פרסומת
דלג

פורטרט מקומי - בועז דן, מייסד תיאטרון ’אלעד’

מאת: ציפי קרליק ● צילום: ציפי קרליק ● 18/7/2018 08:42 ● מה נשמע 564
אילת מלאה בגיבורות וגיבורים מקומיים עם חזון ועשייה קהילתית. לא כולם עושים זאת בהתנדבות וחלקם עושים זאת תמורת תשלום ועדיין בשם החזון הקהילתי.

 


בועז דן, מייסד תיאטרון ’אלעד’


 

 

מתי עלתה המחשבה הראשונה להקים תיאטרון?

 
"גדלתי בקיבוץ אילות, למדתי בקונסרבטוריון אילת, את הבגרות בתאטרון עשיתי במועצה אזורית, השתתפתי בהצגות קהיליות, כשסיימתי, רציתי ללמוד משחק והתקבלתי לבי"ס למשחק סמינר הקיבוצים. אחרי שלוש שנים, אתה נמצא במקום שבו אתה שומע שהקבוצה הראשונה שהקימה את התיאטרון בקריית שמונה, היו השחקנים שמלמדים אותנו. הקבוצה כללה את איציק ויינגרטן, עודד קטלר ועוד שחקנים מובילים –הם היו חבורה שעברה לקריית שמונה, להקים שם תיאטרון מאפס. אתה בעצם שומע את הרעש בסיגנון של ציונות מפעם, וזה היה מרגש. חבורה של שחקנים מצטיינים, שעברה לקריית שמונה להקים תיאטרון. באותה תקופה, זה עשה רעש גדול, וזה היה נוכח כל זמן הלימודים שלי. אני מאמין שזה איכשהו טפטף. למדתי עם דנה יצחקי, היא שיחקה בקאמרי ואני בהרצליה והפכה לשותפה שלי בהקמת התיאטרון, זה היה בשנת
2012 . באותה שנה, שיחקתי בהפקה קהילתית שהזמינה הילה אילן, חשבתי שזאת תהיה רק סגירת מעגל, אלא שאז ראיתי שהאולם מלא, והבנתי שיש פוטנציאל, להקמת תיאטרון מקומי. פנינו לד"ר דרורי דניאל, ראש מנהל שח"ק בעירייה, ובהמלצתו צירפנו את ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי ויצאנו לדרך. התחלנו עם סכום קטן לטובת התיאטרון, היינו שני צעירים בני 28  ואמרו שאנחנו יכולים להביא את היוצרים הכי גדולים של מדינת ישראל. מפעל הפיס הבטיח שייכנס, אבל הוא נכנס רק שלוש שנים אחר כך, הם רצו שנוכיח את עצמנו. 
קיימנו תיאטרון בלי תקציבים. המזל שהיינו בתוך הסמינר ועבדנו בתיאטראות בת"א, וכך הצלחנו להביא אנשים בלי הרבה כסף. משם התקבלנו לפסטיבלים בישראל, וייצרנו תקציב להפקות. בכל ההצגות שהשתתפנו זכינו, ונוצר סביבנו רעש חיובי. התיאטרון של אילת מביא פרסים. הצלחנו לייצר נפח פעילות כתוצאה מזה, עם תקציב זעום.
ככה התנהלנו שנתיים וחצי בערך, ואז הבאנו שזה לא מה שבאנו לעשות. רצינו להקים תיאטרון שהוא חלק מהקהילה”.

 

להוציא את המשחק מהקופסה. “ירמה לאור ירח” ● צילום:אילן מור

 

ההצגות


“ כל הצגה שלנו מתקיימת אגב שיח עם הקהל, דבר שחשוב לנו. אנחנו מספרים על עצמנו, מציגים את השחקנים, מספרים על תהליך וזה יוצר קשר, אז יש קשר אישי. אנחנו עושים חוגים ופעילות קהילתית באילת. באמצעות שתי רשויות שהקימו יחד תיאטרון- אילת וחבל אילות. הקהל שלנו מחולק למספר חלקים: מחוץ לאילת- בת"א, אנשים מהמועצה ואנשים מאילת . 
לנו היה ברור לנו שאנחנו מתכוונים לעשות תיאטרון ברמה הכי גבוהה שיש. גם אם אין תקציב, אנחנו נביא את האנשים הכי מקצועיים מהמרכז, לעשות את הבימוי, והם יחזרו, ומפה ההצגה תמשיך לבד. פנינו לשי פיטובסקי, שניהל את קבוצת הצעירים של 'הבימה', פורץ דרך, שקיבל אוטונומיה ב'הבימה' שהוא בוחר שחקנים והצגות, בימאי שעושה מהלכי עבודה מאוד ארוכים, 3-4 חודשים . שמענו שהוא בדיוק סוגר את הקבוצה והוא קיבל הצעות מהרבה מקומות ונכנסנו בתפר ושאלנו אותו, האם יהיה מוכן להגיע להיות המנהל האמנותי שלנו? 
הוא ביקש שבוע להגיע עם המשפחה ולבחון את ההצעה, לא שמענו ממנו חודש, ואז הוא הצטרף. זה היה מדהים. עד אז חיפשנו שחקנים ולא הצלחנו להביא אותם, ואז כשכולם שמעו ששי מגיע, המייל שלנו היה מפוצץ בבקשות. הגענו למצב שאנחנו עושים שלושה סאשנים של אודישנים, פתאום אתה מגיע למצב שאתה יכול לבחור". 

 

ההתפתחות


“לתוך המקום הזה הגיעו השחקנים נעמה ארמון ורוי קלדרון, בלי לחשוב. היה מאוד מרגש שאנשים שחיים בכבוד במקצוע שלהן עוברים דרומה. אליהם ואלינו הצטרפה הללי, תושבת אילת שהלכה ללמוד בבית הספר למשחק 'ניסן נתיב', חזרה הביתה לאילת והצטרפה לתיאטרון. התחלנו לגדול ולהתפתח. שישה שחקנים, עם רונית עבווי מקיבוץ קטורה והללי נמר מאילת". 

 

המיוחד בתאטרון?


“בהפקות הלא שגרתיות שאנחנו עושים. אחרי עשר שנים שהיינו באולמות סגורים, מעין קופסא של הבימה, שי (הבימאי) הגיע והחליט לעשות את ההצגה בחוץ.
ההצגה שלנו- 'ירמה לאור ירח', חוגגת מאה הצגות ! חתונה שמתחילה בקיבוץ והקהל עוקב אחרי השחקנים במדבר. כייף לראות שאם אתה עושה משהו טוב, אנשים ירצו. זאת ההצגה שפתחה את ההצגות עם שי. 
בהצגה 'הזקן והים', הקהל יושב בעיניים עצומות ומקשיב. פעם ראשונה שזה קורה בתיאטרון. תשעה שחקנים והצ'לנית, ילדה בת 16 מאילת- נויה כהן, תלמידת בית הספר 'בגין' – מדהים ששי לקח ילדה. הקהל בתוך הסירה. לפי הסיפור של המינגווי”. 

 

הביא את החזון לאילת. בועז דן ● צילום:אילן מור

 

בית? 


"כרגע אין לתיאטרון בית. אנחנו נעזרים בחסדיי אנשים שמוכנים לתת לנו קירות. כל פעם זזים לפי מה שנותנים לנו. אין תפאורה. כל ההצגה בלייב. מרגישים את הסאונד וטכניקות כדי להרגיש שאתה בים, אתה בעיקר נלחם עם הזקן. כל הכיסאות בצורת סירה, תאורה מתאימה את עצמה. אין במה וקהל, כולנו באותו מפלס".

 

 בימים אלו?


"'הבימה' הציעו לנו שנגיע פעם בחודש להציג שם. אחד החלומות שלי בתור ילד היה להגיע ל'הבימה' או לפסטיבל חיפה  עוד חלומות שיש לנו- להכשיר דור צעיר של שחקנים. זה היעד מבחינתי. הלוואי שהיה מישהו שיקצר לי את הדרך כשהייתי נער שרצה לשחק. המרכז ותל אביב היו חלום גדול עבורי. זאת אחת השאיפות שלנו, שנערים ונערות יגיעו להיות שחקנים מצליחים. 
הקמנו באילת מגמת תיאטרון לבגרות בשנת 2015. השנה זה היה המחזור הראשון שניגש בפעם הראשונה לבגרות. מדהים לראות מאיפה מתחילים ואיפה זה עכשיו. הציונים גבוהים מאוד באופן ארצי. עד שהתחלנו לא הייתה באילת מגמת תיאטרון.
בשיתוף עם דרורי דניאל, ראש מנהל שח"ק בעירייה, עלתה ההחלטה להקים גם מגמת תיאטרון באילת. נרשמו 9 ילדים למגמה ויצאנו לדרך. מרגש לראות שיש ילדים שבחרו במגמה ואני מקווה שיעיזו קדימה. היום זאת השנה השלישית שלנו. אנחנו מתכננים להופיע עם הצגת סיום לכיתות ט' ואנחנו מקווים שזה ימשוך עוד צעירים למגמה". 


עובדים על תאטרון קבוע 


"תיאטרון אלעד הוקם לזכרו של אחי הבכור. הרבה מאוד זמן חיפשנו דרך נכונה לנו להנציח אותו וכשהגיע הרעיון של התיאטרון, הרגשנו שזו הדרך החיה להנציח אותו. אלעד מאוד נוכח. הוא חלק מהדבר. בכל סוף הצגה שואלים מי זה אלעד? הוא אהב הצגות ומוזיקה ובעיקר חיפש לי אפשרויות לשחק. בתחילת הדרך היה לי קשה לדבר עליו, לשמוע את השם שלו בכל פעם שהצגנו את התיאטרון. אבל אני זוכר שאחת המורות אמרה לי, שאם אשים אותו בארון זה פשוט יקפא, אז לקחתי אותו איתי והוצאתי אותו- שייחיה. יש פעמים שזה כואב יותר, אבל העיקר- הוא נמצא איתנו בכל יום".
 ההורים  
"ההורים שלי מאוד רתומים לעניין. זה מרגש אותם, הם חלק. אמא שלי יכולה לשבת בקופה ואבא שלי יכול לתפור. אחותי גם היא בתוך זה, זה מופע של כולנו. אני חושב שזה מאוד מרגש אותם, משהו להיאחז בו. אני מרגיש שזה ממלא את ההורים ומרגש אותם. מעין מפעל חיים שחשוב להם להיות חלק ממנו". 

מה חשוב לך שיקרה עם התיאטרון?
"יש כמה רבדים: שתושבי האזור יגיעו לתיאטרון ויחבקו אותו כמוצר מקומי. לקרב לילדי האזור את התחושה שגם הם יכולים – לפתוח אופק למקומיים, להגדיל את כמות החוגים ואת הנושא התרבותי. תיאטרון זה דבר שיש בו הרבה מאוד מקומות עבודה, הרבה כובעים, מהפקה, מחזאות, שחקנים, תפאורנים, מפיקים, רקדנים, מוזיקאים, שיווק ועוד. עוגן תרבות גדול, כמו תאטרון חיפה ובאר שבע, יביא פיתוח של מקומות עבודה וכמובן הרצון להצליח להביא עוד כוח חיצוני מהטובים בארץ, לייצר מסגרת מקצועית איכותית, שנוכל לפתח יחד את הכוח המקומי כשהחלום להקים בית ספר למשחק באילת ביחד עם סמינר הקיבוצים. 
הבטחתי לעצמי שהתיאטרון שיוקם בדרום, יהיה הכי גדול שיש. חשוב לי לשמר את הרמה הגבוהה ". 

 

העיר אילת וקיבוץ אילות 


"תיאטרון בפריפריה לא יכול לקום, אם לא מקדמים את זה במסגרת העיר והמועצה.  
הגב שאנחנו מקבלים מראש עיריית אילת וראש המועצה והטיפול בנושא שלנו נעשה בכפפות של משי. ממש דוחפים אותנו קדימה, מבינים את ערך התיאטרון. זה לא יכול לקום בלעדיהם. תיאטרון אמור להיות מסובסד, כמו רפואה וחינוך . צריך להיתמך על ידי רשויות ומועצות זה לא יכול להחזיק את עצמו לבד". 

 

הצגות 


ההצגות שרצות עכשיו הן: 'ירמה לאור ירח' – הצגה שמתרחשת במדבר מקיבוץ אילות ועד הרי אילת. 'הזקן והים' – הצגה שהקהל יושב בעיניים עצומות, כולל שחקן מנוסה מתיאטרון 'הבימה', יורם יוספברג. תיאטרון פלייבק שרץ בכל העיר, וארבע הצגות ילדים. בעוד חודש תעלה הצגה חדשה- 'סיפורו של לואי ברייל'. סיפור על ילד בן 12 שדרך משחקים של דומינו פיתח את שפת הברייל.

 מוזמנים לעקוב באינטרנט באתר  – תיאטרון אלעד.


חדשות אילת

שתפו את הכתבה בפייסבוק

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש