם שם שני ילדים, הם חזרו לאילת.


למה לחזור?
"הגעגועים שלי לאילת ולמשפחה החזירו אותי לעיר", מודה מלכה. "במשך כל השנים שחיינו בארצות הברית נהגתי לבקר באילת ביקורים משפחתיים, וראיתי שהחיים באילת השתפרו ויש לעיר הרבה מה להציע לנו וגם לילדים שלנו. ביקרתי בהרבה מקומות וראיתי שטוב יהיה לנו אם נחיה באילת. אני הייתי כמובן זו שדחפה לחזור, אבל בסופו של דבר ההחלטה הסופית לעשות את הצעד הייתה משותפת".

 

"אני אוהבת את החיים באילת. יש פה הכל – בקנה מידה קטן אמנם, אבל יש הכל, כולל אמנות ותרבות, תיאטרון ומוסיקה וזאת בנוסף לחיים השקטים. כל זמן שחייתי בחוץ לארץ התגעגעתי לאילת. אילת היא הבית. אין כמו לשבת על חוף הים של אילת בזמן השקיעה ולחוות את האנרגיות המיוחדות והמדהימות של העיר המיוחדת הזו"


למה לאילת?
"הנוף, הים, המדבר, השקט, האנשים הטובים ואיכות החיים שיש באילת ואין בשם מקום בעולם - כולל לא באמריקה. באמריקה את לא יכולה להשאיר את הילדים ולא להוריד מהם את העיניים אפילו לרגע, והחופש שיש כאן להורים ולילדים – אין דבר כזה בשום מקום בעולם. אני אוהבת את החיים באילת. יש פה הכל – בקנה מידה קטן אמנם, אבל יש הכל, כולל אמנות ותרבות, תיאטרון ומוסיקה וזאת בנוסף לחיים השקטים. כל זמן שחייתי בחוץ לארץ התגעגעתי לאילת. אילת היא הבית. אין כמו לשבת על חוף הים של אילת בזמן השקיעה ולחוות את האנרגיות המיוחדות והמדהימות של העיר המיוחדת הזו".


הנחיתה בארץ היתה קלה?
"היא לא היתה קשה, אבל לקח לנו הרבה זמן לנחות, בניגוד לארצות הברית ששם כעבור כמה חודשים כבר יכולנו לקנות בית והכל תקתק".


מתגעגעים?
"לא". היא אומרת קצר וחד.


אם הייתם יכולים להחזיר את הגלגל לאחור הייתם עוזבים שוב את הארץ?
"אני הייתי עוזבת כי אני הרפתקנית בנפשי. תמיד עזבתי ותמיד חזרתי. אבל תמיד ידעתי שבסופו של דבר אחייה באילת, רק שלא ידעתי מתי זה יקרה".


מה המסר שלך לעם היושב ציון ולא עזב?
"החיים בארץ טובים. לא המצאנו כלום, רק שיכללנו ושיפרנו הכל. בארץ באמת טוב וחבל מאוד שלא מעריכים כמה טוב פה. צריך יותר אורך רוח, סבלנות ואדיבות, ולחייך יותר. אנשים בחו"ל מאירים פנים ותמיד אומרים 'בוקר טוב' ו'יום טוב', גם אם הם לא מכירים אותך. ומה לעשות שהדשא של השכן הוא תמיד ירוק יותר, אבל רק מרחוק.  צריך ללמוד להעריך את החיים שיש לנו כאן".



"תנאי החיים בחו"ל טובים הרבה יותר

 

“תנאי החיים בחו”ל טובים יותר”. נעמי
“לא מקטרת על שום דבר שעשיתי”. נעמי והילדים


מי? נעמי פולטין, בת 43, פרודה ואם לשלושה ילדים. עובדת בשירות לקוחות בגז אילת. הגיעה לאילת בשנת 2009 בגיל 32. שבע שנים קודם לכן היא עזבה להונגריה, כדי ללמוד שם בבית הספר לתיירות. "בחרתי בהונגריה משום שאני שולטת בשפה, ומשום שלהוריי יש שם בית קרוב לעיר בה נמצא בית הספר לתיירות", היא מסבירה. "התגוררתי בכפר סמוך לעיר בה היה בית הספר לתיירות, שם פגשתי את בעלי, אזרח הונגרי והקמנו יחד עסק לאבטחה. המשפחה של בעלי התגוררה בסביבה והיתה לנו משפחה תומכת".


יתרונות וחסרונות לחיים בחו"ל?
"היתרונות הם שמבחינה כלכלית הרבה יותר קל שם. לדוגמא חופשת לידה בהונגריה היא שלוש שנים בתשלום. דוגמא נוספת היא מחירי הדיור- במחיר שאולי היינו יכולים לרכוש חדר אחד בארץ, קנינו שם בית של ארבעה חדרים עם חצר. החיסרון של החיים בחו"ל הם הגעגועים לארץ ולמשפחה".


איך קרה שהחלטתם לעבור לישראל?
"למרות שהיה לנו טוב שם מבחינה כלכלית, ולמרות שלא הרגשתי שם זרה, פשוט התגעגעתי הביתה ולמשפחה שלי. לבסוף בעלי הסכים לעבור לגור אתי בארץ. כשהגענו ארצה גרנו שבוע בחולון אצל אמא שלי ואחרי שבוע ירדנו לגור באילת, כי לדעת בעלי אילת הייתה המקום הבטוח ביותר בארץ. זו הייתה תקופה של הפצצות ואזעקות ואוטובוסים מתפוצצים בתל אביב ובמרכז הארץ. הכרנו את אילת עוד מקודם כי בכל פעם שהגענו לביקור בארץ, ירדנו לכמה ימים לאילת ותמיד היה כאן שקט ושלווה. ירדנו לחיות באילת, וצחוק הגורל היה ששלושה שבועות אחרי שהגענו, נפלו בעיר שלושה פגזים. ובכל זאת החלטנו להישאר".


עד כמה הנחיתה היתה רכה?
"קלה בהחלט. שכרנו דירה וגם עבודה מצאנו צ'יק צ'ק. אני עבדתי בקיבוץ אילות בגנים ואחר כך כגננת בקיבוץ יהל וכעת עובדת בגז אילת בשירות לקוחות".


יש געגועים לחיים בחו"ל?
"לא. טוב לי פה. אנחנו קרובים למשפחה, למרות שאנחנו חיים בעיר אחרת. הרבה יותר קל לבקר ולהיפגש כשגרים באותה ארץ מאשר לנסוע לחו"ל, ואנחנו נפגשים באילת או בחולון מדי שבועיים שלושה".


אם היית יכולה להחזיר את הגלגל לאחור האם היית עוזבת את הארץ מלכתחילה?
"כן. לא הייתי משנה כלום. הייתי עושה שוב את מה שעשיתי אז".


מסר לעם היושב בציון ולא עוזב?
"לצערי לפי מה שקורה במדינה היום, אני לא אתפלא אם אנשים יעזבו. המצב בארץ לא מזהיר ואני אומרת את זה למרות שאני מתה על המדינה. אני ציונית, גדלתי בארץ ושרתתי בצה"ל, אבל לדעתי מי שיכול לעזוב שיעזוב. אמנם הגעגועים גדולים וקשה יותר לשמור על הקשר עם המשפחה, אבל תנאי החיים בחו"ל טובים הרבה יותר".



“צריך לעזוב כדי לראות עולם"

 

“לעזוב כדי להעריך ולחזור”. לידר


מי? לידר זיתון מימון, בת 34, ילידת אילת, נשואה פלוס 2, בעלת 'אילת היוגה', מעבירה יוגה לקבוצות בגילאים שונים ובין השאר מקיימת שיעורי יוגה ללא תשלום על טיילת מלון 'דן' יזמות שלה בשיתוף עם תאגיד התיירות -  ובכל שיעור מתמלא החוף בתיירים מכל העולם שעושים יוגה עם לידר.  בימים אלה היא חולמת להגשים את החלום שלה - פסטיבל יוגה בינלאומי באילת. 
מיד לאחר שיחרורה מצה"ל היא עזבה את הארץ. נסעה להודו, שם חייה שנה ולמדה יוגה. משם עברה לטורונטו, שם המשיכה בלימודי היוגה וגם לימדה יוגה קבוצות גדולות מאוד. באותה תקופה היה לה בטורונטו עסק שהפעיל עגלות בקניונים בהם מכרה מוצרי ים המלח, כריות חימום לצוואר, מגהצים ועוד, וגם מכרה ציורי שמן מדלת לדלת. 


אם כל כך היה טוב, למה חזרת?
 אני תוהה ולידר משיבה: "חזרתי משום שאבי נפטר ומאז לא עזבתי. כאן פגשתי את בן זוגי ונולדו לי ילדי. וזה הבית".


מצטערת שעזבת?
"ממש לא. למדתי הרבה והיו לי שנים נפלאות בהן גיבשתי את האישיות שלי וטיילתי הרבה. עבדתי תוך כדי שטיילתי. החיים האלה היו חוויה ואני חושבת שמי שלא עושה את זה ונשאר כל הזמן באילת מפסיד. בואו נודה שבאילת "קצת" משעמם. אני ראיתי עולם והגעתי לשלב הנישואין וההורות מאוד מוכנה, אחרי שחוויתי אין ספור חוויות וטעמתי הכל. הייתי במקסיקו, בקוסטה ריקה, בגואטמלה, בארצות הברית ובעוד הרבה מקומות. במשך שבע שנים היה הבית שלי בטורונטו, שם למדתי ועבדתי ומשם יצאתי לכל הטיולים המרתקים שלי".

 


היית עוזבת שוב?
"ממש לא. בחיים לא. אני אוהבת את אילת מאוד וישראל היא הבית שלי. יש לי פה אח, חברים, משפחה ובית. אבל לדעתי חשוב לעזוב, גם אם לתקופה קצרה, כדי לדעת שאפשר לעזוב וגם לחזור".


מסר לאלו שלא עזבו?
"אם אתם חולמים לעזוב תעזבו, אבל כשיגיע הזמן צריך לדעת לחזור, כי ישראל, ובשבילי אילת במיוחד היא הבית".



"מתגעגע למרחבים ולאפשרויות"

 

צוהל בטקסס. עמית


מי? עמית ממוקה. באילת משנת 1996. בן 36 נשוי + 1, עובד כמנהל עבודה אצל קבלן בשדה התעופה רמון. את השירות הצבאי שלו הוא העביר במשטרת אילת ובגיל 21 החליט לעזוב ליוסטון טקסס. "גדלתי הארצות הברית מגיל שלוש עד שלוש עשרה, והחלטתי לחזור לשם לנסות את מזלי כשאני משאיר מאחורי בארץ אבא, אח שגר באילת ואחות שגרה בהרצליה. אמי נפטרה כשהייתי חייל".
את השנתיים הראשונות שלו בחו"ל הוא העביר בעיקר בטיולים, ולפרנסתו עבד בעסק למיחזור מחשבים משומשים כששנתיים אחרי הוא כבר פתח עסק משלו באותו תחום. במשך חמש שנים פעל העסק בהצלחה מרובה ואז קרו כמה דברים שגרמו לעמית לחשוב שהגיע הזמן לחזור לארץ. הוא ארז את הפקלאות וחזר לאילת.


למה לאילת?
"כי את אילת עזבתי. אחי מתגורר כאן ובאתי אליו. אחד הדברים שחסרו לי בחו"ל הייתה הקרבה המשפחתית".


ואיך הייתה הנחיתה חזרה?
"יחסית רכה. כעבור שנה הכרתי את אשתי והיום יש לנו ילד בן כמעט עשרה חודשים. במשך השנה הראשונה עבדתי במקומות עבודה שונים, וכעבור שנה התחלתי לעבוד ב'רדי מיקס' שם עבדתי שבע שנים. כיום אני עובד כמנהל עבודה של קבלן בשדה התעופה רמון".


היתרונות והחסרונות של מגורים בחו"ל?
"היתרון הגדול הוא שיש יותר אפשרויות להתקדם. הישראלים רגילים בארץ לעבוד קשה ולהשקיע בעבודה והגמול על עבודה כזו בחו"ל הוא גדול. החיסרון העיקרי של מגורים בארה"ב – שזה לא הבית שלנו ושהמשפחה רחוקה".

 

מאושר בארץ עם המשפחה שהקים


מתגעגע לחו"ל?
"מתגעגע לחופשיות, לגישה לדברים שאין בארץ כמו מרחבים פתוחים ואפשרות לנוע בין אין ספור מדינות".


היית חוזר לארה"ב?
"כרגע זו לא אופציה, למרות שאשתי היא אזרחית אמריקאית. יכול להיות שהייתי עוזב. אני גדלתי כילד בארה"ב ומרגיש טוב שם למרות שזה לא הבית שלי".


מתחרט על שחזרת?
"לא, כי הכרתי כאן את אשתי והקמתי משפחה, ואין דבר חשוב מזה בעיניי".


מסר לעם היושב בציון ולא עזב?
"אם אתם רוצים לנסוע  – סעו והתנסו. העולם גדול ויש הרבה מה לראות והרבה מה לעשות, ואם תצליחו, תוכלו לבקר בארץ בכל עת שתתגעגעו הביתה". 


חדשות אילת - ערב ערב באילת

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש