פרסומת
דלג

הסתנן לאילת כדי לחגוג מסיבת רווקים והפסיד ערבות בגובה 75,000 ₪

מאת: רותם נועם למערכת ערב ערב באילת ● צילום: אילוסטרציה ● 31/7/2019 15:57 ● ערב ערב 2926
בחתונה הזו החתן שילם 75,000 ₪ שחולטו מערבותו על ידי המדינה, לאחר שנמנע מלשוב למעצרו בתום חופשה מיוחדת שקיבל לצורך חתונתו ● העליון: "מדובר בשני משיבים שנכנסו לתחומי מדינת ישראל על מנת לבלות בעיר אילת. העובדה האמורה תקים חשש מסוכנות בשל חוסר המורא מן הדין הנשקף מן המשיבים בכניסתם לישראל בלא צורך ממשי, בשונה מהמקרים האחרים בהם הכניסה לישראל הייתה בשל רצון לפרנס משפחה"
הסתנן לאילת כדי לחגוג מסיבת רווקים והפסיד ערבות בגובה 75,000 ₪

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של תושב השטחים, שלאחר שקיבל חופשה מיוחדת ממאסרו על מנת להתחתן, נמנע מלשוב למעצרו בתום החופשה וניסה תחת זאת לגנוב את הגבול ונתפס בכניסה לאילת ביחד עם חברו מהשטחים, לדבריו, על מנת לחגוג את מסיבת הרווקים שלו. בעקבות כך חולטה ערבות שהפקיד טרם שחרורו לחופשה בגובה 75,000 ₪ ועל כך ערר העורר לבית המשפט העליון בטענה כי נמנע ממנו להתייצב להמשך מאסרו בשל נסיבות שלא היו תלויות בו. 

העורר נעצר ונוהל כנגדו משפט, בסופו נפסקו לו, בין היתר, ארבעה חודשי מאסר אותם החל לרצות בכלא דקל. לאחר תחילת ריצוי עונשו, פנה העורר וביקש להשתחרר לחופשה לצורך חתונתו. בית המשפט אישר את יציאתו בכפוף להפקדת ערובה כספית בגובה 75,000 ₪ והתנה את האישור בשובו למעצר עד ליום 12.9.18. אלא שהעורר לא שב בתאריך שנקבע למעצר ואף שמפקד שב"ס אילת העיד כי הנ"ל הגיע למחסום צה"ל, אך במחסום לא אפשרו לו להיכנס לתחומי מדינת ישראל, כך שלא יכול היה להגיע לדיון, המשיך העורר ונמנע מלהסגיר עצמו ולהתייצב במתקן הכליאה גם לאחר מכן. בהמשך טען כי נכלא ברשות הפלשתינאית ועל כן לא הצליח להגיע לדיון נוסף ולאחר מכן משנקבע לו דיון נוסף אליו לא הגיע שוב, טען כי היה מעורב בתאונת דרכים, אלא שבית המשפט מצא כי המסמכים הרפואיים שצירף אינם מעידים על תאונת דרכים, וחלקם אף לא היו שלו, ובשל כך מצא לדחות את טענתו כאילו לא יכול היה להתייצב להמשך מעצרו. לאור כך הורה בית המשפט על חילוט הערובה שהפקיד בגובה 75,000 שקל. על כך ערער העורר בפני בית המשפט העליון, שכאמור דחה את ערעורו לאחר שקיבל את עמדת בית המשפט בערכאה הנמוכה יותר שקבע כי מדובר היה במסכת התחמקות שסופה הגיע רק לאחר שהעורר נעצר במחסום קלנדיה, כאשר גם כאן חלוקות הגרסאות האם היה זה תוך כדי פעולת הסגרה רצונית או שנתפס שלא מרצונו. לאור כך הכריע העליון כי דמי הערבות המחולטים לא יושבו לעורר. "עיון במכלול ההשתלשלות העובדתית עד הנה, מניב על פניו מסקנה כי העורר עשה דין לעצמו, עת לא התייצב לדיונים שנערכו בעניינו, ובפרט לא התייצב להמשך ריצוי מעצרו, חרף הוראות ברורות שניתנו על ידי ביהמ"ש, פעם אחר פעם... העורר לא סיפק הסבר מניח את הדעת לעובדה שבחר לא להסגיר עצמו לכלא דקל, פעם אחר פעם", נפסק "אשר לחומרת העבירות בהן הורשע, עבירה של כניסה לישראל שלא כדין...ייאמר כי בעניינם של מעורבים אחרים שהיו עם העורר אותה עת, הורה ביהמ"ש המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים, אחר שקבע, בין היתר: "יחד עם זאת, במרבית התיקים שהוצגו לבית המשפט...דובר במשיבים שנכנסו לישראל במצוקתם על מנת לפרנס משפחתם. בשונה מהמקרים האמורים מדובר בענייננו בשני משיבים שנכנסו לתחומי מדינת ישראל על מנת לבלות בעיר אילת. העובדה האמורה תקים חשש מסוכנות בשל חוסר המורא מן הדין הנשקף מן המשיבים בכניסתם לישראל בלא צורך ממשי, בשונה מהמקרים האחרים בהם הכניסה לישראל הייתה בשל רצון לפרנס משפחה". בנסיבות אלה, לא ניתן לכחד מתוקף חומרת העבירה שביצע העורר, בדומה לאחרים עמו, ויש בכך משום נסיבה לחומרה ביחס להיקף חילוט הערובה...עם סופו של דבר, לאור חומרת העבירות וחומרת ההפרה בנסיבות העניין, בפרט על רקע שחרור העורר לפרק זמן ממושך בעיצומו של מעצרו, סבורני כי החלטת ביהמ"ש ראויה ומשקפת בחובה את התכליות השונות...ממילא, אינני סבור כי בחילוט הסכום במלואו, במקרה דנא על נסיבותיו, נגרם למבקש עיוות דין...".


חדשות אילת - ערב ערב באילת  

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש